דלות במעמקי הכלא

הרב עובדיה חן | פירושים

print
אא

במעמקי בור כלאו האפל במצרים, אסור יוסף בנחושתיים, רחוק מאביו וממשפחתו. עד לא מזמן היה הוא ילד שעשועים אהוב ומפונק היושב על ברכי אביו ויונק מתורתו. והנה פתאום, ללא כל הכנה ובדרך פוגענית, השתנו באחת תכניות חייו. אֶחָיו, עצמו ובשרו מתנכלים לו, ומוכרים אותו לעבד בארץ זרה ומנוכרת, עד שלבסוף הוא מוצא עצמו בכלא חשוך מבלי לדעת מתי יצא ממנו, אם בכלל. כל שאיפותיו ללמוד תורה ולהתעלות בצל אביו, להתחתן בקדושה ובטהרה ולהביא ילדים לעולם, נראה כי נגוזו ואינן.

הבה ננסה להתחלף לרגע עם דמותו של יוסף, ולצייר בעיני רוחנו מה עשוי היה יוסף לחשוב באותם ימים אפלים, או יותר נכון מה אנו במקומו היינו חושבים.

בודאי היו מחלחלים אל לבנו הרהורי כפירה ויאוש: "כיצד יתכן שאני שעמדתי בגבורה בנסיון הקשה עם אשת פוטיפר, אקבל 'שכר' להינמק בכלא תריסר שנים?! זו התגברות וזו שכרה?! מה פשעי ומה חטאתי?! החיים אינם מאירים לי פנים, אחיי מכרו אותי לעבד, האדון שעבדתי אצלו במסירות השליך אותי לבית כלא, ואני אנה אני בא... אפילו שר המשקים שהיטבתי עמו, מחק אותי מזכרונו...".

אכן, ללא אמונה פשוטה שגם אם הדבר נוגד את המציאות - הכל לטובה, היה יוסף נשבר ומתמרמר על חייו, מתמלא ברגשי שנאה ונקמה על אחיו, ובוכה על מאורעות חייו הקשים. חלילה היה אף מתרעם על ההשגחה העליונה...

אך יוסף הצדיק, השליך את שכלו, ונאחז חזק בחבל האמונה, שהכל, הכל לטובה, גם אם אינו מבין זאת.

יוסף שנמצא כעת בתוך הסיפור, בודאי שאינו מודע כלל למתרחש מאחורי פרגוד המאורעות, אך אנו שמביטים על הסיפור אחרי ככלות הכל, יודעים שדוקא הדרך הקשה והמפרכת הזו, היא שסללה את דרכו בסופו של דבר לדרגה הגבוהה ביותר באותה תקופה – שלטון על הממלכה המצרית ולמעשה על כל העולם.

בואו ונחשוב - אמר הגאון רבי משה לוי זצ"ל באחד משיעוריו (הובאו דבריו בספר "באמונתך") - הרי אלמלא מכרוהו אחיו לעבד, לא היה מגיע לבית פוטיפר, ואלמלא התגבר על יצרו בבית פוטיפר, לא היה מגיע לבית הסוהר, ואלמלא הושלך לבית הסוהר, לא היה נפגש עם שר המשקים, ואלמלא שכחו שר המשקים, והיה מזכירו מיד ביציאתו מן הכלא, סביר להניח שפרעה לא היה מתייחס לבקשתו. וגם אם היה משחררו, היה שב לעבדות. אולם כאשר נזכר בו דוקא שנתיים לאחר מכן, בעיתוי הנכון, כשפרעה נזקק בדחיפות לפתרון חלומו, גרם הדבר שיעלה לגדולה (וראה במדרש בראשית רבה (פט, ג): "ולמה ניתווסף לו ב' שנים? כדי שיחלום פרעה, ויתגדל על ידי החלום, שנאמר: ויהי מקץ שנתיים ימים").

אילו היתה חסרה חוליה אחת בשרשרת מופלאה זו, היתה המלכות רחוקה ממנו כרחוק מזרח ממערב... ולכן כשמתוודע יוסף לאחיו, הוא מנחמם ומסיר את החששות מלבם: "ואתם חשבתם עלי רעה – אלקים חשבה לטובה".

רק מי שמביט על הסיפור מהצד, רואה איך כל הסיפור מתחילתו שזור לתפארה בחוטי ההשגחה האלוקית, אך מי שנמצא בתוך הסיפור אינו מבחין בכך והוא מלא טענות כרימון.

