מרן ראש הישיבה על גדולתו של מרן בעל "היביע אומר" זצוק"ל (חלק ב’)

מרן ראש הישיבה |

והנה בית הכנסת "משהד" מלא וגדוש, בן-פורת-יוסף, במאות אנשים השותים בצמא את דברי פי קדשו של רבנו, מכל העדות ומכל החוגים: ספרדים תימנים ואשכנזים, כיפות סרוגות ושחורות, רבנים ודיינים וסתם עמך בית ישראל, והפה קולח כמעין המתגבר: חידושי הלכות, קושיות ותירוצים וסברות לאמיתה של תורה, מקורות בשפע לכל סברא ולכל קושיא, עם "הברקות" ובדיחות באמצע לעורר נרדמים (וסימניך "דברי חכמים בנחת נשמעים", ראשי תיבות בדחן) ומסקנא ברורה והחלטית כמעט מכל דין והלכה. בסביבות השעה 11 בערך עבר רבנו מהלכה לאגדה. אז יצאו רוב אברכי האשכנזים (הם באו רק בשביל הלכה) ואנו נשארנו עד 12:30 בערך. חזרתי הביתה אחר חצות, שאלה רעייתי שתחיה: איפה היית עד עכשיו? אמרתי לה: "חבל שהרב לא דרש את הדרשה שלו בבית הקברות, כי אז היינו עדים לתחיית המתים!"...

