מעשיהם של צדיקים - הרה"ג הצדיק רבי שמואל עידאן זצ"ל

מערכת האתר |

תולדותיו של מייסד הישיבה בא"י ומנהלה הרה"ג הצדיק רבי שמואל עידאן זצ"ל בבואנו להעלות את זכרו של הרב המנוח זצ"ל ולכתוב את תולדותיו, בחובתנו להדגיש שאיננו מתיימרים להקיף את כל מסכת חייו המופלאה, מאחר שהיה הרב רב פעלים לתורה ולתעודה, אשר עשה רבות להגדלת תורה ולגמול חסד, ורב הנסתר על הנגלה, ורק באנו לתת פרטים מרכזיים בחייו ובפועלו, כמו הוצאת ספרים והקמת הישיבה ועוד. בתחילת המאמר כתבנו בקצרה גם על דמותו של אביו זצ"ל.

print
אא

המאמר נערך ע"י נכדו הרב שמואל עידאן הי"ו.

 

בנם של קדושים

בנו השני[1] של הגאון הקדוש המקובל רבנו משה עידאן זצ"ל, הוא זקננו הגאון ר' דוד עידאן זצ"ל מחבר ספר משכיל לדוד ב' חלקים, ונשיא הקהילה היהודית בעיר התורה ג'רבה.

הגאון ר' דוד עידאן היה ממנהיגי הקהילה, איש חיל רב פעלים, שהביא את בתי הדפוס לג'רבה משנת תער"ב לראשונה, ונדפסו בהם למעלה משמונה מאות ספרים[2]. היה מהלוחמים על שמירת קדושת הקהילה ולמען טוהר החינוך, והתנגד נחרצות לייסוד בית הספר כי"ח (אליאנס) בג'רבה, וכעדותו של ד"ר נחום סלושץ ש"הגיע לג'רבה פעמיים בתרס"ו ותרפ"ו, הוא נפגש עם אלה שניסו להכניס בית ספר כי"ח (אליאנס) ללמוד צרפתית, וכתב[3] דברים טובים בשבחו של רבי דוד עידאן, וכך כתב: 'רבי דוד עידאן אדם שקול, שכל מלה שלו שקולה, צעק ואמר: לא ניתן שהתורה תישכח מפי בנינו'. ובזכותו של רבי דוד, ועוד כמה חכמים שכמותו, לא קמה אליאנס בג'רבה, בג'רבה עשו חרם ושמו גבול: כאן לא יכנס בית ספר כל ישראל חברים, וככה נשארה התורה, נשארו תלמידי חכמים"[4]. רבנו מרן ראש הישיבה שליט"א[5] חיבר נקודה זו לדמותו של רבי שמואל: "ובנו של ר' דוד עידאן זצ"ל, הוא ידידנו הרב שמואל עידאן (הי"ו), עומד כיום בראשות הנהלת ישיבת 'כסא רחמים' בב"ב, השומרת על מסורת התורה בכלל ומסורת ג'רבה בפרט, וברא כרעא דאבוה".

רבי דוד היה עמיתו וידידו של רבנו הגדול מרן הגאון ר' משה כלפון הכהן זצ"ל ראב"ד ג'רבה, והיה ביניהם קשר של תלמידי חכמים בתורה ובהלכה, כמו גם בענייני הנהגת הקהילה, ויחד פעלו לחיזוק ושימור קדושתה. קשריהם ניכרים גם בתחום הוצאת ספרי רבותינו לאורה[6]. רבי משה פרג'ון זצ"ל[7] מתאר כך: "ניגש הוא (רבי דוד) למקומו הקבוע לתפלתו בצדו של הרב מארי דאתרא מוהרמ"ך זצוק"ל, שְׁנַיִם כרובים זה בצד זה. והיה במוקדם ולא במאוחר, בימי הקיץ הארוכים, מאזין אני בויכוח המתפתח והולך בין שני הכרובים, וקרא זה אל זה ואמר, לפעמים יודע אני על מה המדובר, לפעמים נלוה גם המורה שלי לויכוח, במיוחד אם זה ענין דקדוקי או עיוני, שאגת אריות מתמזגת בקולותיהם של תשב"ר עם העדר השגחת הרבי... שנים על גבי שנים בסגנון זה עברו, וכבתוך משפחה נעשה הכל הוה ורגיל, הנה מארי דאתרא הגיע, הנה מוהר"ר דוד נכנס, הנה הרבי שלי מצטרף לויכוח"[8].

לקראת סוף דבריו הנ"ל כתב הרב פרג'ון על הימים שאחרי  פטירתו של רבי דוד[9]: "היה זה ביום ראשון ג' לחודש כסליו תשט"ו, והנה הודעה טלגרפית, הרב רבי דוד עידאן נפטר ונשמתו עלתה שמי שחק. כל הקהלה הזדעזעה, בכתה התאבלה, עליונים בקשו את נשמתו של רבנו, רבנו נפטר מן העוה"ז, אך זכרו ומעשיו עודם חיים וקיימים לדורות".

 הגאון ר' מסיעד (מסעוד) מאדאר זצ"ל[10] בספר מנוחה וחיים[11] כתב דברי הספד על הגאון רבי דוד, הוא מונה שבחיו, ובין הדברים כתב: "היה דרשן ומוכיח לעדתו מתוך מסירת נפש, וכמעט לא היה סובל לראות מי שהיה עושה איזה דבר כנגד רצון הבורא". בניו רבי שמואל ור' חיים בהקדמתם לקונטרס מזכרת נצח לזכר אביהם רבי דוד, כתבו עליו בין הדברים: "דרשן היה, הרבה אנשים היו באים בהמונים לבהכ"נ לשמוע את שיחותיו שיצאו מפיו בחכמה, בבינה ובדעת, היה אהוב וחביב ומרוצה על כולם, ראו בו עדינות וצניעות, ענוותנות ופשטות. אופן דבורו ושיחותיו היה שקט, בשיחותיו בדרשותיו לא הרים קולו, לא כעס, אבל היה דן ומדבר ומרצה בחשאי"[12].

בבוקרו של יום אחד פנה מרן הגאון רבנו רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל (לימים ראב"ד ג'רבה ורבו של מושב ברכיה בדרום הארץ) להגאון ר' דוד ושח באוזניו שהודיעוהו מן השמים בחלומו שבן עתיד להיולד לו ושמו יקרא שמואל[13], ואכן לאחר כמה חודשים (בשנת תרפ"ד) נולד לרבי דוד בן וקראוהו שמואל שאול[14]. בעיר של חכמים ושל סופרים - ג'רבה, ובבית של גדולי תורה, גדל סבי רבי שמואל וספג תורה ויראה, וכבר מקטנותו חידש חידושי תורה, ובספר משכיל לדוד לאביו זצ"ל[15] אנו מוצאים שכתב בזה הלשון: "והקשה בני ידידי שמואל שאול הי"ו כשהוא בר שבע שנים העי"א, שאחרי שכתב וכו'". בג'רבה קיבל מרבותיו, הלא הם מופת דורו מרן הגאון ר' חויתה[16], שרבי שמואל זצ''ל גם כתב לפניו חידושי תורה ותשובות בהלכה[17], וכן הגאון הגדול ר' מקיקץ שלי זצ"ל מח"ס כרמי שלי[18], ועוד[19] .

