175

מנהג הלבושים בג’רבא

רב אורח | דף יומי

ידוע מנהגם של בני עיר התורה ג'רבא בדור הקודם, כשהיו עושים סעודת סיום מסכת, היה הרב המסיים או אחד מהתלמידי חכמים שבסעודה, אומר דברי תורה בדרך דרוש ורמז, על המשנה האחרונה (או הקטע האחרון בגמרא) של אותה מסכת, וקוראים לזה "לבוש", כלומר שמלבישים על המשנה פירוש שאינו כפשוטה. לקראת ערב פסח יום בו נערכים "שיא" של סיומי מסכת - ננסה לברר שורש מנהג זה.

print
אא

והנה ראיתי להמקובל האלהי הגאון רבי אברהם הכהן זצ"ל מהרובע הקטן בג'רבא, שחיבר על זה ספר שלם הנקרא "ולבש הכהן" (ג'רבא התרפ''ז), ויש בו לבושים על רוב מסכתות הש"ס. ובראשית הלבוש הראשון בספרו (עמ"ס סוכה) כתב וז"ל: לא נעלם מעיני רבותי, שהראשונים נוחי נפש למדו לשונם לפרש סיום המסכתא בדרך רמ'ז הרומ'ז על האר'ש, מרוב שמחתם בסיום משנתם וכו'. עכ"ל. וכן בלבוש שאחריו (עמ"ס ביצה) כתב: מנהגן של ישראל תורה הוא, להלביש סיום המסכתא ברמזים, כאשר למדונו חוזים וכו'. ע"ש. ומדבריו מבואר שהוא מנהג קדום מאד, עוד מחכמי ג'רבא הקדמונים.

ואכן בספר תולדות יצחק להגאון רבי יצחק חדאד זצ"ל הראשון, שהוא החיבור התורני הראשון שהודפס מאת חכמי ג'רבא (בשנת התקכ"ב, לפני כמאתיים וחמישים שנה), ג"כ נמצאים כמה "לבושים" על סיומי מסכתות. ויש אומרים שהוא זה שהמציא שיטה זו, אך מפשטות דבריו שמפרש כן, נראה שנהגו כן עוד לפניו, רק שלא נמצא בכתובים (וראה בסוף מסכת פסחים שהביא "לבוש" מרבו הגאון ר' נסים כייאט זצ"ל), שאם היה זה הוא "הממציא" היה לו לבאר זאת. וכן בספר משחת אהרן להגאון רבי אהרן פרץ זצ"ל הלך בשיטה זו (והוא ידידו ובן דורו של הגאון הרי''ח הנזכר). ולאחרונה יצאו לאור עולם סדרת הספרים תרומת הדשן, חידושי ש"ס להגאון רבי צמח הכהן זצ"ל תלמידו של רבי אהרן הנזכר, שהלך גם הוא בדרך זו, וחלק ששי מספרו כולו מלא וגדוש בלבושים על הרבה ממסכתות הש"ס, מלבד עוד כמה לבושים שכתב בסוף חידושי המסכתות בשאר החלקים. אלא שנראה מדבריו שעשה כן מחמת המנהג בלבד, ולדידיה לא סבירא ליה, כמו שכתב בתחילת הלבוש למסכת שבת וזה לשונו: ידוע הדבר ומפורסם הענין שלא ישנה אדם ממנהג העיר מפני המחלוקת, ומכיון דמנהגנו פה הכא עיר ג'רבא ללבש חתימת המסכתות וכו'. עכ"ל. וכן בלבוש למסכת זבחים כתב בראשו וז"ל: ידוע הדבר ומפורסם המנהג לרמוז בחתימת המסכתות, לכן הוכרחתי לרמוז כפי אשר יורוני מן השמים וכו'. עכ"ל. ובלבוש למסכת נדרים כתב: לבוש בדרך הרמז כמו שנהגו קדמונינו, ויש להם על מה שיסמוכו. ע"כ. נראה מכל זה שלא היתה דעתו נוחה מכל הרמזים הללו שהם לכאורה מוציאים דברי התנאים מפשוטם, אלא דבאתרא דנהוג נהוג, ואין לשנות מפני המחלוקת.

