Loading
Menu

שאל את הרב

סינון אפס

רבנים

נושאים

עבור לשאלה מספר:

מאגר שו"ת (סה"כ 16804 שאלות)
המעניינים
אחרונים
הנצפים ביותר

מרן בש"ע (סימן נ"ג סעיף ד') כתב: שליח ציבור צריך שיהיה הגון, ואיזהו הגון, "שיהא ריקן מעבירות" וכו'. עכ"ל. ומזה יצא שהמגלח זקנו בתער וכן המחלל שבת בפרהסיא שהם עבירות הנעשים ונראים לעיני כל, וא"כ ידוע שאדם זה בעל עבירה, על כן אין לו לעלות להיות שליח צבור, שהרי אינו הגון כמ"ש בש"ע לעיל. ולפי זה הוא הדין בספר נשים שכיון שידוע שזה מקצועו ומקצוע זו אסור ע"פ ההלכה, שכן נגיעה בערוה (היינו בנשים שאסורות לו) הוא איסור ע"פ הדין ואביזרייהו דגילוי עריות ובכלל יהרג ואל יעבור. ועיין בבית יוסף (יו"ד סימן קצ"ה) שהביא דברי התרומת הדשן (מרבותינו הראשונים) שכתב שאפילו אשתו נדה חולה, ובעלה רופא, אסור לו למשש לה הדופן. ע"ש. אא"כ זה פיקוח נפש ואין רופאים אחרים. כל שכן וק"ו שאין לאדם זר לספר נשים ולגעת בהן חלילה. וכבר כתב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (פרק כ"א הלכה א') שנגיעת ערוה (אשה האסורה לו) אסורה מן התורה. עכ"ל. וגם מידי הרהור עבירה בודאי שאי אפשר להינצל. על כן בודאי שנקרא אינו הגון ואסור להעלותו לשליח ציבור. עד כאן ההלכה והתשובה לשאלה. ועתה אליך השואל בטוחני שמדובר באדם שלבו טהור וחזר בתשובה, אלא שמקצועך זה התחלת בו עוד קודם שחזרת בתשובה ולכן קשה מאד לעוזבו ולעזוב מקור הפרנסה, ידעתי בני ידעתי, רק אומר לך "בוזו כסף בוזו זהב", אזור חיל כחילו של יוסף הצדיק שעזב בגדו בידה ונס מעבירה כבורח מפני אש, כי עריות הם אש השורפת הנפש וגם מביאה חורבן בעולם הזה רח"ל, ולכבוד ה' תעשה למצוא לך עבודה אחרת, וישלם לך ה' שכר טוב בעולם הזה ובעולם הבא, ואז בודאי שלא יהיה חזן יותר הגון ממך ותעלה תפלתך לרצון לפני ה'.

מצוה גדולה יש בידך להחזיר בדחיפות את החמץ המכור לגוי לתוך המדפים המכוסים, ואין הבדל אם יהודי הוציא או גוי הוציא צריך להחזיר את זה כמה שיותר מהר, א) מפני כבוד קדושת חג הפסח שלא יהא כך החמץ מגולה בפני כל. ב) שזה ממון הגוי וצריך להחזירו למקומו במדפים המכוסים. מיהו אסור לך לגעת בחמץ ישירות בידים, ע"פ מ"ש מרן בש"ע א"ח (סימן תמ"ו ס"ג), אלא תקח את החמץ ע"י דבר אחר, למשל ע"י יעה וכדומה.

בירך על הבשמים לפני ההבדלה

בספר פסקי תשובות (עמוד עג) כתב במקרה הנ"ל שלכתחילה לא יברך עליהן שוב בתוך ההבדלה משום הפסק. בשם שו"ת חיי הלוי (סימן מ"ג).

ברכה על נטילת ידיים ליושן אחר חצות

מה שכתב באות מ"ח בשם הדברי שלום, הוא ע"פ הקבלה ולא ע"פ הפשט כי אכן לפי הקבלה נטילת ידים תלוי ברוח רעה וכדומה בלבד, וגם שם זהו רק אם בירך (ברכות השחר בחצות) ולמד ועסק בתורה לפחות שעד אחר חצות, וכיום שאין נוהגים לברך ברכות השחר בחצות (שניעור בתחילת הלילה) י"ל שגם לפי המקובלים יש ליטול ידיים משום רוח רעה גם בכהאי גוונא שישן אחר חצות.
ובאות נ"ב דן בענין מי שקם בחצות או קודם עמוד השחר, האם רשאי לברך ענט"י כדין המשכים בבוקר שכתוב בשלחן ערוך שם, ושיש בו שני הטעמים. וגם שם דבריו ע"פ הקבלה כנזכר. ודבריו באות ו' נראין לפי הפשט שכן כתבם בשם הפרי מגדים.

