197

הרב המגיה| והוא יגיה - חלק ד’

הרב יהונתן מאזוז | לימוד התורה

כאשר קיבל חידוש לבדיקה ללא ציון המסכת והדף, התבטא רבנו בבדיחותא: "הוא רוצה לבחון אותי, אם אדע להיכן שייך החידוש..." לחלק ג'

print
אא


איש אשר כברכתו ברך אותם
בשנת התשמ"ג, ישיבתנו הקדושה הֶעֱתִיקָה את מקומה בתוך בני ברק מרחוב הרב שר 14 אל רחוב הרב עוזיאל 26. ואך טבעי הוא שרבנו שביתו שכן ברחוב הסמוך, החל להגיע לישיבה תכופות הן לתפלות שחרית בקביעות והן ללימוד בהיכל הישיבה.

רבים מהבוגרים בוודאי זוכרים את התור המשתרך של הבחורים שהיו מתייצבים אחר תפלת שחרית לקבל את ברכתו – ברכת כהן. למרות גילו המבוגר, היה רבנו בסבלנות אין קץ ובחביבות מיוחדת נותן לכל אחד לנשק את ידו הקדושה קודם הברכה, מניח ידיו על ראשו ומברך ואח"כ שוב פעם נותן את ידו לנשיקה. וכל אחד מתברך מחדש מתחילת הנוסח "מי שברך", ואח"כ ברכת כהנים ושיר למעלות, כאילו כל עתותיו בידו. מעולם לא היה מקצר ואומר: "ובכלל הברכה יברך את...", אלא כל אחד זכה לברכה אישית.
 
מחזה זה היה חוזר על עצמו גם אחר תפלות מנחה וערבית בביהכ"נ אליהו הנביא הסמוך לישיבה. אנשים עוצרים את רבנו ברחוב ומבקשים ברכה ולאחר כמה מטרים מגיע אדם אחר ובקשתו בפיו וכן הלאה. כששאלו ידידו ר' מאיר חורי זצ"ל מאין הכח והסבלנות לברך כל אחד ואחד בארוכה ובלי טרוניא? השיב רבנו בפשטות: "כל המברך מתברך! ככל שאני אברך יותר אנשים, כך אתברך יותר".

לעתים, כשהיה רבנו מברך, היה מבקש לפנ"כ מהמתברך לקבל איזו קבלה על עצמו. והיה אומר בענוותו שעי"ז יש לו יכולת לבקש מהקב"ה שהברכה תועיל. ואם היה רואה שמבקש הברכה הגיע לגיל הנישואין ועדיין אינו נשוי, היה מזרזו להינשא, ושהעיקר שתהיה צנועה ומיוחסת ולא להסתכל על הצד הכספי. כמו כן כשבא אליו תלמידו הרב יוסף כהן הנ"ל ובשרו שעומד לקנות דירה וביקש ברכה, א"ל רבנו קודם לכן: אני מקוה שהדירה במקום של שומרי שבת עם שכנים טובים, וכשהשיבו שאכן קנה במקום תורני, מיד רבנו הניח ידיו על ראשו וברכו מכל הלב.
 
חיבור טבעי
במוחם של רבני הישיבה שליט"א עלה רעיון עצום, להשתמש בכישוריו העצומים של רבנו בהגהה עיונית, ומיד שעברה הישיבה בסמוך לביתו, בקשוהו לשמש כבודק החידושים בישיבה, הן בסגנון והן בתוכן החידושים, מה ראוי לכתיבה ומה פשוט מדאי או שגוי. ואכן, לא היה 'שידוך' טבעי מזה. רבנו ניאות בשמחה ליטול המשרה על שכמו, ובכל יום שלישי היה מגיע עם תיקו השחור בשעה 13.30 אל הכיתה הסמוכה למעלית מצד ימין בקומה שלישית (היכן שכיום שוכן משרדו של הרה"ג המשגיח רבי יורם חדאד שליט"א). מוציא היה מתיקו את חבילת החידושים שקיבל מהבחורים בשבוע שעבר.

בהקשר לכך, מתרפקים תלמידיו בערגה על העבר, ומספרים כי היו נכונים ליום השלישי שנכפל בו כי טוב, ומצפים בכליון עיניים לבואו של רבי נסים מביתו כשבידיו תכריכי הכתבים עם החידושים. סקרנות רבה מלאה את לבם לראות היעמדו דבריהם לפני הרב המגיה. דבר זה היה מעניק להם סיפוק ותמריץ בלימוד.

נושא החידושים עליהם השית עינו לא היה מוגבל, שליטתו הרחבה בכל מכמני התורה הרשתה לו להגיה הן חדושי בחורים בעיון, בעומק הסוגיות מהרש"א ומש"ך במסכתות הנלמדות, והן חדושים במסכתות נדחות בסדר קדשים וכיו"ב שחודשו בבקיאות או בדרך אגב מהסוגיות בעיון. ואפילו חדושים קלים עה"ת או הלכתיים בש"ע ורמב"ם. בקלות עיונו צולל היה במהרה אל עומק הענין, מתקן בלשון, ואם אכן הדברים נכונים מאשר את החידוש. פעמים מוסיף נופך משלו תירוץ או סיוע לדברים, וכן כאשר היה רואה שהחידוש פשוט מדאי, היה מוסיף בהערתו תוספת נופך למתק הענין ואז החידוש מאיר באור חדש. אך מה יעשה הרב כשהחידוש מצד אחד אינו טעות אך מצד שני הוא דחוק מדאי או רחוק מהסברא? רבנו באופן כזה היה מסמן שלשה עיגולים בראש הדף, ונותן את הבחירה ביד הבחורים.