 

ראיתי בני עליה

הרב פעל כל ימיו למען הציבור, אחת מפעולותיו הגדולות היתה העלאתם של יהודי תוניסיה ארצה, תוך מסירות נפש וקשיים, כאשר עצם עיסוקו בעליה היה צריך להישמר בסוד, מאימת השלטון התוניסאי[20]. קושי נוסף היה העברת רכושם של העולים, שע"י רעיונות ותחבולות הועברו לארץ. גם בארץ היה הרב כתובת לכל הנצרך לעזרה או לעצה. יש להזכיר בהקשר זה את המנוח הצדיק רבי נחום סעדון זצ"ל (נלב"ע תשע"א) שעזר רבות לרבי שמואל בסיוע לעולים[21].

 

 

ברית וחסד

הרב היה מוהל מומחה שמל אלפי ילדים ללא תשלום, ואף דמי הנסיעות לא היה לוקח, ופעמים אף היה משתתף עם משפחת הרך הנולד בכיסוי ההוצאות, אם היו נזקקים לכך (ראה להלן). גאון ישראל רבנו מרן ראש הישיבה שליט"א אמר באזכרת השבעה[22]: "הוא מל אלפי ילדים לשם שמים, ויש לו רשימה. שמעתי שבמשך כעשרים שנה מל למעלה מאלף ילדים, משך ארבעים שנה ויותר מי יודע כמה? והכל לשם שמים, ולא קיבל פרוטה, לא קיבל נסיעות. פעם שאל אותי שאלה: הזמינו אותי למול בחיפה (נדמה לי אמר בטירת הכרמל) הזמינו אותי לשבת, האם אני חייב לעזוב את המשפחה וללכת לשבת? אמרתי לו, מה הספק של כבודו? איפה כתוב שצריכים לעזוב? אין להם מוהל? אמר: 'יש להם, אבל רוצים אותי'. אמרתי לו, 'כן, כן, אתה יכול לשבת בבית, מה פתאום לעזוב את המשפחה? למה רוצים אותך בגלל שאתה מל בחינם, או בגלל שאתה שר להם פיוטי ג'רבה? אינך חייב ללכת'. ורשמתי זה בגליון השלחן ערוך יו"ד שלי שהדבר פשוט לדעתי כביעתא בכותחא שאין צריך ללכת, ואח"כ ראיתי דיונים בזה, והמסקנא כמו שכתבתי, שאם יש להם מוהלים אחרים בודאי שהמוהל לא חייב לעזוב את המשפחה ולעשות שבת במקום אחר. אני זוכר, הבן שלי חיים שיחיה, נולד ביום ששי ר"ח טבת התשל"ו, ונימול ביום ששי הבא. אך בליל שבת לא הרגיש טוב, שלחתי מישהו מהמשפחה שילך לרבי שמואל המוהל שלו שהיה בפרדס כץ, לבוא לקרית הרצוג[23]. זה היה בערך בשעה תשע, תשע וחצי. הגיע רבי שמואל, אומרים לו: 'שבת שלום', אומר 'אמ...' בודק את הילד נותן תרופה, שם תחבושת, בוא תשב תברך 'אמ... אמ...', מה אמ...? 'בירכתי ברכת המפיל, אסור לי לדבר' (כך רמז כשידו על פיו). נו, ברך ברכת המפיל חבלי שינה על עיני, ואולי גם התחיל לישון, ובא ובדק ורמז שאסור לדבר, זו יראת שמים אמיתית".

 ידידו הקרוב הצדיק רבי נחום סעדון זצ"ל מספר[24] כי רבי שמואל היה נוהג לנסוע בכל מקום ברחבי תוניסיה כדי למול את הבן[25], ואף פעם לא דחה מחמת המרחק, רבי נחום מציין כי "יש לו טבע כזה לעזור לאנשים, ואף פעם לא יגיד 'לא' למי שמבקש את עזרתו". הגאון ר' נסים ארביב שליט"א (ר"מ בישיבה) סיפר בהספדו[26], שפנה הוא לרבי שמואל כאשר נולד לאחיו בן, ושאלו אם יוכל למול אותו, השיב רבי שמואל בחיוב ועזב את כל עיסוקיו החשובים ונסע לבאר שבע כדי למול, וכאשר ניגש אחיו וביקש לשלם לו עבור הנסיעות, סרב רבי שמואל בכל תוקף, ועוד נתן לו סכום כסף במתנה, כיון שידע שלא מכבר עלו ארצה ומצבם היה קשה. אציין גם מה ששח באוזני החכם השלם רבי בצלאל הכהן שליט"א (מקרית גת) שבחזרתו של רבי שמואל מברית מילה בת''א בה שימש כמוהל, הצטרף אליו הוא בנסיעתו, והיה מעוניין לשלם בעבור נסיעתו של רבי שמואל, ורבי שמואל סירב באומרו שאינו רוצה שיקחו מידיו את המצוה.

דבר שהצטער בו אותו צדיק

כמה שנים לפי פטירת רבי שמואל, ביקשו הרופאים לכרות את רגלו. וכה סיפר בעניין מרן ראש הישיבה שליט"א בשיעורו השבועי[27]: "הלכתי לבקר אותו בבלינסון והיה בוכה ממש, והרופאים אמרו: 'אין לנו מה לעשות, רק לכרות את הרגל', ביקרתי אותו וברכתי אותו לרפואה שלמה, הרב עובדיה ע"ה אמר לו: "רגלי חסידיו ישמור" (ש"א ב' ט'). וכשירדתי משם, אמרתי למי שהיה אתי: 'תשמע, אני חושב שלא יכרתו לו את הרגל, אמר לי 'מאיפה אתה יודע?' אמרתי לו 'דבר שנצטער בו צדיק יכשל בו הוא'? מה נצטער הצדיק? הוא היה הולך לעשות ברית מילה אפילו בסוף העולם... (כאן סיפר על ההזמנה לטירת הכרמל, שהובאה למעלה), דבר שנצטער עליו כל ימי חייו, ברגלים שלו הלך פה ושם, נסע באוטובוס, לא לקח מונית, יכשל בו?! וככה היה, הביאו לו רופא אחד שמו דוקטור מרדכי ליפו, אני מכיר אותו מקרוב, בפעם ראשונה שאמר לי את שמו, עשיתי לו גימטריא: מרדכי ליפו גמטריא אליהו הנביא זכור לטוב... יש לך ידים מבורכות, רופאים אורטופדים אומרים אנחנו תלמידים שלו, אנחנו לא מגיעים אליו. טיפל בו אולי שנתיים-שלוש, כל שבוע היה הולך אתו הבן שלו הרב דוד עידאן שליט"א לירושלים, והוא מטפל בו, ולא כרתו לו את הרגל! הכל לקוח מהגמרא בבבא קמא הנזכרת (ב"ק נ.)[28] 'דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו זרעו?' לא יכשל בו זרעו, וכל שכן שהוא לא יכשל".

