והיתה לאות ברית

|

ימות הגשמים בעיצומם ואיתם עמם שאלות שונות והבטים הלכתיים על מכלול של דברים המגיעים יחד עם הגשם. אמנם אין איש המצפה ומייחל לראייתה אך עם זאת כאשר היא נראית בענן צצות להם שאלות שונות על ההתנהגות ההלכתית כלפיה. ממתי הגיעה הקשת לעולמנו? מה מברכים עליה? מה הדין בקשת שאיננה בענן? כיצד מברכים אם אסור להסתכל? ברכה על חצי קשת? ואיך מצא רבי כלפון משה הכהן גם בקשת דבר טוב? והיתה לאות ברית.

print
אא

זמן בריאת הקשת

הפסוקים הטומנים בחובם את כל ייעודה של הקשת הנה הינם בפרשת נח "ויאמר אלוקים זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדורות עולם את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר וגו'" מפסוקים אלו ניתן ללמוד כי בעקבות דור המבול ולאחר שהחליט הקב"ה שלא יביא עוד מבול לשחת הארץ על כן הביא הקב"ה את הקשת לעולם על מנת שתהיה לאות ברית בינו ובין אנשי העולם בעת שלא יעשו רצונו של מקום.

אולם במשנה באבות (פרק ה' משנה ו') נמנית הקשת בין עשרת הדברים שנבראו בבין השמשות של בריאת העולם: עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן: פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה.  

לפ"ז יש לברר אימתי נבראה הקשת, ובפשטות נבראה היא בבין השמשות כמו שכתוב להדיא במשנה באבות אלא שצריך להבין אם כן את דברי הפסוקים בפרשת נח.

תשובה פשוטה שיש לומר בזה היא כשאר דברים שנבראו בבין השמשות של בריאת העולם כמובא במכת אבות שם אלא ואולם לא היה בהם שום שימוש עד לעת הצורך כמו פי האתון שאמנם נברא בבין השמשות של בריאת העולם אך לא היה בו שום שימוש עד לעת הצורך בזמן בלעם וכן הוא בשאר הדברים, כדבר הזה כן הוא הקשת שנבראה בבריאת העולם אך החל שימושה בעת נתינת הברית בזמן נח, בזה גם יבואר לשון הפסוק את קשתי נתתי בענן הכוונה את הקשת שבראתי כבר בתחילת העולם עתה נתתי בענן. כך גם יש ללמוד מדברי רבנו עובדיה מברטנורא בדברי המשנה שם שביאר על כל אחד מהדברים שנבראו בבין השמשות היכן היה שימושו ולגבי הקשת ציין לאות ברית בזמן נח. לעומת זאת האבן עזרא בפירושו על התורה סותר פירוש זה ועוד יובאו דבריו להלן.  

המפרשים עמדו אף הם בקושיא זו ותירצו בזה כמה תירוצים איש על דגלו ועל מחנהו

הרמב"ן בפירושו על התורה בפסוקים הנ"ל כתב המשמע מן האות הזה שלא היה קשת בענן ממעשה בראשית, ועתה ברא ה' חדשה לעשות קשת בשמים ביום ענן וכו' וכאשר נסתכל עוד בלשון הכתוב נבין כן כי אמר את קשתי "נתתי" בענן ולא אמר "אני נותן" בענן כאשר אמר זאת אות הברית אשר "אני נותן" ומלת קשתי מורה שהיתה לו הקשת תחלה ולכן נפרש הכתוב הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם שכל זמן שאראנה אזכיר כי ברית שלום ביני וביניכם.

האבן עזרא לעומת זאת סותר בתוקף את הפירוש אץ קשתי שהיתה נתתי עתה בענן אלא עתה באה הקשת, ומלהט השמש תוולד הקשת, על דברי המשנה באבות הוא משיב בדבריו ש"יש לומר כי השם חזק אור השמש אחר המבול" דהיינו שבזמן נח בא חיזוק לצבעי ואור הקשת וזהו הדבר שנתחדש בזמן נח.

האברבנאל (שם) מתקשה באותה הדרך, ומבאר שהשינוי היה בחוזק העננים, כי מתחלת הבריאה היו האדים עולים מן הארץ שמנים וגסים מאד לחוזק הארץ כמ"ש ואד יעלה מן הארץ והשקה את פני האדמה. שאפילו אד אחד לבד העולה מן הארץ היה בו כדי להשקות את כל האדמה ולגודל ריבוי המים ההם שבאויר לא היו יכולים נצוצי השמש לעבור בה עד שלא היה מתרשם הקשת לא בעננים ולא באויר וזה היה סיבת המבול, ר"ל רבוי המים שבתוך האדים. וברחמי השם יתברך אחר המבול המעיט את האדים וזיכך את האויר עד שהיו נצוצי השמש יכולים לעבור את האויר, ואז נראתה הקשת בענן לבריות וזה להם לאות על מיעוט המים באויר באופן שלא יבא על ידם עוד מבול לשחת כל בשר.