אא


אין לנו ענין לספר תולדות רבינו, ואיך ירד מצרימה בגיל 27 שנה ושירת שם כראב"ד הקהלה ועשה שם מהפכה רוחנית. הדברים ידועים בכמה ספרים ואין צורך לפורטם. אני אזכיר כאן כמה נקודות אישיות, ואין ספק אצלי שבחויות אלה וכיוצא בהן נוסו אנשים רבים. בעלותי ארצה בסיון התשל"א, אחר רציחת אבא מארי הגאון רבי מצליח מאזוז הי"ד ביד ערבים פלשתינאים ימ"ש, נשאר בידינו ספרו הגדול שו"ת איש מצליח באמצע עריכתו לדפוס, כי באמצע סימן ט"ו (חלק אורח חיים) נתבקש המחבר לגנזי מרומים, ואיננו כי לקח אותו אלקים. רצינו לסיים את הסימן, והטילו עלי את המלאכה ולא יכולתי. עלי לעבור על מה שכתב מר אבא זצ"ל בנושא של "אין מעבירין על המצוות" (25 עמודי פוליו!) ולסכם ולתמצת את הכל, ולהוסיף עוד להגיע למסקנת ההלכה כפי מחשבתו הראשונה של המחבר זצ"ל. והנה רק אני מתחיל לעיין, ובוקעת מלבי שאגה נוראה: "זו תורה וזו שכרה?!" וממשיך ומבליג הלאה. ועוד פעם כל כמה דפים, ואתא את ופסיק. כמעט נתייאשתי מלסיים. והנה יום אחד אני הולך ומתפלל בבית הכנסת הגדול בבני ברק, ופוגש אותי אברך אשכנזי אחד גבה-קומה, ובשורה בפיו: "תבוא במוצאי שבת לבית הכנסת עולי משהד, שם דורש הרב עובדיה יוסף, הוא מזכיר את כל המקורות בעל פה". שמעתי ועשיתי. באתי במוצאי שבת (ט' באייר התשל"ב) בסביבות שעה 9 מקרית הרצוג למרכז בני ברק, יחד עם ידידנו ר' שמואל עידאן (הי"ו) זצ"ל. והנה בית הכנסת "משהד" מלא וגדוש, בן-פורת-יוסף, במאות אנשים השותים בצמא את דברי פי קדשו של רבנו, מכל העדות ומכל החוגים: ספרדים תימנים ואשכנזים, כיפות סרוגות ושחורות, רבנים ודיינים וסתם עמך בית ישראל, והפה קולח כמעין המתגבר: חידושי הלכות, קושיות ותירוצים וסברות לאמיתה של תורה, מקורות בשפע לכל סברא ולכל קושיא, עם "הברקות" ובדיחות באמצע לעורר נרדמים (וסימניך "דברי חכמים בנחת נשמעים", ראשי תיבות בדחן) ומסקנא ברורה והחלטית כמעט מכל דין והלכה. בסביבות השעה 11 בערך עבר רבנו מהלכה לאגדה. אז יצאו רוב אברכי האשכנזים (הם באו רק בשביל הלכה) ואנו נשארנו עד 12:30 בערך. זכורני, בתחלת דברי האגדה התקיף מרן שליט"א את יצר הפלגנות בין העדות, ובערך אמר כך: "פלוני אינו רוצה להשיא את בתו לבחור פלוני, כי הוא מעדה פלונית, מה זה? וכי זו עדת קרח? או מעשרת השבטים?!" חזרתי הביתה אחר חצות, שאלה רעייתי שתחיה: איפה היית עד עכשיו? אמרתי לה: "חבל שהרב לא דרש את הדרשה שלו בבית הקברות, כי אז היינו עדים לתחיית המתים!"...
מדרשה זו ואילך חייתה רוחי, ויכולתי להמשיך בעריכת איש מצליח, שהופיע ב"ה בשעה טובה כעבור שנתיים (בשנת תשל"ד). וסימניך מה שאמרו בני מצרים ליוסף: "ויאמרו החייתנו". ואכן המלה "החייתנו" בגימטריא "איש מצליח"...[אמנם החיתנו כתובה בתורה ביו"ד אחת, אולם תקח יו"ד מתיבת ויאמרו, ונשארו אותיות ואמרו בגימ' עובדיה יוסף. וההמשך "נמצא חן בעיני אדוני" ר"ת בגימט' מאזוז]. 
וירד... מן ההר אל העם
בהזדמנות אחרת, בהלכות תשעה באב, הזכיר מרן שליט"א בדרשה שהרב כנסת הגדולה החמיר שלא לעשן ביום תשעה באב וכן החמיר בכמה הלכות שלא כדעת מרן בשלחן ערוך, וציין השערת אחד מחכמי אשכנז (עיין בשו"ת יביע אומר ח"א חאו"ח סוף סימן ל"ג) שהסיבה היה מפני שנכשל הרב כנה"ג בזמנו לטעות אחר משיח השקר ש"צ שר"י (ככל גדולי ישראל בזמנו אשר נתעו אחריו, מלבד שרידים ממש אשר ה' קורא), ולכן כיון שנתבררה אח"כ הטעות החמיר הכנה"ג מאד גם בעינויים שאינם מן הדין כדי להוציא מלבן של צדוקים. דרך