 

צדיק שמעטים כמוהו

הרב היה מאיר פנים לכל אדם, בשמחה ובענוה. מרן ראש הישיבה שליט''א אמר באזכרת השבעה: "כשאתה מדבר אתו, לעולם לא תרגיש בדבריו שום התנשאות, שום מעלה, שום חשיבות מיוחדת. ידבר איתך כדבר אח אל אחיו, כדבר אב אל בנו. תמיד מחייך, תמיד שמח, כמה שסבל יסורים בשנים האחרונות, אינני זוכר שפעם אחת היו פניו עצובות (רק אולי אחרי שקיבל אירוע מוחי). תמיד הוא מחייך... המנוח רבי שמואל עשה את הכל לשם שמים, את הכל עשה בצנעה, 'ואת צנועים חכמה', לכן זכה לישיבה מיוחדת במינה... המנוח היה עדין נפש, מעולם לא הכביד על אחרים... החיוך שהיה על פניו, זה משהו מיוחד... המנוח תמיד היה שמח. רק מדברים אתו, אתה רואה את הפנים המחייכות למרת כל הסבל, כמו שאומר בעל חובות הלבבות (שער הפרישות פ"ד) ממדותיו של הפרוש: 'צהלתו בפניו ואבלו בלבו'... כל מלה ומלה ששמעתי מהמנוח היתה פנינה". בהלויה אמר מרן שליט"א: "היה שמח במצוות בצורה שלא תיאמן... הוא זכה וזיכה את הרבים בכל העניינים, באתרוגים בסוכות... המנוח היה צדיק שמעטים כמוהו".

עולם חסד יבנה

בעל חסד היה, בנו א"א מורנו ראש הכולל שליט"א כתב במאמר הספד[29] שסיפר לו קרוב משפחה שהתייתם לפני נישואיו, ולא היה באפשרותו לשאת בהוצאות החתונה, נחלץ רבי שמואל ושילם את ההוצאות מכיסו. מורנו הרב כתב עוד כי אביו הרב זצ"ל "היה בעל מידות תרומיות. מעולם לא הקפיד על איש, ובורח מן הכבוד היה. נינוח ונעים הליכות, ותרן בטבעו היה". עוד סיפר הגאון ר' נסים ארביב שליט"א ר"מ בישיבה[30], שכאשר הגיע למצוות, פנה לרבי שמואל ואמר לו שאין באפשרות אמו לקנות לו תפלין, ובאותו יום הביא לו הרב תפלין במתנה. והרב הגאון ר' יוסף הכהן שליט"א (מאשדוד) סיפר לי שביום שבאו הוריו ארצה, ולא היה להם היכן להניח ראשם, לא היסס רבי שמואל ונתן להם את מיטתו שלו. מעשי חסד שעשה יש עוד רבים. וראה בספר ישמחו בך להגאון החסיד ר' שמעון חירארי זצ"ל[31].

 

מפעלו הגדול - ישיבת כסא רחמים

מפעלו הגדול של רבי שמואל הוא ייסודה והקמתה של ישיבת כסא רחמים בארץ הקודש. הקמת הישיבה היה חלומו של הרב במשך זמן רב (וכלשונו של הרב זצ"ל באחת ההזדמנויות), ביטוי לחלום זה אנו מוצאים במכתב ששלח רבי שמואל למרן הגאון הקדוש רבנו מצליח מאזוז זצ"ל הי"ד בשנת תשכ"ו[32]:

לכבוד החה"ש הדה"מ והכולל רבי מצליח מאזוז ובניו היקרים תונס יע"א.

...קודם כל אני שמח להודיעו שבית הכנסת [בית רחמים בפרדס כץ] הוקם ע"ש רבנו זצוק"ל [מוהרח"ך], ועלה לנו יותר מארבע מליון מחוץ לדמי העבודה, אשר כל הנעשה בהתנדבות מתלמידי ומוקירי הרב זצ"ל.

אורכו של בית הכנסת 15 מטר על 9, זאת אומרת 150 מטר. יכיל יותר מ – 250 מתפללים. ההיכל עשינו גדול שמכיל 7 ספרי תורה אנו מקווים שיהיה לנו כסף, ורוצים לעשות ישיבה למעלה.

נשאלת השאלה האם כת"ר מוכן לבא עם התלמידים עם הס"ת והספרים, ומוכנים לתת לו כל העזרה כדי שנוכל לבנות למעלה את הישיבה, ובינתיים אפשר גם לתת שיעורים למטה בבהכ"נ, באם כן, נא להודיעני, וכמה בתים (לצורך פנימיה), וכמו שעזרתי לכמה משפחות, ות"ל כולם סדרו ששים ושמחים. [כאן ממשיך רבי שמואל ודורש בשלום משפחת רבנו והישיבה].

בברכה ובכבוד רב

שמואל עידאן

 

להלן ממכתבו של רבי שמואל אל מר ברוך דובדבני מנהל מחלקת העליה בסוכנות היהודית דאז (כ"ט סיון תשכ"ו):

 

"בעיר הבירה תוניס קיימת ישיבה בשם "כסא רחמים", ובראשה עומד הרב מצליח מאזוז תלמידו של הרב שלנו הרב הגאון רחמים חי חויתה הכהן זצוק"ל.

מאז שהייתי שם התחלתי לשכנע אותם שיעלו ארצה ויעבירו את הישיבה על ספריה ותלמידיה. ובימים האחרונים העניין כבר מתחיל להיות בשל. קיבלתי מכתבים מהרב מאזוז שהוא עומד לבקר בקיץ זה בצרפת והיה מעוניין להפגש בעניין זה".

 

למרות רצונו של הרב זצ"ל שהישיבה תעבור מחו"ל לארץ, לא יצא הדבר לפועל. אך לאחר שנהרג הגאון הקדוש ר' מצליח הי"ד בידי מפגע ערבי בעוה"ר[33], ועלו בני הגה"ק זצ"ל לארץ הקודש, ראה הרב שעה מתאימה לפתיחת הישיבה בארץ. וכך נוסדה הישיבה כאשר לומדים התלמידים בעזרת נשים בבית הכנסת של הרב "בית רחמים" בפרדס כץ[34]. ומאז עומד בראשות הישיבה גאון ישראל מרן הגאון רבנו מאיר מאזוז שליט"א.