צורת הקשת

גם על צורת הקשת בדימוי לקשת הרובים עמדו המפרשים כי היא עומדת הפוכה הרמב"ן בפירושו לתורה שם כתב "הקשת לא עשאו שיהיו רגליו למעלה שיראה כאלו מן השמים מורים בו, וישלח חציו ויפיצם בארץ, אבל עשאו בהפך מזה להראות שלא יורו בו מן השמים, וכן דרך הנלחמים להפוך אותו בידם ככה כאשר יקראו לשלום למי שכנגדם ועוד שאין לקשת יתר לכונן חצים עליו". מזה נראה חסדו של ה' שאף בעת כעס וזמן שהיה אמור לרדת בו מבול מטה הוא אלינו חסד ומראה כי לא בא אלא ליישרנו לדרך הטובה ולא חלילה לכלותינו.

ההסתכלות בקשת

לא כולם יודעים, חלקם אף נהנים מההסתכלות על הקשת ויופיה, אך לפי האמת אין נכון להסתכל ואף דברים חמורים נאמרו על זה בש"ס, הגמרא בחגיגה (דף ט"ז ע"א) אומרת כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם מאי היא? רבי אבא אמר: זה המסתכל בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה'. בהמשך הגמרא מביאה עוד נוסף על כך דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש המסתכל בשלושה דברים עיניו כהות: בקשת ובנשיא ובכהנים. בקשת, דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה'. בתוספות רי"ד ביאר את ההשוואה בין הקשת לבין כבוד שמים כמו שלא ניתן להבחין בחדות בין צבאי הקשת, כך לא ניתן לדעת את ה’. כיוצא בדבר זה מצאנו בתורה (שמות פרק כ"ד פסוק י') ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו ופירש רש"י ויראו את אלקי ישראל. נסתכלו והציצו ונתחייבו מיתה, אלא שלא רצה הקדוש ברוך הוא לערבב שמחת התורה וכו' ע"ש. יוצא מ"מ שאיסור ההסתכלות בקשת הוא משום כבוד שמים כיון שהקשת היא כביכול כעין דמותו של הקב"ה.

מנגד, חכמים תיקנו ברכה מיוחדת על ראיית הקשת, כפי שאמרו בגמרא בברכות (דף נ"ט ע"א) אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי הרואה את הקשת בענן צריך שיפול על פניו וכו' ברוכי ודאי מברך, מאי מברך? ברוך זוכר הברית. במתניתא תנא, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר נאמן בבריתו וקיים במאמרו. אמר רב פפא הלכך נימרינהו לתרוייהו ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו. כך גם נפסק להלכה בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רכ"ט סעיף א') הרואה הקשת אומר ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו.

השאלה הנדרשת היא האם, אם כן, מותר להסתכל בקשת או שמא לא, ואם אסור הדבר הכיצד נברך ברכת הקשת והרי ברכה זו תלויה בראית הקשת?

מרן בב"י (סימן רכ"ט) נתקשה בדבר זה והביא את האבודרהם משם הרא"ש שיישב הדבר שיש הבדל בין ראיה שהא בדרך העברה בעלמא לבין הסתכלות שהיא בבחינת התבוננות של ממש בדבר. מרן מקבל את התירוץ הזה ובשולחן ערוך (סעיף א') כותב לאחר דין הברכה ואסור להסתכל בו ביותר.

יש לציין כי המאירי בחגיגה (דף י"א ע"ב) מבאר את דברי הגמרא של המסתכל בקשת שאין הדבר כפשוטו אלא הכוונה שהוא חוקר בדברי הפסוק כמראה הקשת כן מראה כבוד ה', לפי דבריו יוצא שאין איסור הסתכלות בקשת כפשוטו. אולם נראה שגם לפי זה מ"מ דברי הגמרא שהמסתכל בקשת עיניו כהות הוא כפשוטו אף שחוזר על אותו פסוק דאם אכן הוא התבוננות בדברי הפסוק למה שיהיה דוקא עיניו כהות מה גם שזה מוזכר יחד עם הכהנים והנשיא שהם דברים כפשוטם.        

