276

בדיקת שמיעה

הרב צמח מאזוז |

הים נקרע לפנינו, נסים התעופפו לידינו, יש כאלו שראו, שמעו ולקחו מוסר, ויש כאלו שידעו וירדו לבאר שחת | בורא עולם שולח בכל דור ודור ולכל אדם ואדם, איתותים וצפצופים, מי ששומע את הקריאה ורץ אל חיק התשובה קנה עולמו, ומי שלא - שימהר לקבוע תור אצל רופא הנפשות | שיחה נוקבת ומרתקת שתבדוק את רמת השמיעה שלנו.

print
אא

בפרשת יתרו פותחת התורה ומספרת לנו על יתרו חמיו של משה רבנו: "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה, את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו, כי הוציא ה' את ישראל ממצרים... ויבוא יתרו וגו'". אך לפני שנתחיל, אני רוצה להקדים ולספר לכם שני סיפורים שקראתי, שקרו בשנים האחרונות.

החבלן נבהל מפיצוץ התנ"ך
היה יהודי אחד שלא זכה לשמור תורה ומצוות, והעבודה שלו היתה "חבלן משטרה". מה הפירוש חבלן משטרה, כאשר יש ברחוב איזה חפץ חשוד, מזמינים אותו, והוא היה מפוצץ את החפץ החשוד הזה ע"י רובוט מיוחד. ברוב המקרים אין שם פצצה. בדרך כלל זה קורה כשמישהו רשלן-שכחן השאיר שם את התיק שלו, כשהאוטובוס הגיע לתחנה ורצה לנסוע מהר, הוא עלה בזריזות לאוטובוס והשאיר בתחנה את התיק או את המזוודה שלו. (אני בנסיעות משתדל לספור כמה חבילות יש לי, כדי שכשארד אזכור לקחת הכל). אבל גם הרבה פעמים קרה שבאמת האויבים ימ"ש שמו שם איזה פצצה, ולכן מזמינים חבלן משטרה.
והנה אותו חבלן משטרה מספר, שבמשך שנים רבות כל פעם שהוא פוצץ איזה מטען או איזה תיק, מיד אח"כ הוא הולך לבדוק מה יש בתוך התיק הזה. והוא אומר, בכל פעם שהיה שם ספר קודש או תפלין זה לא היה נשרף. התיק נשרף ואותו חפץ קודש נשאר שלם. אבל למרות כל זה, עדיין זה לא דחף אותו להתבונן שיש השגחה, שיש הקב"ה. תחשוב! איך יתכן פעם פעמיים שלש, עשר פעמים, איך זה פועל?! תבין, תפתח את הראש, יש השגחה! אך למרות כל זאת זה עדיין לא השפיע עליו.
אבל בסוף הוא כן זכה לחזור בתשובה, ודוקא ממקרה הפוך. יום אחד מישהו שכח תיק, וכמו תמיד הזמינו אותו, הוא הגיע לשם ושלח את הרובוט שלו לפוצץ את התיק. מיד אחרי הפיצוץ, כהרגלו, הלך לבדוק מה יש שם בתיק. בין הדברים שם הוא ראה תנ"ך, אך הנה הפעם התנ"ך הזה נשרף כולו עד תום, עד שאי אפשר היה לקרוא את האותיות. ואז הוא התחיל לחשוב, הרי אני בעבודה הזאת כבר עשר שנים ואף פעם לא נשרף ספר קודש, ואיך הפעם הזאת התנ"ך הזה נשרף? הוא מסתכל ומסתכל ואז הוא רואה את הכריכה! הוא רואה שכתוב על הכריכה "תנ"ך עם הברית החדשה", הברית החדשה של הנוצרים. ואז פתאום הוא שאל את עצמו, מה? הרובוט שלי כ"כ חכם גדול? כאשר הוא רואה ספר של קודש לא תגע בו יד, אבל כאשר ספר קודש עם הברית החדשה "בא זה ואיבד את זה" (ע"פ כתובות דף ס"ו ע"ב). מאותו הרגע, הגיע להחלטה שיש השגחה, והחליט לחזור בתשובה. הלך לרב של הישוב שלו ואמר לו, 'תזמין לי מהר תפלין, אני ממחר יהודי, מניח תפלין'.
הַ'בְּרֶקְסְ' שהציל את חיי העולם הזה והבא!
היה עוד סיפור נוסף, גם הוא היה בחמש שנים האחרונות. יהודי מושבניק שלא היה שומר תורה ומצוות, עבד עם הטרקטור שלו, ולא עלינו ולא עליכם הטרקטור התהפך. הוא קיבל מכות גדולות ביד וברגל. מכוניות עוברות ונוסעות, אבל אף אחד לא שם לב והוא נשאר שרוע על הרצפה שותת דם. הוא צועק הצילו! הצילו! אבל אף אחד לא רואה אותו. אחרי שעה ויותר עבר שם איזה יהודי אחד שומר תורה ומצוות וראה אדם שוכב שרוע על האדמה, כמובן ירד מיד, למזלו למד עזרה ראשונה, ואז הוריד את החולצה שלו קרע אותה לשנים, וקשר לו את הזרוע, איפה שירד לו הרבה דם. בחלק השני קשר לו את הרגל שלו, אבל אז הוא רואה שהבן אדם הפסיק לנשום, הוא התחיל לעשות לו החייאה, הנשמה, אחרי כמה דקות החולה פתח את העינים. אמר לו: 'אתה רואה אותי'? אמר לו היהודי החולה: 'כן, אני רואה את אותך'. שמח שהיהודי הזה חזר לתחיה, ומיד הזמין אמבולנס כדי שיקחו אותו, ואמר לו: 'אל תדאג, אני לא אלך, עד שיבוא האמבולנס ותהיה רגוע'.
