293

שמירת מנהגי עדות ישראל

הרב עובדיה חן |

מבוכה רבה שוררת בענין חיוב שמירת מנהגי כל עדה ועדה. מצד אחד, יש הקוראים לבטל את כל המנהגים ולאחד את הכל תחת מנהג אחד, ומאידך, יש השומרים על מנהגיהם בכל מחיר. מהי הדרך הנכונה, האם יש לכך כלל חד משמעי, ומה קורה במקום שדעת מרן השלחן ערוך הפוכה מהמנהג.

print
אא

המקום המרכזי בו פרש מרן שליט"א את שיטתו בענין בהרחבה, הוא בהקדמתו לספר "ברית כהונה" (הכולל את מנהגי תוניסיה וג'רבא) למרן הגאון רבי כלפון משה הכהן זצ"ל, שם כתב שנדרש לשאלה אם התקנות והמנהגים הכתובים בספר "ברית כהונה" מחייבים את יוצאי ג'רבא שעלו לארץ על מנת להשתקע בה.
 
כבר בתחילה מבהיר מרן שליט"א כי מדובר בשאלה עדינה שלא קל לענות עליה, שכן מעיקר הדין כל שבאו לעיר אחרת ואין דעתם לחזור, אינם צריכים לנהוג כמנהגי עירם הקודמת בין להקל בין להחמיר (כמ"ש מרן בשלחן ערוך יורה דעה סוף סימן רי"ד), מצד שני יש פוסקים הסוברים שזה דוקא אם באו אחד אחד וקמא קמא בטיל, אבל אם באו כקבוצה עליהם להמשיך במנהגם (מלבד זה שיש מנהגים חשובים ומיוחדים שיסודתם בהררי קודש, וחבל להשליכם מאחרי גוינו).
 
כדי למצוא את שביל הזהב, סולל מרן שליט"א דרך ביניים - בין הדעות שסוברות שבכל ענין יש ללכת אחר דעת מרן, לבין הדעות שסוברות שאין לשנות כלל ממנהגי הגולה. עמדתו היא שמנהגים שיש בהם חששות הלכתיות עדיף לשנות, אך על כל שאר המנהגים יש לשמור באדיקות.
 
הכללים
לצורך כך, קובע שם מרן כמה אמות מדה - מתי אפשר או רצוי לשנות המנהג, ומתי אדרבא יש לדבוק במנהג (כמובן שבכל כלל מרן מסתמך על מקורות נרחבים, וכאן הבאנו רק עיקרי הדברים):
 
העיקרון שמלווה את הכללים הוא, שכאשר המנהג אינו מתיישב עם כללי ההלכה המקובלים, כגון מנהגים שהם לקולא נגד מרן, או מנהגים הגובלים בספק ברכות (כגון ברכה על ההלל בראש חודש, או להדליק נרות בערב שבת לפני הברכה), רצוי בארץ ישראל לשנות המנהג.
 
כאשר המנהג בחו"ל היה לחומרא, ומדובר בחומרא שיש בה טרחא יתירה (כגון מה שהחרימו בג'רבא שלא ייפגשו בני הזוג לפני הנישואין רק פעם אחת ותו לא, שקשה מאד לקיימו לפי תנאי זמננו), ניתן להקל. ובפרט מנהגים שגורמים מכשול בדור פרוץ זה, כגון המנהג להמתין ארבעים יום וס"ה ימים ליולדת, שאז מצוה לעשות התרה ולבטלו. מנגד, מנהגים שמונעים מכשול, יש לאמצם ולהמשיכם (כמו המנהג להמתין שבעה ושבעה לנדה).
 
כאשר מנהג ארץ ישראל הוא מעולה יותר, כמו נשיאות כפים בכל יום ואף לרווקים, שבג'רבא נהגו רק בשבתות וימים טובים ולנשואים דוקא, כאן בארץ ישראל יש לשנות המנהג למעליותא ויעלו כל יום לדוכן, וכל המברך מתברך. ובכלל זה, כאשר התנאים בארץ ישראל השתנו למעליותא (כגון המנהג להתפלל ש"ץ ערבית בלילי ימים טובים בקול רם, שהיום ב"ה המחזורים מצויים למכביר ולילה כיום יאיר), או בדברים שבארץ ישראל בטל טעמם (כגון המנהג שאין אומרים תחנון בז' בחשון באי ג'רבא).
 