ברכת הקשת

כמבואר בדברי הגמרא בברכות לדעת רב פפא המשלב את כל הדעות יש לברך על הקשת ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו. כך גם, כמו שציינו, פסק מרן בשולחן ערוך אורח חיים (סימן רכ"ט סעיף א') וכן הדבר למעשה. משום מה יש המתפלאים בדבר שמא אינו למעשה בעת ראיית הקשת, הדבר כנראה נטה מתוך הזהירות מהסתכלות על הקשת שהיא אסורה וכדומה או משום שהקשת מכריזה על כעסו של הקב"ה עלינו ואיככה נברך בעת הזאת, אך כמובן הדבר אינו נכון למעשה אלא יש לברך כפסק מרן השו"ע ויחד עם הברכה להבין ולהשכיל ולתקן מעשינו. כיו"ב שאלו את מרן ראש הישיבה שליט"א על חלק מיוצאי טוניס שלא היו מברכים על השקת והשיב מרן שליט"א כי יש לברך כמו המנהג בג'רבא.

ברכה בראיית חלק מהקשת

בביאור הלכה (סימן רכ"ט ד"ה הרואה הקשת) נסתפק אם יש לברך ברכת הקשת גם כשרואה חצי קשת או שצריך לראות כולה 'לא נתבאר אם בעינן דוקא שיראהו בתמונת קשת דהוא כחצי גורן עגולה או אפילו מקצת ממנו די'. מרן ראש הישיבה שליט"א בשו"ת מקור נאמן (ח"א סימן רצ"ו) משיב בענין זה שיש לברך גם על חלק מהקשת וראיה לזה הוא מברכת לבנה שמברכים גם על מקצת לבנה בתחילת החודש. כך גם פסק הגאון רבי משה הלוי זצ"ל בספר ברכת ה' חלק ד' (פרק ד' סעיף ל"ה) וביאר הטעם כיון שאין בברכת זו הודאה לה' על ראיית הקשת שבעבור זאת נצטרך לראות את כולה אלא היא הודאה לה' על שזכר לנו הברית, ולפי זה גם על חלק מהקשת אפשר לברך.

קשת בלילה

ביחס לקשת בלילה – תופעה נדירה שכמעט ואולי בכלל לא נראית אנו מוצאים התייחסות בספר ‘אותות השמים’ (עמוד מ"ה) לרבי שמואל אבן תיבון: "ואמנם סיבת הוויתם והווית העמוד היא סיבה אחת והוא ניצוץ השמש החוזר אל האיד שכנגד העב בניצוץ הזורח מן המים המתפזר בכותל השב אליו, ופעמים יראה הקשת מניצוץ השמש ובלילה מניצוץ הירח... ואמנם יראה בליל מלא הירח עם זריחתה או עם שקיעתה".

לעניין ברכה בקשת כזו הנראית בלילה בשו"ת מהרש"ם (חלק ב' סימן קכ"ד) כתב שיש לברך על קשת כזו כיון שחז"ל לא חילקו אימתי תיראה הקשת. [ומה שכתוב בפסוק כמראה הקשת וגו' ביום הגשם אין הכוונה דוקא ביום אלא ביום שיש בו גשם] אבל בהשמטות שם ציין שמדברי התוספות (ראש השנה כ"ד ע"א) מבואר שאין הקשת נראית בלילה.

ברכה על קשת במפל מים וכדומה

ברכת הקשת נתקנה על ראית הקשת, פעמים, כי קשת נראית לא רק בענן אלא בשבירת קרני הגשם על המים, כדוגמת מפלים וכדומה. עתה יש לברר אם גם על קשת כגון זו יש לברך ברכת הקשת או שלא.

מלשון הפסוקים בפרשת נח את קשתי נתתי בענן וגם ע"פ ביאורי המפרשים שהבאנו לעיל שביארו שעד כה היה קשת ועתה חידש ה' לאות ברית את הקשת בהיותה בענן, מזה יש ללמוד שאין לברך על שום קשת אלא על קשת שהיא בענן שעליה הכריז הקב"ה כאות ברית ועליה אנו מברכים זוכר הברית. כדבר הזה גם מבואר מלשון הגמרא בברכות שדייקה בלשונה הרואה קשת בענן וכו'. כך גם מוכח מדברי הראש שהקשה מדין הגמרא בחגיגה ששם מבואר להגיא שמדובר בקשת אשר תהיה ביום הגשם. 

