3

מדורה בפורים

הרב עובדיה חן |

על המנהג להבעיר מדורות בפורים, שמעתם פעם? כולנו בטוחים כי המנהג הקדום להדליק מדורות הוא בל"ג לעומר, אך לא! האמת היא שהמנהג העתיק יותר הוא לעשות מדורה בפורים דוקא.

print
אא

על המנהג להבעיר מדורות בפורים, שמעתם פעם? כולנו בטוחים כי המנהג הקדום להדליק מדורות הוא בל"ג לעומר, אך לא! האמת היא שהמנהג העתיק יותר הוא לעשות מדורה בפורים דוקא.

ובכן, כבר מימי התלמוד, נהוג היה להבעיר מדורה ולשרוף בה דמות "המן", ובלשון הגמרא כונה מנהג עתיק זה "משוורתא דפוריא" (נזכר בגמרא (סנהדרין ס"ד ע"ב), ובערוך (ערך שוור) כתב שכן מנהג כל העולם. ועיין למרן רה"י שליט"א בספרו "סנסן ליאיר" בחלק השו"ת (סימן י"ב) שכתב כי מנהג זה נתקיים בכל תפוצות הספרדים עד ימינו, ונשכח ונתבטל בגלל מנהג התחפושות שהוא חדש יחסית. ע"ש. ועיין עוד להגאון רבי שושן הכהן זצ"ל בספרו "ממלכת כהנים" (עמוד שנ"ז), ולהגאון רבי עמוס הכהן זצ"ל בספרו "ויען עמוס" (עמוד קפה-קפו)).

 

גם בג'רבא נשתמר המנהג, וכך הוא היה נערך (כפי שנשתמר בזכרונו של הרב מאיר הכהן שליט"א, הובא בספר "ויברך דוד" לבנו הרב יוסף כהן שליט"א מאשדוד):
ביום י"ב באדר יוצאים היו התלמידים כשבידיהם מגל ושקים, והולכים יחד עם רבם לשדות ההפקר לקושש משם תבן ועשבים. את התבן היו מניחים בשקים גדולים, וכל תלמיד היה לוקח את השק לביתו. למחרת ביום י"ג באדר (יום תענית אסתר) לאחר תפלת שחרית, יוצאים היו כל התלמידים בקבוצות לאיזו שדה, מביאים לשם את השקים עם התבן, ומכינים מהתבן דמות בובה מקרטון "זכר להמן", ויש שהיו כותבים על הקרטון "המן בן המדתא", ושמות עשרת בניו. אחר שהוכנה הבובה, היו מעלים אותה באש לצהלת כל המשתתפים. לאחר מכן היו מכים את הבובה מספר פעמים, ותוך כדי הכאה, אומרים "המן אלמחרוק, רג'ילתו פשוק" (=המן השרוף, רגליו בשוק), "המן חז'ין, רג'ילתו עז'ין" (=המן האבל, רגליו בעיסה).

מנהג זה שיסודתו בהררי קדש, היה מרן הגאון רבי כלפון משה הכהן זצ"ל מקפיד לקיימו, וכאשר שב היה מבית הכנסת בערב פורים, היה הולך למקום המדורה שהיה קרוב לביתו, מכה את הבובה ואומר שלש פעמים את הפסוק "מחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח".

 

וברוך ה' לא אלמן ישראל, ובישיבת "כסא רחמים" תכב"ץ, נשתמר המנהג עד היום. מספר ימים לפני חג הפורים, אוספים מספר תלמידים שלל דפים וכדומה, וממלאים אותם בתוך מכנסיים וחולצה, עד שנוצרת דמות "המן". את הדמות תולים על ידי חוטים באוויר בגובה ארבע קומות תחת "גשר עזריה" המוצב בין בנין ישיבה גדולה לבין בנין ישיבה קטנה, ומלינים אותו כך במשך מספר ימים. בליל פורים, יוצאים תלמידי הישיבה לרחובה של עיר, מציבים חבית ומעמידים בה את אותה דמות המן, ובהדלקה מכובד מרן ראש הישיבה הגר"מ מאזוז שליט"א. וכשאך אוחזות להבות האש ב"המן", פוצחים כל בני הישיבה בשירי פורים, וישיבת "כסא רחמים" צהלה ושמחה...

לעוד מאמרים של הרב עובדיה חן
למאמר הבא >
< למאמר הקודם

הרב עובדיה חן

2
10
166

מאמרים חדשים

!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0