ובאמת שטענה זו הועלתה על ידי כליל המדעים ואבי הפשטנים הגאון רבי משה הכהן זצ''ל, בספרו ישמח משה (בקובץ תורת משה), קודם שכתב ''לבוש'' למסכת שביעית וז''ל: אמר המחבר, ה' הוא יודע כי מיום עומדי על דעתי, אין דעתי נוחה בכל אלה לפרש דברי המשנה האחרונה בדרך דרש ומוסר, כי אין זה במשמעות דברי התנא, אך אח''כ כיון שראיתי שכמה גדולים דרכו בדרך זה, ומכללם הרב טור ברקת שפירש השלחן ערוך באופן זה, וכן הרב מעשה רוקח שפירש גם המשניות באופן זה, והרב הון עשיר שעשה ג''כ כמה רמזים במשניות, ואף גם זאת המגיד פירש למרן זצ''ל כמה לשונות בש''ס ומשנה בדרך רמז, וגם גורי האר''י פירשו כמה משניות גם הם בדרך זו, איכו השתא כיון דחזינא לכל הני מורי קמאי, וגם להפצרת בני הישיבה הי''ו, עלייהו דקמאי קא סמיכנא וזה החלי וכו'. עכ''ל. וכן כתב שם בספרו עוד כמה לבושים.

נמצא דהוא מותיב לה והוא מפרק לה, שכן מצאנו ראינו לכמה וכמה גדולים שנהגו כן. ויש להוסיף גדולה מזאת, שעשה הגאון רבי דוד פארדו זצ''ל בספרו למנצח לדוד, שפירש בדרך דרש כל הסימנים המובאים בגמ', כשמביאה כמה תירוצים בענין מסויים וכיוצא בו. עיין עליו. וכן ידוע הרמז על ''חמוקי ירכייך'' שהוא ראשי תיבות חסורי מחסרא והכי קתני, שכל פעם שמחסר התנא במה שהשלימו האמוראים בגמ', יש בזה טעם נסתר ע''פ הסוד אמאי תני הכי. וכן ראיתי כתוב בשם ספר יסוד ושורש העבודה (שער ו' פרק ה') שכל מה ששנו חכמים במשנה ובתלמוד, לבד הפירוש הפשוט והנגלה שבהם, ג''כ שם רמז ואין מספר לסודות שבהם, כמבואר בזוה''ק (פינחס דף רמ''ד ע''ב) ''ורבנן דמתניתין ואמוראים, כל תלמודא דילהון על רזין דאורייתא סדרו ליה''. עכ''ד. ועיין עוד בספר ארים נסי - גיטין במבוא (עמ' 52). [וכן מרן החיד''א בספרו שמחת הרגל על ההגדה, בלימוד ב' כתב לפרש משנה בפסחים (דף ט''ל ע''ב) בדרך דרש ומוסר. ע''ש.

ואכן בני האי ג'רבא הנאמנים למסורת אבותיהם ולמנהגיהם, לא זנחו אף מנהג זה, כמו שרואים בספריהם, ואף הזכיר מנהג זה מרן רבנו כלפון משה הכהן זצ"ל בספרו ברית כהונה חלק אורח חיים (מערכת ל' אות י"ב), וכתב שהוא מנהג קדום מאד, וציין לכמה ספרים שעשו כן: מעיל יעקב להגאון ר' יעקב הכהן זצ"ל, ילדי יוסף להגאון ר' יוסף ברבי זצ"ל, ומר זקנו הגאון ר' שאול הכהן זצ"ל [אבי הגאון רבי משה הנזכר]. ע"ש. וראיתי לציין כאן עוד כמה מספרי חכמי ג'רבא שכתבו לבושים והם: הרה"ג רבי יעקב חורי זצ"ל בקונטרס בני יעקב (בסוף ספר קול יעקב - פיוטים), מרן הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ''ל בספרו פרחי כהונה, הגאון רבי בן ציון הכהן זצ"ל (מקורו מג'רבא ושימש כרבה של זוארה - לוב), בספרו יתן מציון חידושי ש"ס, כתב קונטרס לבוש מלכות על דרך זו, הגאון רבי מרדכי סגרון זצ"ל בספרו דברי מרדכי עה"ת (פרשת ויקרא אות י"ד) כתב לבוש למסכת ערכין ומגילה, הגאון רבי שלמה מאזוז זצ"ל בספרו מדרש שלמה (עמוד ס"ח - ס"ט), ושם כותב: הלבוש שאחרי זה אמרתיו ביום אסרו חג שבועות של שנת התרפ"ז והוטב אצלם וכו'. ע"ש. וכן הרה"ג רבי חי חדאד זצ"ל בסוף ספרו אבישוע. ועוד ועוד.  

