בענין תשלום ההורים לת"ת בתקופה זו

הרב אדיר כהן | בית דין וערכאות

print
אא

 

 

סימן א' - בענין תשלום ההורים לת"ת בתקופה זו

סימן ב' - תשלום לגננת שפתחה שערי הגן וחלק מההורים חוששים לשלוח את הילדים

סימן ג' תשלום על חוג שהתבטל בעקבות הקורונה

 

 

אחדשו"ט! כנאה וכיאה למו"ר נר"ו

עתה באתי בעקבות המצב הכלכלי הקשה בתקופה זו ורבים שואלים בנושא שכ"ל הסעות וכו' איזה דרך ישכון אור.

ועל כן הודענו להורים כי אנו נשאל את מוה"ר בענין ונפעל ע"פ הוראתו.

רק חשוב לי לתת לרב בקצרה את הנתונים, ויהי הקצ'ר אמיץ:

הסעות

מסלול הסעה בשכונה ב"כ גובים מאה ₪, והת"ת גובה שבעים ₪, הרכבים נקנו ע"י הת"ת ולכן ישנם עלויות של ביטוחים גם בזמן זה. שכר הנהגים המשולם גם בתקופה זו הינו ע"ס 12,750 ₪ (אין אפשרות להוציא עובדים אלו לחל"ת), שאר הנהגים (שמשכורתם ע"ס כולל של 6500 ₪) הוצאו לחל"ת וכאן הבן שואל האם אע"פ שהתלמידים לא קבלו שירותי הסעות יש מקום לגבות עבור ההסעות וא"כ בכמה?

שכר לימוד

שכ"ל ממוצע לכל תלמיד הוא 180 ₪ לחודש – שממנו הת"ת משלם השלמת משכורות לצוות המורים, מכיון שמשרד החינוך לא משלם את כל המשכורת ומאידך משה"ח לא מאפשר למלמדים לצאת לחל"ת ומשלם את חלקו. לכן, אנו צריכים להשלים את החסר מכספי ההורים. ישנם עוד הוצאות נוספות המשולמים משכר הלימוד (כגון: פרסים המסתכם בסך של 20,000 שנתי, השתתפות בטיולים – בכ30% מעלות הטיול).

חשוב לציין, כי בתקופה זו צוות ההוראה מעבירים שיעורים דרך מערכת טלפונית בכל יום. ומאידך ישנם הורים שבעוה"ר נאבקים על מטה לחמם להביא אוכל לנפשם ואין באפשרותם לשלם שכ"ל והילדים בימים אלו בביתם כידוע.

והשאלה, האם צריך לקזז את מספר הימים שלא מלמדים בפועל בת"ת או בגין הסיבות דלעיל יש לגבות וכמה?

יורנו מורנו ושכמ"ה

בברכת כהנים לאורך ימים ושנות חיים

תלמידו הצעיר נאמן אהבתו כל הימים

ע"ה יאיר הכהן ס"ט

וזה מה שכתבתי בעניותי בו בפרק (ובסופו הסכמת מו"ר)

בס"ד יום שני ג' אייר התש"ף לפ"ג.

בענין שכר שההורים משלמים לתלמודי תורה, ובתקופה זו בעוה"ר, זה כחודש ומחצה (החל מי"ז אדר) נחתה עלינו מכה גדולה ואנושה, מכת מדינה, ונאסר על פי החוק ללכת לתלמודי תורה (וכן לבתי ספר וכו') בעקבות המגיפה הנוראה המשתוללת בעולם והגיע אף לארצנו הקדושה, עד אשר ירחם ה' על עמו ועל נחלתו (ורק לבינתיים משתדלים הרבנים והמחנכים למסור שיעור דרך הטלפון, אך כמובן זה רק זמן מועט כל יום ולא במהלך כל היום). ורבים מההורים שואלים אם צריכים לשלם על תקופה זו שכר הלימוד.

