מצווה גוררת מצווה

| השקפה

את הקמח בתוך בד עטפה, והניחה אותו על כתפה. ואז לפתע רוח סערה הגיחה, ואת שקית החיטים להעיף הצליחה. הישר אל גלי-הים ה'סער' הטילם, והקמח אבד ונעלם. ותלך ודמעתה על לחיה אין לה מנחם,

print
אא

מעשה באישה לא עשירה, שתנור התייצב לו בחצרה. מדי יום את פת לחמה בו אפתה, להביא טרף לביתה. והנה יום אחד קרה, כשסיימה לאפות את לחמה בתנורה. ניגש אליה עני קרוע-בגדים, והסביר בבכיות ובתחנונים כי הוא ומשפחתו עניים מרודים. ואמר כי נפשו הגיעה לשאול, ומבוקשו הוא לחם לאכול, בתקוה שאינו עול. כי תקפו רעב, ולפיו לא קרב, אוכל זמן רב.

האישה את צעדיה החישה, ואת לחמה אליו הגישה, ואת רוחו אליו השיבה, כי את המצוה עד מאוד החשיבה. עוד זה מדבר וזה בא- הנה הגיע עני נוסף, שלדבר מאכל נכסף. ראתה האישה את נפשו השוקקה, והוציאה את הלחם השני שהיה בחיקה. הודה לה העני בכל מאודו, ופנה לו ליעדו.

בראות האישה, שלא נותר לה דבר להשביע את נפשה. תרה בביתה, וחיפשה, אולי נותר משהו לפליטה, ומה שנמצא הוא שק של חיטה. חיש רצה עם החיטים אל הריחיים אשר היה קיים- על שפת הים, ומיד החלה טוחנת אותם

. לאחר שסיימה את המלאכה, לשלב הבא נערכה, את הקמח בתוך בד עטפה, והניחה אותו על כתפה. ואז לפתע רוח סערה הגיחה, ואת שקית החיטים להעיף הצליחה. הישר אל גלי-הים ה'סער' הטילם, והקמח אבד ונעלם. ותלך ודמעתה על לחיה אין לה מנחם, אולי תמצא מנוח בבית השם או איש מרחם. לדעת מדוע ה' ככה עושה, מה זה ועל מה זה.

נכנסה לבית המדרש, אמרה, אל ראש-הישיבה אגש, והוא אליה מרובא פרש.

פתחה וסיפרה לו את אשר אירע, ואת דבר הצרה. ויען ויאמר לה: המתיני נא עד שבמקרה אתבונן

, והנה בין לבין- נכנסו שני אנשים-אחים, נרגשים, נרעשים ושמחים, ובידם כיס של זהובים- תרומה לבית עולמים, על נס בלב ימים. כי בהיותם מפליגים בדרך- אוניות בלב ים להביא לביתם לחם חוקם, והנה סלע גדול נתקל בדרכם. בדופן  האוניה נגע, ובעוצמה פגע, וחור בה נפרע.

והנה מים רבים החלו אל האוניה חודרים, עמדו יושבי האוניה נחרדים. כי חששו פן תטבע האוניה בלב ים, ומי יבוא לדורשם, אוי להם ואוי לנפשם. זעקו יורדי הים בצר להם אל שוכן מרומים, והבטיחו כי אם יצילם מהמים המאררים, שעליהם צרים, צעדיהם אל בית המדרש יחישו, וכיס מלא זהובים לבית ה' יקדישו. ותעל שוועתם אל האלוקים, שוכן שחקים

. ועוד הם מדברים, ועל מצוקתם מצרים, והנה מדופן האוניה שמעו קול חבטה, ולפתע האוניה שקטה, וחדירת המים שבתה

. ששים ושמחים, הגיעו בשלום לחוף מבטחים. הניצולים זכרו את קורותם, ולא שכחו את הבטחתם, ולבית המדרש נחפזו, להודות על הפלא שחשו וחזו. כי שומע תפילת כל פה, את הקשר לעמו לא מרפה, עונה לכל פונה ולכל צרה הוא רופא. וקרוב ה' לכל קוראיו, ביבשה באויר ובכל מצב, ותפילה לא תלך לשווא.

 ויתמה הרב בפתח עיניים, וישאל את השניים, מה הדבר שמנע את חדירת המים. ענו לו והבטיחו כי העניין חיש יבדק, בדקו ומצאו- שקית עם בצק

. רצו והביאו את השקית לבית המדרש, ואז הרב אל האישה ניגש, בדק ודרש: האם שקית הבצק הזו שייכת לך? מה רב חיילך! ענתה ואמרה: כי אכן זו השקית בצורתה ובתבניתה, ומה רבתה פליאתה

. המשיך ואמר לה הרב: ראי כי זיכו אותך משמים, בזכויות כפלים - להציל עני פעמיים, ולהושיע מפליגים מן המים. כי ע"י שהאכלת את העניים והשבת את רוחם, השפיע כוחם, וזיכו אותך להציל גם אנשים מטביעה בים. הקמח שעף לך ובין הגלים נבלע, נהפך לבצק ממי הים, והיכן נבלם? בדיוק בנקב האוניה שאליו נקלע

. אשריך וטוב לך- על המצוות שאיתך נגררו, ולעוד זכויות הצטברו. כי מצוה גוררת מצוה, וכפליים שווה, כי מביאה איתה עוד טובה. שמחה על זכותה, הלכה האישה לביתה...

צריכים אנו לקיים כל מצוה באהבה, ומה רב טובה- שמצוה גוררת מצוה. וזכויות רבות אנו צוברים, שנעשים ונזכרים. ועלינו לזכור שלעולם לא מפסידים ממצוות, הם מוסיפות טובות ואכן שוות.

לעוד מאמרים של
למאמר הבא >
< למאמר הקודם

הרב מאיר גבאי

0
0
6

מאמרים חדשים

!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0