אגב, סיפר הרב שליט"א מעט מזעיר מתעתועי ש"צ שר"י, שהיה יושב על יד ההיכל של ספר תורה וצועק כמי שכפאו שד "מדע בקם, מדע בקם", ושואלים מה זה? והנה אחר שעזבתו "הרוח" כאיש אשר יעור משנתו קם "ומסביר" להם, זה ראשי תיבות: "מצאתי דוד עבדי, בשמן קדשי משחתיו"... כן סיפר על סופרו של ש"צ שר"י שמואל פרימו, שתעתע בכל העולם במליצותיו ובמכתביו, וסיים הרב בהברקה מפתיעה: כיון שנתגלה תרמיתו, קראו עליו: "פרימו" מארץ תאבד (תהלים כ"א י"א). כמה מתקו הדברים לשומעים, אולם אני הכותב לא מצאתי מענין מדע בקם ופרימו וכו' בשום ספר מתולדות ש"צ שר"י, ומסתבר שההברקות הנ"ל הן פרי רוחו של מרן.
יותר מאוחר הייתי נותן שיעור בישיבת רשב"י בתל אביב. היה מרן שליט"א בא פעם או פעמיים בשבוע לתת שיעור בהלכה בשעות הערב לבעלי בתים (את מייסדי "ישיבת רשב"י" הכיר מרן עוד מהיותו במצרים, והחזיק להם טובה). הייתי משתאה לראות מאות בעלי בתים מכל הסוגים: בנאים, טייחים, סיידים וקבלנים, באים בבגדי עבודה לבית הכנסת לשיעורו של מרן שלא להחמיץ אף מלה, והם מרותקים שעתיים שלש לכל מוצא פיו. ומרן נותן להם שיעורים בהלכות חמורות בדיני כירה בשבת (בסימן רנ"ג) וכיוצא בזה, ובשבוע הבא בוחן אותם על מה שלמדו... והם? לא תשבע עין מלראות ולא תימלא אוזן משמוע, ופיהם פערו למלקושו.
מאותה תקופה זכורני שבא פעם רב מבני ברק והסתכל בקנאה גלויה בשיעור, ובצאתי אמר לי: "אסור לגרום טורח ציבור כל כך. אני למשל לא הייתי נותן דרשה לצבור כזה יותר מרבע שעה עד עשרים דקות"... הוא לא רצה לומר את האמת, שאם היה מאריך בדרשתו עשרים ואחת דקות, היו הצבור בורחים, ומשאירים אותו עם ארבעת כותלי בית המדרש...
פעם דרש הרב במה שכתב מרן שמנהג כשר לא לאכול בשר גם ביום העשירי באב, לפי שבאותו יום נשרף בית המקדש, והאריך להסביר מה שאמרו בגמרא (תענית כט.) אילו הייתי שם קבעתיו בעשירי וכו' וכו'. והנה אחר כל האריכות עמד "משכיל" אחד ושאל: "זאת אומרת, בכל חודש אסור לאכול בשר בתשיעי ובעשירי?". הרב השתומם רגע אחד וענה ברצינות גמורה: "רק בחודש אב אמרתי". התבוננתי, שאם היה מחייך למשמע השאלה המוזרה ההיא, היתה זו "סגולה" שהאיש ההוא יברח לחלוטין מלבוא לשיעורים בבית הכנסת. כמה סבלנות, כמה פיקחות וכמה תבונה במעשיו של הרב!
לפעמים בהברקה אחת חורץ משפטו של נער אם ייכנס לבי"ס חילוני או למקום של תורה. מעשה ביהודי אחר מרמת גן, שרצה לחנך את ילדיו ב"רמה גבוהה", ועל בן אחד חשב להכניסו לתיכון שיקבל תעודת בגרות, ומשם לאוניברסיטה וכו', וכו' עד שיהיה "רופא חולים ומתיר אסורים"...בא פעם לשיעורו של מרן במוצאי שבת, ובין הדברים זרק מרן שליט"א לחלל: "תעודת בגרות הם אומרים?! זו תעודת בערות!". הספיקה הערה זו לאבא להכניס את בנו לישיבות תורניות, ואחר שנים היה הבן למנהל מתיבתא, וכל הפירות שיצאו מתחת ידו, זכותם שמורה לרבינו.
אותן תכונות אני מבחין עד היום בשיעוריו של הרב שליט"א במוצאי שבת ב"לווין", שכבר הספיק להכניס תחת כנפיו כארבעים אלף מישראל (כ"י) לשמוע דברי תורה בכל מוצאי שבת ברחבי הארץ (ובעולם). כשהרב דורש על ענין "פסיק רישיה" בשבת, שם מול עיניו את הבחורים הפשוטים הבאים עם קוקו ועגיל. "ואתן נזם על אפך, ועגילים על אזניך, ועטרת תפארת (כיפה מאולתרת) בראשך". והוא מרחיב הדברים ב"פסיק רישיה" כחצי שעה, עד שאפילו השומע בור ועם הארץ, אטום וסתום וחתום, הרב שליט"א פותח לו את הראש. "פסיק רישיה ולא ימות" בניחותא גמורה, עד שיבין את המושג פסיק רישיה. אך לבסוף מעיר ברמז דק: "הפעם הסברנו מושג פסיק רישיה בהרחבה, בשבועות הבאים אני לא אחזור להסביר יותר, שימו לב להזכר"...