  1. הנה מור"ם בדרכי משה חו"מ (סימן שכ"א אות א') הביא דברי מהר"ם פאדואה בתשובה (סי' ט"ל), בראובן שהשכיר לשמעון חזקת חנותו לשבע שנים בשכר קצוב לכל שנה, על מנת להלוות בריבית לגויים בין הלואה ע"י משכונות בין ע"י אמנה, ואח"כ גזר השר שלא ללוות רק על משכונות ונתמעטו רווחיו, ורצו לחזור ולהשתדל להשיג הדבר כבתחילה, ועמד הדבר כך ט' חודשים, ורצה שמעון שראובן ינכה לו מן החכירות. וכלל היוצא מתשובתו, שאם הוא דבר שאי אפשר לתקן בטורח ללות או ע"י תחבולות אז הוי מכת מדינה דומיא דנקצץ האילן כולו או יבש הנהר כולו וכו'. ואם הוא ספק בדבר קרקע בחזקת המשכיר והמוציא מחבירו עליו הראיה ואע"ג דהשוכר עדיין לא נתן השכירות. אמנם דין ניכוי משכירותו אינו שייך אלא על מה שעבר, אבל להבא יש לו דין אחר ובדין חזרה קאי כדין השכיר לו חמור ומת או בית שנפל (סימן ש"י סעיפים א' וב') וכו'. והא דאמרינן שיכול לחזור היינו דוקא כשחוזר בו מיד שראה הקלקול, אבל אי נשתמש בו אח"כ אמרינן דמחל כמו לענין מום הנמצא במקח (סי' רל"ב ס"ד). ואם אומר שהיה מצפה עדיין אולי יוכלו לחזור ולהשתדל איהו דאפסיד אנפשיה. וכתב על דבריו מור"ם, ותמיהני עליו מאי מייתי ראיה מדין שכירות חמור שמת דאינו מכת מדינה לדבר שהוא מכת מדינה, דאפשר דלעולם בדין ניכוי קאי ולא בדין חזרה. וכן משמע בתשובת מהר"ם שהביא המרדכי (ב"מ סי' שמ"ג) בדין מלמד שאי אפשר לו ללמוד מפני גזירת המושל, ופסק שם דהוי מכת מדינה וכל ההפסד על בעל הבית, דמשמע שם בהדיא דאף על מה שלהבא שייך מכת מדינה ולא יוכל בעה"ב לחזור בו. ולא דמי לקרקע שאכלה חגב דמנכה לו מן חכירו, ולא אמרינן דכל ההפסד על השוכר, דיש לומר דדוקא בקרקע שעדיין עומדת בחזקת המשכיר ולכך הוה כל ההפסד של שוכר וכו'. עכ"ד. וכן פסק בהגהתו בשלחן ערוך שם (סעיף א') וכתב בהאי לישנא: וכן פסק מהר"ם על מלמד שגזר המושל שלא ילמוד דהוי מכת מדינה וכל ההפסד על בעל הבית, ויש חולקין וס"ל דמכאן ולהבא בדין חזרה קאי וכו' והסברא הראשונה נ"ל עיקר. ע"כ (וכן רמז על כך בהגהתו בר"ס של"ד). וע"ע בבית יוסף (סוף סי' של"ד) שהביא דברי המרדכי הנז' בשתיקה. ואם כן לכאורה מפורש יוצא לגבי נדון דידן מפי המרדכי בשם מהר"ם וכן הכרעת מור"ם שכל ההפסד על בעה"ב (דהיינו ההורים) גם על התקופה שמכאן ולהבא.
  2. אולם הסמ"ע שם (ס"ק ו') האריך למעניתו לחלוק על דברי מור"ם, ושדברי מהר"ם פאדואה ברורים כשמש, שמה שתמה מה מביא ראיה מחמור דאינו מכת מדינה וכו', הלא מהר"ם פאדואה הקדים בריש דבריו דבקלקול ומום הנעשה להבא אין לחלק בין מכת מדינה או לא. ולסברת מור"ם קשה מה ראה לומר דבחמור כיון דאינו מכת מדינה ואינה בדין ניכוי מש"ה הוא בדין חזרה, ולא נאמר דאדרבא כיון דבחכירות שאינה מכת מדינה אין מנכין לו כלל רק צריך לשלם למשכיר הכל דאמרינן דריע מזליה וכו'. ומה שהביא מור"ם ראיה לדבריו מתשובת מהר"ם והמרדכי דכתבו היכא דגזר המושל שלא ללמוד דהוה מכת מדינה וכל ההפסד על בעה"ב שלא יוכל לחזור בו אפילו להבא. נראה שאין הכוונה שישלם בעה"ב כל ההפסד, דאין טעם לדבר, כי מאחר שגזר המושל שלא ללמוד הוא דבר שאינו שכיח ולא הו"ל למידע לא לבעה"ב ולא למלמד, ובכה"ג קי"ל דהוה פסידא דמלמד ופועל דהם באים להוציא כמבואר בגמרא ובפוסקים ובטוש"ע (סי' של"ג ושל"ד), ולא חילקו שם בין מכת מדינה לאין מכת מדינה. ויד שניהם שוים והמוציא מחבירו עליו הראיה או לפחות ההפסד על שניהם. ובאמת במרדכי לא כתב ויהא כל ההפסד על בעה"ב, אלא ויהא הפסד של בעה"ב, וכוונתו שגם לבעה"ב יהיה הפסד דהיינו שיחלוקו. עכת"ד. אולם כבר העירו על דבריו הש"ך (סק"א) והט"ז (שם) דאשיתמיטתיה דברי הגהות אשרי פרק האומנים משם האו"ז ודברי מהר"ם פאדואה גופיה (סי' פ"ו) שבעה"ב נותן לו כל שכרו. וכן הרב נתיבות המשפט (סק"א) כתב ליישב דברי מור"ם מהשגותיו של הסמ"ע, ובסוף דבריו ציין לדבריו (ר"ס של"ד), שם הקשה דמהיכי תיתי יהא עדיף מכת מדינה מאילו אירע האונס בבעה"ב דקי"ל אם לא פשע ההפסד על הפועל, ואדרבא מצינו שמכת מדינה הוא מגרע כח הפועל וכו'. ולכן הסיק שגם מר"ם אין כוונתו שצריך לשלם כל שכרו, ולא הביא דברי המרדכי אלא להוכיח שמכת מדינה שייכא גם על להבא דלא כמהר"ם פאדואה, אבל ההפסד על המלמד. וסברת המרדכי שההפסד על בעה"ב, כיון דמלמד אסור ליטול שכר לימוד רק שכר שימור, וגזירת המושל אינו אונס על השימור רק על הלימוד, ולכן בעה"ב כיון שלא נעשה האונס על מה ששכרו אף שהשכירות היתה בשביל כוונת הלימוד, מ"מ עשה שליחותו. אבל אם היה אונס בגוף השכירות פטור בעה"ב. ע"ש (וע"ע בביאור הגר"א סי' שכ"א אות ז' שגם תמה כתמיהות הנה"מ). ולפי דבריו בנ"ד שהחוק אסר אף לבא לתלמודי תורה לשמור עליהם (ולא שאסרו חלילה עיקר הלימוד), גם להמרדכי יהיה פטור וכל שכן לדעת מור"ם. אולם בשו"ת חתם סופר (חחו"מ סי' קס"א) כתב על דברי הנה"מ בדעת המרדכי שצריך לשלם על השימור, שסברא זו רחוקה מן הדעת, וגם קי"ל שנוטל שכר פיסוק טעמים. ואפי' לטעם דשימור סגי בשומר מאן דהו. ולכן הסיק שטעמו של המרדכי שהמלמד דומה לחכירות שדה, שידוע שאין השכר והפעולה שוב בתחילת שנה כבאחרית שנה, שבתחילה צריך עבודה קשה יותר לחנך הנער, ולעומת זה שבח לימודו בסוף יותר טוב וכו', וא"כ כבר כל השנה שייכי אהדדי, ולא דמי לסתם פועל שאפשר ליקח באמצע הזמן, ולכן במלמד אפילו בתחילת שנה הוי כלעבר. ודברי מהר"ם פדאוה נכונים, וכהסמ"ע וגם הש"ך לא נחלק עליו. עכת"ד. והובא בפת"ש (ר"ס שכ"א). וע"ע בשו"ת מהרש"ג חלק ג' (סי' קכ"ב) שקושיות הנה"מ גדולות ועצומות. ועוד ראיתי להגר"ש קלוגר בחכמת שלמה (סי' שכ"א) שכתב לחלק, דאם המניעה מהמושל שלא ילמד תורה ההפסד על בעה"ב דמזל דידיה גרם, אבל אם האונס מחמת שינוי מזג האויר ובזה האונס על המלמד כמו על התלמיד בזה פטור בעה"ב. ע"ש. וכיו"ב ראיתי להגרי"מ אפשטיין בספר ערוך השלחן (סימן של"ד סעיף י') שכתב לחלק, בין אם הפועל או המלמד מוכן לעשות מלאכתו אלא שהמלאכה נתבטלה כמו פסק הנהר או שהתלמידים ברחו שבזה מקבל שכרו, לבין אם בעת התהוות המגיפה גם המלמד וגם התלמידים ברחו ההפסד על המלמד, והסביר כן בדעת מור"ם. ע"ש. ולפ"ד שהוא מחמת המגיפה וגם המלמדים מחמת עצמם לא יכלו ללמד מחשש התדבקות חלילה, יהיו פטורים ההורים מלשלם[1]. וע"ע להגר"י גומבינר בשו"ת שלום בית (חחו"מ סי' ק"ט) העמיד דברי המרדכי דוקא היכן שכבר שילם למלמד. ע"ש. ולפ"ז בנ"ד שאין משלמים מראש, אלא רק נותנים המחאה בנקאית או הוראת קבע, ויכולים לבטלה, בזה ההפסד על המלמד (אלא שבהמחאה בנקאית נראה שהמלמד מוחזק בה).
  3. ועין הרואה למז"ק מרן הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל בשו"ת שמחת כהן חלק ג' (חחו"מ סי' ד'), ובמהדורא בתרא בשמח"כ חחו"מ (סי' כ"ה), בענין מי שקנה הגאבילה [המס המוטל על הקונים] של היין לשנה, ובתוך השנה פרצה מלחמה באותו מחוז וכל העיירות נסגרו על מסגר כי הדרכים בחזקת סכנה ולא יכלו להביא יין למכור כמה חודשים, וכן לא רוצה לשלם. והביא דברי מור"ם ושאר האחרונים, וכתב דאנן בתר מור"ם גרירן היכא דלא פליג על מרן, ולמור"ם במידי דלאו שכירות קרקע כל ההפסד על השוכר, וא"כ בנדונו ההפסד על חוכר הגאבילה. ע"ש (וע"ע לו במה שכתב בזה בקצרה יחד עם מוהרמ"ך בשו"ת שואל ונשאל ח"ג