172

"הכנסת אורחים" - רק לא בליל הסדר?!

הרב אדיר כהן | פסח

בשעה שכולנו מסיבים על מצעי משי ורקמה, מרחיבים את הלבבות וקוראים "כל דכפין יתי ויכול" ישנם כאלו שמגיפים את הדלתות לבל יהין אורח זר לחמוק לשלחן החג | מנהג ישראל תורה או מנהג נשים זקנות | ומה הקשר בין קלגסי האינקוויזיציה הנוראה ליהדות טריפולי וג'רבא |

print
אא

את קריאת ההגדה בליל התקדש חג החירות פותחים המוני בית ישראל בקריאה לבבית "כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח". ואכן, ברוך אומר ועושה, רבים רבים מארחים בבתיהם אורחים קרובים ורחוקים, אשר מסיבות שונות לא יכלו לעשות את הסדר בביתם, ומתארחים אצל קרוביהם ומכריהם, ולעיתים אף אצל זרים, ויחדיו מקיימים מצוות ליל הסדר בנעימה קדושה, בשמחה ודיצות, אהבה ואחוה שלום ורעות.

שונה הדבר אצל רבים מיוצאי ג'רבא, ולוב, אשר להיפך מזה, מקפידים שלא להכניס אורחים בליל הסדר ובליל ר"ח ניסן. לעיתים קרה בעקבות "מנהג" משונה זה, שאורחים יקרים מאחינו בית ישראל שנקלעו בזמנים אלו למקומות אלו, נאלצו להשאר לבדם ללא קורת גג, לולא פקחותם של כמה חכמים שעקפו מנהג זה והכניסום לביתם. ועל כך יעידו העובדות הבאות.

בזמנו של מר זקננו מרן הגאון רבי שאול הכהן זצ"ל, ראב"ד ג'רבא, אחר שגמרו תפלת ערבית של החג בבית הכנסת העתיק 'אלגריבה', והחלו האנשים לצאת, שם לב בנו של הרב, הנער הצעיר רבי משה (שלימים נתפרסם אף הוא כגדול בתורה), לאורח זר שהגיע ממדינת הים, שאף אחד לא פונה אליו וקורא לו לבוא ולהתארח אצלו. כך לאט לאט התפזרו המתפללים לבתיהם עד שנשאר האורח לבדו. לבו של הנער הצעיר נקרע בקרבו, כיצד יתכן להשאיר את האורח הזר לבדו בליל קדוש ונשגב זה, בלא אכילה ובלא לינה?! ללא היסוס ניגש אל האורח והפציר בא לבא ולהתארח בבית אביו.

בבואם אל הבית, אשת הרב ניצבה לעומתם בפתח הבית, וביקשה מרבי משה שלא להכניס את האורח כמנהג. מיד קפץ הנער ונשבע שבועה חמורה, כי במקום שיחוג האורח, יחוג גם הוא. ואמר לה בנועם שיח: איך אנחנו אומרים בלילה הזה "כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח", והאורח הזה יהיה בודד וגלמוד בביהכ"נ. בעל כרחה נאלצה אשת הרב לעבור על המנהג, ונשאר עמם האורח בליל פסח.

מרן עמוד ההוראה הגאון רבי כלפון משה הכהן זצ"ל בספרו ברית כהונה (אורח חיים מערכת פ' אות י"ט) הביא מעשה זה, וסיים: "ומאז נתבטל מבינינו המנהג הנזכר. וכן ביטלוהו כמה וכמה מהק"ק ולא נשאר זה רק אצל איזה המונים המטים אוזן לשיחת נשים זקנות. וזכר צדיק מז"ק מהר"ם הכהן ז"ל יהיה לברכה, אשר זכה וזיכה את הרבים". עד כאן.

בתקופה מאוחרת יותר, הגאון רבי רפאל אהרן בן שמעון זצ"ל, אשר הסתובב כשד"ר מירושלים ת"ו בערי המערב, כותב בספרו נהר מצרים (הלכות ניחוש וכישוף סעיף ד', דף פ"ז ע"א
), שיש עיר בערי האפריק שליל ר"ח ניסן ולילי הפסח לא יתכן שיהיה שום אורח בבית, ומפחדים מזה סכנת מות רח"ל. והמשיך לספר מאי דבדידיה הוה עובדא: "וכאשר קרה לי בהיותי בעיר ההיא, ליל ר"ח ניסן, והוכרחתי ללין בביהכ"נ יחידי, לולא שהקרה ה' לפני איש דר שם, והוא מבן עיר אחרת, שהכניסני לביתו קרוב לחצי הלילה, כמעט הייתי בכל רע ח"ו". עד כאן. והביא שם עוד מנהגים שראה בערי המערב, ושיש עוד מנהגי הבל רבים כאלו שראה, שאם יבוא לכותבם יהיו לספר שלם מהבל הבלים. וסיים: ואשרי איש אשר תמצא בידו לבער אחר אמונות שוא והניחושים הנ"ל. כי חרפה היא לעם הקודש שנתפארו "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל", להיות הדברים האלה שוררים בתוכם. עד כאן.
ועד אחר'ן בזמנו של מר זקננו מרן אבי הישיבה הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל (נין ונכד לרבי משה הכהן הנ"ל), ראב"ד ג'רבא, הגיע אורח אחד ממרחקים לג'רבא בליל פסח, וביקש מהאנשים שיראו לו את ביתו של דיין העיר רבנו מוהרח"ך זצ"ל. נאות אחד התושבים רבי שמואל עידאן זצ"ל (לימים מנהל הישיבה לשם שמים) להראות לאורח את הבית. אך הרבנית אשת הרב יצאה אליהם באומרה, שאי אפשר להכניס אורחים בחג זה כפי "המנהג". עד שפייסה רבנו בחכמתו באומרו לה: "אל דאגה, בדיעבד מותר". וכן כשארי עלה מבבל זצ"ל הגיע לאה"ק, חגר בעוז מותניו לבטל מנהג זה, באומרו לנשים "כאן אין מה לחוש".