שאל אותו: 'אתה יודע כמה זמן אתה זרוק פה, ואף אחד לא ראה אותך'? ענה לו: 'לא יודע'. אמר לו המציל: 'שעה ועשר דקות'. והחולה הזה התפלא ושאל: 'איך אתה יודע? הרי אתה באת רק בדקות האחרונות'? אמר לו: 'אני רואה את השעון שלך! כנראה, כשנפלת השעון שלך קיבל מכה והפסיק לפעול, ועל פי השעון שלך שהפסיק לפעול, אני רואה ששעה ועשר דקות אתה שוכב כאן'.
הרבה מאחינו החילונים לא יודעים מה זה 'יהודי שומר תורה ומצוות', מציירים אותנו כסחטנים כמשתמטים, וכמו כל השמות האלה שמדביקים, ('מדבקה' - קל להדביק...), כל המדבקות שבעולם מדביקים עלינו... והנה המושבניק הזה, פתאום רואה מקרוב איזה יהודי כזה עם זקן, שומר תורה ומצוות, נראה תלמיד חכם, הוא רואה איך היהודי הזה החזיר לו את החיים, והוא התרגש.
ולא רק זה, אלא שהיהודי הצדיק הזה גם הוסיף ואמר לו: 'מה הטלפון שלך, אני אצלצל לאשתך שתהיה רגועה, כשהיא תראה שאתה עדיין לא באת הביתה'. הוא נתן לו מספר טלפון, צלצל לאשתו, ואמר לה: 'רציתי להגיד לך שאם בעלך יגיע הביתה קצת מאוחר, אל תדאגי'. מה יש? 'הוא קבל מכה ברגל בעבודה, אני הזמנתי לו אמבולנס, הנה הוא נמצא פה לידי, הוא יכול לדבר אתך'. כך החזיר לו את הרוגע לבית שלו. בינתיים עד שהגיע האמבולנס, אומר אותו הפצוע ליהודי הזה שהציל אותו: 'מה אני אחזיר לך? נתת לי את החיים, כיצד אני אוכל להחזיר לך'?! אמר לו הרב, 'אבקש ממך שני דברים קטנים'. אמר לו: 'מה? אתה רוצה שאני אביא לבית שלך משאית עם תפוח אדמה'...?! אמר לו: 'לא, אני רק רוצה שתבין שהקב"ה הוא שהציל אותך, ובהשגחה שלו עליך הוא נתן לי הוראה ללחוץ כאן על הַבְּרֶקְסְ, ולכן אני נעצרתי פה וראיתי אותך'. אמר לו: 'מה פירוש'? אמר לו: 'כשכולם עברו ונסעו כאן, זה לא שחס ושלום שיהודים עברו וראו יהודי פצוע ולא אכפת להם, כולנו יהודים! כל יהודי ויהודי גם אם הוא לא שומר תורה ומצוות, גם הוא יודע מה זה "נפש של יהודי". אבל ודאי שכל אלה שעברו כאן הם לא ראו אותך, ולכן לא באו להציל. אבל אני, לא יודע מאיזו סיבה הגעתי לפה, אני נוסע באוטו ופתאום ראיתי נוף כ"כ יפה ונאה, עצרתי, אמרתי בא נראה את הנוף הזה. אבל באמת זה לא בגלל הנוף, אלא שהקב"ה נתן לי בראש שארצה ליהנות מהנוף פה, כדי שאעצור ואראה אותך. וכך לחצתי על הַבְּרֶקְסְ ועצרתי פה, ואני מסתכל ורואה - יהודי פצוע שוכב פה! ואני מבקש שתאמין בזה שהקב"ה הוא ששלח אותי, ונתן לי הוראה ללחוץ על הבלמים בשביל לראות אותך במצב הזה כדי לטפל בך, אחרת ח"ו הוא היה מדמם ומדמם והולך'. והמושבניק אמר לו, 'אני מאמין לדבריך, שעה מכוניות עוברות, ואף אחד לא ראה אותי, ודאי שהקב"ה שלח אותך במיוחד'.
שאל אותו: 'ומה הבקשה השניה'? אמר לו הרב: אני גר בישוב הזה כאן קרוב, אני נותן שם שיעור, אני מבקש שפעם אחת תבוא ותשמע את השיעור שלי'. אמר לו: 'אני מוכן לבוא אפילו חמשה פעמים'. אמר לו: 'אתה רוצה.. תבוא אפילו עשרים פעם! אבל 'אני' מבקש שתבוא רק פעם אחת תמורת השירות שעשיתי לך'. אמר לו: 'כסף'! כסף, אתה לא רוצה?! אמר לו הרב: "כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו הציל עולם מלא" (סנהדרין דף ל"ז ע"א), מצוות לא מוכרים בכסף!!
בינתיים האמבולנס הגיע, העלו אותו לאמבולנס, ולקחו אותו לבית חולים לטפל בו. אחרי יום-יומיים הוא מתקשר לבית של הרב הזה ואומר לו: 'ב"ה השתחררתי עם גבס וכו', ונתנו לו חופשת מחלה חודש'. אחרי חודש, צלצל אל הרב ושאל אותו: תגיד לי, איפה אתה מוסר שיעור? אמר לו: במקום פלוני. הוא בא לשם. היתה שם קבוצה של בעלי בתים שלמדו עם הרב, הוא אף פעם לא שמע מהדברים האלה, מעולם לא ידע מכל הלימוד הזה, והוא נהנה מכל מלה, ובסיום שאל: 'נו, מתי השיעור הבא'? – פעמיים בשבוע שני וחמישי. בא עוד פעם ביום שני, ואח"כ שוב בחמישי, בא עוד ועוד, עד שנמשך ונעשה אחד מהקובעים עיתים לתורה אצל הרב הזה. כמובן הוסיף עוד אור ועוד אור ועוד אור, עד שזכה להיות יהודי ירא שמים, בעל תשובה, "במקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין" (ברכות דף ל"ד ע"ב). דרגות גדולות וגבוהות.
***
כעת ניגש לפרשת השבוע.
"וישמע יתרו כהן מדין חותן משה, את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו, כי הוציא ה' את ישראל ממצרים". רש"י כאן כותב: "מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק". "את כל אשר עשה - להם בירידת המן, ובבאר, ובעמלק". מה הוקשה לרש"י? מה הוא הכניס כאן את קריעת ים סוף ומלחמת עמלק? מספיק מה שכתוב בפסוק במפורש מה הוא שמע – "כי הוציא ה' את ישראל ממצרים". מה הוקשה לו לרש"י? עד שהוצרך להכניס שהוא שמע על קריעת ים סוף ומלחמת עמלק?
