בעניין הביטויים 'אי לזאתלכך': ראיתי שבירמיה (ה,ז) מופיע הביטוי 'אי לזאת' כלל לא במשמעות שאנו נותנים לו בשפת היום יום שלנו (כפי שביארו שם המפרשים). וכן המילה 'אי' מנוקדת בצירי ולא בחיריק כמו שנהוג היום. [ולכאורה 'אי' בחיריק היא מילת שלילה וא"כ זה הפך כוונת הביטוי המשמש בדר"כ כמילה נרדפת למילה 'לכן' וכדו']. וחשבתי אולי זהו שיבוש כלשהו עד שראיתי שאף בספרות התורנית מופיע הביטוי (לדוגמא החיד"א במורה באצבע סי' י אות שכט; ובציפורן שמיר סי' ו אות פב). וא"כ רציתי לשאול האם אכן יש מקור לביטויים אלה כפי המשמעות שאנו משתמשים בה היום, וא"כ מהי צורת הניקוד הנכונה של המילה 'אי'?