רבי שמואל שהיה בידידות עם מרן מופת הדור הראש"ל הגאון רבנו עובדיה יוסף זצ"ל, שלח אליו מכתב ושיתף אותו ברעיון לפתיחת הישיבה. בין הדברים כתב הרב (י"ז בסיון תשל"א):

 

"לכבוד אדוננו מורנו ורבנו ועטרת ראשנו, פאר דורנו ונזר חכמנו, נשיא אלקים בתוכנו, להגדיל תורה ולהאדירה בספריו היקרים כוסף, הלא הוא הגאון מרן עובדיה יוסף, יצ"ו ה' איתו את הברכה חיים עד העולם, ובריא אולם, אכיר"א.

אותותינו אלה באים לספר לכת"ר נ"י, אודות הרעיון החדש אשר עלה בלבנו, ואנחנו קמנו ונתעודד למראה עזיבת התורה בדור זה בעוה"ר, ואחסור דרי ויחנו בחסרות, ובפרט ילדי עירנו ג'רבא העיר כלילת יופי, בעלי תריסין במלחמתה של תורה, קולעים אל השערה. הן עתה 'והשלכתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים וכו' '.

על כן קמנו ונתעודד ואמרנו להקים ישיבה וכולל אברכים עם שיעורי ערב בפרדס כץ ע"ש מוה"ר הגאון ר' רחמים חי חויתה הכהן זלה"ה בשם ישיבת כסא רחמים ספרדית, שתהווה כעין המשך לישיבה אשר יסד תלמידו המנוח הקדוש הרה"ג כמוהר"ר מצליח מאזוז זצוק"ל הי"ד בתונס, והיה בדעתו לעלות ארצה בקיץ הנוכחי, אך לא אסתייעא מילתא בעוה"ר, ובית מדרש "עץ חיים" ע"ש הרה"ג ר' חיים חורי והרה"ג ר' חומני עלוש זלה"ה. ואמנם תהי זאת נחמתנו שיש ממשיכים לפעולותיהם הברוכות...

ראש הישיבה והכולל הוא הרב הגדול רבי מאיר מאזוז בנו של הרב מצליח מאזוז, אשר הגיע לפני שבוע, וכל הרבנים שלנו ביחד עם ארגוננו סומכים את ידיהם עליו כאישיות רבנית בדורנו זה...

בקשתנו מכת"ר שיתן ידו למפעלנו זה, ובתור נשיא הכבוד יקרא לישיבתנו זו..."

 

מכתבים דומים נשלחו גם לאישי ציבור (בו' ובי"א תמוז תשל"א), ושם כתב: "מרן הרה"ג הרב עובדיה יוסף הי"ו נתן כבר את הגושפנקא שלו על הענין והוא יעמוד כנשיא הכבוד של הישיבה והכולל, והוא גם הבטיח לתת שיעורים בישיבה"[35]. במכתבו לאישי ציבור ציין הרב עוד, שפרדס כץ טרם זכתה לישיבה, אף שמספר תושביה הגיע כבר לעשרים אלף, והוסיף שאשרי מי שזוכה ועוזר להקים ולהחזיק את הישיבה הראשונה בפרדס כץ.

 

מרן הראש"ל זצ"ל השיב לרבי שמואל:

 

לכבוד ידידנו היקר רב פעלים לתורה ולתעודה ר' שמואל עידאן יצ"ו שלום וברכה

שמחתי מאד לשמוע שעומדים לפתוח ישיבה קדושה בפרדס כץ, ושלושת בניו של הגה"ק ר' מצליח מאזוז זצ"ל הי"ד יהיו נכללים מלומדי הישיבה, ואשר ידעתי מכבר כי עמם עוז ותושיה יראי ה' וחושבי שמו. תחזקנה ידיכם, וכל אשר תפנו תשכילו ותצליחו. מצדי אשתדל לעזור לכם כמיטב יכלתי, ובפרט בנתינת שיעורים כמיסת הפנאי[36].

בכבוד רב ובברכת חזקו ואמצו

עובדיה יוסף

 

בהספדו באחד מימי השבעה[37] סיפר מורנו הגה"צ ר' צמח מאזוז שליט"א מנהל הישיבה, על חלקו של רבי שמואל גם ביסוד הישיבה בתונס[38]: "ואם אגיד כסא רחמים, לא רק כסא רחמים פה, גם בתונס... כאשר בא איזה רב מאמריקה אמר לאבא בא ונפתח ישיבה, אתה תטפל ברוחניות ואני בגשמיות. אבא שמח. כעבור שנה אותו הרב ראה שאבא בכל דבר רוחני, לא כפי שחשב, רצה לשנות החלטות, אבא יצא. רבי שמואל כ"כ הצטער, אמר לאבא כ"כ רצינו שתלמד בישיבה. אבא השיב אני יש לי עקרונות. טוב, רבי שמואל שאלו, מתי תפתח לנו ישיבה? ככה היה שואל אותו מתי תפתח לנו ישיבה? יום אחד רבי אליהו אלענקרי שיבלח"א בא לאבא ואמר לו מצאנו דירה בת חמשה חדרים, שכירות לשנה כ – 200 דינרים, אמא מוכנה לשלם חצי מהסכום, חסר החצי. באותו יום פגש אבא את רבי שמואל ואמר לו, תביא לי מאה דינרים אני פותח לך ישיבה, ר' שמואל אמר לו: 'היום אני אביא לך', באותו יום הביא לו מאה דינרים[39]. רבי שמואל יום יום היה מגיע לישיבה עד היום שנסע לארץ ישראל. וכשאני הגעתי לארץ בכ"ו ניסן תשל"א בשעה שתים בלילה, כל הלילה דיברתי עם ר' שמואל עד אור הבוקר ואמר לי 'נו הגיע הזמן שהחלום שלי יתגשם' זה סיפור שלפני 26 שנה, וב"ה דבר שהוא נעשה לש"ש, וילך הלוך וגדל. רבי שמואל היה ביסוד של הישיבה בחו"ל, רבי שמואל היה ביסוד הישיבה כאן, אבל הוא תמיד מצטנע".