הפירוש הפשוט הוא כזה. מה שהוקשה לרש"י כאן, שיש כאן חלק מיותר, "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה, את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא..." למה האריך הפסוק? אם כוונת הפסוק, לדבר כאן רק על הנס הגדול של יציאת מצרים, די היה לו לומר: "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה כי הוציא ה' את ישראל ממצרים", למה הוסיף הפסוק וכתב "את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו"? ודאי שבא לרבות עוד דברים אחרים שראה יתרו. ומה הם הדברים? זו מחלוקת בגמרא במסכת זבחים (דף קט"ז ע"א) יש אומרים קריעת ים סוף, ויש אומרים מלחמת עמלק. ורש"י מוסיף בהמשך – "כל אשר עשה" – מה זה "כל"? לרבות גם ירידת המן גם הבאר. יתרו שמע על כל זה. ולכן רש"י כותב בסוף הפסוק, מה זה שסיים הפסוק "כי הוציא ה' את ישראל ממצרים - זו גדולה על כולם".
מה בא להגיד לנו כאן? יש אנשים שבענייני שמים ובענייני רוחניות "מסתפקים במועט", לא רוצים לשמוע הרבה על זה. מספרים להם: 'הצבא שלנו היה שלשה שבועות בעזה, היה להם שם הרבה נסים'. הוא אומר לך: 'בסדר, אל תרחיב עוד'. אבל יש מי שלא מסתפק לשמוע שבשלשה שבועות היה לנו הרבה נסים, אלא הוא רוצה לברר ולשמוע מה בדיוק היו הנסים, מברר עוד פרט ועוד פרט, כי הפרטים, צירוף כל הפרטים האלו יחד, הם שנותנים ומחזקים לאדם את האמונה.
יתרו ידע שעל דבר אחד, אפשר להגיד הרבה תירוצים, יש הרבה אנשים שהם יתרצו לך את הנס שהיה לעם ישראל. יש גם כל מיני אנשים שהם יסבירו לך את המלחמה בעזה, ויגידו שהיתה הצלחה בגלל ובגלל ובגלל... אבל כשאתה מסתכל על כל הפרטים יחד, הפרטים ופרטי פרטים הם מראים פה את הכח המיוחד של הקב"ה. הרי אי אפשר לומר שזה מקרה, וגם זה מקרה, וגם זה מקרה. מה אתה טפש? כל זה מקרה?! לא יכול להיות שכל זה מקרה.
יתרו שמע קריעת ים סוף, מלחמת עמלק, ירידת המן והבאר. ממתי שמענו שיש דבר כזה בעולם? ואז יתרו שמע את כל זאת, ובא כאן למדבר "אשר הוא חונה שם הר האלקים".
שמעו עמים ירגזון
שואלים המפרשים: וכי רק יתרו שמע? הרי אנחנו קוראים כל בוקר את שירת הים, מה קראנו בשירת הים, "שמעו עמים ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת". האם דוקא יתרו שמע? כולם שמעו! אז מה התורה מספרת "וישמע יתרו כהן מדין"?
רבותינו אומרים (שמו"ר פרשה כ"א פיסקא ו') בזמן שקרה הנס של קריעת ים סוף, באותה שעה קרה נס שכל מקום שהיה בו איזה נחל, איזה נהר – נקרע לשנים. שואלים המפרשים למה הקב"ה עשה דבר כזה, הקב"ה לא זורק נסים בחינם, הקב"ה עושה נס רק אם יש הכרח. עם ישראל נמצאים בים, פרעה מאחוריהם, נחשים ועקרבים מימינם ומשמאלם, אין ברירה, כדי להציל את עם ישראל ולהטביע את המצרים צריך את הנס הזה. אבל אם יש איזה ים רחוק, או אוקיינוס שנמצא באמריקה במרחק של אלפי אלפי קילומטרים, למה הקב"ה היה צריך לייבש אותו? מדוע הוצרך הקב"ה לייבש איזה נחל רחוק בגולן? למה?
והתשובה שעונים רבותינו כך. הקב"ה רצה להביא את הידיעה הזאת של קריעת הים לכל מי שנמצא בעולם, כדי שכולם ישמעו וידעו: עם ישראל מעל הטבע. שעם ישראל רק מדברים ומבקשים מרבונו של עולם, הצילנו! הקב"ה שומע לתפלתם ואומר, בקשתם הצלה, אני נותן לכם חבל הצלה. הקב"ה רצה שכולם ידעו כמה הוא אוהב את ישראל. ולכן "שמעו עמים ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת. אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד". איך? איך שמעו והגיעו למצב כזה של פחד? מה, היה להם פלאפונים? היה להם איזה מלאכים טסים ואומרים להם? איך ידעו על זה?
ואחרי קריעת ים סוף – "אז ישיר משה ובני ישראל". ומה הם שרים? הם מספרים בשירתם שכל אומות העולם שמעו ורעדו. איך ידעו זאת?
אלא ע"י שהקב"ה עשה את הנס הזה וקרע את כל המימות בכל המקומות שבעולם, לכן כולם ידעו וכולם שמעו. שמועה טריה. ומיד כל מדינה שואלת את המדינה הקרובה אליה, מדוע נחלקו המים לשנים? גם אצלכם היה כך? וכך כולם ידעו על הנס הגדול הזה. וא"כ חוזרת השאלה "וישמע יתרו כהן מדין", האם רק יתרו שמע? הרי כל העולם כולו שמע!
שורפים ספרי קודש מאחורי מחיצה, ואומרים לא ראית!
