63

בירור בדין הזזת קברים

רב אורח |

print
אא

שאלה: בחפירות שנערכו סביב בית החולים "ברזילי" באשקלון ע"מ לבנות חדר מיון ממוגן, נמצאו קברים ישנים ומומחים טוענים כי מדובר בקברי גויים, אולם יתכן ויש מקום ספק עדיין שמדובר בקברי יהודים, האם מותר לפנותם ע"מ לקוברם במקום אחר, כי בלי זה, כל הצעת פתרון, תעלה בהוצאות ממון רבות ועיכוב רב לכל הפרוייקט, או אין כל היתר בדבר.

תשובה: הנה ב' טעמים נאמרו בפוסקים לאיסור פינוי קברים א) משום בלבול וחרדת הדין ב) משום בזוי וניוול המת. תחילה נברר בעיקר דין איסור פינוי עצמות המתים ממקומם האם איסור פינוי המת מקברו לקבר אחר הוא מדאורייתא או הוא איסור דרבנן ונפקא מינה במקום שאנחנו מסופקים אם מדובר בכלל בקברי יהודים, ומינה לנד"ד להלכה למעשה.

יסוד דין פנוי קברים
פסק מרן בשו"ע יורה דעה (סי' שס"ד ס"ה), קבר המזיק את הרבים כגון שהוא סמוך לדרך אפילו נקבר שם מדעת בעל השדה מותר לפנותו, ומקור הדברים בסנהדרין (דף מ"ז ע"ב) קבר המזיק את הרבים מותר לפנותו, פינהו ממקומו טהור ואסור בהנאה, ופרש"י קבר המזיק את הרבים ניתן רשות לפנותו מפני נזקן של רבים, פינהו ממקומו טהור דלא גזור עליה מפני הנזק, ומיהו אסור בהנאה דאיסורא דאורייתא הוא ולא פקעא, ע"כ, ולכאורה משמע דכל הטעם שהתירו לפנותו משום דאיסור פינוי הקברים הוא איסורא דרבנן ומשום היזק לרבים התירו הדבר, משא"כ איסור ההנאה עצמו שהוא איסור דאורייתא לא פקע, וא"כ כל הטעם שהתירו הפינוי משום שאין זה כ"א איסור דרבנן, אבל אם היה האיסור דאורייתא אפשר דלא היה מותר אפילו במקום היזק לרבים, אולם אפשר לכאורה לפרש דאה"נ דגם איסור הפינוי סתם וללא היזק לרבים הוא איסורא דאורייתא ולכן אחרי שפינהו ושאין היזק לרבים נשאר איסור ההנאה ואיסור ההנאה לא פקע ולכן אסור ליהנות מהקבר עצמו גם אחרי פינוי המת, כי אחרי פינוי המת וסלוק הבניין אין היתר ליהנות ממנו, ומיהו משמע נמי, אם פינו המת, שהקבר המפונה מזיק לרבים מותר לפנותו ולנתצו, ועכ"פ אסור בהנאה, ולעולם גם איסור פינוי המת הוא איסורא דאורייתא, אולם מרן הרב בעל הכסף משנה בהל' טומאת מת (פ"ח ה"ה) כתב להדיא שהמת עצמו מותר לפנותו, שאינו אלא מדרבנן מפני כבוד המת, וכ"כ שוב בספרו בית יוסף יו"ד (סי' שס"ד), והמהרשד"ם יו"ד (סי' ר'), וכ"כ בשו"ת חוות יאיר, בתשובה ארוכה להגאון רבי דוד אופנהיים וה"ד בברכ"י (סי' שס"ג ס"ב), ומ"ש בשו"ת מוהר"ש מוהליבר (סי' כ"ד) כמסתפק בדבר ע"ש, לא שבקינן פשיטותיה של מרן הכ"מ מפני ספיקיה, והעיקר להלכה נקטינן דאין איסור זה כ"א איסור דרבנן, וכפשטות דברי רש"י הנ"ל.

בנזיר (דף ס"ה ע"א) איתא מת שחסר אין לו תפוסה ולא שכונת קברות וכל הני מ"ט לא דילמא עובד כוכבים הוא, ופרש"י מאי טעמא לא הוי שכונת קברות וכו' דילמא עובד כוכבים הוא ואיקבר להכא ועובד כוכבים אינו עולה מן המניין וכו' ע"ש. פירוש דתנן במשנה מצא שלושה מתים הרי זו שכונת קברות, אבל כשמצא אחד מהשלושה חסר מותר לפנותם כי דילמא עובד כוכבים הוא זה שחסר, וכיוון שכל האיסור לפנות קברות הוא רק מדרבנן כיוון דבשלישי הוי ספק, א"כ אין כאן שכונת מת ומותר לפנות שלושתן, ואפשר דטעמו דכיוון דהשלישי חסר מספקינן דילמא נכרי הוא, וכיוון דאיסור פינוי מתים הוא מדרבנן הוי ליה ספק דרבנן וספק דרבנן לקולא.