סי' תפ"ה ובשו"ת שיירי כהונה החדש חחו"מ סי' י"ז. ודו"ק). והנה מלבד מה שידוע שאין הכלל של קבלת הוראות מור"ם מוסכם, כהונה בפרט בארץ ישראל, וראה למרן הגר"ע יוסף זצ"ל בכללי הש"ע שבראש שו"ת יחוה דעת חלק ז' (אות ו'). עוד בה, שגם במקומות שקבלו הוראות מור"ם אינם כקבלת הוראות מרן, ורבים סוברים שהמוחזק יכול לומר קים לי כהחולקים על מור"ם, וכמ"ש מהרמ"ז בשו"ת ויען משה (חחו"מ ס"ס ג'), וכן ציין לו מז"ק גופיה בספר זכרי כהונה ח"א (מע' מ' אות כ"ד) ובעוד מקומות (וע"ע בשו"ת ויען הכהן ח"א סי' כ' אות ו'). אלא שבנדון בשמחת כהן המוחזק יכול לומר קים לי כמור"ם ולכן פטר הקהל. אבל בנ"ד אדרבה המוחזקים יאמרו קים לי כהחולקים על מור"ם ויפטרו מלשלם למלמד[2]. ואם כן יש מקום לפטור את ההורים. ועוד שמה שכתב מור"ם לשלם כל השכר, הוא דוקא על עצם הלימוד, דהנה בש"ע (ס"ס של"ד) כתב היכן שאין המלמד מכיר בחוליו של התלמיד דהוי פסידא דבעה"ב ונותן לו כל שכרו מושלם. הסביר מור"ם הטעם דכל לומדי תורה יותר נוח להן ללמוד מלילך בטל. ומקורו מהטור. והוא הדין והוא הטעם גם לענין מלמד שציוה המושל שלא ילמד. וכ"כ בשו"ת אבני שיש ח"א (סוף סי' נ"א). אבל בנ"ד בתלמודי תורה, כידוע שמלבד לימוד התורה, יש שם גם השגחה על התלמידים בשעת התפלה ובהפסקות וגם קצת מקצועות חול וכו'. כך שאי אפשר לומר גם על כל זה שיתנו שכרם מושלם אף היכן שאנוסים מללמד. וגם בעצם הלימוד, פעמים שהוא לימוד פשוט מאד ואין להם כ"כ הנאה ללמדו ולחזור עליו פעמים רבות. וכבר כתב מור"ם (ר"ס של"ה) בשם הרשב"א, והא דצריכין ליתן למלמד שכרו מושלם היינו דוקא אם נראה לב"ד שנהנה בלימודו יותר מביטולו, אבל אם נראה לב"ד שנוח לו ביטול אינו נותן לו אלא כשאר פועל בטל. ע"ש. וה'ן נוסף עוד, שגם לדעת מור"ם כתבו כמה מהאחרונים דלא איירי בכל גוונא וכנזכר בתוך דברינו חילוקים שונים אשר חלקם שייכים בנ"ד.
  4. ועל כן בנדוני התלמוד תורה, אחר שראינו כמה דעות, וכמה חילוקים, ויש מקום רב לפטור את ההורים עכ"פ בחלק מהסכום, הנכון להגיע לפשרה, וכן בשו"ת אחיעזר חלק ד' (סי' ס"ח) כתב בנדון כיו"ב דבכה"ג ראוי לפשר אחר שאין הדין מבורר כ"כ, וגם משום למען תלך בדרך טובים. ע"ש. וגם בשו"ת קול דודי (סי' א') להרה"ג רבי דוד ארי כתב שבספר קטן הנקרא ספר הזכרון כתב הגאון חתם סופר, שבעת מלחמת אוסטרייך עם הצרפתים היה ג"כ דין תורה מהמלמדים, והוא לעצמו שילם הכל למלמד, אבל לאחרים עשה פשר. עכ"ד. ושו"ר בספר ארחות המשפטים ח"א (כלל ז' סי' י') שהביא כל הלשון שבספר הזכרון, וטעמו כיון שקשה מאד בעיניו להוציא ממון מבעה"ב אחר שהוא מכת מדינה ומזל שניהם שוה בו, והדבר שנוי במחלוקת לכן עשה פשר ביניהם. וסייעו משו"ת מהר"ם ב"ב הישנות (סי' שפ"ח). ע"ש.
  5. ואחר שראינו כמה דעות ושיטות באחרונים, ואין לנו דבר ברור, וראוי להגיע לפשרה, נראה לכאורה שעל מה שהתלמוד תורה משלם בפועל ויש בזה הנאה ישירה להורים [היינו מה שברור שכן הוא ולא רק אומד דעת בעלמא], כמו החזקת המורים, ושכירות המבנים, והחזקת רכבי ההסעות, שגם ההורים רוצים שימשיכו לתחזק אותם (ולא יסגרו חלילה את הת"ת), כדי שבבוא העת כשיחזרו בקרוב בעה"ו ללמוד בת"ת, הכל יהיה מתוקן ומוכן, עליהם לשלם. וכמו שהם משלמים בימי החופשות. בפרט שגם בזמן הזה לא פסקה העבודה, וממשיכים המלמדים ללמד דרך הטלפון. אבל כנגד מה שהתלמוד תורה הרויח, דלק של ההסעות, וכן בלאי הציוד של הת"ת והוצאות החשמל, בזה ראוי לפשר. ואולי בהורים שיודעים שנאבקים בימים אלה על מטה לחמם כדאי לבוא לקראתם יותר. וכפי שיכריע מו"ר ועט"ר מרן ראש הישיבה יחשל"א.