על הרקע לשיחה לילית זו, סיפר בהזדמנות אחרת הגאון ר' צמח[40]: "אני באתי הראשון מבין האחים, בליל חמישי אור לז"ך בניסן התשל"א. כשירדתי עם בני ביתי מהמטוס, השעה היתה בערך 3:30 לפנות בוקר. הסוכנות ומשרד הקליטה בנמל התעופה, הזמינו לנו מונית על חשבונם לקחת אותנו לנתיבות אל הדוד הגאון רבי שלמה מאזוז זצ"ל, אחיה של אמא ע"ה. אך אחרי שעלינו למונית, בקשתי מהנהג שיסיע אותנו לרחוב ביאליק 5 בפרדס כץ. חשבתי ששם גר ידידנו משכבר הימים רבי שמואל עידאן זצ"ל (שהיה בקשר עמנו, ואחרי פטירתו של מר אבינו שלח לנו מכתב לתונס שכדאי לחדש את הקמת הישיבה בארץ), אלא שהיתה זו טעות, רבי שמואל היה גר בבנין מס' 7. בהשגחה פרטית, הגעתי באותו בנין לדלת הנושאת את שמו של ר' נחום סעדון, אותו הכרתי מתונס שהיה אחד מידידיו המיוחדים של אבא זצ"ל. דפקתי על הדלת, ולמרות השעה המאוחרת, הוא הכניסנו לביתו בשמחה, ונתן לנו חדר. לאחר כמה דקות צלצל לרבי שמואל, וגם הוא בא מיד, ואז נשארנו כשבת אחים גם יחד עד אור הבוקר, וכל השיחה נָסַבָּה על יסוד הישיבה מחדש".

הישיבה שהחלה את דרכה עם עשרה תלמידים בעזרת נשים, הלכה וגדלה, עד שכיום לומדים בס"ד מאות תלמידים בְּבִנְיְנֵי הישיבה ברח' הרב עוזיאל בבני ברק (שאחד מהם נקרא "בית שמואל" ע"ש הרב זצ"ל), וכאשר במוסדות הישיבה הכוללים סמינר, ת"ת, גנים ועוד, נמנים עוד מאות רבות, וכן ירבו[41]. וכל זה הוא מכוחו של הרב שייסד את הישיבה ופעל למענה במסירות. גאון ישראל רבנו מרן ראש הישיבה שליט"א אמר בהספד (באזכרה בשנת תשס"א)[42] שכל תלמידי החכמים שיצאו ושיֵצאו בעז"ה מהישיבה[43] הכל נזקף לזכותו של רבי שמואל. יש להזכיר גם את המנוח הצדיק רבי נחום סעדון זצ"ל (הנ"ל) שפעל אף הוא וסייע רבות לייסוד הישיבה ולפיתוחה.

מילותיו האחרונות בישיבה

 

 הרב היה מנהל הישיבה מיום שנוסדה, לשם שמים, והגיע לישיבה מידי יום, ואף בסוף ימיו שהיה מזוכך בייסורים. באזכרת השבעה אמר מרן רה"י שליט"א על יומו האחרון של רבי שמואל: "יום חמישי בשעה שתים עשרה וחצי (כ"ו בתמוז התשנ"ז) ירד במעלית, ומצא את הרב יצחק ברדא שייבדל לחיים טובים, ובירך אותו, אמר לו 'אתה בונה קריה באשקלון? תבנה ישיבה! ולא סתם ישיבה, תבנה כמו זאת, כמו הישיבה הזאת תבנה באשקלון'. אלה היו המלים האחרונות שלו בישיבה... אמרו רבותינו, זאת התורה אדם כי ימות באוהל (במדבר י"ט, י"ד), אפילו בשעת מיתה האדם לא ימוש מאהלה של תורה. אדם כי ימות באוהל, היום האחרון שנפטר בו, היה בישיבה וחתם על השיקים כמה פעמים. אני רואה את היד רועדת שהוא חותם ולא חותם במקום הנכון, אבל אתה יכול לקרוא בין האותיות 'שמואל עידאן' ככה בקושי, אחרי הפעלת דמיון מיוחד"[44].

הנסתר רב על הנגלה

הרב היה נערץ על עולי תוניסיה, ולא היה כמעט יהודי מקהלה קדושה זו שלא הכירו והעריצו. גם היום שכבר עברו כמה שנים מפטירתו, אנו שומעים בהזדמנויות שונות מיהודים עולי תוניסיה על פועלו הגדול של רבי שמואל, ועד כמה זכרו חקוק בליבם, ואין ספק שהכל הכירו שכל מעשיו לש"ש להרבות תורה, לגמול חסד ולהשיב מעוון. אהבת התורה שלו ומסירותו למען ציבור הוא דבר שא"א לתארו.

וכדי לסכם את תולדותיו בקיצור אין מתאים יותר מדברי רבנו מרן ראש הישיבה שליט"א בהלויה[45]: "אם נשארו עוד בודדים בימינו עוסקים בצרכי ציבור באמונה, הרי המנוח הוא אחד מהם. ואם לא נשאר אף אחד, אז המנוח הוא האחרון. הוא עסק בצרכי ציבור באמונה, שעשה את כל מעשיו לשם שמים, והנסתר רב על הנגלה". נלב"ע ז"ך תמוז תשנ"ז.

במודעה לאזכרת השלושים נכתב[46]: "הרב הצדיק, החזן, השוחט ובודק, המוהל המובהק שמל אלפי ילדים בחנם, רב בית הכנסת בית רחמים מאז היווסדה, מייסד ומנהל ישיבתנו הקדושה ישיבת כסא רחמים זה כחצי יובל שנים חנם אין כסף, הולך בדרך קונו, גומל חסדים, המדוכה בייסורין וקבלם באהבה".

בהלויה, בימי השבעה, ביום השלושים וכן באזכרות הנערכות מידי שנה הספידוהו גדולי ישראל ורבני הישיבה, ובראשם מרן הראש"ל רבנו הגר"ע יוסף זצ"ל[47] ולהבה"ח מרן ראש הישיבה שליט"א ומרן הראש"ל הגר"ש עמאר שליט"א רב עיה"ק ירושלים.  

 

זכרון שמואל

לעילוי נשמתו נוסד בישיבה שיעור הדף היומי (שנמסר במשך שנים ע"י הגאון ר' אליהו בנימין מאדאר שליט"א, וכיום נמסר ע"י הגאון ר' עוזי מימון שליט"א). וכן כולל ערב לכתיבת שו"ת (בראשות בנו א"א מורנו הגר"ד עידאן שליט"א) נקרא ע''ש "ויען שמואל", וכאמור נקרא על שמו בישיבה בִּנְיַן "בית שמואל". וכל שנה יו"ל (ע"י הישיבה ומכון קרן לדוד ולזרעו) בס"ד קובץ תורני "ויען שמואל", הכולל חידושי תורה ושו"ת מרבותינו הגאונים נ"ע ולהבה"ח אשר חיים עמנו לאוי"ט ומאברכי הכולל הי"ו[48] (השנה באזכרה יופיע בעז"ה הכרך הכ"ג, הכולל תשובות ומאמרים חדשים מרבותינו הגאונים חכמי הדורות, וממרנן רבותינו: רבנו הגאון רבי רחמים ןי חויתה הכהן, רבנו האיש מצלח, רבנו הראש"ל הגר"ע יוסף, הגר"נ קרליץ, הראש"ל הגר"א בקשי דורון, ורבנו הגר"מ לוי. ומיבל"ח מרנן: רבנו ראש הישיבה, והגר"ש בעדני, והגר"מ צדקה, והראש"ל הגר"ש עמאר, והגר"י ברדא, והגר"ר אלבז, והגר"ד יוסף ועוד עשרות גדולי תורה, ומעשרות מאברכי מוסדות הישיבה). כמו"כ יצא לאור ספר תולדות חייו "מעיל שמואל" מאת ש"ב הרה"ג ר' אפרים חדאד שליט"א בהוצאת קרן לדוד ולזרעו.