ועכ"פ שמעינן דכיוון דכל איסור פינוי הקברים הוא רק איסור דרבנן במקום היזק לרבים לא גזרו, דעד כאן לא מחלקינן בין שנים לשלושה, דבשלושה יש לו דין של שכונת קברות לעניין שאסור לפנותם אלא אם אינם מזיקים לרבים אבל היכא שמזיקין לרבים מותר לפנותם ואפילו יהיו רבים וכמ"ש באורך הרב דוד אופנהיים בתשובה הנ"ל, ודין קבר המזיק לרבים נפסק בהרמב"ם בהלכות טומאת מת (פ"ח ה"ו), ובטוש"ע (סי' שס"ד ס"ה), ע"ש.

מתי מותר לפנות קברים
והנה בגמ' (שם בסנהדרין) איתא תא שמע נמצא אתה אומר שלוש קברות הן קבר הנמצא, קבר הידוע, קבר המזיק את הרבים, ופרש"י קבר הידוע שנקבר שם מדעת בעל השדה, ודייק הגר"א שם (ביו"ד) דמדקאמר קבר הידוע וכו' וקבר המזיק וכו' משמע אפילו קבר ידוע אם הוא מזיק את הרבים מותר לפנותו, ולא רק קבר שנמצא כשהיה חורש, ולכן באמת כתב מרן (סי' שס"ד ס"ה) קבר המזיק את הרבים כגון שהוא סמוך לדרך אפילו נקבר שם מדעת בעל השדה מותר לפנותו, ע"כ. והיינו כשמזיק לרבים מותר לפנות הקבר או הקברים לפי שבדבר שכל עיקרו אינו אלא מדרבנן במקום היזק לרבים לא גזרו, וכמש"ל.

והנה אין כל ספק כי הזזת עצמות הנפטרים ע"מ לפנותם למקום קבורה אחר הוא מהדברים הרגישים והחמורים כידוע ואם אין כל סיבה העומדת במבחן ההלכה אין כל היתר, וכשעושה כן מלבד שזה בזיון לכבוד המתים עוד גורמים בזה חלילה גם סכנה ונזק עיין בגמ' יבמות (דף ס"ג ע"ב) וכמ"ש כעין זה בשו"ת שבות יעקב (סי' ק"ג) ושם כתב שהטעם הנכון באיסור פינוי המת הוא משום ניוול והטעם של חרדת הדין אינו טעם כעיקר, ולכן נפסק בשו"ע יו"ד (סי' שס"ג ס"א) אין מפנין המת והעצמות אפילו לא מקבר מכובד לקבר מכובד, ועיין עוד בשו"ת מים קדושים (חיו"ד סי' ק') ג"כ בטעם איסור זה, וע"ע לרבינו החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סי' ט"ל).

אמנם מצאנו אצל רבותינו הפוסקים שהורו להתיר פנוי בתי קברות אם יש חשש שהמקום יעבור לרשות הגויים, וינהגו במקום בזיון כגון חרישה או בניה על גביהם חלילה, וכשמוצאים עצמות ישליכום בניוול לאשפה, וכ"פ בשו"ת שיבת ציון (סי' ס"ג) ע"ש, ובאמת כך נהגו למעשה בכמה מקומות בחו"ל כשהממשלה המקומית החליטה לבנות כבישים וכדומה ולהלאים שטחי בית הקברות, ובהוראת גדולי הרבנים פינו הקברים לקבורה במקום אחר, ודאגו כמובן שהכל יהיה דרך כבוד, וכל שהוא דרך כבוד ולמנוע מהנפטרים בזיון שרי, וכפי שכתב השבו"י הנ"ל. ועיין בשו"ת חתם סופר יו"ד (סי' של"ד) ובשו"ת משנה הלכות (ח"ט סי' רכ"ד) שכ"ה להלכה.

והגם שידוע מה שכתב הגאון הנודע ביהודה בספרו שו"ת מהדו"ק (חיו"ד סי' פ"ט) שבעצמות הנפטרים אם לא נשאר רק עצם בלא בשר לא שייך בלבול וחרדת הדין, כי הפסוק אך בשרו עליו יכאב הוא כל זמן שיש בשר אבל אחר כלות הבשר אין חשש, וכ"כ בדומה בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד (סי' שנ"ד) והגאון מפלאצק בשו"ת משיבת נפש (חיו"ד סי' כ"ו), והתפארת ישראל מו"ק (פ"א אות ל"ח), ועיין בשו"ת יביע אומר ח"ז (סי' ל"ז), אבל הרבו האחרונים להשיב ע"ד עיין בשיבת ציון (הנ"ל) ובשו"ת שבט סופר (חיו"ד סי' ק"ה) וספר דעת כהן (סי' כ"ה) ושו"ת הרב"ז (חיו"ד סי' פ"ד) ושו"ת פרשת מרדכי (חיו"ד סי' כ"ד) ועוד, מ"מ חזיא דעת גאון ישראל הנודע ביהודה לאיצטרופי היכא דיש צורך גדול, וכפי שיתבאר לקמן.