נרחיב קצת את הדברים. רבותינו אומרים (סוטה דף י"א ע"א) "שלשה היו באותה עצה", כאשר רצה פרעה לשעבד את ישראל, לקח לו שלשה יועצים להתייעץ איתם. מי אלו שלשת היועצים הללו, יתרו איוב ובלעם. יתרו גער בו, 'מה אתה עושה? מאז שאלו באו לכאן, יש כאן רק טוב. מצרים היתה ברעב, ובזכותם הרעב נפסק אחרי שנתיים במקום אחרי שבע שנים. וגם "וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בשבר אשר הם שוברים, ויבא יוסף ביתה פרעה" (בראשית מ"ז, י"ד), יוסף הביא לך את כל העושר הזה, וככה אתה עושה לילדים שלהם, רוצה לשעבד אותם?! איוב, פחד, שתק, לא הגיב לא לכאן ולא לכאן, קוראים לזה היום 'נמנע', לא בעד ולא נגד. ובלעם אמר, כן ודאי, תשעבד אותם כמה שיותר. ופרעה החכמון הלך עם היחיד הזה בלעם, נגד יתרו ונגד איוב.
איוב ששתק - שילם על זה טבין ותקילין. שנה שלמה - לא עלינו ולא עליכם - של יסורים. אמנם בסוף הקב"ה החזיר לו את הכל, אבל שנה שלמה של יסורים! עד שהגמרא אומרת (ב"ב דף ט"ז ע"א)  "גדול צערו של שטן יותר מצערו של איוב". הקב"ה אמר לשטן "רק את נפשו שמור" – אתה רוצה לפגוע באיוב, אני נותן לך רשות, אבל תזהר שלא ימות. היה השטן מייסר את איוב וכל רגע היה בפחד שמא איוב ימות, כי אם איוב ימות הקב"ה היה דורש את דמו מיד השטן. השטן היה במצב קשה מאוד. מכאן נבין איזה יסורים קשים איוב עבר.
מי שרואה דבר ולא מוחה, ה' ישמור! מישהו עשה חתונה והזמין אותי. שאלתי אם החתונה מעורבת, אמר לי כן. אמרתי לו: אם היא מעורבת אני לא יכול לבוא. אמר לי: 'הרב, אני אעשה לך מחיצה, לא תראה כלום', עושה אותי כמו איזו רבנית נאה וחסודה, עושה לי מחיצה... אמרתי לו: משל למה הדבר דומה, למי ששמו אותו מאחורי מחיצה, והוא יודע שמאחורי המחיצה מביאים חס וחלילה ספרי קודש ושורפים אותם, שופכים עליהם נפט ואש. ויאמרו לו 'אתה לא רואה, נכון?! אתה לא חייב לדעת שהריח הזה הוא של ספרי קודש שנשרפים, תחשוב שהביאו כאן עיתונים – 'ידיעות' ו'מעריב' כל אותם העיתונים המתועבים, ושורפים אותם'. וכי היית יכול להישאר בשקט? הוא אומר לי, 'ודאי שלא'. הוא לא אדם חילוני, אבל הוא מהאנשים שחושבים שאפשר להיות פשרניים. אמרתי לו שזה אותו הדבר, אתה שם אותי מאחרי מחיצה ואני יודע ה' ישמור "שעירים ירקדו שם". אבל לפחות אם לא באתי, אז כמו שאומרים בערבית "לָא עִין תְּרָא וְלָא קִלְבּ יוּזַ'ע" – לא העין רואה ולא הלב כואב. אבל אם אני אהיה שם, מה יעזור שתהיה שם מחיצה מסביב? על מה תדבר?! כמה אדם צריך להזהר, "ואל תביאנו לידי נסיון"[1].
איוב שתק, לא מחה בפרעה, לכן הוא שילם על זה ביוקר, שנה שלמה לא עלינו לא עליכם של יסורים קשים ומרים. אבל בלעם שעודד את השעבוד בעם ישראל – נהרג, כמ"ש "ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב" (במדבר ל"א, ח').
ה' עוז לעמו יתן
כדי שנדע מה הדרגה של בלעם מול הדרגה של יתרו. נראה מה הגמ' בזבחים (דף קט"ז ע"א) מספרת. "כשניתנה תורה לישראל, היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו" – כמו שכתוב (שמות י"ט, י"ט), "ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד... וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר". במתן תורה היה קול השופר הולך וחזק מאוד, מסוף העולם ועד סופו, כל מקום שהיו שם בני אדם, שמעו את הקולות. בכל העולם! "וכל מלכי עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן, ואמרו שירה, שנאמר: "ובהיכלו כולו אומר כבוד" (תהלים כ"ט, ט'). נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע, ואמרו לו: מה קול ההמון אשר שמענו? שמא מבול בא לעולם?! "ה' למבול ישב"?! (שם י') – מה קרה? מה כל הרעש הזה? אולי כמו שלפני שיורד גשם יש רעמים, כך עכשיו עומד לרדת מבול, ולפני כן יש גם קול שופר הולך וחזק מאוד?
אמר להם: "וישב ה' מלך לעולם", כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם! אמרו לו: מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של אש מביא, שנאמר "כי באש ה' נשפט" (ישעיה ס"ו, ט"ז). אמר להן: כבר נשבע שאינו משחית כל בשר! ומה קול ההמון הזה ששמענו? אמר להם: חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם[2] וביקש ליתנה לבניו, שנאמר "ה' עוז לעמו יתן", (שם י"א) מיד פתחו כולם ואמרו: "ה' יברך את עמו בשלום".
אמר להם בלעם: להקב"ה יש תורה גנוזה בבית גנזיו עשרות אלפי שנים, ורוצה ליתנה לבניו, אמרו האומות: 'זה הכל? כל הרעש הזה בגלל שהוא רוצה לתת תורה לילדים שלו, בסדר, שיתן להם, שיהיו בריאים, שיקחו את התורה. מיד פתחו כולם ואמרו, "ה' יברך את עמו בשלום".