 

 

ונסיים בלשונו של מרן ראש הישיבה שליט"א בהלוית רבי שמואל:                                

    "בזכות כל המעשים הטובים שעשית בחייך, בזכות העיסוק בצרכי ציבור, בזכות הישיבה שייסדת שב"ה מכילה למעלה משבע מאות [ויותר כ"י] תלמידים ואברכים שיחיו, עם הגנים ועם תלמודי תורה... תקום עם כל הזכויות האלה, תקח אותם איתך לפני רבש"ע שיאמר די לצרותינו שנזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן ואמן".

 

 

 

יהי זכרו ברוך!

 

 

[1] ראה במכתב ש"ב הגאון ר' חזקיה חדאד זצ"ל בסוף ספר מלכי תרשיש (הפנה אותי לזה הרה"ג המחבר שליט"א בתשובתו אלי) שכתב שהדבר ידוע שהגאון ר' נסים הוא הבן הגדול שבאחים, ובהשכבות וההקדמות הוא מוזכר ראשון. ע"ש. והנה הדבר מפורש בהקדמת רבי דוד עידאן לספרו משכיל לדוד ח"א (ג'רבה תשי"ד) ובהקדמתו לספר ארחות חיים (ג'רבה תרע"ט) שכינה שם את רבי נסים "אחי הגדול".

[2] ראה ויען שמואל תשע"ב (עמ' קמ"ג), ובספר מעיל שמואל מאת ש"ב הרה"ג ר' אפרים חדאד שליט"א (עמ' 219).

  [3]   בספרו אי הפלאי (עמ' 202).

[4] לשון רבנו מרן ראש הישיבה שליט"א בדרשתו באזכרת השנה לרבי שמואל (ויען שמואל תש"ע עמ' י', מגדולי ישראל ח"ג - להלן מגדול"י - עמ' שפ"ז). והביא כן גם במגדול"י ח"ב (עמ' צ"ח ועמ' רפ"ט). עי' למורנו הגאון רבי בוגיד סעדון זצ"ל במאמרו בפתיחת ספרו מדות הרחמים.

[5] במגדול"י ח"ב (עמ' צ"ח).

[6] באזכרת השבעה לסבתנו הצדקת הרבנית מזל סעדונה עידאן (בטבת תשע"ט) אשת רבי מיכאל הנ"ל, הגדיר מרן ראש הישיבה שליט"א בדרשתו, את מרן הגאון רבי כלפון והגאון רבי דוד (ועוד חכם אחד), כבעלי אנרגיה שאין כמותם בעולם (מרן שליט"א לא אמר מי הוא השלישי. ונדפסה הדרשה בסוף שו"ת מחקרי ארץ חלק ד', לידידי בן דודתי הרה"ג ר' רזיאל הכהן שליט"א, שהופיע כעת).

[7] מזכרת נצח – משכיל לדוד ח"ב (תשנ"ה עמ' רס"ט), והובאו הדברים בספר מעיל שמואל.

[8] וכן היה בקשר עם עוד מחכמי הדור, ראה בספר משכיל לדוד ח"ב (בחלק השו"ת סי' כ') ובשו"ת ישיב משה חלק ב' (סי' רל"ב וסי' רמ"ב) ובשו"ת ישכיל עבדי ח"ד (סי' ט"ו) ועוד.

  [9]  נלב"ע בתונס בר"ח כסליו תשט"ו (ובסמוך לפטירתו, נסתלקה גם רעייתו הרבנית הצדקנית מרת מזל טוב זאטובה ע"ה, נכדת הראב"ד הגאון ר' נסים ביתאן זצ"ל). לפני כשנתיים (בשנת תשע"ח, בחודש כסליו) זכינו והועלו עצמותיו ועצמות אשתו הקדושים, ונטמנו בעיה"ק טבריה.  

 [10] תרפ"ח - תשי"ט. כתב עליו רבנו מרן ראש הישיבה שליט"א במגדול"י ח"ד (עמ' תס"ב) שטרח ויגע הוא בשלשים ואחת שנותיו, מה שלא יגע תלמיד ותיק בעשרות שנים, כמו שיראה הרואה בחיבוריו הרבים והעצומים: שו"ת מים טהורים, מסעדי גבר על הש"ס ועוד. וראה על דמותו בהקדמת ספר אמרות טהורות לנכדו הגאון ר' אליהו בנימין מאדאר שליט"א (עמ' 84).

 [11] דרוש כ''ג (נמצא בסיוע תוכנת איברו בוקס. ראה שם במנוחה וחיים גם בשבח רעיתו הצדקנית ע"ה. ראה גם ב"מזכרת נצח" מהדורה חדשה עמ' של"ט). 

 [12] עוד על דמותו של רבי דוד ראה מאמר לרבנו מרן ראש הישיבה שליט''א באור תורה (כסלו תשמ"א), ונד' שוב בויען שמואל תשע''ב (עמ' קמ''ו), ובספר מגדולי ישראל ח"ב (עמ' רפ"ז).  

[13] מפי בני המשפחה ששמעו כן מהרב המנוח זצ"ל, כאשר נשאל מדוע אינו נקרא "משה" ע"ש סבו זצ"ל. (והובא המעשה גם במוסף התורני "עונג שבת" אב תשס"ו. והביא כן גם הרב אפרים חדאד שליט"א במאמרו בירחון אור תורה תשנ"ח, ושם כתב שמרן ר' חויתה אמר שחלם שיקרא "שמואל שאול", ושאמרו לו עוד בחלומו שעל אבי הבן לעבור לשכונת "חומת סוק", ואכן עבר רבי דוד לחומת סוק בעת שנולד לו הבן).

[14] מרן ראש הישיבה שליט"א בהספדו בהלויה (ויען שמואל תשס"ט עמ' ב', מגדול"י עמ' שנ"א) הזכיר את דברי חנה אמו של שמואל (שמואל א' א', כ"ח), "וגם אנכי השאלתיהו לה', כל ימיו הוא שאול לה'", הוא שמואל הוא שאול.