וראה עוד בשו"ת ציץ אליעזר להגרא"י ולדנברג (ח"ה סי' י"ט) שהביא שם דעת הרב הגאון השואל רבי אשר זאב ורנר זצ"ל אב"ד טבריה, אודות מה שהביא שבעיר טבריה בין קבר הרמב"ם ועד קבר רבי עקיבא שטח של כמה מילין הוא בית קברות שבו קבורים תלמידי ר"ע וכמה גאונים וקדושים (והיום כל השטח בנוי), וכשצריכים לבנות וכדומה למי ששואל פוסקים לו שיוציא העצמות ויקברם ע"ש, ואף שהציץ אליעזר שם בנידונו האריך להוכיח שאין שום היתר להתיר חפירות מסביב לרחבת קבר הרמב"ם, מקום שנתברר שהוא בית קברות זרועה וגדושה קברים נוחי נפש עבור מגמה של הקמת יד או איזה בניין, אולם גם הוא שם (באות כ"ז) מודה דאם ע"י מחקרים ברורים ע"י מומחים לאותו דבר המוחזקים בנאמנותם, או ע"י תגליות ברורות בסימנא מילתא ניתן לקבוע בהחלט זהות הקבורים, מותר. וע"ע בשו"ת מהר"ש מוהליבר (סי' כ"ד) עש"ב.

כשמדובר בספק קברי יהודים
והנה הכא מאחר שמומחים מעידים כי מדובר בקברי גויים, כי אזור אשקלון לאורך ההיסטוריה היה מיושב ע"י גויים כגון פגאנים או רומיים וכדומה, הרי בקברי גויים אין שום חשש מצד חרדת הדין ולא משום כבוד המת וכדומה, כי הגויים עצמם אינם מקפידים לפנות ולהעביר קברים מכל סיבה שהיא, ואין להם בזה שום בזיון ושום חיסרון, ואפילו לא יהיה זה אלא ספק חזיא לאיצטרופי דעת הנוב"י ודקיימי בשיטתיה לס"ס, במקום סכנת נפשות והצלת חיים, לבנות במקומם חדר מיון , וכל שינוי בתוכנית שיגרום עיכוב בביצועה, או שיהיה בו טרחה ממונית וכדומה הוי בכלל היזק לרבים, ובהיזק לרבים מותר לפנות הקברים אפילו בלא הטעם של ספק ספיקא, ואין מקום לחפש חומרות מיותרות ולגרום טרחה עצומה ונזק כספי ודחיית הבניה לעוד זמן זמנם ע"י נסיון באיתור שטח אחר, שאולי אף הוא יהיה בו קברים, כ"ש וק"ו כשאין הדבר ברור כי מדובר בקברי יהודים, והדעת נוטה לקבל את קביעת המומחים כי מדובר בקברי גויים, וכאן הרי כבר נבנה בעבר בית החולים בסמוך, ומדובר בהרחבתו ע"י בניית חדר מיון ממוגן, להצלת חיים ופקוח נפש, וכל יום שעובר מי יודע לשער ההפסד.