בברכה רבה

ע"ה א"ך ס"ט

 

והבאתי כל האמור לחיים לפני מו"ר נר"ו וזה מה שכתב בשולי דברינו:

 

יפה מאד. ולדעתי יש לציין באחוזים את הוצאות ההסעות (משכורת הנהגים) והאוכל והוצאות החשמל שנחסכו מפני מכת הקורונה. וגם שעות הלימוד של המלמדים בטלפון שנמעטו הרבה, ומאידך עלות הטלפונים לכל בית-אב, ולנכות זה מזה. ועפ"ז יוודע בדיוק כמה חוסך לו הת"ת בחדשים האלה וכמה חייב לשלם בין כך שלא יתבטל המוסד ח"ו לגמרי. ואני מוכן לעשות חשבון בל"נ. ותזכו למצוות.

נאמ"ן ס"ט

 

וכן דרש על כך אחר כך מו"ר ברבים בשיעורו השבועי (מוצש"ק אחרי-מות קדושים התש"ף), שבשפלנו זכר לנו ממה שכתבנו בתשובה הנז'. וראה דבריו שם בהרחבה כפי שנתפרסמו בגליון בית נאמן (מס' 209 אות ז' והלאה).

 

 

סימן ב

תשלום לגננת שפתחה שערי הגן וחלק מההורים חוששים לשלוח את הילדים

בס"ד ד' אייר התש"ף לפ"ג.

נשאלתי מידידנו היקר רב כהנא הרה"ג רבי גמליאל הכהן רבינוביץ נר"ו, אודות מה שהתירו אנשי החוק לחזור בהדרגה ללימודים, וכבר מותר ללכת למעונות בקבוצות מצומצמות, אך יש הורים שעדיין חוששים לשלוח את ילדיהם הפעוטים מחשש סכנת התדבקות.

ובתחילה עלינו לדון, אם במצב הנוכחי שעדיין לא פסקה המגיפה, אך המצב השתפר תהלות לאל, וכבר החלו לחזור לשיגרה במידה מסויימת, ומותר לפתוח החנויות כמקדם, אך בשמירת מרחק בין איש לרעהו וכו', אם עדיין נחשב הדבר כמכת מדינה. ועינא דשפיר חזי למהר"ם פאדואה בתשובותיו (סימן פ"ו) שנשאל כיוצא בזה ממש, במלמד שברח תלמידו מעירו בעת הקצף כאשר החל הנגף, אם חייב התלמיד לתת שכר מושלם בימי הביטול או לנכות ימי הביטול. והשיב, דבר פשוט הוא והלכה רווחת בישראל מפרק האומנים, שכל אונסא דמקרי למלמד או לפועלים לבטלם ממלאכה, ולא אבעי לאסוקי אדעתייהו של פועל ושל בעה"ב, אי נמי תרוייהו איבעי להו לאסוקי אדעתייהו, ששוים בידיעה, אז הוא פסידא דפועל, דהמוציא מחבירו עליו הראיה, ונאמר שמזל הפועל גרם. ונדון דידן דומה ממש להא, שזה שברח מחמת הנגף יקרא אונס בודאי ושניהם שוים בידיעה המלמד והתלמיד. ומה שמבואר בהגהות אשרי דבמכת מדינה נותן לו כל שכרו, לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי לכנות נדון זה מכת מדינה, וכי כל הדרים ברחו ונתבטלו מלימודם, הלא מיעוטא דמיעוטא ברחו ודומה ממש לפסיק נהרא בפלגא דיומא. והיינו טעמא שלא יקרא מכת מדינה רק השוה בכל אדם כמו גזירת המושל שלא ילמדו התלמידים שכולם בטלים, משא"כ בפסיק נהרא שיש שיספיקו במים וכו'. וכן בנ"ד אינה מכה כוללת. וכן מוכח מגוף דברי ההגה. ואם לחשך אדם לומר מאחר שנדון זה אינו מכת מדינה שלא ברחו כולם רק המיעוט א"כ לא יקרא אונס, דלא היה לו לברוח כמו שאחרים לא ברחו, זה אינו דהירא ורך הלבב הוא מסוכן בעת הדבר ב"מ כמפורסם, אף כי רבים הם אבירי לב ואינם מפחדים, מ"מ אותם מפחדים מסוכנים הם ויש להם להמלט על נפשם. עכת"ד (וקצת צ"ע ליישב דברים אלו עם דבריו בסי' ט"ל. ועיין במ"ש לעיל בסימן הקודם). ואף אם האונס מחמת האב הוי אונס וכמו שכתב בשו"ת מהרי"ל (סי' מ"א), שאף אם ברח התלמיד מחמת שאביו ברח הוי אונס. וכן פסק מור"ם בהגה בש"ע חו"מ (סימן של"ד סעיף א'). וע"ע בש"ך (סק"ג) שהסיק שאף בחולי אם הרוב ברחו הוי מכת מדינה. ע"ש. וכן דעת הט"ז (שם).