 [15] חלק שני, בני ברק תשנ"ה, עמ' צ"ז.

 

[17] וראה בהקדמת הגאון ר' חננאל הכהן שליט"א לקובץ ויען שמואל תשס"ה (עמ' 3).

[18] באזכרת השבעה אמר מרן רה"י שליט"א (ויע"ש תשנ"ח עמ' כ"ד, מגדול"י ח"ג עמ' שנ"ט) שהיו שלשה רבנים שהיה רבי שמואל קורא להם "הרבי רבי", לא סתם רבי, כי הוא היה תלמיד שלהם, "הרבי רבי כלפון" שהיה הרה"ר לג'רבה, "הרבי רבי חויתה", ו"הרבי רבי מקיקץ שלי". יש להביא את דברי מורנו הראש"ל הגר"ש עמאר שליט"א בדברי הספד (ויע"ש תשס"ב עמ' שפ"ב), שכאשר היה צריך הגאון ר' מקיקץ (שמוה"ר הראש"ל שימש לפניו) סיוע כגון בהוצאת ספריו וכדו', היה לו רק כתובת אחת, הלא הוא רבי שמואל עידאן.

[19] בחידושי הרב זצ''ל בויען שמואל תשע"ה (עמ' תתפ''ד) הזכיר את "מורי הרכ"ע", והוא כנראה הגאון ר' כדיר עטון זצ"ל (כנדפס בויע''ש שם בסוגריים, ע"פ השערת ידידנו שא"ב הרה"ג ר' אדיר הכהן שליט"א, ובדברי עם אאמו"ר שליט"א אמר שבזכרונו מונח מעניין זה, אך אינו זוכר בזה פרטים מדוייקים). רבי כדיר היה תלמיד הגאון ר' מקיקץ, והיה עוזר לרבו בלימוד התלמידים, וכן היה מרביץ תורה במקומות נוספים בג'רבה, נ''ע תשל''ה בבאר שבע. (וראה בהערה בויע''ש שם מתוך מלכי תרשיש). בקובץ דאשתקד התפרסם מתורתו של הגאון רבי כדיר, וכן התפרסם שם בפעם השניה דברים שכתב רבי שמואל (יחד עם ידידו) על רבי כדיר, בירחון אור תורה תשל"ה.

 [20] במכתב אל מחלקת העליה של הסוכנות היהודית בירושלים מיום ו' בתמוז תש"ך (הנמצא בארכיון הציוני בירושלים), לקראת חזרתו של רבי שמואל לתוניסיה לצורך העלאת יהודים ארצה (אחרי שעזב את תונס בסביבות שנת תשי"ז), כתב איש הסוכנות י. יגר שאין להזכיר את רבי שמואל בשום מסמך העלול להגיע לתונס, וכן שמשכורתו לא תועבר ע"י הסוכנות בפריז, וזאת שלא לעורר שום חשד מצד הממשלה בתונס.

[21] ראה בספר מעיל שמואל (עמ' 525).

[22] ויען שמואל תשנ"ח (עמ' ל"ג), מגדול"י (עמ' ש"ע).

[23] כידוע שבתחילה מעונו של מרן שליט"א היה בקרית הרצוג.

[24] מעיל שמואל (עמ' 528).

 [25] בספר מנוחה וחיים שם כתב בין שבחיו של הגאון ר' דוד עידאן זצ"ל, שהיה מוהל מובהק, וזכה גם ללמד אחרים מלאכתו הקדושה הזו, והוסיף בזה"ל: "וזכה גם להיות בנו הי"ו ברא כרעא דאבוה, שהוא מוהל מובהק בעוב"י [בעיר ואם בישראל] תונס".

 [26] ויען שמואל תשנ"ח (עמ' מ"ט).

[27] מוצ"ש ב' באייר תש"פ (בית נאמן גליון 208). וכ"כ במגדול"י (עמ' שע"ה בהערה).

[28] שהזכיר בשיעור לפני כן: מעשה בנחוניא חופר שיחין שהיה חופר בורות ושיחין ומערות בשביל עולי הרגל שימצאו מים לשתות, והנה יום אחד הבת שלו נפלה לבור גדול, הלכו לרבי חנינא בן דוסא והוא היה מתפלל, שעה ראשונה אמר להם עוד לא עלתה, שעה שניה לא עלתה, שעה שלישית עלתה, מצאו שבאמת עלתה מהבור, ראו אותה אמרו לה: איך עלית? אמרה להם: זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו, הוא תפס בידי והעלה אותי (רש"י אומר שזה היה אברהם אבינו. אולי זו דמות של אברהם אבינו שהיה לו כבש), אז זה השכר. הלכו לרבי חנינא בן דוסא אמרו לו איך אתה ידעת את זה? אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אבל אמרתי דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו זרעו?! אותו צדיק הצטער במים האלה, הוא חפר בורות ושיחין ומערות בשביל עולי הרגל, הבת שלו תטבע בהם?! לא יכול להיות. התפללתי וברוך ה' התפלה נענתה.

[29] בפתח ספר דמות הכסא (נד' גם בפתח מעיל שמואל).

[30]  בויען שמואל התשנ"ח, ובמאמר "כסא רחמים שלי" בעריכת ידידי הרה"ג ר' עובדיה חן שליט"א.

[31] עמ' י' (מצא בסיוע התוכנה הנ''ל).

[32] ספר אב הרחמים (עמ' 409). (הובא גם בספר פטיש החזק ח"ג עמ' 269).

[33] ראה בארוכה בתולדות חיי הרב [במגדול"י ח"ד (עמ' ק"י. וכן בשו"ת איש מצליח ח"א עמ' 33. ובמהדו' החדשה ח"א חיו"ד בסופו עמ' 57)], ובספר פטיש החזק ח"ג (עמ' 291).

[34] יש להביא את דברי הגר"נ ארביב שליט"א בהספדו (ויע"ש תשנ"ח), שכאשר מקום הישיבה היה בביהכ"נ בית רחמים, הוא היה לומד אצל רבי שמואל מסכת מגלה אחרי תפלת ערבית.

[35] ואכן זכתה ישיבתנו הקדושה שמרן זצ"ל היה נשיאה מיום היוסדה ועד פטירתו. יחד עימו כיהן בנשיאות הישיבה מורנו הגאון ר' רפאל כדיר צבאן זצ"ל רב העיר נתיבות (וראה בספר המלאך רפאל ח"ב עמ' 87).