כפי שלימדנו מרן ראש הישיבה שליט"א (קונטרס כסא המלך על הרמב"ם) שהרמב"ם מדקדק בלשונו ממש אם להוסיף מילה או להחסיר מילה ובתוספת של מילה אחת פורק תמיהות ובעיות הלכתיות כדוגמת מה שכתב הרמב"ם "קודם" שיתעטף יברך ועוד. כך גם יש לנו ללמוד כאן מדברי הרמב"ם בהלכות ברכות (פרק י' הלכה ט"ז) שכתב הרואה קשת "בענן" מברך וכו' הזכיר מילת בענן ולא כתב הרואה קשת מברך, בזאת עונה הרמב"ם על השאלה הנ"ל שכל תקנת ברכת הקשת היא דוקא על קשת בענן ולא על הקשת אחרת. הדבר מבואר פשוט כנ"ל שקשת הנראית על גבי מפל וכדומה אין לה שום שייכות לענן, וממילא אין היא באה בכלל אות הברית שקבע הקב"ה בינו לבין כל חי אשר על הארץ.

הגאון רבי אפרים גרינוולאד בשו"ת רבבות אפרים (ח"ו סימן ק"ג) כתב בביאור דבר זה לחלק בין מראה קשת שנראה לפעמים לבין מראה קשת תמידית, באופן שאין לברך אלא על קשת שנראית לעתים לאחר הגשמים, שהיא אות הברית בין הקב"ה לבין באי עולם אבל קשת על גבי מים היא תמידית. גם קשת שתיווצר על ידי השפרצת מים מצינור נחשבת לתמידית אילו המים יעמדו כך תמיד לעומת זאת קשת בענן אינה כן אלא ברצון ה' יתברך ואינה תמידית מצד טבעה.

לספר לחברו על הקשת

מדברי הגמרא בפסחים (דף ג' ע"ב) נלמד כי אין לאדם לספר לחברו דבר רע ועל דבר זה נאמר ומוציא דיבה הוא כסיל. כך גם פסק מרן בשולחן ערוך יו"ד הלכות אבלות (סימן ת"ב סעיף י"ב) מי שמת לו מת ולא נודע לו אינו חובה שיאמרו לו, ואפילו באביו ואמו, ועל זה נאמר מוציא דבה הוא כסיל. ובחיי אדם (חלק א' כלל ס"ג סעיף ד') כתב שהוא הדין באמירה לחברו על הקשת בזה"ל: ומצאתי בספר א’ שמו נעלם ממני, שאין להגיד לחברו שיש קשת, מטעם מוציא דבה. כדבריו גם הביא בכף החיים (סימן רכ"ט ס"ק א').

הטעם לכך הוא משום שהקשת מסמלת את כעסו של הקב"ה על עם ישראל כדברי רש"י על הפסוקים בפרשת נח "כשתעלה במחשבה לפני להביא חשך ואבדון לעולם, בין מדת הדין של מעלה וביניכם אני רואה את האות ונזכר". ולעומת זאת בדור שלא היו בו עוונות או שהיו בו צדיקים משתבח אותו דור באי ראיית הקשת כמובא בגמרא (כתובות ע"ז ע"ב) כל ימיו של רבי שמעון בן יוחאי לא נראתה הקשת בענן. מטעם זה נראה שאין לבשר דבר זה לחברו שהוא כבשורה רעה ובוא בבחינת מוציא דבה הוא כסיל.

אך רבנו משה כלפון הכהן ראב"ד ג'רבא נוטה קו בדבר זה ומציג דעה מופלאת בספרו ברית כהונה (חאו"ח מערכת ק' אות ג') וז"ל: המנהג פשוט פה דכל מי שרואה הקשת אומר לחברו או לחבריו לברך על זה, ומה שכתב הכף החיים ז״ל סימן רכ"ט אות א' בשם החיי אדם והאוצרות חיים דאין להגיד לחברו שיש קשת משום מוציא דבה, לעניות דעתי אינו נראה דאדרבא אנחנו שמחים ונותנים תודה וברכה לה׳ אשר בחסדו כרת הברית הזאת שלא להשחית את עולמו עוד, וכן נראה דעת רבותינו בגמרא ובפוסקים ודעת הראשונים שתיקנו ברכה זו. ועוד דאדרבא טפי עדיף להגיד לזולתו כדי שכל אחד הרואה ואחד השומע ישימו לב לשוב אל ה' כי בראותם כזאת יכירו וידעו כי העולם כולו במצב קשה ונורא לולי רחמיו וחסדיו ברוך הוא. לכן לענ"ד יפה נהגו פה להגיד.

לעוד מאמרים של
למאמר הבא >
< למאמר הקודם

נח בן צבי

0
0
3

מאמרים חדשים

!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0