1. יש בזה מחלוקת גדולה בפוסקים, ואין בזה דבר ברור, יש דברים שהקפידו יותר ויש דברים שהקפידו פחות, וכן בייחס לצוואות אלו נחלקו הפוסקים אם נאמרו רק לזרעו או לכל ישראל. וראה באורך בספר שדי חמד (אסיפת דינים מערכת חתן וכלה אות ה') ובשו"ת יביע אומר חלק ב' (חלק אבן העזר סימן ז'), ובעוד ספרים רבים. ויפה כתב מורנו הרב רבי כדיר צבאן זצ"ל בספר נפש חיה (מערכת מ' אות י"ד), שנשאל מה מנהג ג'רבא בזה, והשיב "אין לנו מנהג", יש שחוששים ויש שאינם חוששים. ע"ש. והכל לפי מה שנהגו במשפחתם, ולפי חוזק לבו, ולפי ראות עיני המורה, שבמקרים רבים יש עוד צירופים להקל, כגון דלא איירי רבי יהודה החסיד באופן כזה.
2. אם רבי יהודה החסיד כתב כן, בודאי שלא יצווה דבר שיש בו מדרכי האמורי, וכבר עמד בזה בשו"ת מהרי"ט (סימן קי"א), והובא בבית יוסף יורה דעה (סימן קע"ט, דף ל"ג סוף ע"ב), וכתב לתרץ דכל האיסור לומר שחטו תרנגולת שקראה גברית, אבל כשאומר שחטו סתמא אין לחוש. או שגרס בגמרא (שבת דף ס"ז ע"ב) "אין" זה מדרכי האמורי. ועיין עוד בספר חסידים הוצאת הגאון רבי ראובן מרגליות, בהערות מקור חסד (אות ס"ז) מה שכתב בזה.