חמש מאות מקורות
מי שרוצה לקבל מושג כמה יקר זמנו של רבינו, ידע מעובדא אחת ששמעתי ממקורביו. תשובה נפלאה כתב רבינו (ביבי"א ח"ד חאו"ח סי' לד) בדין "דוד שמש בשבת", שבה כ-500 מקורות תורניים, להתיר השימוש בדוד-שמש בשבת. שמעתי שתשובה זו כתב במשך...שבועיים, כל לילה כחצי שעה! משמע בשש שעות כתב תשובה ארוכה ורחבה זו, שלהעתיקה בכתב יד נדרש יותר מעשר שעות! עכשו צא וחשוב כמה הוא מבזבז למען זיכוי הרבים. בשעה שהרב שליט"א דורש בלויין במוצאי שבת, נראה כאילו הזמן עמד מלכת, כל הזמן נתון לרשותו, והא שופע בדיחות ומוסרים והלכות כמעיין המתגבר. גמר הדרשה - במשך כל השבוע אין לו אפילו חמש דקות לשיחה עם המקורבים ביותר...
סודו של דבר מגלה רבינו בתשובה (ביבי"א ח"ב חאו"ח סוף סימן י"ח) וזה לשונו: "הלא תסמר שערות אנוש בראותו דברי תנא דבי אליהו רבה (פי"א) וז"ל: ושמא תאמר, אותם שבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו? לפי שהיה להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע לקשור חבלים של ברזל במתניהם ולהגביה בגדיהם למעלה מארכובותיהם, ויחזרו בכל ערי ישראל, יום אחד ללכיש, יום אחד לחברון... וילמדו את ישראל... כדי שיתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה... ואנן מה נענה בדורות הללו דאחסור דרי, ועמא דארעא אזלא ומידלדלא, הלא החלש יאמר גיבור אני, להציל מה שניתן להציל". עד כאן. ודברי פי חכם חן.
לא אחת ולא שתים אני מופתע לראות, שמה שאנו מגלים בדרך אגב ובהיסח הדעת, כבר ידוע הוא לרבינו ומביאו בדיוק במקום הצריך לו. לדוגמא, הייתי לומד ירושלמי ברכות בדרך גירסא בעלמא, והנה מצאתי (בפרק ה' דברכות הלכה ב') על מחלוקת התנאים במשנה איפה אומרים "אתה חוננתנו" במוצאי שבת, אם בברכת חונן הדעת (כמנהגנו) או ברכה רביעית בפני עצמה או בברכת מודים, הגמרא שואלת: "שמעון בר ווא בעא קומי רבי יוחנן: דבר שהוא נוהג ובא (בכל שבוע) חכמים חולקים עליו?!" אמרתי בלבי, מכאן סמך יפה להרב יביע אומר, שהקשה על הסוברים שמימי משה רבינו ועד הגאונים הניחו כולם שני זוגות תפילין, שאם כן איך נחלקו הראשונים אם להניח של רש"י או של רבינו תם?! דבר שנוהג ובא בכל יום חכמים חולקים עליו?! והנה יש לו סמך גדול מהירושלמי שלפנינו. הלכתי לפתוח שו"ת יביע אומר ח"א לציין בצדו הערה מירושלמי, והנה כבר קדם וזכה בה רבינו (בחאו"ח סימן ג' אות ט"ו)...
אגב בענין הנדון בתשובה שם, דברי רבינו נכונים לאמיתה של תורה, שחכמי התלמוד לא הניחו שני זוגות תפילין, וכך יוצא להדיא מקושית הגמרא (עירובין צה:) "הניחא דראש, דיד מאי איכא למימר?" וכן מתירוץ הגמרא שם. ולדעתי גם האר"י ז"ל מעולם לא אמר כדבר הזה, רק אמר שאלו ואלו דברי אלקים חיים, וכוונתו ששתי הדעות יש להן שורש למעלה, מעין מה שאמרו בגמרא על דעות בית שמאי ובית הלל, אלו ואלו דברי אלקים חיים, ומכל מקום למעשה ההלכה כבית הלל. ולכן יש לכוין בהנחת שני זוגות תפילין מטעם ספק כדברי מרן השולחן ערוך. וכן מפורש בס' ראשית חכמה (שהיה תלמידם של הרמ"ק והאר"י) ואכמ"ל.
אגב, בזמן האחרון דיבר מרן שליט"א על החיוב להניח תפילין דר"ת, והתבטא שמי שאינו מניח תפילין דר"ת הוא ח"ו ספק קרקפתא דלא מנח תפלין. [יש אומרים שאמר: הוא בגדר קרקפתא דלא מנח תפלין לדעת ר"ת]. שמעתי שלמחרת היום הוזמנו 64 זוגות תפלין של רבינו תם מסופר אחד מירושלים...
