גם אחרי פטירת הורי היקרים עליהם השלום, אני ממשיך לעשות "בשישה" בערב ראש חודש ניסן. השנה נראה לי שלא אוכל לקיים את מנהגנו זה, היות ורעייתי עוברת ניתוח לב פתוח ביום כ"ג באדר בבית חולים אסותא בתל אביב ואני גר ברמת הגולן, ואני אצטרך להיות איתה. בגלל הסיבה הזאת לא אוכל לקיים את מנהגי זה במשך ששים שנה. מה עלי לעשות?
כמו כן, במוצאי שביעי של פסח, אנחנו נוהגים לעשות מימונה, לא במתכונת המוכרת, אלא בני הבית סגורים ומסוגרים על מנעול ובריח, ולמחרת אנחנו מכינים מן מאכל מיוחד, שרק בני הבית אוכלים ממנו ואין יוצא ואין נכנס עד הפירור האחרון. קבלה זו, אמי ע"ה קיבלה על עצמה בג'רבא, אחרי שאחי נפטרו, עד שנגלה לאמי בחלום אחד מרבני ג'רבא, ואמר לה כדי שאנחנו נישאר בחיים, עליה לקבל שלשה דברים, ואחד מהם הנושא של המימונה שפירטתי לעיל. אני מבקש לדעת איך לנהוג גם במקרה הזה שלא אוכל לקיימו בביתי?