להכין את הכלים

|

כל עבודת האדם בימי הספירה היא להכין "כלים" כדי שהשפע של חג השבועות יכנס לתוכם. ועיקר ענין הכנת הכלים היא בזה שהאדם מתגבר על הקשיים ומתחזק לקום לעבודת בוראו...

print
אא

וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה - הספירה מתחילה ממחרת יום טוב של פסח ומסתיימת בחג השבועות. וכתב רש"י: עד ממחרת השבת השביעית תספרו, ולא עד בכלל, והן ארבעים ותשע יום. וצריך להבין מדוע היום הראשון של פסח והיום האחרון של הספירה שהוא חג השבועות אינם נכללים בספירה, וכל זאת למרות שכתוב "תספרו חמשים יום". ובעיקר יש להבין מדוע נקרא שם החג "שבועות", ולא מזכירים את מתן תורה שהוא עיקרו של יום, הרי בשבועות הללו רק "סופרים" ומחכים, וכי אדם שהגיע לחתונה חושב או מזכיר את כל ההכנות שהיו לו לפני כן?

בספר 'מערכי לב' מבאר שאמנם כן, במתן תורה עיקר מהות החג זו "ההכנה" לקראתו, כי הקב"ה נותן ומשפיע עד אין קץ ותכלית, מפיו דעת ותבונה, אבל על האדם מוטל להכין את עצמו, כמו שנאמר "הרחב פיך ואמלאהו", וכל עבודת האדם בימי הספירה היא להכין "כלים" כדי שהשפע של חג השבועות יכנס לתוכם. ועיקר ענין הכנת הכלים היא בזה שהאדם מתגבר על הקשיים ומתחזק לקום לעבודת בוראו, ודוחה את כל הטרדות, שעל ידי זה הוא הופך לכלי מחזיק ברכה.

והמשל בזה הוא שכשאדם מגיע לחתונה, הוא רואה לפניו מוזמנים רבים, כולם שמחים ומחייכים. בין הקהל ישנם עניים המגיעים לאכול סעודת עניים, וכשנשאלים הם מדוע הינם שמחים, הם עונים ב"ה יש סעודה טובה. הם כלל לא מכירים את החתן והכלה, ושמחתם היא בהתאם. יש יותר מקורבים והם שכנים ומכרים שבאים לאחל מז"ט. הם כבר שמחים בשמחת חתן וכלה, אבל אינם דומים לקרובים שמזה זמן רב מתכוננים בהתרגשות לחתונה. ועל כולם שמחת הורי החתן והכלה, והחתן והכלה בעצמם, אשר התכוננו רבות עד שזכו להגיע ליום המאושר בחייהם. כך הדבר בקבלת התורה - ככל שהאדם מכין את עצמו לחג השבועות, הוא זוכה להיות יותר מחותן עם התורה הקדושה וזוכה לקבלת התורה בחג מתן תורה.

הגאון רבי חיים מוולאז'ין יסד את הישיבה הגדולה בוואלז'ין. אחריו היה בנו ר' איצלה, ראש הישיבה. כאשר הגיעה בתו של ר' איצל'ה לפרקה לקח לה חתן אשר לא הצטיין במיוחד בכשרונותיו ובלמדנותו. מאחר שחתן זה נועד להיות יורש העצר (של ישיבת וולאז'ין), היו בפי קרובי המשפחה טענות על שהחתן הנבחר אינו מתאים לייעודו הגדול. ר' איצל'ה שמע את הטענות, אך לא הגיב עליהן אלא ציפה לשעת הכושר. שעה זו הגיעה במוצאי יום הכיפורים. כל הקהל עבר על פני ראש הישיבה כדי לברך ולהתברך ב'שנה טובה'. משהגיעו אותם קרובי משפחה, ביקשם להמתין לו כי ברצונו לומר להם דבר מה. כאשר חלפו כולם על פניו, נתפנה ר' איצל'ה לקרוביו ויצא אתם מבית המדרש. משם צעדו לאורך הפרוזדור, עד שהגיעו לחדר צדדי. ר' איצל'ה דחף מעט את דלת החדר, ובהיפתחה לרווחה ראתה כל הפמליה את החתן הצעיר רכון על גמרתו ושקוע בסוגיא. ניגש ר' איצל'ה לחתנו ואמר לו: "מן הראוי שתלך מקודם לטעום משהו אחרי הצום". השיב החתן: "כבר טעמתי". פנה ר' איצל'ה אל קרוביו ואמר להם: "עתה יודעים אתם מדוע בחרתי בו? הקהל כולו עזב אך זה עתה את בית המדרש, ואילו הוא הספיק בינתיים לאכול וכבר הוא יושב ולומד!". לימים אכן נעשה אותו חתן לראש הישיבה, הלא הוא הנצי"ב זצ"ל. וכל זאת בזכות ההכנה שלו ללימוד.

באדיבות עלון "פניני הפרשה", לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן
לעוד מאמרים של
למאמר הבא >
< למאמר הקודם

מאמרים חדשים

!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0