פרשת לך לך - הרחק משכן רע!

הרב עובדיה חן |

בעת שהיה הגאון הקדוש רבי מצליח מאזוז זצ"ל ילד, התחוללה מלחמת העולם הראשונה, שהביאה בכנפיה עוני ודוחק. אביו רבי רפאל ניצב בפני שוקת שבורה. מצבו הכלכלי היה עגום ביותר, ובלית ברירה נאלץ להפרד מהאי ג'רבא, ולנסוע עם משפחתו לתונס, לתור אחר מקור פרנסה. הסחורה שהביא עמו רבי רפאל, נקנתה בממון רב עקב המצב, וההצלחה האירה לו פנים. בכל יום שב היה לביתו עם כיס מלא זהובים אותם הרויח.

print
אא

ויאמר ה' אל-אברם לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל-הארץ אשר אראך (יב. א)

שואל הגאון רבי יעקב סקלי זצ"ל (תלמיד הרשב"א) בספר דרשותיו "תורת המנחה": לשם מה צוה ה' את אברהם לצאת מארצו וממולדתו?

ומיישב כי טבע האדם להימשך אחר רעיו וחבריו, שכניו וסביבתו, ואף על פי שיהיה אדם צדיק שלם ולבו לשמים, הזמן הממושך לצד הרשעים ישפיע עליו בלי שישים לב, ואט אט יתן בו את אותותיו. ולכן ציוהו ה' להתרחק מארצו וממולדתו, פן יתלכלך חלילה ממעשי הרשעים שבארצו.

"ועל כן", מסיים רבי יעקב סקלי, "יש לכל בעל נפש הרוצה עבודת שמים, להידבק בָּאמת ולהתרחק ממתי שקר כדי שלא ימשכוהו אחריהם".

לפי האמור מיישב הגאון המוסמך רבי יאשיהו פינטו זצ"ל בספרו 'כסף נבחר' (דרוש א' לפרשת לך לך), מדוע לא גילה הקב"ה לאברהם אבינו לאיזו ארץ פניו מועדות? שכן אילו היו יודעים בני משפחתו של אברהם לאיזו ארץ מועדות פניו, היו מצטרפים אליו. ואז היה ממשיך להימצא בחברת רשעים. וכעת שלא הודיעו מה היעד המדויק, יתרשלו כל משפחתו לבוא עמו.

וגם אברהם מצד עצמו, מיהר לקיים ציווי ה', ותיכף ומיד פנה ללכת לדרכו, לבל תהיה שהות לבני משפחתו להתארגן ולהצטרף אליו. וכפי שביאר רבנו יוסף חיים זצ"ל בספר "בן איש חי" (דרושים) על הפסוק: "וילך אברם כאשר דיבר אליו ה' וילך אתו לוט" (לקמן יב, ד), שאברהם אבינו היה זריז גדול שהלך תיכף ומיד כאשר דיבר אליו ה', ומחמת מהירותו רק לוט הספיק ללכת אתו מכל שאר בית אביו.

ואכן, בהמשך מצינו שאברהם אבינו ביקש להיפרד גם מלוט, שהיו רועיו פרוצים בגזל. למרות אהבתו הגדולה של אברהם ללוט, שבאה לידי ביטוי בעת שלוט נפל בשבי, ואברהם אבינו מסר נפשו ונלחם בארבעת המלכים והצילו, אף על פי כן, כשראה שהוא מתנהג ברשעות, לא רצה לגור בשכנותו.

וכבר לימדנו רבנו הרמב"ם (בפרק ו' מהלכות דעות ה"א) וז"ל: "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחבריו, ונוהג כמנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמוד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך, כדי שלא ילמד ממעשיהם. הוא ששלמה אומר: הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע, וכן הוא אומר, אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב. וכן אם היה דר במדינה שמנהג תושביה רעים, ואינם הולכים בדרך ישרה, ילך למדינה שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים. ואם אינו יכול ללכת למדינה אחרת, מפני הגייסות, ישב לבדו יחידי כענין שנאמר ישב בדד וידום כי נטל עליו".