באמת, בלעם הרשע הזה, הוא יודע שזו חמדה גנוזה! הוא יודע שרבבות שנים היתה התורה הזאת גנוזה אצל הקב"ה, ועכשיו הגיע הרגע הגדול והחשוב כדי לתת אותה לבניו, ובגלל זה הקב"ה עשה רושם גדול, "קול שופר", "וירד ה' על הר סיני", "כי מן השמים דברתי עמכם", רבותינו אומרים שהקב"ה הוריד את השמים על הר סיני, ונגלה לעמו ודיבר אליו, במעמד הר סיני הגדול והנורא הזה!!
בלעם, בלעם! אתה יודע מה שיתרו לא יודע, יתרו לא יודע את זה. מה היה צריך בלעם לעשות? הקב"ה רוצה לתת חמדה גנוזה לעם ישראל, ילך על הידים ועל הרגלים וירוץ מהר, משה רבנו תגייר אותי, שגם לי יהיה חלק בתורה הקדושה הזאת. אבל לא, בלעם, זה לא מפריע לו. מה מפריע לו? "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו" (במדבר כ"ג, יו"ד) – תן לי לסיים את החיים שלי ככה, ובסוף לעשות תשובה, "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו" – וכך אוכל לזכות להיכנס לגן עדן. ומה אמר לו הקב"ה: מה? לגן עדן אתה חושב שנכנסים בקלות?! בחייו הוא יעשה את כל מעשי הנבלה שיש בעולם, ואח"כ הוא רוצה לזכות בסוף ימיו, בשעה האחרונה, כביכול וידוי, וכביכול חרטה, וכביכול קבלה לעתיד, לא, "ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב". (שם ל"א, ח') לא הספיק לעשות תשובה!
ראינו כאן שלא רק יתרו שמע, גם בלעם הרשע שמע, ולא רק שמע אלא גם ידע יותר ממנו, אבל לא בא לחזור בתשובה. ועוד בלעם הרשע גם היה יודע בדוקין שבעין מתי יש חס ושלום רוגז אצל הקב"ה, ואז הוא התכוון להשתמש בידיעה הזאת שהקב"ה נתן לו, לרעה, כדי לקלל את עם ישראל. אבל הוא לא זכר שאנחנו עם ישראל מעל הטבע, אנחנו הבנים של הקב"ה, ולכן הוא אומר "מה אקוב לא קבה אל" (במדבר כ"ג, ח'). הוא יודע שעם ישראל הם דבר גדול, "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו, הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" – הוא יודע, אלא מה? תן לו את התאוות שלו ותעזוב אותו.
אבל "וישמע יתרו כהן מדין", יתרו כהן מדין שמע והפנים את הדברים ללב שלו. ומה זכה יתרו? הוא זכה שמצאצאיו היו בסנהדרין בלשכת הגזית. כאשר בלעם רואה בנבואה "וירא את הקיני וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך" (במדבר כ"ד, כ"א). הוא אומר לו ליתרו, היינו יחד, כאשר היינו שם בדיון אצל פרעה ששאל אם כדאי לשעבד את עם ישראל או לא לשעבד, ישבנו שם יחד, איך ברחת וזכית להגיע להיות במקום כזה חזק וגבוה, שצאצאיך ישבו בלשכת הגזית עם הסנהדרין?! התשובה היא פשוטה, אני יתרו, ראיתי וחשבתי, ולקחתי ללב והחלטתי לחזור, אתה לא!!
המחזיר בשאלה שהחזיר בתשובה!
כמדומני סיפרתי לכם פעם. היה לנו איזה יהודי אחד שהיה מגיע כל בוקר ולומד בכתה אצל מורנו הרב הגאון רבי משה לוי זצ"ל. היהודי הזה יש לו ראש גדול מאוד. בזמנו, לפני חמש עשרה שנה, הוא היה עובד במחשבים בהיי-טק, המשכורת שלו היתה שבעה עשר אלף שקל, סכום אדיר. יום אחד הוא שמע שיעור של הרב משה זצ"ל באיזה מקום, אמר לו: 'הרב, אתה נותן שיעור בישיבה'? אמר לו: 'כן'. אמר לו: 'כבוד הרב, תרשה לי לבוא, אני לא אפריע, אני יודע שאני לא ברמה של הבחורים שלך, רק תרשה לי שאבוא לישיבה כל בוקר מתשע עד אחת, אני לא אפריע, אמצא לי חברותא. יש לי מספיק כסף, אני אשלם כדי לבוא וללמוד'. אמר לו: 'טוב תבוא'. כמובן שבעבודה קיצצו לו את המשכורת לחצי, שמונת אלפים חמש מאות, בשביל ללמוד הוא היה מוכן לשלם, להפסיד חצי מהמשכורת.
פעם אחת הוא סיפר לבחורים, (אם אני לא טועה זה היה בכתה של הרב רִבִּי), הוא אמר להם: איפה שהוא עובד יש עשרות עובדים, יום אחד הוא שמע אותם מדברים על "הטפשים האלה" בחורי הישיבות, על "הכסילים האלה" בחורי הישיבות, כך היו מדברים ביניהם. אז הוא מיד הפסיק אותם בשיחה ואמר להם: 'רבותי, מהי לדעתכם, הרמה שלי? אמרו לו: 'אתה? אתה הגאון פה! כאשר אנחנו נתקלים בבעיה במחשב, אנחנו פונים אליך'. ואז הוא אמר להם: 'אני רציתי להגיד לכם, בבוקר אתם לא רואים אותי פה, לא בגלל שיש לי עבודה במקום אחר, אלא פשוט בבוקר אני הולך ולומד שיעור בישיבה, ולמרות שהורידו לי חצי מהמשכורת, בשביל הלימוד אני מוכן לשלם את החצי הזה'. 'אני רוצה להגיד לכם, הקבוצה של הבחורים שאני לומד איתם בישיבה כולם צעירים ממני לא פחות מעשר - חמש-עשרה שנה, ואני בכיתה שם נחשב הכי חלש בלימוד. והם לא האמינו, אמרו לו: 'מה אתה מדבר'? אמר להם: 'נכון, כאן אני נחשב הגאון, אבל בישיבה אני הבחור החלש! תחשבו קצת - אם אתם מחשיבים אותי לגאון, הרי שהקבוצה שאני לומד איתם, היו נחשבים אצלכם הגאונים שבגאונים'. וזה אמת[3]!