שתיית רביעית בקידוש

הקידוש נחשב כחלק מהסעודה דהא קיימא לן "אין קידוש אלא במקום סעודה", לכן הגם ששתיית היין לפני נטילת ידיים "והמוציא" מ"מ מהסעודה עצמה נחשב וברכת המזון חוזרת גם על שתיה זו. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סוף סימן רעב סעיף י ובסימן קעד סעיף ו). ועיין עוד במשנה ברורה שבסוף סימן ער"ב.
ואגב הביאור הלכה בסימן קע"ד קצת מסתפק בזה, וכותב שנראה לו שישתה בקידוש רק כמלוא לוגמיו ולא רביעית וכמו שכתב השואל, מ"מ מכיון שקשה לצמצם בין מלוא לוגמיו לרביעית בפרט להמוני העם לכן אין שום חשש ואפילו לכתחילה וכפסק הש"ע שבברכת המזון תפטור היין של הקידוש ויכוין לזה, ומסתמא גם כולם מכוונים בברכת המזון על כל מה שאכלו ושתו בסעודה וזה כולל גם היין דקידוש בודאי.

דרך והכוונה ללמוד גמרא וארמית

אם אתה רוצה באמת לדעת איך ללמוד גמרא ולהבינה כהוגן "עשה לך רב" – פירושו צריך אתה לקבוע לימוד יומי קבוע ורצוף עם אברך תלמיד חכם שילמד אותך גמרא או באופן אישי (חברותא) או בשיעור בצוותא, ותחזור על החומר שלימדו אותך בשעות הפנאי באופן קבוע ולאט לאט תרכוש את השפה הארמית, ובעיקר את צורת ביטוי מהלכי הגמרא מתי יש קושיה, מתי יש תירוץ וכן על זה הדרך. אבל תדע שכל זה צריך רצינות, עמל, רצף, ואהבת תורה. אין דרך אחרת לדעת ללמוד גמרא לבד, זהו "היסוד" עשה לך רב, ספרים הם רק תוספת.

אכילת חמוצים שכבשם גוי

מצד בישולי עובדי כוכבים והפרשת תרומות ומעשרות אין שום בעיה, רק השאלה באילו חומרים השתמש הגוי לכבישת המלפפונים אולי החומץ וכדומה אינו בהכשר?!

לכתוב פיטום הקטורת על קלף

זו מחלוקת גדולה באחרונים (עיין בשו"ת תפלה למשה יורה דעה חלק ג' סימן כ"ז).

בדין מחיצה הנעשת מאליה בענין עירוב

רבים מבטלי מחיצתא נאמר על מבוי שנפרץ וכדומה, דמעתה אין עירובו טוב שהרי יש בו פירצה דבקעי בה רבים והוי פתח רבים שאין לו צורת הפתח (אם נפרץ כמובן בשיעור פירצה המבטלת. עיין בכל זה בסימן שסה). מה שאין כן בנידון הערוך השלחן שבא להשמיענו דרשות הרבים הוא מקום הפתוח מכל צד, ואם יש חומה או הר סביב העיר הוי נידון כמקום סגור ולא פתוח ואינו כדגלי מדבר שמשם נלמד איסורי הוצאה ורשות הרבים והיחיד, ואם כן אפילו יש מקומות בין ההרים שאפשר לצאת דרכם חוץ לעיר, אינו כלום, דסו"ב העיר נידונית כמקום "סגור" מסביב ולא פתוח לגמרי כמושב בני ישראל במדבר, ואינו ענין כלל לעירוב וכדומה אלא שעושה בזה העיר ככרמלית ולא כרשות הרבים דאורייתא. וגם בזה כתב הערוך השלחן דאם העיר רחובה מפולש מצד לצד היינו שיש לה פתח מצד מזרח (נניח) ופתח מצד מערב כנגדו הרי זו רשות הרבים. וזו הלכה בשולחן ערוך סימן שמה סעיף ז. ע"ש.

מותר. ועיין בשו"ע או"ח סי' תריג סעיף א.

+ טען עוד
לא מצאת את התשובה?
שלח שאלה לרב

שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew