213

המלך בשדה!!!

הרב ניר אריאל שליט"א | בין המצרים

אני זוכר שהבטיחו לי בשמך, שגם אם אהיה בשעה קשה, שהצרות שלי כבר מצאו אותי, ואני בידיים שלהם, אני יכול לקרוא אליך...

print
אא

כולנו מכירים את הסיפור על מנשה מלך ישראל, שלא הניח עבודה זרה בעולם שלא עבד אותה, לא הניח עבירה בעולם שלא עבר אותה, והכל עשה "לשם שמים" לא מתוך הנאה או תאבון חלילה, רק להכעיס!!! חטא והחטיא את הרבים, ומנע מישראל לעבוד את ה' בימיו, השכיח ואיבד מעם ישראל את שם ה' בתהום הנשייה על כן נקרא שמו מנשה... "וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד, עד אשר מילא את ירושלים מפה לפה..."
 
ויהי היום, ומגיע מלך בבל ומוריד אותו לבבל, ונגזר דינו למוות נורא - להתבשל בסיר, שמים את הסיר על העצים, מכניסים את מנשה לבפנים ומחכים, יש לו חצי שעה להפוך למרק תימני, ומנשה שלנו מתחיל לזעוק ולקרוא לכל עבודה זרה שבעולם, הרשע הזה אינו על פיתחו של גיהנם הוא כבר בפנים, ומתחיל להתבשל, אבל הוא מנסה את מזלו אולי...
 
כיוון שראה שלא הועיל לו כלום אמר: זוכר הייתי מה שאבי היה מקריא אותי, "בצר לך ומצאוך כל הרעות האלה ושבת עד ה' אלוקיך..." הוא במצבו במקום לבוא בטענות לעצמו, בא בטענה לקב"ה, אני זוכר שהבטיחו לי בשמך, שגם אם אהיה בשעה קשה, שהצרות שלי כבר מצאו אותי, ואני בידיים שלהם, אני יכול לקרוא אליך... הריני קורא אליך אם אתה עונה לי מוטב, ואם לא הרי אתה כאחד מהם, כאחד מכל שאר האלוהויות שקראתי בשמם...
 
והיו מלאכי השרת מסתמים חלוני רקיע, שלא תעלה תפילתו, ואילו ה' חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד, וקבל תפילתו ותשובתו, והיו מלאכי השרת אומרים אדם ש... אתה מקבלו בתשובה? אמר להם, אם איני מקבלו בתשובה, הריני נועל דלת בפני כל בעלי תשובה. והציל את מנשה, והשיבו לירושלים על כנפי רוח, והושיבו על כסא מלכותו...
 
אם כן ראינו, כי ימינו של ה' פתוחה לקבל שבים, מכל מצב בכל זמן, והדרכים אל ה' תמיד פתוחות, והחתירה מתחת כסא הכבוד מוכנה ומזומנה, אם כן מה מעכב אותנו מלחזור בתשובה, אין זה אלא שקל לפתוח שערי שמים, מלפתוח את הלב, אין זה אלא מפני שהמלאכים אינם סוגרים חלוני רקיע, אבל מסובבים אותנו, וסוגרים לאדם את חלונות הלב.
 
משל למלך שסרחו עליו כמה מאוהביו, והחליטו למרוד בו, אולם הקשר נתגלה, ובבית הדין נגזר עליהם עונש מיתה. והמלך אוהבם עדיין בכל ליבו, אלא שאת פסק הדין אי אפשר לבטל, מה עשה? ציווה שביום עלייתו למלוכה, יום הנחת הכתר על ראשו היום שבו עלה לשלטון - יהיה יום מיוחד, וביום זה יוכל כל אדם לבוא ולבקש חנינה, לבקש סליחה, וסליחתו תתקבל, ועונשו יתבטל, וישוב והיה כאחד האדם. וביום זה כל שערי הארמון פתוחים לרווחה, ואין רשות לאדם לסוגרם עד הערב, שכל מי שירצה יוכל לבוא ולבקש סליחה.
 
ידעו שריו הנאמנים כלפי מי הדברים מכוונים, ולמי המלך מחכה, והלכו הם וטיכסו עצה, הלא אם כל אדם יוכל לבקש סליחה, אין משפט ואין מלוכה, כל אדם יעשה מה שליבו חפץ, בידעו שיהיה אשר יהיה, יחכה ליום המלוכה והכל יתחיל מההתחלה, הלא מלך במשפט יעמיד ארץ, התקדים מסוכן מדי, אלמלי מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו, מה נעשה?
 
אי אפשר לתת למפגש הזה, לסליחה הזאת, לצאת לפועל, לסגור השערים הלא אי אפשר, המלך מסתכל ומסתובב כארי בסוגר, מחכה הוא לאוהביו, ובודק תמיד אם השערים פתוחים ואין דרך לסוגרם, ישבו וחשבו והחליטו, אם אין דרך לסגור את שערי הארמון ואת דרכי הגישה אליו בפקודה, הלא אפשר לסגור את האנשים המורדים בביתם, שלא יוכלו לצאת ולבוא, וכך סברו ועשו, הלכו וסגרו את אוהביו של המלך, שמו עליהם חיילים משמר בתוך משמר בביתם, אין יוצא ואין בא...
 
והשערים פתוחים הם, המלך מחכה, יושב על כיסאו וממתין, ומחכה ומצפה, עובר הוא משער לשער ומשקפת בידו הדלתות פתוחות, הדרך פנויה ואיש מאוהביו לא בא... ממתין ומצפה, ושריו הנאמנים על ידו, הם מחכים שכל דקה תעבור שהיום יגמר, והוא סופר כל דקה... ליבו הומה ומפרפר, הן קרבה השעה, הרי אם לא יבואו היום, אי אפשר כל יום לעשות כזאת הצגה... יושב, ודואג, וחושב... נדמה שכבר הבין מה מונע מאוהביו להגיע אליו, נדמה שחש בליבו שמשהו מעכב... אבל שייגש הוא אליהם הרי זה אי אפשר?
 
יושב הוא אפוף ברעיוניו, החליט שיודע הוא מה יעשה, יוצא הוא בכרכרה פתוחה ברחובה של עיר, ומצוה לנגן את המנון המדינה ולתקוע לפניו בחצוצרות ושופר... הן מלך הוא, ובהישמע ההמנון הכל חייבים לצאת לפניו, ולעמוד דום, איש בל יעדר, וכל חייל שלא ישמע להוראה זו, אחת דתו למיתה... עובר הוא ליד בתי אוהביו ומצוה לתקוע בשופר וחצוצרה, והחיילים יוצאים מהבית אחד אחד ועומדים לפניו בדום, ואז אוהביו יכולים לגשת אליו, לבקש מחילה, להביע סליחה עמוקה, להתחנן לחנינה...
 
מלאכי השרת יודעים את השערים, אי אפשר לסגור, הולכים הם וסוגרים את האדם, סוגרים את ליבו...אבל המלך מחליט לצאת ושיתקעו לפניו בשופר, ובזמן תקיעת השופר מלאכי מעלה כבר אינם יכולים לזוז, עומדים הם בדום מתוח מפני הדר גאונו של מלכו של עולם, הן חייליו הם כולם, וחייבים בכבודו.
 
ואנו, האם נשכיל בזמן הזה, לגשת לבקש חמלה וחנינה, מלפני צור שוכן מעונה?

 

לעוד מאמרים של הרב ניר אריאל שליט"א
למאמר הבא >
< למאמר הקודם

הרב ניר אריאל שליט"א

1
1
41

מאמרים חדשים

!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0