[36] ידידי הרה"ג ר' עובדיה חן שליט"א מציין (במאמר "מלך על כסא רחמים") שאכן עשרות שיעורים מסר מרן זצ"ל במשך ארבעים שנותיה של הישיבה בארץ. ושבזמן שכיהן כרב ראשי בתל אביב, היה מוסר מידי שבוע שיעור הלכתי בישיבה, ומיד לאחר מכן נותן את השיעור המפורסם שלו בבית הכנסת לעולי משהד שהיה בקרבת מקום.

[37] ויען שמואל תשנ"ח (עמ' מ"ה).

[38] באזכרה בשנת תשס"א אמר מרן שליט"א (ויע"ש תשס"א ובמגדול"י): "אבל באמת מי התחיל את זה לפני אבא? המנוח רבי שמואל עידאן זצ"ל שהוא יזם בזמנו ייסוד הישיבה".

[39] במאמר משנת תשמ"ג (שנדפס חלקו במאמר זה בויען שמואל בעבר) תיאר זאת רבי שמואל: התחלת יסוד הישיבה בתוניס, לפני כעשרים שנה בא אלי הרב מצליח מאזוז ואמר לי שרוצה לפתוח ישיבה, והוא צריך ל-100 אלף דינר, אז הייתי בשליחות מחלקת העליה בתוניס, הלכתי ליהודי בשם אברהם הכהן, היה לו כסף של רמב"ה ומאד היה לו קשה להוציא אותו לישראל, אמרתי  לו 'תן לי  100 אלף דינר, ואני אשלם אותם בישראל בחזרתי', הסכים, לקחתי ממנו את הכסף ומסרתיו להרב, מיד יצא הרב לג'רבא, וגייס 14 תלמידים והביא אותם לישיבה בתוניס השכיר [שכר] דירה והתחיל  ללמד במשך 4 שנים, יצאו משם תלמידי חכמים. כל חודש היינו מגייסים לו מתרומות החזקת הישיבה, אחרי שנרצח כתבתי מכתב לבניו ואמרתי להם לעלות לישראל, הסכימו ועלו לישראל, הקימונו ישיבה בעזרת נשים בבית הכנסת בית רחמים בפרדס כץ והשכרנו [ושכרנו] דירה בפרדס כץ, היו לנו 14 תלמידים, אחרי שנה בערך השכרנו [שכרנו] מקום ברחוב הרצל, ישיבה ופנימייה ביחד, והמשכנו שם קרוב לשנתיים, וכיום ב"ה לקחנו דירה של שלוש קומות בדמי מפתח ולומדים שם 65 אברכים. עם התחלת שנת  הלימודים עומדים לעבור לבנין החדש ברחוב עוזיאל 26, ונחזיק גם במקום העכשוי שישמש כמתיבתא. (וראה גם בהספדו של הגאון ר' מצליח חי מאזוז שליט"א בויען שמואל תשנ"ח עמ' נ"ה).

[40] בדברים המובאים במאמר "ממנין בחורים למנין מוסדות", בעריכת ידידי הנ"ל.

[41] במאמרו הנ"ל כתב רבי שמואל אודות הישיבה ומוסדותיה: (לפני כן  כתב בקצרה על ארגון יוצאי ג'רבה) אח"כ בעצתו של מורנו הרב רבי רחמים חי חויתה הכהן התחלנו בהקמת ישיבה בשם כסא רחמים בבני ברק [כוונתו שמרן זצ"ל ביקש להקים ישיבה, אך שמה אינה על פי עצתו], וב"ה הגענו היום ל65 אברכים לשמם לומדים יומם ולילה תורה שבכתב ותורה שבע"פ. מוציאים חוברת אור תורה, ורוב האברכים שלנו כותבים חידושים וגם שאלות ותשובות, אנו עומדים גם באמצע הבניה של ישיבה חדשה ברחוב עוזיאל 26 בבני ברק, מקוים שבע"ה בהתחלת שנת הלימודים נפתח אותה, הקימונו גם מכון הרב מצליח ע"ש הרב מצליח מאזוז שנרצח בתוניס ע"י פלשתינאי בחזרתו מבית הכנסת מתפלת שחרית, המכון מטפל בהדפסת ספרים, הקימונו חברה בשם קרן לדוד ע"ש הרב דוד עידאן זצוק"ל גם מטפלת בהדפסת ספרים, קופת גמ"ח ע"ש רבי חיים חורי ורבי דוד עידאן נותנת הלוואות לבחורי הישיבה, ספריה ע"ש רבי דוד עידאן בה נמצאים רוב הספרים של רבני תוניסיה. מאפיה של מצות ע"י בית הכנסת בית רחמים, הכל בהתנדבות. פעם בשנה מסיימים את כל התלמוד והזהר, ועושים מסיבה גדולה עם ארוחה טובה, בהשתתפות רבנים ואישי העדה ובראשם הרב עובדיה יוסף הראשון לציון.

 

[42] ויען שמואל תשס"ב (עמ' שע"ט), מגדול"י (עמ' שצ"ו).

 [43] יש להזכיר את אחד המיוחד שבהם, הלא הוא מורנו הגאון המופלא ר' משה הלוי זצ"ל, ר"מ בישיבה, מחבר ספרים רבים ומהם, מנוחת אהבה, תפלה למשה, ברכת ה' ועוד. עמלו בתורה מתוך שקיעות ומתוך ייסורים היה לשם דבר. נלב"ע בחשון תשס"א. תנצב"ה.

[44] מרן רה"י באזכרת השבעה.

[45] ויען שמואל תשס"ט (עמ' א'), מגדול"י (עמ' ש"נ).

[46] כפי שהביא הרב אפרים חדאד שליט"א במאמרו באו"ת שם.

[47] שהספידו ביום השלושים ברחבה סמוך לבית הכנסת "בית רחמים", ובסוף דבריו אמר מרן זצ"ל שהוא מבקש מחילה מהמנוח שלא יכל להיות בהלויה שלו (ונדפסה הדרשה בויען שמואל התשנ"ח ובמעיל שמואל עמ' 615).

 [48]  הקובץ נערך במשך השנים ע"י הגאון ר' אליהו בנימין מאדאר שליט"א, הגאון ר' אהרן מאזוז שליט"א והגאון ר' חננאל הכהן שליט"א. כיום נערך ע"י אחי ידי"נ הרב הגאון ר' אלעד עידאן שליט"א. בשיעורו השבועי (בית נאמן גליון 178) אמר מרן שליט"א: "יש לנו גם ספר "ויען שמואל" (לזכרו של רבי שמואל עידאן) שכבר עשרים ושתים שנה מוציאים אותו, וכל שנה משתבח יותר, ושם אתה רואה תלמידי חכמים כותבים, לאו דוקא מהישיבה אלא גם ממקומות אחרים, והסגנון ברור והעיון יפה, זה נפלא".

 
לעוד מאמרים של מערכת האתר
למאמר הבא >
< למאמר הקודם

מערכת האתר

255
5
9

מאמרים חדשים

!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0