שם ה’
באמת כן מפורש בשו”ת תורה לשמה סי’ תצ”ו להקל בזה בכל שמות הקודש מלבד אדנו”ת וי”ה, והמנהג היום להחמיר הוא כנראה ייבוא ממנהגי האשכנזים.
1. אם הוא יוכל לקנות ספר תורה שאינו מהודר, מסתמא מחיר של זה כמו רוב ספר תורה מהודר (למשל זה 80 וזה 100), אם כך יוכל להשתתף בספר תורה מהודר ברוב המחיר שלו, והרי הלכה בכל מקום שרובו ככולו. ויתכן שנחשב כאילו קיים מצות ספר תורה בשלמותה.
2. נהוג שלא אומרים תחנון כשנערכת שם מילה, ולא משנה מתי.
4. אם כוונתו בשעת הלישה לחלק, וחציו לפוטרו מחלה (מטוגן), נראה שפטור, אבל החלק של האפיה כדאי שיניח אותו עם עוד עיסה שחייבת בחלה ולכוין על כולם ביחד, ורק אם אופה אותו ואוכל אותו לבד, שאין אפשרות שיתחייב בחלה אז פטור.
5. לכתחילה צריך שיהיה ברשות הגבאי, אבל אם כבר הוציאו הספר תורה לחוץ, אין מחזירין אותו משום פגמו. ורק אם השני מוגה וזה עלול שיהיה בו טעות, מוציאין המוגה (כף החיים סימן קמ"ד אות י"ג, קמ"ג אות ל', קל"ד אות י"ט).
6. אם אין גבאי וקרא אותו אחד מהצבור, יש לו לעלות, אבל אם הגבאי קרא לאחד בשם ואחר קרא לעוד אחד, העיקר מי שקרא לו הגבאי, והשני אין לו חשש. ואם אפשר שיעלה אחריו, שפיר עביד.
7. אם יש מקום שישמע בו קריאת התורה אחר כך, יעשה כצד השני, אבל אם אין מקום אחר יעשה כצד הראשון.