קריאת התורה וישב

• לפי הידוע לי אין כללים אמיתיים וכללים כיצד לזהות, הכלל בקיצור הוא:
• קמץ שיש אחריו שוא נח או דגש חזק, ואין הטעמת המילה בקמץ זה.
• אלא שלכאורה יש לשאול מי אמר שהשוא הוא נח, אולי הוא נע וממילא הקמץ ישאר רגיל.
• והתשובה לזה שאם יש געיא על הקמץ הוא יהיה רגיל, והשוא נע, ואם אין געיא הקמץ חטוף.

אם הדברים עדיין לא ברורים נשמח שתשאלו שוב.

אין שינוי משמעות.

קמץ קטן כי יש דגש בל’, וכנודע בכללי קמץ קטן.

כ”כ מנחת שי (תהלים עב כ) וכן בביאור אמת קנה על התהלים (שם) הביא שכן עיקר וכן מנהג העולם. ומנהג תוניס לקרוא פעמיים, פעם אחת בקמץ רחב ובלא דגש ופעם ב’ כמנהג העולם.

הנוסח של המהדורא הרביעית הוא דעת הרב זצ”ל (במסקנא) שם שניהם עם דגש קל.

יש הפרש עצום כשאין שם טעם, וכמו שעל פי רוב אין בה רק מקף.

נכון שע”פ רוב מילה שמנוקדת בסגול סגול תבוא באתנח או סוף פסוק בקמץ סגול,

כמו כָסף , נָפש ועוד. מ”מ מצינו יוצאים מן הכלל כמו מֶלך (בראשית מט כ) תֶבן (שמות ה ז) ועוד. וגם נֶדר יוצאת מן הכלל. ועי’ להראב”ע ז”ל (שמות ה ז).

יש הרבה יוצאי דופן לכלל זה, כמו שכתב הרד”ק בספר מכלול (דף ק”נ ע”א) ויהיה זה כאחד מהם.

מכיון שזה’ מנוקדת בשוא פתח שדינה כשוא נע, ואי אפשר שיהיו ני שוואים נעים סמוכים זה לזה.