כאשר קיבל חידוש לבדיקה ללא ציון המסכת והדף, התבטא רבנו בבדיחותא: "הוא רוצה לבחון אותי, אם אדע להיכן שייך החידוש...". בכל זאת היה עמל ומוצא לאיזו מסכת שייך החידוש ומגיה אותו, אע"פ שלכאורה היה ראוי להשאירו ללא הגהה, על מנת שהבחור ילמד לפעם אחרת, אך רבנו לא ראה קשר בין הדברים את הערתו אמר, אבל החידוש מצדו נבדק.

גם לעת זקנה היה רבנו מגיע לישיבה ומביא לבחורים את חידושיהם, אך במאמץ רב עלה לו הדבר, הקריאה כבר קשתה עליו והיה עובר על החידוש עם זכוכית מגדלת ומעיר בשולי הגליון מבלי לראות את אשר יכתוב.

בנוסף, שימש רבנו כאחד הבוחנים בישיבה גדולה על "איסור והיתר", כפי שידוע שמחוץ למבחן ברבנות היו נבחנים אצל גדולי הדור כמרן הגרע"י שליט"א, הגר"ש משאש זצ"ל, מרן ראש הישיבה שליט"א ועוד... רבנו היה רגיל לבחון מתוך ספר כף החיים בהיותו ספר כולל כל הפוסקים וכל המקרים. אחד מן התלמידים שנבחנו אצלו, נזכר שכאשר תלמיד לא ענה נכון, כדי לא לביישו, היה מעיר בנעימות "אבל הפוסקים לא כתבו כך"...

גם בשנותיו האחרונות שהפסיק להגיה חדושים, לא פסק רבנו מלבוא לישיבה לתפלת שחרית תוך כדי שנעזר בבחורי הישיבה, ובתפלות מנחה וערבית היו באים אברכי הישיבה לביתו ומתפללים עמו, ואז הציע אחד האברכים לרבנו לומר דברי תורה בין מנחה לערבית. רבנו הסכים ומני אז בסוף תפלת מנחה בזמן שכולם לוחשים למנצח בנגינות, רבנו היה מציץ בחומש שלפניו, ומיד בסיום תפלת מנחה היה נעמד במקומו ומרצה את החידושים שעלו לו באותו רגע. על הרוב היה מפרש פשטי הפסוקים והיה אומר: "רש"י בענוה שלו כאשר המדרש מסתדר עם הפשט, גם אם אינו הפשט לגמרי, רש"י מעדיף להביאו מלחדש פשט משלו. אמנם המפרשים הסכימו לנו לפרש גם אחרת ולכן..." והיה מפרש את הפסוק לפי דרכו בפשט נחמד.

בסוף ימיו חי רבנו בבית בנו שיחיה ביישוב בית א-ל, וביום ג' בניסן התשס"ח חיים לכל ישראל שבק, וראה זה פלא יום פטירתו חל ביום שלישי, היום שבו הגיע תמיד ובמסירות אל הישיבה עבור הבחורים, אותו היום גם כן הובא אל הישיבה ג"כ, והפעם בכדי שהבחורים ישיבו לו מעט מגמולו הטוב וכבודו האחרון.

כתבי יד רבים הותיר רבנו אחריו ברכה. בחייו הוציא רבנו שו"ת מעשה נסים ה"ח, שו"ת קצרים ונחמדים כשבסופם קונטרסים מעשיות מרבותינו נו"ן שראה במו עיניו או שמע ממקור נאמן. הספרים נערכו ע"י תלמידו המובהק ר' יוסף הכהן שליט"א.

מתוך כת"י שנמסרו לידי ידידנו הרה"ג ר' אליהו סעאדה שליט"א יצא לאור בחדשים האחרונים כרך ענק בגודלו ובכמותו ובאיכותו וכולו סובב רק פרק ראשון דביצה, ועוד ידו נטויה.

ובהזדמנות זו, נבקש מכל בוגרינו כל מי שבידו כת"י או חדושים מרבנו נא לשולחם לכתובת הרה"ג ר' אליהו סעאדה שליט"א תל ציון ד.נ. ירושלים.

(המאמר ברובו בנוי על ספרו הנפלא של מעלת ידידנו הרה"ג ר' יוסף הכהן שליט"א "מעשה נסים – עשה לך רב" המכיל חק"ת פירושים בדרך פרד"ס על משנת "עשה לך רב וקנה לך חבר" משובץ בפנינים והנהגות רבנו הגדול זיע"א יישר כוחו וחילו. יה"ר שיזכה להוציא עוד חבורים לאור עולם).

לעוד מאמרים של הרב יהונתן מאזוז
למאמר הבא >
< למאמר הקודם

הרב יהונתן מאזוז

0.9K
0
8

מאמרים חדשים

!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0