פנוי קברים כשיש צורך בדבר
וגדולה מזו מצינו ראינו, מעשים שעשו גדולים ורבנים לפנות קברות לכל צורך ואפי' שלא נגע הדבר לעניין פקוח נפש וכדומה, וכמו שהעיד בגודלו הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל בספר אוצר המכתבים ח"ג (סי' אלף תתכ"ד) והביא כמה מעשים שנעשו בהסכמת גאוני עולם וכמו שהביא שם המעשה שהעמיקו באדמה לבנות יסודות לבית מרחץ ומצאו ארונות של מתים, וע"פ הסכמת הגאון הגדול והמפורסם הראב"ד מוהר"ר שלמה אבן דנאן זצ"ל, וכן הביא יקר סהדותא מהגאון הגדול רבי חיים בלייח זצ"ל רבה של עוב"י תלמסאן שהשיב בכגון זה ג"כ, שאין להטריח על הציבור לא תוספת עבודה, ולא תוספת הוצאות, ולא איבוד אדמה, והאריך והרחיב בזה כמו שיראה המעיין ע"ש, וביקשתי ומצאתי את דברי הגאון מוהר"ש אבן דנאן זצ"ל בספרו שו"ת בקש שלמה (סי' ט"ז), בעניין הרחבת מקום מגורי יהודים ע"ג בית העלמין והתיר שם לפנות קברי הקדמונים, וכן הסכימו לדבר רבני צרפת, ושם כתב בפשיטות דאיסור הפינוי אינו אלא מדרבנן ולאחר הפינוי הא ודאי דשרי לדור שם, ושם הביא את דברי המהרשד"ם חיו"ד (סי' ר') וז"ל מ"מ בין הכי ובין הכי קבר המת וכל שאר תשמישיו לכ"ע אינם אלא מדרבנן וא"כ היכא דאיכא ספק איכא למימר ספיקא דרבנן לקולא ע"ש. ועיין לרבנו הגדול בשו"ת יביע אומר ח"ז (סי' ל"ז אות א') שכתב בנדונו של פינוי מת ממקומו דהואיל וכל עניין אסור פינוי המת אינו כ"א מדרבנן, הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא, ושם הביא עוד שאפילו לפי הטעם שכתבו כמה אחרונים שהאיסור בפינוי המת הוא משום ניוול המת, ואיסור ניוול המת הוא איסור דאורייתא כמבואר בחולין (דף י"א ע"ב) זהו דווקא כשמנוולים אותו בידים ע"י ניתוח איבריו, אבל כשפותחים הקבר ע"מ לקוברו במקום אחר הוי רק מדרבנן, ושכ"כ בשומר ציון הנאמן (סי' קל"ב) ובשו"ת שבט סופר (חיו"ד סי' ק"ה) ובשו"ת דעת כהן (ס"ס ר"ה) ועוד, עש"ב. ובספר זרע אברהם (יו"ד סי' כ"א) פסק להתיר בנדונו וצירף לכך הטעם משום היזק לרבים כמו שיראה הרואה, וראה עוד בשו"ת ומצור דבש להגאון רבי רפאל אהרן בן שמעון חיו"ד (סי' ר"ז) ע"ש. ובנדו"ד שיש לנו צד של טרחה יתירה והיזק לרבים בדבר שכל עיקרו אינו אלא מדרבנן נראה דיש להקל.

הוראות החזון איש ורבי עקיבא איגר זצ"ל
וכן ראיתי להגאון החזון איש זצ"ל חיו"ד (סי' ר"ט אות ז') שכתב וז"ל שאם ידענו שהמקום הזה היה ברשות נכרים לפנים ואנו מסופקים אימתי נקברו הנמצאים אם בזמן שהיה המקום הזה ברשות נכרים או אחרי שכבר הוא ברשות ישראל, הוי הדבר ספק ואין כאן רוב, ואפשר דבזה מועילים השינויים לתלות שהקברים ישנים מזמן העכו"ם קודם שהגיע המקום ליד ישראל ומוקמינן הדבר בחזקת טהרה וכו', ולעניין הפנוי יש להתיר מצד מזיק את הרבים דמבואר בירושלמי דאף אם הקבר קדם מותר לפנותם ולא אמרינן יבקשו להם הרבים דרך אחרת וכו' ע"ש.

וכ"כ בפשיטות הגאון רבי עקיבא איגר בתשובה (סי' מ"ה) וז"ל ע"ד פנוי הקברות, הדבר פשוט כמ"ש מעכ"ת (הוא הגאון רבי יעקב מליסא ז"ל מח"ס בית יעקב על כתובות) דאין לך מזיק רבים יותר מזה ואף שהיה בתחילה בה"ק דרבים ומדעת רבים, מ"מ לצורך הרבים מותר לפנותו וכמ"ש הגאון רבי דוד אופנהיים זצ"ל בתשובתו הובא בשו"ת חוות יאיר (דף רמ"ו) ע"ש, נמצא ששני גאונים גדולים מגדולי חכמי אשכנז הגרעק"א והגאון רבי יעקב מליסא, הורו להלכה למעשה לפנות הקברים שהיו בית קברות דרבים, דכיוון דלצורך הרבים שרי ע"ש. ויתירה מזו משמע שכל שהוא צרכי רבים ואם אינם עושים את הצרכי רבים הללו הוה ליה מזיק לרבים, נמצא לפ"ז מאחר דאין איסור פנוי הקברים כ"א מדרבנן, ובמקום היזק לרבים הדבר מותר לכתחילה, הכא דאין הדבר כ"א בספק קבר ישראל דהוי ספק בדרבנן כ"ש דשרי, ובצרוף סברת הנוב"י ודעימיה, נראה שלצורך רבים כזה, לצורך בניית חדר מיון שיש בו עניין של הצלת נפשות, זהו רצון הרבים מותר לפנותם לכתחילה ואין להטיל על הציבור שום טרחה ושום הוצאות רק יש לפנות בדרך של כבוד למקום קבורה אחר. וראה עוד בשו"ת חוות בנימין (סי' כ"ה אות ה'), שכן העלה להלכה וכתב שם נמצאנו למדים שאין איסור פנוי קבר (בגוונא דאסור) דומה לאיסור הנאה מקבר שאיסור ההנאה הוא מוחלט ובלתי מותנה, דאיסור פינוי המת נדחה מפני היותו מזיק לרבים, ונראה מזה שדין הפינוי הוא משום הא דזכות המת ובעלותו בכל מה שנוגע לכבודו אולם אין זכות זו עדיפא על זכות כיוצא בה שיש לחי וכל שבחי כה"ג שעכשיו הוא מזיק את הרבים דינו להסתלק גם המת הוא בהיתר פינוי, וסיים דבריו ומכאן יש לדון בכל דבר שהימצאות המת גורמת למניעת תפארת מהציבור שהוא בגדר קבר המזיק את הרבים עש"ב, והוא כדכתיבנא בס"ד.