בהזדמנות אחרת, הייתי מעיין בשו"ת יביע אומר ח"ו (חיו"ד סי' כ"ט) בדין עשיית מצוה בלא ברכה במקום מטונף, ונפלאתי לפי שעה שלא זכר שר דברי שו"ת תורה לשמה (סימן קל"ב) שעמד בזה. עד שהגעתי למילואים בסוף הספר (עמוד שסא) וראיתי שציין לדברי תורה לשמה! כנראה בשעה שכתב מרן שליט"א התשובה בפנים עדיין לא הופיע תורה לשמה (אם כי נראה במקום אחר - בח"א חאו"ח סי' ל"ח אות י"א - שהיה לו לרבינו ס' תורה לשמה בכת"י. ואם כנים הדברים, ראוי לפרסם ולהדפיס את הסימנים החסרים בתורה לשמה הנדפס, כידוע שנדפסו רק תקכ"ד סימנים וחסרו צ"ח סימנים). 
פעם בילדותי (בשנת התש"ך) כתבתי שו"ת בענין ספירת העומר בכתב, ומענין לענין נגעתי בדין מנין ישראל בכתב. הבאתי דברי הרא"ם (בריש פרשת כי תשא) שכתב דכשאינו מונה את כל ישראל אין חשש איסור, ותמהתי עליו ממשנה בריש פרק שני דיומא (ובגמרא שם) ובפירוש הרע"ב שאסור למנות "אנשים" מישראל, ונשארתי בצריך עיון. והנה לאחר 14 שנה (!) היה מִפְקַד אוכלוסיא מטעם השלטונות בא"י, ורבני בני ברק עמדו כחומה בצורה נגד זה מפני האיסור למנות את ישראל. מרן נר"ו בדרשה במוצאי שבת הקיף את הנושא מכל צדדיו, ובדרך אגב הזכיר במפתיע את דברי הרא"ם הנ"ל, וסיפר שהקשו עליו מגמרא ביומא (הנ"ל) הרב טורי זהב בס' דברי דוד והגאון ר' דוד פארדו ז"ל בס' משכיל לדוד. ומרן החיד"א בס' יעיר אזן ומהר"י עייאש בס' וזאת ליהודה מיישבים דברי הרא"ם, שמן התורה אין איסור אלא במניית כל ישראל או רובם, ומדרבנן גם במיעוטן אסור. עד כאן. ראיתי איך קושיא שהעיקה לי במשך 14 שנה, תורצה כלאחר יד (ואולי זה טעמו של יואב בן צרויה שלא מנה את שבט לוי ובנימין כמבואר בדברי הימים א' (כ"ו ו'). כי חשב דדוקא בכל ישראל ממש אסור מדאורייתא, ותיהוי מיהא הצלה פורתא. ולא ידע דקי"ל בכל התורה רובו ככולו). 
"כחא דהיתרא"
מפורסם ברבים "כחא דהיתרא" של רבנו, וגם זה נובע מזיכוי הרבים. בא פעם יהודי חרדי מנתיבות וסיפר לי, שנכשל באיסור כרת ממש רח"ל לא אחת ולא שתים, כי אשתו נפלה על הרגל וקיבלה טיפול בגבס, והרופא אמר שצריכה לישאר בגבס ארבעה חדשים. שאל לרבנים ואמרו לו שאין לה תקנה לטבול עד שיורידו הגבס. לא יכול היה לעמוד נגד יצר הרע ארבעה חדשים, ונכשל ושואל תיקון...לבסוף מתברר שאחרי חודש בלבד הסירה את הגבס, והיצר הרע שיחק בו וברבנים המורים גם יחד. באו להצילו מאיסור חציצה במיעוטו דרבנן, והכשילוהו באיסור כרת דאורייתא. לו היו מעיינים בספר נפש חיה למורנו הגאון ר' רפאל כדיר צבאן זצ"ל, רבה של נתיבות, היו מוצאים אפשרות להקל בזה. כי שם (במערכת הטי"ת אות ה') הובאה תשובת מרן שליט"א בענין זה מחודש טבת התש"ל, ושם כותב שאם יש כאב בהסרת הגבס ע"י רופא בתוך זמנו הרי מיעוטו שאינו מקפיד. ומכל מקום אם לא נשאר הרבה זמן להסרת הגבס טוב מאד שיהיה הבעל גבור הכובש את יצרו להתאפק זמן מה, אך אם הדבר נמשך כמה חדשים יוכל להקל, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות. ע"ש. (וכיוצא בזה כתבו האחרונים בסתימה זמנית בשן שאם עומדת להשאר בשן שלשים יום או יותר מעת טבילה אפשר להקל. ועיין בספר בדי השלחן על הלכות נדה סימן קצ"ח אות קע"ט. ועיין בגמרא יבמות דף קי"א סע"ב עד תלתין יומין מוקים איניש אנפשיה וכו'). 
להחזיר עטרת ההלכה ליושנה

< למאמר הבא
למאמר הקודם >

מרן ראש הישיבה

3.5K
1.5K
38

מאמרים חדשים

!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0