והנה בנדון דידן שאף שהחוק התיר לחזור ללמד בהגבלות מסויימות, אך עדיין הסכנה מרחפת בחלל, ולכן יש הורים שלא רוצים לשלוח את ילדיהם הקטנים מחמת חשש להתדבקות ח"ו, בודאי דחשיב אונס, וממילא פטורים מלשלם. אלא דבנ"ד אם עדיין רוב ההורים פוחדים מלשלוח הילדים, זה מכת מדינה, ויש מקום לומר שההפסד על ב' הצדדים. ועוד דבלא"ה יש דברים שהנהלת הגן צריכה לשלם בפועל, כגון ביטוח המקום וכיוצא, וגם ההורים רוצים בזה, כדי שבבוא העת הכל יהיה מתוקן ומוכן לילדים, וזה בודאי שצריכים לשלם. אך יש גנים פרטיים בבתים, שבזה כמעט ואין הוצאות, ובזה יתכן ופטורים לגמרי, בפרט אם ההורים מוחזקים, ועל כן גם בזה נכון לפשר בין הצדדים בפשרה הקרובה לדין (והדין לטובת ההורים, וכנזכר, והכל לפי הענין), כפי ראות עיני הדיינים אחר שמיעת שני הצדדים. והיה ה' עם השופט ויאיר עינינו במאור תורתו אמן. [וכל זה דוקא במעונות פרטיים וכיוצא ששכרם משולם על ידי ההורים בלבד, ובתקופה זו לא קיבלו מאומה ממקום אחר, אבל המעונות הממשלתיים שקבלו שכרם בתקופה זו מקופת המדינה, פשוט וברור שאין ההורים צריכים לשלם מאומה. ואם יש החלטה אחרת ממשרדי הממשלה, יש לנהוג בהתאם, בפרט היכן שההורים חתמו על תקנון כניסה לגן הכפופים להוראות משרד הממשלה. ועיין מה שכתב בזה גיסי הגר"ע מימון נר"ו במאמר בקובץ ויען שמואל חלק י"ב (סוף סימן כ"ז). ואכמ"ל].

סימן ג

בס"ד

לכבוד הרב אדיר כהן. בתחילת שנה רשמתי את בתי לחוג דרמה שבסוף שנה מציג הצגה מפוארת וגדולה. בחוג יש כ-200 תלמידות, תשלום החוג שנתי שמתפרס ל-12 חודשים. השיקים רשומים לפי תאריך לועזי כל ראשון לחודש. חודש מרץ היה החודש האחרון לתשלום עקב נגיף הקורונה, שאומר ששילמתי תשלום מלא כאשר בתי היתה שיעור אחד השיעור השני היה פורים כלומר לא התקיים ולאחר מכן היה הסגר. החוג חזר לעבוד בתחילת החודש וכמובן לא שלחתי את בתי. משיחה שלי עם פיקוד העורף ומשרד הבריאות הנהלת החוג לא יכולה להבטיח שתתקיים הופעה שלמטרה זו רשמתי את בתי לחוג. ביקשתי להוציא את בתי מהחוג אך בהסכם החוג מופיע סעיף שאומר שבמדה ואני רוצה להוציא את בתי צריך להודיע חודשים מראש ולכן אין אפשרות להוציאה. נסיתי להגיע עם מנהלת החוג לדין תורה אך היא אמרה ששאלה רב והסבירה לו את צד ההורים וכל הוחלט שיש להודיע חודשיים מראש. ביקשתי לדעת את שם הרב אך היא התחמקה ולא מסרה את שמו. פניתי לבית ההוראה של הרב מאזוז ושאלתי דיין ממונות האם אני יכולה להוציא את בתי מהחוג ללא הודעה מראש ותשובתו היתה שזו "מכת מדינה" וההסכם בטל ומבוטל. וגם שאלתי את הרב האם אני יכולה לפנות לעו"ד על מנת לקבל את השיקים בחזרה והרב אמר שעו"ד נקראת שליחה שלי ואין בעיה. לסיכום אבקש לדעת בכתב האם יכולתי להוציא את בתי מהחוג ללא הודעה מראש והאם פעלתי נכון. האם פניה לעו"ד נקראת "ערכאות". האם הנהלת החוג צריכה להחזיר לי תשלום מחודש מרץ וכן עמלות ביטולי השיקים שנאלצתי לבטל.