עצה טובה לפתרון הבעיה
ודרך עצה טובה אפי' אם יתברר מעל לכל ספק כי מדובר בקברי קדמונים יהודים, וע"מ להשוות המידות לכו"ע, נ"ל להציע שיעלום לקבורה בעיה"ק ירושלים, כי בש"ע (סי' שס"ג ס"א) כ' שמותר לפנות המת להעלותו לארץ ישראל, וכתב הרמב"ן בספר תורת האדם (בפרק עניין קבורה) דלהעלותו לארץ ישראל, ולירושלים, או לקבורת אבותיו מותר ע"ש, וכ"כ בחידושי הר"ן במו"ק (בהל' הנדפסות בסוף הספר), ועיין בבית יוסף, וע"ע כתובות (דף קי"א ע"א) כל הקבור בארץ ישראל וכו' ועיין ביאור המהרש"א ע"ש, וכיוצא בזה כתב בשו"ת הרדב"ז מכת"י (סי' קצ"ז) שיפה העושים להעלות המתים מקבריהם לירושלים דקבלה בידינו דאין תחה"מ אלא בעמק יהושפט וכו' ואפי' כל מתי ארץ ישראל לא יקבלו הנשמות אלא משם עש"ב, וראה עוד באבות דר"נ פכ"ו ה"ב כל הקבור בא"י כאילו קבור תחת המזבח וכל הקבור בירושלים (ע"פ נוסחת הגר"א) כאילו קבור תחת כסא הכבוד, ועיין סנהדרין צ' ע"ב בפרש"י ודו"ק, וראה להגר"ר מרגליות במקור חסד על צוואת ר"י החסיד (אות י"ז). וא"כ אם יעלו העצמות לירושלים נחה שקטה הארץ דהרי מעלי להו וזהו לכבודם שהכל מעלין לירושלים, ושרי אף אם מתברר שהם של יהודים . וזה אני אומר דרך עצה טובה, אולם אם טריחא להו מילתא, יפנו אותם, ויקברום במקום אחר דרך כבוד. וכ"ז כתבתי להלכה, למעשה הדבר מסור בידי הרה"ר להורותם המעשה אשר יעשום וצויימ"א.

ועוד נראה להביא ולהציע דבר שלע"ד יכול להיות מקובל על הכל, ובפרט היום שדברים מסוג זה ניתנים לביצוע, והוא שהזזת הקברים או ארונות הקבורה תעשה בלא פתיחת הקבר כלל, רק שיפנו הקבר עם הנקבר בשלמותו למקום אחר, כי כיו"ב כתב בשו"ת החכם צבי (סי' נ') דפתיחת הגולל לאחר שנסתם הוא שיש בה משום ניוול אבל לטלטלו בארון סתום ומסוגר שאין רואים אותו שרי ע"ש, ועיין בשו"ת תבואות שמש חיו"ד (סי' ס"ט) ומשם באר'ה, ואכמ"ל.