ולמד מדבריו מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו "ענף עץ אבות" (על המשנה "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע", אבות א, ו) לגבי בחירת מקום מגורים, וז"ל: "מכאן מוסר השכל שלא יקבע אדם דירתו בשכונה חילונית, פן ילמד ממעשיהם, וגם ילדיו ילמדו מילדי החילונים ויצאו לתרבות רעה, אלא ימכור כל מה שיש לו ויקבע דירתו בשכונה של החרדים לדבר ה'". וכן מסופר במסכת אבות (ו, ט) שכאשר הציעו לרבי יוסי בן קסמא לעזוב עיר של חכמים וסופרים ולגור בין עמי הארץ שחפצו בקרבתו, ענה ואמר: "בני, אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה".

בעת שהיה הגאון הקדוש רבי מצליח מאזוז זצ"ל ילד, התחוללה מלחמת העולם הראשונה, שהביאה בכנפיה עוני ודוחק. אביו רבי רפאל ניצב בפני שוקת שבורה. מצבו הכלכלי היה עגום ביותר, ובלית ברירה נאלץ להפרד מהאי ג'רבא, ולנסוע עם משפחתו לתונס, לתור אחר מקור פרנסה. הסחורה שהביא עמו רבי רפאל, נקנתה בממון רב עקב המצב, וההצלחה האירה לו פנים. בכל יום שב היה לביתו עם כיס מלא זהובים אותם הרויח.

בכפר אריאנה - פרבר השוכן בסמוך לתונס הבירה שהיה אזור נופש וקיט, ואוירו צח ורענן, בחרה משפחת מאזוז לקבוע את משכנה החדש. הם שכרו דירה נאה ורחבת ידים, טובלת בגינה פורחת ועצים מלבלבים. אפילו חשמל, שהיה אז מצרך נדיר שרק עשירים זכו לו, היה מנת חלקם בכפר שָׁלֵיו זה.

החיים בכפר אריאנה הטובל בירק רענן ובאוירה כפרית שלוה, היו נינוחים ורגועים. מבחינה גשמית, לא היה חסר דבר, והכל התנהל למישרין. עבודתו של רבי רפאל הניבה הכנסה מכובדת, והמשפחה חיה באושר ובעושר. כל משפחה היתה מאחלת לעצמה חיים טובים שכאלה...

עד לאותו לילה...

היה זה ליל חמישי. רבי רפאל שב מן החנות אל ביתו. הוא לא תאר לעצמו כי בערב שקט זה יתחולל בחייו מהפך גדול ובלתי צפוי... הוא מיהר אל ביתו הנעים, מותש אך מוכן בשמחה לקראת הלימוד הקבוע עם בנו, אותו לא יבטל לעולם.

מיד כשפתח את הדלת, קלטו עיניו את רעייתו מרת רחל יושבת בקרן זוית, פניה עצובות והיא מר לה. מזה ימים אחדים, שם לבו כי פניה אינן כתמול שלשום. לא קשה היה לזהות כי משהו מעיק על לבה. כבר מספר פעמים ניסה לברר בעדינות במה הענין, אך היא, נותרה בשתיקתה ודמעתה על לחיה.

הפעם, החליט, ידובב אותה בכל מחיר. לאחר הפצרות רבות, נאותה לפתוח בפניו את סגור לבה: "יודע אתה כי בננו מצליח ניחן בשכל טוב, אך הרמה הלימודית הנלמדת כאן אינה תואמת כלל את רמת שכלו ויכולותיו. במקום להתקדם כפי רמתו, הוא נותר ברמה נמוכה". כשדוק של צער נסוך על עיניה הרכות, הוסיפה: "כשאני רואה את הפרח המיוחד הזה שיכול לגדול ולשגשג, קמל במקום לפרוח, אני מצטערת, לבי, לב של אם אוהבת ואחראית, אינו יכול להישאר רגוע מול בן יחיד שקבלתי פקדון מה' על מנת לגדלו לתורה!".