תודה מראש ש. א.

תשובה

הנני להקדים שבכדי להשיב תשובה כתקנה היה צריך לשמוע את שני הצדדים וכדכתיב "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק". ואלו שעונים לצד אחד (כמו אחד המשיבים בבית ההוראה דידן לשואלת זו וכן רב אחד למנהלת החוג), היינו שרואים שבאים אליהם לשאול כיצד עליהם לנהוג, כדי להיות נקיים מה' ומישראל, ומשיבים לפי מה שאותו צד סיפר, ולא בתור פסק דין החלטי אשר יכול להנתן רק אחר שמיעת טענות ב' הצדדים.

ולכן במקרה זה הנני מדגיש שהתשובה היא לפי מה שתיארה השואלת במכתב הנ"ל (בתוספת פרטים שסיפרה לנו בטלפון), ובפרט שהוא אחר מעשה, וכבר ע"פ מה שהשיבו לה שלחה עו"ד שתדרוש את השיקים והנהלת החוג נאלצה להסכים לעתירה. ושואלת אם נהגה כהוגן.

והנה לגבי מכת מדינה נודע מחלוקת גדולי האחרונים בזה, ומור"ם בהגהתו בשלחן ערוך חושן משפט (סימן שכ"א סעיף א') כתב וז"ל: וכן פסק מהר"ם על מלמד שגזר המושל שלא ילמוד דהוי מכת מדינה וכל ההפסד על בעל הבית, ויש חולקין וס"ל דמכאן ולהבא בדין חזרה קאי וכו' והסברא הראשונה נ"ל עיקר. ע"כ (וכן רמז על כך בהגהתו בר"ס של"ד). אולם הסמ"ע שם (ס"ק ו') האריך למעניתו לחלוק על דברי מור"ם, וע"ע מה שכתבו בזה הש"ך (סק"א) והט"ז (שם) והרב נתיבות המשפט (סק"א) ובביאור הגר"א (שם אות ז') ובשו"ת חתם סופר (חחו"מ סי' קס"א) ובשו"ת מהרש"ג חלק ג' (סי' קכ"ב) ובחכמת שלמה (סי' שכ"א) ערוך השלחן (סימן של"ד סעיף י') ובשו"ת שמחת כהן מהד"ב חחו"מ (סי' כ"ה). ולכאורה יכול המוחזק לומר קים לי כהפוטרים. ובפרט לאור חלק מדברי האחרונים הנז' דבנ"ד גם לדברי מור"ם יהיו ההורים פטורים מלשלם. וכמו שהארכתי בחילוקים שכתבו האחרונים בזה בתשובה לעיל. אלא שאם בכוונת ההורים להמשיך בקורס אחר שיעבור זעם, עליהם לשלם את ההוצאות שהיו מוכרחים לשלם הנהלת הקורס גם בזמן זה בכדי להבטיח המשכת הקורס בבוא העת. אלא דבנ"ד שבעלי הקורס מוחזקים בשיקים, היה מקום לומר שאינם צריכים להחזיר, וכידוע יש בדבר מחלוקת גדולה. ועיין שו"ת משפטיך ליעקב חלק א' (סימן י"א) באורך. אך פשטה ההוראה שגם בזה אין נחשבים למוחזקים וכמו שהורה הגר"נ קרליץ (עיין בדרכי משפט פרק ט"ז הערה כ"ג). ובפרט לגבי החודשים שמכאן והלאה (היינו מאז שההורים הודיעו שרצונם לבטל) שלא יצטרכו לשלם עליהם. ועוד שהיכן שחזר הקורס ולא התבטל הענין לגמרי, וההורים אנוסים מלשלוח בתם, שמפחדים מהדבקות (כפי ששמעתי מהאם בטלפון), וכן שעיקר מטרת הקורס שיגיעו למופע בסופו כפי הנראה לא יהיה, ובזה אינם מוכנים לשלוח, הרי זה אונס של יחידים שבזה לכ"ע אין ההורים צריכים לשלם וכמ"ש כיו"ב בשו"ת מהר"ם פאדואה (סימן פ"ו). ע"ש (וע"ע בסימן הקודם). מסתבר שההורים פטורים לגמרי. וברור שהתנאי של הודעה חודשיים מראש לא היה אדעתא דהכי שבאה מכה כזו. אם כי יש עוד צדדים ומסתמא אם היו באים ב' הצדדים ביחד היו מגיעים לפשרה הקרובה לדין.