שדין ניוול המת שייך בעיקר לקרוביו
ועוד לאלוה מילין בעיקר דין ניוול המת, כי איתא בגמ' בב"ב (דף קנ"ד ע"ב) בעניין פתיחת הקבר וניוול המת, אי אמרת בשלמא בני משפחה קא מערערי משום הכי אשתקו אלא אי אמרת לקוחות קא מערערי אמאי שתקי לימרו ליה אנן זוזי יהבינן ליה לינוול ולינוול. וראה ברשב"ם ובתוס' שהעניין הם שקרובי המת שתקו כדי שלא לנוול קרובם, אולם הלקוחות שהינם אנשים זרים למת, אינם חייבים להתחשב בשיקול זה של ניוול המת ובושתו ורשאים לנוולו באשר יכול זה להצילם מהפסד, וכן עולה מהעיון בסוגיית התלמוד שכל דין ניוול המת שייך רק לקרובי המת, אבל אנשים זרים שאינם קרובים למת רשאים לפתוח את קברו כשיש להם באי פתיחת קברו הפסד ממון, וכיו"ב מובא בהגהות אשר"י ב"ב פרק מי שמת (סי' ל"ד) וז"ל מעשה בא לפני ר"ת בראובן שהיה חייב לו, והשיב רבינו שמחה דיכול מן הדין לעכב את קבורתו עד שיפרע לו המנה שהיה חייב לו, וקיבל ר"ת את דבריו ע"ש, ואם שמעון הוא קרובו של ראובן בני משפחתו יכולים למחות בידו שלא לעכב את קבורתו שלא לנוולו וכמו שפסק הרמ"א חו"מ (סי' ק"ז ס"ב) וא"כ יוצא שרק קרוב משפחה צריך להתייחס לעניין החשש מפני ניוול המת, אבל אדם זר יכול לעכב ואינו חושש לעניין ניוול המת, ועיין בש"ך (ס"ק ו') באיזה סוג של קרובים מיירי, ועיין בשו"ע יו"ד (סי' שמ"ח ס"ב) שהאומר אל תקברוני מנכסי אין שומעין לו ע"ש.

ומצינו עוד שכאשר יש עניין וצורך בפתיחת הקבר וניוולו ע"מ להתיר אישה מעגינותה שרי וכמו שפסק השואל ומשיב קמא (ח"א סי' רל"א), דלצורך גדול שרי, וכיו"ב הביא הפתחי תשובה (סי' שס"ג סק"ז) ע"ש, וראויות סברות אלו להצטרף לעיקר דברינו בהיתר פנוי המתים הללו.

והנה בא לידי לפי שעה קובץ הבאר תשרי תשס"ד (עמוד מ"ב) ושם ראיתי תשובה מהגר"ן גשטטנר שליט"א מח"ס שו"ת להורות נתן, שדן בעניין אם מותר לפנות קברי עכו"ם, כי בעיירה אחת במדינת הונגריה רוצים למכור בית קברות ישן של גויים, אשר לפי נימוסיהם אחרי עבור כמה שנים מאז הקבורה מתבטל בית הקברות מייעודו הראשון ויהודי רצה לקנות את המקום כדי לבנות שם בתים ונפשו בשאלתו אי אסיר למיעבד הכי והרב הביא הדין שמתעסקים בקברי העכו"ם מפני דרכי שלום, והביא דחיוב קבורת עצמות מקרא ד"כי קבור תקברנו" ואיסור ביזיון המת דנפק מהאי קרא ד"כי קללת אלוקים תלוי" קאי נמי אעצמות, ולדעת הרמב"ן קרא דכי קבור תקברנו ולאו דלא תלין שאסור לבזות את המת שנברא בצלם אלוקים קאי גם על העכו"ם, ולפי מה שכתב החתם סופר דגם בעצמות איכא עשה דקבורה ואיסור בזיון משום קללת אלוקים תלוי א"כ גם עצמות העכו"ם אסור להוציאם מקבריהם כי הקבורה היא סילוק הביזיון, עכת"ד. ונוראות נפלאתי עליו דאף אי יהבינן ליה כל דיליה שיש דין קבורה בעצמות עכו"ם ואיסור ניוול, מ"מ לגבי הזזת המת ופינוי עצמותיו שאף בישראל אינו כ"א איסור דרבנן וכמ"ש מרן הב"י והמהרשד"ם [ואישתמיטתיה זה להרב הנ"ל ולא הזכירם], ובמקום צורך והפסד לרבים התירו לפנותם כמבואר לעיל א"כ כ"ש וק"ו בקברי גויים, שאין להם עניין והקפדה שלא לפנותם, וכמו שהביא אח"כ בסמוך במי שכתב לו לדון להתיר לפנות מתי עכו"ם היות שהם עצמם אינם מקפידים על כך אחרי שנים רבות ולכן נימא דדנים להו בדיניהם, ודחהו הרב הכותב, דהא דאסור להוציא העצמות ואפילו מתי עכו"ם הוא דין על הישראל וכו' ע"ש ודבריו אחהמ"ר תמוהים דתלי תניא בדלא תניא שאין באמת שום איסור בזה על הישראל, ועוד האריך בזה והפריז בחששות רחוקות כאשר יראה הרואה וצעיר אנכי לא כן אדמה ולבבי לא יחשוב כן ודי בזה. ולכן בנידון שאלתו שם אם יהיה באופן שיש הפסד ונזק לישראל, לית דין צריך בשש בשריותא רק שעכ"פ ידאג לפנות כל העצמות לקוברם במקום אחר דרך כבוד.