רבי רפאל הרהר מעט וענה בשקט: "אכן, צודקת את. אף אני כאוב מעובדות אלו, אך מה בכוחי לעשות?! כל אשר ביכולתי אני עושה. הן רואה את כי בכל ערב, שב אני עייף ויגע, ובכל זאת מתאמץ אני לקדמו וללמדו. מקדיש אני עבורו בכל יום שעתיים תמימות על מנת ללמדו דף ועוד דף בגמרא, ומה ביכולתי לעשות עוד?!".

מרת רחל נשמה עמוקות. היטב ידעה כי ההצעה אשר עתידה היא להעלות כעת דורשת נועזות וגבורה נפשית, אך דאגתה לגורלו הרוחני והלימודי של בנה, לא נתנה לה מנוח. היא בררה מלותיה ואמרה: "יודעת אני כי הקרבן אשר אבקש ממך, קשה הוא מנשוא. בטוחה אני כי לא קלה תהא המשימה, אך למרות זאת, מתחננת אני אליך כי נעשה מפנה בחיינו".

רבי רפאל לא כל כך הבין במה דברים אמורים, ואיזו הצעה יכולה להיות. את המשפט הבא שאמרה הוא כלל לא לקח בחשבון. "הבה נשוב אל ג'רבא עיר מולדתנו, שהיא עיר מלאה חכמים וסופרים, שם יתעלה בננו בלימוד התורה, ונזכה לראותו גדול בישראל", סיימה האם.

רבי רפאל נדהם מעצם הבקשה המפתיעה. האם היא חשבה היטב לפני שהעלתה את ההצעה? האם מודעת היא למשמעות וההשלכות של צעד כזה? והרי יודעת היא את המצב הכלכלי הירוד בג'רבא...

"השכחת מדוע עזבנו את ג'רבא?!" ניסה להזכיר "שם הרי לא נוכל לחיות כמו כאן! יודעת את בודאי כי נצטרך להסתפק בלחם צר ומים לחץ... ומה עם עסק הבדים שלנו המצליח כל כך?!".

אך האם הצדקנית לא ויתרה, ואמרה משפט המשקף היטב את גדלותה ועוצמתה הרוחנית של אם בישראל שחפצה בהתעלות בנה: "את העסק שלנו לא ניקח לעולם הבא! נוח לי לגור בבית צר ואפל, במצור ובמצוק, ובלבד שבני יתעלה בתורה!".

בתוככי לבו של רבי רפאל התנהל קרב איתנים, שמי שינצח בו יקבע את עתידו של הילד לטוב או למוטב, האם הגשמיות תנצח או שמא הרוחניות. השיקול הכלכלי מול עלייתו הרוחנית של הנער נאבקו זה בזה בחוזקה.

מי שניצח לבסוף באותו קרב לילי, היתה הרוחניות.

השיחה נחתמה באחדות-דעים. רבי רפאל ואשתו ויתרו על כל הונם, כספם ועתידם הכלכלי, למען מטרה אחת מקודשת ונעלה - שבנם יעלה במעלות התורה!...

הם שבו לג'רבא, ובמשך תשע שנים היה רבי רפאל עוסק לפרנסתו בתונס, כשהוא מגיע לג'רבא רק פעם בששה חודשים כדי לחוג את החגים בחיק משפחתו.

להורים עם מסירות נפש עצומה שכזו למען התורה, אין פלא שצמח בן שהאיר באור יקרות את עם ישראל בתורתו!

ארבעים שנה לאחר מכן, בחודש אדר התשכ"ד, כאשר הספיד רבי מצליח את אמו שנפטרה, הכריז בפה מלא: "שלי ושלכם - שלה הוא!".

לעוד מאמרים של הרב עובדיה חן
למאמר הבא >
< למאמר הקודם

הרב עובדיה חן

2
10
242

מאמרים חדשים

!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0