יום אחד, האיש הזה היה אצלי במשרד, וסיפר לי: 'אני בעל תשובה'. שאלתי אותו: איך חזרת בתשובה? אומר לי: 'על ידי היו"ר של חזרה בשאלה'. אמרתי בלבי כנראה טעה. אמרתי לו, מה? חזר לי שוב: 'חזרתי בתשובה ע"י היו"ר לחזרה בשאלה'. ראיתי שהוא חזר עוד פעם על אותו משפט. אמרתי לו: מה פירוש? אמר לי: 'היה יהודי אחד, מסכן (הוא הזכיר לי את השם שלו, אני לא מכיר), שכאשר שמע שיש ארגון 'ערכים' לחזרה בתשובה, הלך ועשה משקל נגד, "זה לעומת זה עשה...". הוא הלך ועשה קבוצה שהמטרה שלה להביא אנשים שהם שומרי תורה ומצוות וחס ושלום לקלקל אותם. הוא היה אדם פיקח, והנה יום אחד נקלע אותו היו"ר הזה לאיזו הרצאה של מישהו שמחזיר בתשובה. הפסיק את המרצה באמצע, הקשה לו קושיות וניסה לדחות את דבריו. ואותו מרצה ישב בסבלנות והסביר לו והסביר לו, וענה לו על הכל. כאשר אותו אחד שמע את כל התשובות, אמר: 'אז אני עשיתי טעות גדולה מאוד, היום אני חוזר בתשובה'. וכך סגר את הארגון ועזב את כל השטויות שלו, והמשיך ונדבק באותו מרצה, עד שכבר במוח האדיר שלו, לקח על עצמו לתקן, והשתמש בו לטובה להחזיר עוד אנשים בתשובה. ואני, כך סיפר לי אותו אדם שהיה מגיע לכאן ללמוד - חזרתי בתשובה על ידו, הוא שכנע אותי.
"וישמע יתרו כהן מדין". זה שמע וזה שמע, אבל זה הִפְנִים את הדברים בתוכו, אחרי שראה שהתורה שלנו אמת, הקב"ה אמת ותורתו אמת, אז מה אני רועה בשדות זרים?! חזר, וזו הדרך! זו הדרך הנכונה! אדם לא ימשיך וימשיך...
יש אנשים שאומרים אני לא רוצה לעשות "בדיקות", למה? כי אם אני אעשה בדיקות, אז הרופא יכול לגלות שיש לו בעיה הזאת ואסור לו את זה, ויש לו בעיה הזאת ואסור לו גם את זה, אז למה לי? לכן לא עושים בדיקות והוא בשקט. אבל אז פתאום - לא עלינו ולא עליכם - יום אחד "כלה ענן וילך". אותו בן אדם רח"ל, יש מודעות אֶבֶל, ה' ישמור, מה קרה? ראינו אותו אתמול שלשום. כן, הסתלק לבית עולמו רח"ל. אם היה עושה בדיקות מגלה מה שיש לו, והיה נזהר מזה, ועושה את זה, וכל מה שיאמרו לו הרופאים, כך היה מציל את עצמו. זה חכם וזה טפש, זה הכל! איך אנחנו קוראים בעלינו לשבח, "וידעת היום, והשבות אל לבבך" (דברים ד', ל"ט). לדעת – גם בלעם ידע, אבל צריך להשיב אל הלב.
צריך לאזור אומץ, ולעשות שינוי!
רבותינו אומרים (עירובין דף י"ט ע"א) רשעים אפילו על פתחה של גיהנם אינם חוזרים בתשובה. בגמרא במסכת גיטין (דף נ"ז ע"א) כתוב, שאונקלוס לפני שהתגייר העלה את בלעם באוב. אמר לו, 'מי הכי חשוב בעולם הבא'? ענה לו, 'ישראל'. שאל אותו, 'האם כדאי להתדבק בהם ולהתגייר'? אמר לו "לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים". אמר לו אונקלוס, 'במה הוא נידון בשמים'? השיב לו בלעם, 'בשכבת זרע רותחת'. כמה זמן עבר מזמן שמת בלעם עד הזמן שאונקלוס התגייר? בערך אלף שלש מאות שנה[4]. למעלה מאלף ושלש מאות שנה בלעם הרשע עוד נמצא שם בגיהנם ונענש באמבטיא הרותחת הזאת, ובכל זאת הוא מייעץ לו לאונקלוס ואומר: "לא תדרוש שלומם וטובתם". אני מאמין שבלעם עד היום נמצא באותה אמבטיא, לא הוציאו אותו משם, איזה זכות יש לו שיצא משם? ידע את ה' ומורד בו.
לא רק בלעם, היו עוד כמה כאלו, כמו שראינו במצרים, משה רבנו מכריז, מחר עומד להגיע ברד. "כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה, ולא יאסף הביתה, וירד עליהם הברד, ומתו" (שמות ט', י"ט), מה היו צריכים לעשות? מהר לקחת את כל הצאן והבקר לבית פנימה לחדר עם תקרה. ומה כתוב שם "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה", רק הוא לבד, לא כתוב "היראים" כתוב "הירא" – היה אחד שהכניס פנימה. והשאר כולם השאירו אותם בחוץ, בא הברד והכה את כולם והרג את כולם. טפשים, אתם רואים שכל מה שאמר משה רבנו עד כה, התקיים, למה באמת לא אכפת לכם על הממון שלכם? אלא מה, חשבו, אולי הפעם הזאת לא יתקיים, אולי, אולי... השאירו אותם שמה בחוץ ומתו להם כל הצאן, ואז הם אומרים, אוי חבל, חבל, "חבלים נפלו לי בנעימים"...
צריכים לקחת מוסר. כן, באמת היתה שיחה יפה, מעניינת. כן, באמת הספר הזה, יש בו מוסר חזק, ממש 'חופש כל חדרי בטן'. נו, בא נראה שינוי, לא!! 'מה שהיה הוא שיהיה', מי שעושה כך הרי הוא "מתלמידיו של בלעם הרשע".