אמנם שמעתי באומרים לי, כי עיקר החשש בזה אינו מצד עיקר דין פינוי העצמות והקברים, אלא מצד שאם תהיה יד ממהרת בפנוי קברים ואפי' במקום צורך גדול, אזי יש לחשוש מאוד שיהא זה תקדים מסוכן שילמדו ממנו בחו"ל שמותר לפנות בתי קברות במקום צורך וכו' וכמו שכתב שם בקובץ הבאר, וכ"כ בדומה בשו"ת בנין אב ח"ג (סי' נ"ה) ושם הביא פסק חתום ע"י גדולי הדור מלפני עשרות שנים, וביניהם הגר"י אברמסקי, הגרש"י זוין, הגר"ב ז'ולטי, הגר"ש אוירבך, הגר"ש ישראלי זצ"ל ויבלח"ט מרן הגר"ע יוסף, והגר"ש אלישיב שליט"א, שאין היתר לפנות בית קברות שלם ואפילו להעביר העצמות לא"י, והשלטונות בכל מקום לאחר שידעו שפינוי קברות הוא בניגוד לדת ישראל יתחשבו בדבר ולא ידרשו פינוי בתי קברות ע"ש. אולם המעיין שם יראה ששאלתו של הרהמ"ח מהקהילה במכסיקו הייתה לעניין פינוי בית קברות ממתיו ע"מ להעלותם לארץ ישראל מאחר ובית הקברות של הקהילה הולך ומתמלא ובקרוב לא יהיה מקום, האם מותר לפנות חלקה ישנה מאוד וכו' ע"ש, וע"ז העלה להחמיר ולאסור, וכ"ד גדולי הדור, ולא איירי כלל כשיש ספק אם הוא של יהודים, אולם לפי הטעם שכתב בעצמו שיש לחשוש שגם השלטונות בכל מקום יקלו כשיראו תקדים של יהודים בקבריהם, וכך נראה מפסק הרבנים הנ"ל. והנה אם אמנם בבית קברות יהודי דאע"פ שבמזיק לרבים ועוד טעמים נוספים שרי, ובכל זאת אולי יש לחשוש מתקדים כזה או אחר, הבו דלא להוסיף עלה בבית קברות שאנו מסופקים בו לחשוש חששות כאלה ולגזור מדעתנו, נראה לי שאין זו הדרך הנכונה.

נהדר אנפין לנדון דידן שנמצינו למדים שיש לנו יסודות נאמנים להתיר הזזת הקברים הללו, והם כדלהלן: א) שע"פ חוות דעת מומחים מדובר בקברי גויים ושרי..
ב) ואפי' בספק גויים סמכינן אמומחין כמ"ש החזון איש, או דעכ"פ הוי ספק דרבנן וסד"ר.
ג) אף בקברי יהודים שרי להזיזם ולפנותם כשזה לצורך רבים, או מזיק לרבים, כ"ש כשיש בזה פקו"נ, או אף ספק פקו"נ.
ד) לשיטת הנוב"י אין חרדת דין בעצמות בלא בשר וחזיא לאצטרופי.
ה) סברת הח"ץ שקבר סגור מותר לפנותו בשלמותו.
ו) דעיקר דין ניוול המת הוא רק לקרובים ולא לזרים.
ז) שהתירו אף ניוול המת לצורך גדול.
ח) שאם יעלום לירושלים אין שום חשש.

מסקנה: מותר לפנות את הקברים הסמוכים לבית החולים על מנת לבנות במקומם את חדר המיון.
******
חוות דעתו ההלכתית של הגאון הגדול הרב מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת כסא רחמים בני ברק
שאלה: האם יש על כל פנים להשתדל ולהיכנס להוצאות על מנת למצוא פתרון חלופי והשארת הקברים הנ"ל על מקומם?

תשובה: מה שהוצע בכל זאת למצוא פתרון חלופי אף שכרוך בהוצאות גדולות ועכוב הפרויקט נלע"ד שאינו צודק ואינו נכון להלכה, כי חוץ ממה שכתבתי באורך להוכיח שניתן לפנות הקברים ממקומם רק שיהיה בדרך של כבוד, הרי מבואר בשו"ע (סי' שס"ח ס"א) בית הקברות אין נוהגין בהן קלות ראש וכו' ואין מרעין בהם בהמות, וכתב הרמ"א בהג'ה כשמושל עובד כוכבים מרעה בהמות על הקברים וא"א למחות בידו כי אם בהוצאה מרובה ואין יד הקהל משגת וכו' אם יד הקהל משגת ושבידם למחות בהוצאה מועטת צריכים למחות וכו' אבל בלאו הכי אין צריכים למחות, ומקור דבריו הוא מהתה"ד (סי' רפ"ד) ועיין בפתחי תשובה (אות ד) שדעת מהר"י איסרלאן (בעל התה"ד) שאין הקהל צריכים לבזבז הרבה להכביד על אנשי הקהילה להוציא הוצאות מרובות כדי לפעול להסב ולנטות הדרך מעל בה"ק וכמ"ש הרמ"א כאן והוא מהתה"ד ע"ש, ואם כן אף במקום של בזיון וחלול כבוד המתים לרעות בהמות בתוככי בית הקברות אין לחייב הקהל בהוצאה מרובה, מזה יש ללמוד לנדוננו.