מלבד הדוגמאות הנ"ל, מורה מרן שאדרבא יש להמשיך ולדבוק במנהגי אבותינו היקרים, מזהב וספירים, כגון הוצאת ס"ת לחתן שבו עולה וקורא בפרשת "ואברהם זקן" בברכה, שהוא מנהג קדום מימי הגאונים, או שהחתן מברך ברכת אירוסין בעצמו כדעת הרמב"ם ומרן, וכל כיוצא בזה.
 
מקורות נאמנים
ופעמים רבות מדבר מרן על החשיבות שיש בשימור מנהגי אבותינו, ושעלינו ללמוד קל וחומר מאחינו האשכנזים השומרים על מנהגי אדמוריה"ם ורבניהם כבבת עין, אפילו במנהגים חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיהם. על אחת כמה וכמה למנהגים קדומים שלנו, שיש להם מקורות קדמוניים.
 
ובירחון "אור תורה" (ניסן תשנ"ב) הסביר שמנהגי הספרדים יש להם מקורות קדומים ונאמנים יותר, לא בגלל יתרון חכמתם על עדות אחרות, אלא בגלל קרבתם למרכזי התורה בסורא ובפומבדיתא בזמן הגאונים. וגם מפני שלא סבלו כל כך גלויות וגזירות ושמדות כמו שסבלו אחינו שבאשכנז.
 
וכבר ראינו כמה מנהגים שהיו נראים סתומים וחתומים כל השנים, ומרן גילה טעמן ומקורן מדברי הראשונים או תשובות הגאונים (וכבר מנה הרבה דוגמאות לזה בירחון "אור תורה" (התשמ"ח סימן קנ"ז) ובהערות והארות שבסוף ספר ברית כהונה ועוד).
 
נסתפק בדוגמא אחת ממה שכתב מרן שליט"א בירחון "אור תורה" (סיון התש"ן סימן קי"ח): בתונס נהגו להעלות לתורה בנוסח "יעמוד השם הטוב פלוני". מרן מספר כי תמיד היה תמה על סגנון זה, עד שמצא בספר שבט יהודה לר"י בן וירגא באחד הויכוחים עם האפיפיור (כמאה שנה לפני גירוש ספרד) שטען הנ"ל איך אתם אומרים בעליית ס"ת "יעמוד השם הטוב" עם תאות הממון הרע שלכם. ע"ש. וסיים מרן: "והנה מנהג אבותינו מלפני כ-700 שנה בידינו טעמו כיין חמר, ריחו לא פג ולא נמר".
 
לימוד זכות
גם במנהגים שמורה מרן לשנות בארץ ישראל, בדרך כלל הוא כותב שיש לעשות זאת בדרכי נועם, ולפעמים שב ואל תעשה עדיף, כי יש להם על מה לסמוך. למשל, בתשובתו בענין אימתי ברכת הדלקת נרות שבת (נדפסה בקובץ "ויען שמואל תשע"ו), מחזק מרן שליט"א בעיון ובבקיאות מופלאים את פסק הרמב"ם ומרן לברך לפני ההדלקה, ומאידך מלמד זכות על מנהג אמותינו בחו"ל שהיו מברכות אחר ההדלקה.
 
בין הדברים, חושף מרן בגילוי אישי: "ורעייתי נ"ע היתה מברכת אחר ההדלקה כמנהג כל נשות הספרדים בחו"ל, והיה קשה לה לשנות מנהגה". ומסיים בהערה מחויכת מ'הטור החמישי': "ובודאי שאין להתקוטט בעבור זה, כי נר שבת נתקן מפני שלום בית ולא להפך ח"ו. וזה בכלל מ"ש בגמ' (שבת דף ל"ד ע"א) הני תלת מילי לימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה, וחד מינייהו הדליקו את הנר. כלומר בין שתברכי לפני ההדלקה או אחריה, העיקר הדליקי את הנר מיד ונתווכח אחר השבת. ודו"ק".

לעוד מאמרים של הרב עובדיה חן
למאמר הבא >
< למאמר הקודם

הרב עובדיה חן

2
10
181

מאמרים חדשים

!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0