והיכן שברור להורים שהדין עמהם, בפרט אחר שהתייעצו עם מורה הוראה, ולא רצו להחזיר להם המגיע להם, הרי האם יכולה לשלוח את חבירתה העו"ד שתבקש בסמכותה להחזיר להם המגיע להם. והרי חוב ברור מותר להוציאו אף על ידי ערכאות ממש וכמ"ש בשו"ת מהרש"ם ח"א (סי' פ"ט) וח"ג (סי' קצ"ה). ע"ש. ואף שבזה יתכן ואינו חוב ברור אחר שהצד שכנגד טוען שהדין עמו, מ"מ לשלוח חברה בתור שליחה ומתוקף סמכותה היא עו"ד (ולא כפתה להחזיר אם יש לצד השני טענות אמיתיות וברורות) ולכן לא רוצים להתחמק ומעדיפים לשלם ולא ללכת לדיון, אין זה בגדר ערכאות.

רק שלגבי עמלת ביטול השיקים, קשה לחייב את ההנהלה, כיון שיטענו דקים להו כהסוברים שההפסד על בעה"ב, וכיון שהם מוחזקים בכסף קשה לחייבם בזה (ואם היו באים לדין מסתמא גם בזה היו מגיעים לפשרה). אבל את השיקים על פי האמור הנהלת החוג צריכה להחזיר.

וזאת למודעי, שכל זה כשאין דברים ברורים בחוק, אבל אם יש בזה נהלים ברורים, גם לפי ההלכה הולכים אחר הנהוג בזה ברשויות. כמו שאמרו כמה דיינים, וכ"כ הגרע"י טולידאנו במאמרו (שהבאתי בהערה לעיל).

בברכה רבה

ע"ה א"ך ס"ט

 

 

[1] ושוב המציא לידי [מ"ד הדה"מ הגר"ד עידאן] העתק מאיזה עלון תקציר פסק דין של הרה"ג רבי עובדיה יוסף טולידאנו נר"ו, שדן בענין תשלומים לגננת בתקופה זו, וסמך בכל עוז על דברי הערוה"ש (ושכיו"ב כתב מהר"ר אליעזר שווארץ שהוב"ד בשו"ת מקדשי ה' סי' צ"ח), ושדברים מסתברים הם (וציין לספרו שו"ת משיב משפט ח"א סימן מ"ז, עיין שם באורך לגבי מלחמת עופרת יצוקה לתקפ"ץ), ולכן בנדונו נחשב שגם המלמדים ברחו ואין להם תביעה על ההורים. אך כיון שיש מחלוקת לא ניתן להוציא מיד המוחזק ואם יש ביד הלמד צ'ק וכיוצא לא ניתן לבטלו. ואם תהיה החלטה מצד הרשויות על הסדר מסויים, יהיה דינם כפי המנהג הנהוג. עכת"ד. והוא קרוב לדברינו. אלא שהוספנו בס"ד שמה שהנהלת הת"ת מוכרחה להוציא בתקופה זו, וניחא להו להורים בכך שהכל יהיה מתוקן בבוא העת כששבים ללימודים, מסתבר שההורים צריכים לשלם, וגם שהתת עבד בתקופה זו באופן חלקי בשיעורים דרך הטלפון.

[2] ושו"ר למר גיסי הרה"ג רבי עוזי מימון נר"ו במאמר בקובץ ויען שמואל חלק י"ב (סימן כ"ז עמוד ת"א) שכתב שגם לבני אשכנז, אף שהם יוצאים ביד רמ"א מ"מ ובנתיבות המשפט (סימן כ"ה חידושים ס"ק כ') הביא דברי התומים, שהמורה שלא כדברי הרמ"א הוי כטועה בדבר משנה. מ"מ בא"י אתריה דמרן מצי למימר קים לי כמבואר ביחו"ד בכללי הש"ע. ע"ש. והנה בנ"ד נלע"ד דבלא"ה אף בארצותם הוה מצי למימר קים לי כנגד הרמ"א (ואין קבלת הוראות מור"ם אצלם חזקה כקבלת הוראות מרן אצלנו), אחר שאף בדברי מור"ם הכא העמידו בו כמה אוקימתות שלא כולם שייכים בנ"ד, וגם שחלקו על מור"ם כמה מגדולי אחרוני אשכנז, ובכה"ג לעיתים הם הלכו אחריהם כאשר יראה הרואה בספרי דבי רב הן בנ"ד הן במקומות אחרים.

לעוד מאמרים של הרב אדיר כהן
למאמר הבא >
< למאמר הקודם

הרב אדיר כהן

2K
1
9

מאמרים חדשים

!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0