וראה במסכת בכורות (דף מ' ע"א) אמר לו רבי עקיבא לרבי יוחנן בן נורי עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל, ובדומה בחולין (דף נ"ו ע"א) וכתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"א סי' א') הרי שיש אחריות גדולה על המורה, ובאחרונים נקטו בגלל טעם זה כמה פעמים כחא דהיתירא עדיף, והוא בנוי על דברי הש"ס ברכות (דף ס' ע"א) וביצה (דף ב' ע"ב) ונדה (דף נ"ט ע"ב) ועוד בהרבה מקומות עש"ב, וע"ע (בח"ג סי' ל"ח) שאבוד ממון ישראל הוא אחריות גדולה ונוגע במצוות שבין אדם לחבירו. והרי כך היא תפילתו של ר' נחוניא בן הקנה בברכות (כ"ח ע"ב) לא אומר על טהור טמא ולא אומר טמא טהור, וכ"כ הבית יוסף יו"ד (סי' קט"ו) בשם הסמ"ק, וכתב בספר הרוקח (סי' כ"ט) כעין המתיר האסורין כעין האוסר את המותר ע"ש. ועיין בספר חסידים (סי' תתר"פ) וז"ל ואלו שהם יותר מגזל ואינם גזל וכו' והיודע שמותר שום דבר מאכל, או חפצים להטריף בהמה והוא יודע בבירור שהוא כשר ואם היה מגיד להם ראיותיו היו מקבלים ושותק, אז גורם בשתיקתו הפסד לחבירו ע"ש. ועיין בספר שדי חמד הל' חמץ ומצה (סי' ח' אות ח') ובפאת השדה (מערכת ה' סי' ז') שמן התורה לחוס על ממונם של ישראל כדאמרינן התורה חסה על ממונן של ישראל ע"ש. ומשם הרב מעדני שמואל כתב מה ששמע משם גדול וקדוש אחד במ"ש ז"ל כל הפורץ גדר ישכנו נחש דקאי גם על המחמירין יותר מכפי הגדר שגדרו חז"ל זה ג"כ נקרא פורץ גדר וכו' ע"ש. ודי בזה למי שעיני בשר לו והאמת נר לרגלו, ומחפש את אמיתה של תורה, ולא להטריח על הציבור הוצאות עצומות בדבר שיש לו פתח רחב בהלכה, וכל המחמיר בזה סופו שיגרום גם חלול השם וביזוי הדת, כי אויבנו פלילים, להראות קבל עולם, דבר תמוה, והרי תורה דרכיה דרכי נועם, והחכם עיניו בראשו שלא יקיים בעצמו מה שאנחנו אומרים בוידוי של יום הכיפורים את אשר התרת אסרתי, ואת אשר אסרת התרתי.

ואם אף בפגיעה וחילול בבית הקברות ידוע, פסקו התה"ד והרמ"א שאין להטיל הוצאות מרובות על הקהל ובפרט כשאין ידם משגת, כ"ש וק"ו בנדון כזה כשאין מדובר בקברי יהודים בודאות גמורה אלא בספק, ורגלים לדבר כי בקברי גוים איירי, ואף בקברי יהודים דין הפינוי בהם אינו כ"א מדרבנן, ולכן לחייב להוציא הוצאות מרובות כאלה ועכוב כל הפרויקט הזה, הוא בכלל טרחה גדולה שאין להטילה על הצבור, ובפרט במקום צרכי חולים וסרך פקוח נפש, ובהיפך יש לומר כי כל הצעה אחרת הוי בכלל נזק לרבים, ובכלל מה שנפסק כדין פשוט בש"ע סי' שס"ד ס"ד קבר שהוא מזיק לרבים שמותר לפנותו.

ולמעשה כמובן תלוי בהוראת גדולי הדור ופוסקי הלכה המובהקים שעליהם מוטלת האחריות לכלל ישראל.

לעוד מאמרים של רב אורח
למאמר הבא >
< למאמר הקודם

רב אורח

12
121
38

מאמרים חדשים

!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0