שאל את הרב

מרן הראשל"צ ביבי"א ח"ג (חאו"ח סימן ט' אות ה') כתב בסוף התשובה שם בסוגריים בזה הלשון: תפלה בכוונה מיושב, עדיף מתפלה מעומד בלי כוונה, כמ"ש המג"א סוף סימן צד. עכ"ל. ולכן בכה"ג שיש לאשה בעיות בכפות הרגליים והכאבים בעמידה מורידים לה הריכוז, עדיף לה להתפלל בישיבה בכוונה מלאה עד שירחם ה' ויחלפו הכאבים בעזרתו יתברך.

תמשיך הלאה ללמוד וללמד ש"ס ופוסקים ותהיה גברא רבא בעזרת ה' ואל תמנע מהם לכבד את מי שהם יונקים ממנו חכמה ויראה, ויש בזה חשיבות רבה שגם יקבלו דבריך יותר אם יכבדו אותך. רק באמת תתעלם מהכבוד ותשמר ברוחך שלא להתגאות חלילה, ואדרבא מחמת כן תדרוש מעצמך יותר ויותר ותעלה במעלות התורה והיראה וההתמדה. תצליח.

מרן בש"ע (סימן נ"ג סעיף ד') כתב: שליח ציבור צריך שיהיה הגון, ואיזהו הגון, "שיהא ריקן מעבירות" וכו'. עכ"ל. ומזה יצא שהמגלח זקנו בתער וכן המחלל שבת בפרהסיא שהם עבירות הנעשים ונראים לעיני כל, וא"כ ידוע שאדם זה בעל עבירה, על כן אין לו לעלות להיות שליח צבור, שהרי אינו הגון כמ"ש בש"ע לעיל. ולפי זה הוא הדין בספר נשים שכיון שידוע שזה מקצועו ומקצוע זו אסור ע"פ ההלכה, שכן נגיעה בערוה (היינו בנשים שאסורות לו) הוא איסור ע"פ הדין ואביזרייהו דגילוי עריות ובכלל יהרג ואל יעבור. ועיין בבית יוסף (יו"ד סימן קצ"ה) שהביא דברי התרומת הדשן (מרבותינו הראשונים) שכתב שאפילו אשתו נדה חולה, ובעלה רופא, אסור לו למשש לה הדופן. ע"ש. אא"כ זה פיקוח נפש ואין רופאים אחרים. כל שכן וק"ו שאין לאדם זר לספר נשים ולגעת בהן חלילה. וכבר כתב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (פרק כ"א הלכה א') שנגיעת ערוה (אשה האסורה לו) אסורה מן התורה. עכ"ל. וגם מידי הרהור עבירה בודאי שאי אפשר להינצל. על כן בודאי שנקרא אינו הגון ואסור להעלותו לשליח ציבור. עד כאן ההלכה והתשובה לשאלה. ועתה אליך השואל בטוחני שמדובר באדם שלבו טהור וחזר בתשובה, אלא שמקצועך זה התחלת בו עוד קודם שחזרת בתשובה ולכן קשה מאד לעוזבו ולעזוב מקור הפרנסה, ידעתי בני ידעתי, רק אומר לך "בוזו כסף בוזו זהב", אזור חיל כחילו של יוסף הצדיק שעזב בגדו בידה ונס מעבירה כבורח מפני אש, כי עריות הם אש השורפת הנפש וגם מביאה חורבן בעולם הזה רח"ל, ולכבוד ה' תעשה למצוא לך עבודה אחרת, וישלם לך ה' שכר טוב בעולם הזה ובעולם הבא, ואז בודאי שלא יהיה חזן יותר הגון ממך ותעלה תפלתך לרצון לפני ה'.