ומה שמדהים יותר, שכל השרשרת הזו, אינה מסתיימת בכך שיוסף הפך למלך, אלא יש לה מטרה רחוקה יותר, והיא כדי שיעקב ירד למצרים בכבוד ולא בשלשלאות של ברזל. וזאת כדי לתקן את פגם האמונה שהיה בברית בין הבתרים.

דרך סיפורו של יוסף הצדיק, יותר מאשר בכל סיפור אחר בתורה, עושים אנו היכרות חדה עם המושג "כל מה שה' עושה - לטובה הוא עושה!", ורואים בבירור כי הבורא מצרף את מעשי בני האדם ומוליכם לקראת תכלית טובה. וגם אם התכוונו האנשים לרעה, יסייעו מעשיהם לקידום המטרה השמימית הטובה.

לא תמיד מה שהאדם חפץ בו, הוא באמת טוב עבורו. פעמים שדוקא להיפך. האדם בטוח שמה שקורה לו, הוא הדבר הגרוע ביותר, וכביכול אין שום אפשרות אחרת של צד טוב, ובסוף מתברר לו שבעצם דוקא מה שבעיניו נראה היה רע, בשבילו הוא הטוב ביותר. כל אחד מאתנו, אם רק יתבונן על מאורעות העבר, בוודאי ייזכר באירועים שבשעתם נראו כה רעים ונוראים, ולבסוף הוברר שהם היו שלבים בדרך שהובילה לטובה ולברכה.

והרי זה דומה, לאדם שביתו עולה בלהבות, והוא באחד החדרים ישן שנת ישרים. כוחות ההצלה מוזעקים ומנסים להעירו ולחלצו, והוא באותו רגע מתמלא כעס וקצף על מי שהעז להעירו ולהפסיק את שנתו... אחרי שיבין במה מדובר, כל התמונה תתהפך לחלוטין.

הסיבה שדברים רבים בחיי היום-יום אינם מובנים לנו, כיון שלכל סיפור יש התחלה ויש סוף, ואנו מגיעים באמצע הסיפור, לא שומעים את ההתחלה, ולא יודעים את הסוף, ומכאן צצות כל השאלות. וכפי שממשיל זאת החפץ חיים לאורח שבא לבית הכנסת, והנה הוא רואה שהגבאי מעלה את האנשים לא לפי סדר ישיבתם, אלא אחד מפה ואחד משם. רטן האורח על הגבאי "למה אינך מעלה לפי הסדר? איך תזכור בצורה כזו?". ענהו הגבאי: "אורח לרגע רואה כל פגע. לפני שבוע היתה כאן ברית מילה, וכל האגף הימני עלה, ולפני שבועיים שבת חתן והעליתי את האגף השמאלי, והשבוע אני מעלה את האנשים שנותרו".

דוגמא נאה לכך שפעמים מה שנראה הכי גרוע, הוא בעצם הטוב ביותר, ניתן להביא מסיפור שהתפרסם אחר מלחמת יום הכפורים. יום לפני יום-כפור, ביקש אחד החיילים שחרור לעשרים וארבע שעות בלבד על מנת לבקש מחילה מהוריו, בהיות ואלו ימי סליחה וכפרה. החייל הבטיח למפקדו להיות בבסיס בסיני לפני יום כיפור.

כאשר הגיע החייל לתחנה המרכזית בירושלים, עצרה אותו לפתע המשטרה הצבאית, בְּעִלָּה כי לא חבש לראשו כומתה כמתבקש בחוק בזמנו. כל תחנוניו והסבריו לא הועילו, והוא נלקח בקשיחות למחבוש למשך יום אחד - יום הכיפורים.

ישב בעל כרחו בליל כיפור בכלא, ולבו מלא צער וטרוניה על הקדוש ברוך הוא. פליאה מילאה את לבו, איך יתכן שיצא לדבר מצוה, וכך עלתה לו שביום הקדוש עליו לשבת מאחורי סורג ובריח.

למחרת, התחוור לו הכל! באותו יום כיפור פרצה בהפתעה מלחמת יום הכפורים הידועה. המצרים שעטו לקו הקדמי שבחזית הישראלית והרגו ללא רחם בחיילים. רק כעת התברר לו לחייל הכלוא, כי נעשה לו נס עצום. בכך שנכלא, הציל אותו ה' ממוות כמעט בטוח, ומה שנדמה היה בעיניו לרע, התבהר לטובה.

 

לעוד מאמרים של הרב עובדיה חן
למאמר הבא >
< למאמר הקודם

הרב עובדיה חן

2
10
213

מאמרים חדשים

!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0