פרשת האזינו - תחילתו מר וסופו מתוק

הרב עובדיה חן | פירושים

לאחר שעיין זמן מה, חזר הילד שוב לאביו ובפיו פירוש שונה, אך גם אותו דחה האב, ושוב דחק בו "בוא ואפרש לך, זה תירוץ קשה...", אך הבן לא אבה. "מדוע אבא מצליח להבין ואני לא?!" טען בלהט "רוצה אני להבין בכוחות עצמי, כדי שגם כאשר אבא אינו נמצא לידי אוכל להבין את הסוגיא".

print
אא

הגאון החסיד רבי יוסף יעב"ץ זצ"ל (מגדולי הרבנים בתקופת גירוש ספרד) בביאורו למסכת אבות (ו, א) כותב שמשה רבנו באומרו "יערוף כמטר לקחי" בכוונה דימה את לקח התורה לירידת מטר, "כי כמו שהמטר יצטערו ממנו האנשים לשעתו, ועם כל זה לבם ישמח כי הוא חייהם, כך לקח התורה, כי יימר בשעתו ויומתק בסופו". ומכיון שאותיות פ"א ובי"ת מתחלפות, כאילו אמר "יערב כמטר לקחי" (ראה בתרגום).

לעתים חושבים אנשים כי מתיקות התורה באה כדבר המובן מאליו - מיד כשמתחילים ללמוד. וכשהרצון ללמוד אינו משכים לפתחיהם, מסיקים הם כי אין להם חשק בלימוד, ובעקבות כך נופלים למשבר. רואים הם את דברי האור החיים הקדוש ש"אם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות טוב התורה – היו משתגעים ומתלהטים אחריה!", ומשתוממים ותמהים, כיצד איפוא מגיעים לידי התלהבות והתלהטות כזו בדברי התורה, אם אצלם העינים כבויות בלימוד הגמרא, אך נפקחות לרווחה למראה פיצה או פלאפל?...

מדברי החסיד יעב"ץ למדנו כי ערבות ומתיקות התורה אינה מורגשת בטעימה הראשונה, להיפך, בתחילה נראה כי הלימוד קשה ומתיש. אך כדי לחוש את טעם מתיקות התורה, כדי להגיע ללימוד ברצף מרצון בלא הרגשת עול, על מנת להגיע למצב שפתאום פוקחים את העינים ומגלים שכבר השעה אחת בלילה, יש רק מרשם אחד ויחיד: להתחיל ללמוד בלי חשק, בלי רצון, אבל להתחיל!

כאשר באים בהחלטה רצינית ויושבים ועמלים בכל הכוח, שוב ושוב, לומדים בשקידה אפילו דברים קשים, ומשחירים פנים עליהם כעורב (עירובין כ"ב ע"א), רק אז ניתן להרגיש בתוך הפה ממש מתוק כמו דבש[1].

בהיות מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א ילד כבר שבע, היו התלמידים מכינים מדי ערב את הסוגיא בביתם, ולמחרת, בשמונה בבוקר מתייצבים כולם לפני רבם לשיעור. והנה ערב אחד, הכין הילד את אחד מדיבורי התוספות היותר קשים במסכת בבא מציעא. את הקושיא הבין בקלות, אך כשהגיע לתירוץ התקשה מאוד בהבנתו.

לאחר עיון מעמיק, עלתה בידו הבנה מסוימת, ניגש לאביו – מרן הגאון רבי מצליח מאזוז זצ"ל, והרצה לפניו את הסברו לראות היעמדו דבריו לפניו.

שמע אביו, שלל את הפירוש, וביקש לומר לו את הביאור הנכון. אולם הילד לא הסכים, ואמר "אנסה עוד לעיין".

לאחר שעיין זמן מה, חזר הילד שוב לאביו ובפיו פירוש שונה, אך גם אותו דחה האב, ושוב דחק בו "בוא ואפרש לך, זה תירוץ קשה...", אך הבן לא אבה. "מדוע אבא מצליח להבין ואני לא?!" טען בלהט "רוצה אני להבין בכוחות עצמי, כדי שגם כאשר אבא אינו נמצא לידי אוכל להבין את הסוגיא".

הילד השקדן החליט לא לוותר. הוא ישב ועיין שוב ושוב בענין, כשהוא מאמץ את מוחו הצעיר ברצון עז להבין את התירוץ לאשורו. השעה כבר התאחרה, אך הוא המשיך.

והנה לפתע אורו עיניו, ונראה היה לו כי הצליח להבין את כוונתם של רבותינו בעלי התוספות.

באותו רגע, נהרה של שמחה הציפה את פניו. עיניו הַמְחַשְּׁבוֹת להיעצם מחמת העייפות, אורו באחת, וזיק של אושר ניצת בהן.

מיהר הילד לאביו והציג בפניו את אשר העלה בחכתו לראות היצדקו דבריו. התפעל האב עד מאד, תפשו ונשקו על ראשו כשבזויות עיניו מתגלגלות דמעות אושר: "זהו הפירוש הנכון, בני! אשריך שזכית לכוון לדעת גדולים, כך פירש בגאונותו מהר"ם מלובלין".

רק אז נפנה הילד לישון את שינת העובד כשבפיו טעם מתוק מדבש שלא ישכח לעולם.

על אותו טעם מתוק שנותר בפיו עד היום, מספר בעצמו הילד שהפך ברבות הימים לאחד מגדולי ראשי הישיבות, במבוא לספרו "לא תשיך" (עמ' 10): "זכורני תוספות אחד במסכת בבא מציעא (דף מ"ו ע"א) בד"ה בפרוטטות, שישבתי עליו כשעה אחת ופני אל הקיר עד שהבנתי אותו בעצמי, אם כי אבא זצ"ל רצה פעם ופעמיים להסביר לי אותו. וטעם העונג לא מש מפי עד היום, אם כי עברו מאז למעלה מ-52 שנה".


[1] ראה עוד להגאון חזון איש באגרותיו (אגרת ג') שכתב: "אחר העמל, נפתח שער אורה חדש אשר השכל מתענג ללא קץ". והגאון רבי אליהו דסלר זצ"ל בספרו "מכתב מאליהו" כתב: "העיון בתורה והתענוג של לימוד תורה – מולידים זה את זה".

לעוד מאמרים של הרב עובדיה חן
למאמר הבא >
< למאמר הקודם

הרב עובדיה חן

2
10
232

מאמרים חדשים

!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0