טוב שביארת שנית את שאלותיך.
1. מעיקר הדין מותר להתפלל מנחה אחר השקיעה, וכל שכן אם מתחיל קודם השקיעה ורק "נמשך" אחר השקיעה (עיין יחוה דעת חלק ה' סימן כב, ויביע אומר חלק ז' סימן לד). ולכן אם בהמנעותו מלהתפלל עמהם יתבטל המנין ועלולים להתפלל כמה אנשים ביחיד, וכל שכן אם יתבטל השיעור ח"ו, ודאי יש עדיפות להשלים להם מנין.
2. איני יודע ואיני יכול לדעת אם על ידי פיזור המנין של מנחה יתבטל השיעור (מנסיוני – במצבים כאלה השיעור באמת עלול להתבטל או להצטמצם, אבל אי אפשר לדעת המצב אצלכם). לעניות דעתי במקום להשתדל לפזר את המנין – יש להשתדל להקדימו. הראה להם את דברי המחמירים בזה, שהם רבים ועצומים (וצויינו בשו"ת יחוה דעת שם, רבנו יונה, הכנה"ג, הגר"א ועוד. וכן הוא פשט הרמב"ם פ"ג מהלכות תפלה הלכה ד', וכן דעת עוד ראשונים שהובאו ביביע אומר שם בהערה עמוד צה. ומורנו הרב הגאון רבי משה לוי בתשובה כתב יד האריך בזה וסובר "שרק בדיעבד" אפשר להתפלל אחר השקיעה. והרב ברדא שליט"א ביצחק ירנן חלק ג' סימן ט סובר שאפילו בדיעבד אין להתפלל אחר השקיעה. ובעבר קראתי מעשה על אברך אחד שעמד להתפלל מנחה אחר השקיעה, בביתו של הבבבא סאלי זיע"א, ומנעו הרב זצ"ל מזה, ואמר לו שכבר עבר זמן תפלה). ובודאי שאין ראוי להתעכב מחמת עצלות, ויש להקדים ולהתפלל לצאת ידי חובת כל הדעות.
3. אינם פושעים, מאחר ורבים אחרים מתירים להתפלל בבין השמשות, וכל שכן שהם מתחילים קודם השקיעה. אבל לא ראוי להכנס לזה, אלא יש להקדים התפלה מעט, וירויחו בזה גם הארכת השיעור.