שאל את הרב

נראה שצריך לשלם עבור שכר טרחה לעורך דין, ואין חשש לערכאות בזה, שלא יעשה אדם ככל העולה על רוחו בשם התורה, ולכן אם העורך דין עדיין לא טרח בזה, רק קיבל על עצמו לטפל בזה, אז אין לשלם כלום, אבל אם התחיל לטפל וכן כבר שילמת לו, ולא יחזיר מה ששילמת, רשאי אתה לדרוש מהנתבע את ההוצאה ששילמת תמורת קבלה. כך הדין.

אם זה האדם שקנה ולא עלה למפטיר מוכן לעלות עליה אחרת אז יש לו לשלם עבור מה שקנה המפטיר כמובן בהתחשב במחיר שקנה, שישלם פחות מזה כי בדעתו היה מפטיר במחיר שקנה אבל עכשיו שנותנים לו עליה שלא לפי רצונו אולי היה קונה אותה אבל לא במחיר של המפטיר, אך אם לא מעוניין לעלות לעליה שהציעו לו במקום המפטיר אינו חייב לשלם כלום. כל המצוות שנימכרות בבית הכנסת הם כעין מקח וממכר לכל דבר וענין אך יש בהם מדין נדרים ונדבות שחייב אדם לקיים אך אם נדר אדם על תנאי או נדב על תנאי אז אם לא נתקיים התנאי אינו חייב לקיים הנדר או הנדבה כ"ז בשו"ע יו"ד סי' ר"י וצריך גמירות דעת שלבו ופיו שווים ברגע שנודב איזה דבר לצדקה או נדבה אך בנד"ד מכיון שלא היה נודב אילו לא היו נותנים לו את העליה הנמכרת אז אין כאן מקח וממכר וממילא אין כאן גם נדר. ועי' בחו"מ סי' רי"ב וביו"ד סי' רנ"ח ס"ח בהגה.

אינך יכול לעשות זאת, שאין קשר בין מה שאתה חייב לבין הכסף שאספת, גם אם לא עשה הגבאי מה שהוחלט. ויש לדבר עמו, ואם לא יעזור יש לדבר עם הציבור. ומה שתרמת זה בגדר נדרים (אלא אם אמרת בלי נדר). ואם לא יעזור תבע אותו לדין תורה שיקיים את מה שהוחלט.

במקרה הראשון הגוי טעה ומותר כמו שכתוב בחושן משפט סימן שמ"ח, במקרה השני אם יש ספק אולי יהודי יש להחזיר, ולא משנה כמה ההפרש. דין פרוטה כדין מאה כי יש בזה ספק גזל והוי מדאוריתא.

נראה מהשאלה שהמטבע הנזכר כבר הועבר הלאה ואת הנעשה אין להשיב. אבל אם המטבע נמצאת עדיין אצל המקבל יש ללכת ולהודיעו ע"ז ולתת לו אחרת במקומה ,והמזוייף יש להשמידו או לאבדו בכל דרך כדי שלא יכשלו בה אחרים וגם אם באופן שהמקבל יודע ממי קבלה אסור לתת אותה לו חזרה כאשר קונה ממנו דבר או משלם לו עבור דבר מסוים משום שמדברי מרן השלחן ערוך חושן משפט סימן רכ"ז משמע לאסור בכל גוונא מדכתב אסור לקיימה מפני שבקל מרמין בה.

על פניו נראה שזה חוב ברור ומותר לפנות לערכאות ואם יפסוק השופט שיש הוצאות משפט יכול התובע לקבלם, חייב השוכר עד סוף השכירות, ואם אחותו היתה ערבה צריכים לתבוע בבית הדין ואם היא מכחישה ומסרבת לבוא לבית הדין יש לקבל היתר מבית הדין ללכת לערכאות, ופשוט הוא שחייבים לשלם עבור הזמן שגרו בבית.

אין אתה צריך לברר, ממה נפשך אולי הוא קנה כאשר מכרת בעשר שקל, וגם אם מכרת בחינם זה מחמת של קנו אנשים, אבל זה האדם מסכים לקנות, ובלאו הכי הספרים הם שלך, ברצונך לגבות כסף וברצונך לא למכור, או לתת בחינם.

אם דרכו של ידידך לעשות כך (לקחת מזה ולשים לזה וכיוצא בזה ברמאות) יש חשש ואין זה משנה אם זה שמה שיש לו, בחזקת גזול ואסור לקחת ממנו כי מחזיקים ידי הגזלן ואסור לסייע לו כמו שכתוב בחושן משפט (סימן שנ"ו ס"א), ואין זה מגני כמו שכתוב בסי' שטו ס"א אלא אם נאמר שהוא עובד לפרנסתו והוא לא עושה בדברים האלה בדרך כלל, אז באופן כזה י"ל שקנית ביאוש דהיינו הגוי שגנבו ממנו את המנגנון התייאש וכעת זה ברשותו של, הסוחר וכמו שכתב הרמ"א בסי' שס"ח ס"א ועתה מכר לך את המנגון, וכתב השו"ע חו"מ סי' שנ"ו ס"ג נתייאשו הבעלים מהגניבה בין שנתייאשו ואח"כ מכר בין שנתייאשו אחר שמכר קנה לוקח ביאוש ושינוי ולא עברת על איסור גזל, וגם אם אח"כ נודע לך מי הוא בעל הרכב אינם מחוייב להחזיר כי זה נחשב כאבידה, ואבידת גוי אין מצוה להחזיר משום שנאמר אבידת אחיך וזה לא אחיך ויש אריכות דברים בזה ואין כאן מקומו להאריך.