ואמנם לכאורה נראה שהוא רק מנהג קהילות ג'רבא, וכמו שכתב בפשיטות מוה"ר הגאון רבי בוגיד סעדון זצ"ל, במבואו לספר משחת אהרן במהדורה החדשה ''שלא נמצא כן לחכמים ורבנים הספרדים ואשכנזים''. אלא שמצאתי וגם ראיתי להאדמו"ר ממונקאטש ר' חיים אלעזר שפירא זצ"ל (בעל שו"ת מנחת אלעזר) בקונטרס דברי תורה מהדורא תליתאי (סימן א'), שכתב בפשטות פירוש לסיום מסכת ביצה שדרש בישיבתו בשנת התרפ"ז, בדרך דרש על דברי הגמרא. ונראה שגם אצלם נהגו בזה. [וכן הראני ידידי ר' יצחק משה הי''ו, להגרי''ח סופר זצ''ל בספרו חיים עד העולם, שהלך בדרך זו, ראה בסיומו למסכת בבא מציעא]. וכעין זה יש ספר הדרת מרדכי (ניו יורק ת''ש) להרה''ג ר' יעקב הכהן זצ''ל, הכולל דרושים ופלפולים לסיומי מסכת, ובהקדמתו כתב: פעם אחת בימי חורפי הצעתי איזה דבר חידוש לפני רב גדול, והגיד לי כי החד''ת שלכם יאות בעד הדרן, מטעם בהדרן נאמרו דברים התלויים על בלימה, בלי שום יסוד רק לחבר חבל בחבל נימא בנימא, אף שאין שייכות בעיקר זה לזה. ע''ש.

וכן מצאתי עוד ספר הדרת מרדכי (ווילנא תרנ''ט) להגאון רבי מרדכי אב''ד אסמינא, ובו פלפולים לסיומי ש''ס, ובהקדמת המו''ל כתב בין הדברים: ובפרט דברים שאינם אלא לפלפולא בעלמא הנאמרים בדרך עראי לחידודי ולבדוחי רבנן ביומי טבי דסיומי ופתיחתי וכו', ויפה דימה רבנו באחת מפתיחותיו את חלקי ההדרן שנהגו המפלפלין לדורשן, לדוגמא מדרך העולם, בהשיא איש את בתו, עשה יעשה לה ערכי בגדים מחומר טוב, לא כן השמלה אשר הוא עושה לה ללבוש בשעת חופתה, עושים מחומר דק ורך, ואין מביטים אז על טיב החומר וקיומו, יען כי אינה עשויה ללבוש בכל יום, ורק על יופיה וחין ערכה, ולכן יעשוה ויפארוה ברקמות וציצים ופרחים וכו'. ככה בסיים איש, ומה גם חבורה שלימה מסכתא אחת מש''ס, איתא בזוה''ק שהוא יום שמחה לפני המקום, כעין אפיריון ויומא דהילולא, והקב''ה חדי בה כחתן עם הכלה, ולכן נהגו לעשות לה ''שמלה חדשה'' (לבוש!) וכו' מבלי הבט אל חומר הענין שיהיה בנוי כחומה בצורה וכו'. ע''ש.

נמצינו למדים שמנהג זה קדום מאוד, ויש לו יסודות נאמנים כמו שכתב הגאון ישמח משה זצ''ל (וע''ע להרב יהודה חדאד שליט''א בפתיחתו לספר משחת אהרן הנד''מ עמ' י''ט). ואם כי יש מחכמי אשכנז שנהגו לעשות בו פלפולים ומגדלים הפורחים באויר, למנהגנו אנו אינם פורחים כלל, אלא אדרבה מגלים פירושים מחודשים אשר אפשר שנתכוונו בהם רז''ל בדרך דרש ומוסר. על כן ראוי לחזק מנהג זה, וכמו שהביאו מוהרמ''ך זצ''ל בספרו ברית כהונה, שמטרתו להחזיק במנהגי אבותינו. ואם המסיים מסכת אין בידו ''לייצר'' מעצמו ''לבוש'', הלא כל האר'ש לפניו, ספרי חכמי ג'רבא מלאים זיו ומפיקים נוגה, מאלו הנזכרים לעיל ועוד.    

לעוד מאמרים של רב אורח
למאמר הבא >
< למאמר הקודם

רב אורח

12
121
38

מאמרים חדשים

!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0