בית יעקב לכו ונלכה באור ה'
היום יש בתי ספר לתפארת, "בית יעקב" של הבנות, בכל אתר ואתר. מי ייסד את ה'בית יעקב' הזה? ודאי ידוע ומוכר לכולכם, שרה שנירר. מה דחף את הגברת הזאת לבוא ולפתוח את הבית יעקב באירופה? מה דחף אותה להקים? בזמן מלחמת העולם הראשונה לפני כמאה שנה, היא ועוד הרבה ברחו לעיר וינא. פעם אחת בשבת חנוכה, היא היתה בעזרת נשים של בית הכנסת, והרב של המקום שם (הרב פלש) דרש בבית הכנסת ואמר, 'רבותי, נשארה לנו התורה היום, נשארה לנו הטהרה היום, נשארה הקדושה היום, רק בזכות החשמונאים שהם מסרו את חייהם בשביל טהרת עם ישראל, אבל איפה היום'?! התחיל לצעוק, 'הבנים לומדים בישיבות, אבל הבנות לומדות בבתי ספר של גויים, באות ביום ראשון – שזה יום חופש בבית הספר – לאיזו מורה שהיא מלמדת אותם קצת תורה וקצת הלכה, ריקניות שבך אין בהם כלום, איפה החשמונאים של היום שיקומו וייסדו בית ספר חרדי שילמד את הבנות יראת ה' טהורה'. כך דיבר ודיבר. והגברת הזאת (מסתמא היתה רבנית חשובה), היתה שם, ישבה בעזרת נשים ושמעה את הדברים, אמרה בלבה 'הרב צודק'.
וממחשבה למעשה, אחרי שבת, כאשר חזרה לעיר שלה, מיד אספה כמה מהשכנות מפה ומשם, ואמרה שהיא מוכנה ללמד. וכך לאט לאט ממספר בנות גדלו לכיתה, ומכיתה גדלו לבית ספר, מבית ספר קבעו עוד בית ספר, ועוד בית ספר, וכך הוקמו בתי הספר 'בית יעקב'. אפשר לתאר מה הזכות שלה?! עין לא ראתה!! הרב דיבר בבית הכנסת, אמנם כולם שמעו, כל האנשים שם שמעו. אבל אחת לקחה את זה, הפנימה את זה בלב. והקימה בתי ספר "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'". "כה תאמר לבית יעקב" אומר רש"י אלו הנשים.
כמדומני סיפרתי לכם גם על סמינר 'אור החיים'. את זה שמעתי מהרב רפאל הלל זצ"ל שותפו של הרב פרדו זצ"ל. הם היו גרים בזמנו בתל אביב. פעם בתל אביב היו גרים הרבה חרדים ואדמורי"ם. וכך הוא מספר: היה להם בית כנסת בתל אביב, וכל ראש השנה וכיפור היה בא להם איזה בחור מפורת יוסף מירושלים, והיה מתפלל חזן בחסד עליון. והנה ראש השנה אחד בא אליהם מישהו אחר... מספר הרב: אחרי עלינו לשבח, באתי לחזן הזה ואמרתי לו: 'חזק וברוך', ושאלתי אותו: אולי תוכל להגיד לי מאיפה כבודו? אמר לו: 'מה אתה לא מכיר אותי?! אני פה חזן כבר חמש שנים'. אומר לו הרב: 'סליחה, זה לא אתה, אני לא יודע למה הגבאים החליפו אותך במקום מי שהיה פה בשנים קודמות, אבל זה לא אתה. מי שהיה פה קודם היה בחור עם זקן ועם פאות'. אמר לו: 'זה אני'! – 'זה אתה?! אם כן. מה קרה לך'? אמר לו: 'מה אני אגיד לך, כל בחורה שרוצים להציע לי, שומעת בחור ישיבה, זה נחשב כמו מינוס, ובנוסף פאות ובנוסף זקן, אף אחת לא רוצה אותי. הרב שלי התיר לי להתגלח, אמר לי, אתה לא מתגלח חס ושלום בתער, ותזכה בשביל זה להתחתן'.
המשיך הרב הלל וסיפר: 'שמענו את הדבר הזה אני והרב פרדו, אמרנו: ב"ה יש הרבה ישיבות שמגדלים בהם בחורים לתורה ליראת ה', אבל מה זה שוה אם כשעומדים להתחתן אין בחורה שיודעת ולמדה מה זה ערך של בחור ישיבה'. אז הם החליטו לקחת את העניין הזה לידים, והקימו את כל המוסד הגדול של הבנות "אור החיים". התחילו בארבע בנות ברחוב רבי עקיבא 133, ובן פורת יוסף הלכו וגדלו וגדלו, וכבר אלפי בנות לומדות שם, רבבות בתים של אברכים ובני תורה הוקמו בזכותם, בזכות שקמו ועשו מעשה. מי יכול לנגוע בעולם הבא שלהם?! "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך".
וידעת היום והשבות אל לבבך
לא העיקר לשמוע, העיקר לשמוע ולהפנים. זה נכון או לא נכון מה ששמעתי. אם זה נכון 'איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי'?! צריכים להגיע להחלטה, כל אחד ואחד מאיתנו חייב לשנות ולהתקדם, להתקדם בהתמדה בלימוד, ביראת ה', במעשה המצוות. לא העיקר לשמוע, אלא לשמוע ולהפנים, להחדיר את הדברים ללב, "וידעת היום והשבות אל לבבך".
