מסורת בידינו מרבותינו ואבותינו הספרדים ועדות המזרח ותימן, שכל יו"ד שבאה אחרי חיריק או צירי או סגול ואין בה ניקוד, היו"ד נחה ואינה מתבטאת, ויש לזה הוכחה ברורה מהגמרא ברכות (דף ט"ו ע"ב) שמנתה את כל המקומות בקריאת שמע שצריך לתת ריוח בין הדבקים, כמו על – לבבכם, הכנף – פתיל, וכיוצא, ורק דבר אחד לא מנתה: דבר אל "בני – ישראל". וברור שהטעם הוא מפני שהיו"ד של תיבת "בני" אינה מתבטאת, כיון שהיא אחרי צירי, ולכן אין בעיה של בין הדבקים. וכן השיב רבנו אברהם בן הרמב"ם בתשובותיו (כמדומה בסימן ע"ט). ע"ש.
ולפי זה באמת אין הבדל בקריאה בין אם המלה מסתיימת בצירי ויו"ד או בצירי וה"א, כמו שדי תבואה – שדה תבואה. וההבדל ביניהם הוא רק בכתיבה. וכמו מלת "לא ו"לו" שההבדל ביניהם הוא רק בכתיבה.