לא גבה לבו ולא רמו עיניו

הרב עובדיה חן |

הצדיקים - עלייתם לגדולה אינה מעוורת את עיניהם, והם מתייחסים לסביבתם ובודאי למיטיביהם, כמו בטרם הגעתם לגדולה. 

אא

דרכם של רשעים שכאשר הם עולים לגדולה, דעתם מתרברבת עליהם, והם שוכחים את מיטיביהם ואנשי חסדם. קודם הגדולה היו מדברים עם אנשים בגובה העינים, ולאחר קבלת השררה מביטים עליהם פתאום 'מלמעלה למטה'. כך קרה גם לשר המשקים שברגע שעלה לגדולה, שכח את יוסף מיטיבו.
 
אך לא כן הצדיקים - עלייתם לגדולה אינה מעוורת את עיניהם, והם מתייחסים לסביבתם ובודאי למיטיביהם, כמו בטרם הגעתם לגדולה. כך התנהג יוסף הצדיק עם אחיו - גם לאחר שעלה לגדולה, וכך עשתה אסתר את מאמר מרדכי - גם בהיותה מלכה.
 
מדה זו, כותב רבנו עובדיה ספורנו זצ"ל, מצינו גם אצל משה רבנו, שעלייתו לגדולה, והיותו מנהיגם של ישראל, אשר כל העולם חת מפניו, לא שינו מאומה מהתייחסותו לאחרים. הדבר בולט כאשר מגיע יתרו חותנו, הוא אינו מתחשב במעמדו, אלא יוצא לקראתו, משתחווה ומנשק לו, מתעניין בשלומו ומכבדו בכל הכבוד, ו"לא חדל בשביל מעלתו, לקדם פני מי ששילם עמו טובה בעת צר לו".
 
וכן אנו מוצאים אצל אחיו אהרן הכהן. על הפסוק "ויעש כן אהרן" (במדבר ח, ג), דרשו חז"ל "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה". ולא מובן מה השבח בזה שלא שינה? מבאר בעל "שפתי קודש", כי טבעו של אדם, כשהוא עולה למדרגה גבוהה ורמה, הריהו בא לכלל התפעלות עצמית. לא כן אהרן הכהן "ויעש כן אהרן", לא נתפעל כלל מעלייתו למדרגות רמות, ולא שינה מאומה מהנהגתו.
*
עם ישראל הוא כידוע העם הנבחר. מדוע דוקא בנו בחר ה' מכל העמים? את אחת הסיבות מבארת התורה בפסוק הבא: "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים" (דברים ז, ז), ופירשו בגמרא במסכת חולין (פ"ט ע"א): "אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בניי, חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע עליכם גדולה, אתם ממעיטים עצמכם לפני! וזהו שכתוב כי אתם המעט מכל העמים".
 
וכאן נותנת הגמרא דוגמא מכמה מגדולי האומה שלמרות שקיבלו גדולה - מיעטו עצמם, מול גדולי אומות העולם, שכאשר קיבלו גדולה – הגדילו עצמם והתגאו:
 
אברהם אבינו – מלכי העולם המליכוהו עליהם [עיין בראשית רבה מג אות ו'], ובכל זאת אמר על עצמו "אנכי עפר ואפר" (בראשית יח, כז). משה ואהרן - אמרו "ונחנו מה" (שמות טז, ז). דוד המלך - אמר "ואנכי תולעת ולא איש" (תהלים כב, ז). אבל הגוים אינם כן: נמרוד קיבל גדולה מהקב"ה ואמר "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים" (בראשית יא, ד). פרעה, אמר "מי ה' אשר אשמע בקולו" (שמות ה, ב). נבוכדנצר, אמר "אעלה על במתי עב אדמה לעליון" (ישעיה יד, יד). חירם מלך צור, אמר "מושב אלהים ישבתי בלב ימים" (יחזקאל כח, ב).
 
ועוד יש להזכיר כאן דברי הירושלמי (סנהדרין פרק ב' הלכה ד') על מה שאמר דוד: "ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני" (תהלים קלא, א): "לא גבה לבי",  בעת שמשח אותי שמואל הרמתי למלך על ישראל, "ולא רמו עיני", בשעה שהרגתי את גלית, "ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני", בשעה שהחזירוני על כסא מלכותי.
 
זו היתה דרכם של גדולי ישראל בכל הדורות, וכל המשנה (ומתגאה) - ידו על התחתונה!

< למאמר הבא
למאמר הקודם >

הרב עובדיה חן

2
7
159

מאמרים חדשים

!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0