הנה מול עינינו יש שנים, זוג - יתרו מצד אחד ובלעם בצד השני. בלעם - "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים ל"ד, יו"ד), בישראל - לא קם, אבל באומות העולם קם, ומנו – בלעם" (ספרי ס"פ וזאת הברכה). הוא היה נביא בדרגא של משה רבנו. אבל איפה הוא? הוא שוקע באמבטיא הרותחת הזאת ונשרף, וכל רגע אומר אוי אוי אוי. ולעומתו איפה יתרו? הוֹ, זכה הוא ובניו. וכשבא לבקר את משה רבנו, משה רבנו יוצא לקראתו[5], אחריו אהרן יוצא, וכשרואים את אהרן יוצא, נדב ואביהוא גם יוצאים, וכשנדב ואביהוא יוצאים כל זקני ישראל יוצאים. וכשכל עם ישראל רואים את הפמליא הגדולה הזאת יוצאת לכבוד האורח הזה שהגיע ממדין, מיד כל עם ישראל יוצאים לקראתו. ויתרו רואה את זה, והוא לא פילל ולא חשב שהוא עומד לקבל כבוד כזה, שש מאות אלף גברים יוצאים לקבל את פניו, זכה בעולם הזה וזכה בעולם הבא.
יהי רצון שנזכה שנשמע את הדברים הטובים, ונפנים אותם ללב הלכה למעשה, ונתקדם ונתקרב לאבינו שבשמים. אמן.

 
[1]אחד מהבוגרים שלנו, כיום הוא תלמיד חכם חשוב, זה היה בתקופה שהישיבה היתה בגבעת רוקח [בבני ברק] במקום שהמתיבתא כיום, לפני שבנינו את הבנינים של הישיבה. יום אחד בא ואמר לי 'הרב, אני רוצה לצאת היום בערב, יש לי חתונה של אח שלי', אמרתי לו: שיהיה לך במזל טוב. אני תמיד הייתי יוצא בסדר ג' פעמיים-שלש, ועושה סיבוב בכל הכיתות לראות שכל הבחורים יושבים ולומדים. ראיתי אותו שם יושב ולומד, אמרתי לו: 'סליחה, לא אמרת לי שהיום יש לך חתונה? אולי טעיתי, התכוונת מחר, ואני חשבתי שזה היום?!'. אמר לי: 'לא, זה היום'. אמרתי לו: 'אם כן מה אתה עושה פה היום? הרי ביקשת רשות ונתתי לך'. הוא אמר לי: 'אבל הגעתי לשם וראיתי ריקודים מעורבים, לקחתי את הרגלים וחזרתי לישיבה'. אמרתי לו: 'ירבו כמותך בישראל'. ירא שמים אמיתי, חתונה של אח שלו! אז מה אם זה אח שלו. ירא שמים אמיתי!!
[2]תשע מאות שבעים וארבעה דורות. רש"י מסביר מה החשבון הזה, תשע מאות שבעים וארבע דורות. הוא אומר, מאדם הראשון עד משה רבנו עשרים וששה דורות. עשרים ושש ועוד תשע מאות שבעים וארבע, זה אלף דור שהיתה התורה גנוזה, שנאמר: דבר צוה לאלף דור. ע"כ דברי רש"י. בואו נחשב משה רבנו בשנה שניתנה בה התורה, אלפיים תמ"ח (ב' תמ"ח), שזה גם אותה שנה של יציאת מצרים. זאת אומרת אם עשרים וששה דורות, מבריאת העולם עד מתן תורה, זה יוצא אלפיים ארבע מאות ארבעים ושמונה שנים, בתשע מאות שבעים וארבעה (תתקע"ד)  דורות בהם התורה היתה גנוזה, יש רבבות רבבות של שנים, יוצא לפ"ז שהקב"ה יש לו תורה גנוזה בבית גנזיו עשרות אלפי שנים.
[3]אמרתי למישהו – בחור בישיבה, אמרתי לו: אולי אתה לא משתדל מספיק בלימודים מחמת שיש לך בראש מחשבות שאתה רוצה מחר לעבוד, להתעסק יום אחד במסחר ולעשות כסף?! אמר לי: נכון, זו האמת. אמרתי לו: זה לא נוגד את התורה, אבל שתדע לך, כמה שאתה משקיע היום בלימוד התורה, כך מחר במסחר תצליח, ובכל העניינים של העולם הזה - תוכל לשים את היד שלך בקלי קלות.
[4] החשבון פשוט מאוד, בלעם מת בשנה האחרונה שעם ישראל היו במדבר. השנים שעם ישראל היו בארץ ישראל, עם תקופת בית ראשון וימי השופטים זה שמונה מאות וחמשים שנים, תוסיף עליהם עוד שבעים שנה של הגלות, זה תשע מאות ועשרים. בית שני עמד ארבע מאות ועשרים שנה, סך הכל: אלף ושלש מאות וארבעים שנה מאז שמת בלעם. כי כתוב שם בגמ' (דף נ"ז ע"א) שאונקלוס התייעץ גם עם טיטוס שהיה דודו, והעלה גם אותו באוב,מכאן שהוא היה בתקופה שאחרי חורבן בית המקדש השני.
[5]אגב, אתם אמנם היום בחורים צעירים, אבל בעז"ה תתחתנו, מכל דבר לומדים מוסר. משה רבנו היה יכול לומר, אני, משה רבנו איש האלקים, יתרו הגיע? בסדר, כאשר יגיע לבית שלי אני אפתח לו את הדלת, אני אלחץ לו את היד ואגיד לו 'ברוך הבא'. אך לא, משה רבנו שמע שיתרו מגיע "ויצא משה לקראת חותנו". כך ההנהגה של בני תורה. אל תגיד זה לא אבא שלי... זה לא אבא שלך, אבל זה חמיך! תכבד אותו! "ויצא משה לקראת חותנו". כבוד, חייב אדם לכבד את חמיו (ש"ע יו"ד סי' ר"מ סעיף כ"ד). כל פסוק בתורה רק קצת להתבונן, לומדים ממנו הרבה מוסר. אם אתה מכבד את חמיך, דבר ראשון קיימת מצוה. דבר שני, אשתך רואה כמה בעלי מכבד את אבא שלי, אז היא תחזיר לך בכפלי כפליים ותכבד אותך כהנה וכהנה. והבית יהיה מלא שמחה, מלא כבוד, מלא בכל הדברים הטובים שבעולם. כל פסוק בתורה יש מה ללמוד ממנו.
לעוד מאמרים של הרב צמח מאזוז
למאמר הבא >
< למאמר הקודם

הרב צמח מאזוז

50
190
4

מאמרים חדשים

!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0