ולכאורה קשה, איך נהגו במנהג זה שנהגו בו במקומות שהיו מרכזי תורה ויראה, ובפרט שעל ידי כן נראה כמוציאים שקר מפיהם כשאומרים כל דכפין וכו'. ואף שיש לתרץ זאת כמו שכתב ראב"ן (פסחים עמוד קס"ו) דכל דכפין וכו', לבני ביתו הסמוכין אליו אומר כן, ולא לכל אדם, שהרי ביתו סגור ומסוגר, ושארית ישראל לא ידברו כזב. מ"מ ודאי מנהג ישראל קדושים, לארח אורחים כל השנה ובפרט בליל הסדר. וא"כ חובה עלינו לחפש אחר מנהג זה, מה מקורו וטעמו.

ושמעתי באומרים לי שמנהג זה נשתייר מימי האנוסים אשר בספרד שפחדו שיכנסו הבולשים של האינקויזיציה הארורה בדמות אורחים ויגלו שהם יהודים. וכן כתב בספר ויען עמוס (חלק ב' חודש ניסן מערכת פסח), ומו"ר ועט"ר מרן ראש הישיבה נר"ו בהקדמתו לספר פני משה (לרבי משה הכהן הנזכר). וכן נכתב בספר יהודה יעלה (עמוד תקצ"ט) משם הרב המחבר רבי יששכר חדאד זצ"ל, ועיין עוד לאחיו בספר מעשה נסים הנדפס מחדש (עמוד תקס"ט) ששמע מרבי יששכר הנ"ל שאמר זאת למוהרמ"ך, ושאין זה כדבריו בברית כהונה שזה מנהג נשים זקנות. ע"ש.

ואף שאמת הדבר שחלק ממגורשי ספרד הגיעו לארצות צפון אפריקה והטביעו את חותמם על התושבים המקומיים, ולדוגמא הסליחות "שפתי רננות" הנאמרות בג'רבא ובלוב, נתחברו ע"י גדולי משוררי וגאוני ספרד כידוע. מכל מקום קצת קשה לומר שהביאו עמם מנהג זה, אחר שמקומות אלו רחוקים מספרד, והותר במקומות אלו לנהוג בכל דתי התורה בפרהסיא, ואין חשש שקלגסי האינקויזיציה יגיעו אליהם.

ולכאורה יותר נראה כמו שמשערים חוקרים אחרים שמוצא המנהג מדורות השמד בימי שלטון אלמווחדין (בימי הרמב"ם בערך) שכפו את האיסלאם שחגגו פסח ור"ה בסתר, ופחדו פן ילשינו עליהם מרגלים או אנשי רשע, שהם מוסיפים לחוג את מועדי ה' במסתרים, ולכן סגרו דלתות בתיהם בפני כל אורח הבא מבחוץ יהיה מי שיהיה. ומעשה אבות נשאר ביד בניהם (כן הביא מו"ר נר"ו באור תורה חשון התשמ"ב עמוד פ"ז, וציין לספר מסעי בארץ לוב (עמודים 90 , 142 , 237 ), ולספר הגיד מרדכי (עמ' 303 , 375 ), ולספר ילקוט מנהגים בעריכת אברהם בן יעקב עמוד 83).

וע"ע בהגדת "ביד רמה"  שכתב, ששמע הטעם כי פעם התארח אצל משפחה אחת בג'רבא אדם שאינו הגון והגיעו לידי סכנה ב"מ. ע"ש. ודוחק גדול לומר כן, שבעבור אחד כל העדה תקצוף להקפיד בזה מאד, בג'רבא בתונס ובלוב. ועל כל פנים כל אלו בגדר השערות, ולא נודע על מה אדני מנהג זה הוטבעו אף שודאי שרשיו קדומים.

טעם מפתיע כתב לשער למנהג זה הרב החוקר רבי לוי יצחק רבינוביץ ז"ל במאמריו ב'ברקאי' שכיון שבג'רבא הצניעות היתה גולת הכותרת וגם הוא בכל הזמן ששהה בג'רבא והתארח אצלם, כמעט ולא ראה נשים, אשר היו מכונסות בבית פנימה ולא יושבות על השלחן, רואות ואינן נראות, לכן לא הכניסו אורחים לסדר, שאיך אפשר שאיש זר ישב בשלחן הסדר כשנמצאות שם נשים.

אך באמת גם טעם זה קשה לאומרו, דא"כ כל השנה אין להם להכניס אורחים מטעם זה. ובנוסף לזה אף בליל הסדר נהגו נשות ג'רבא הצנועות להסב בשלחן נפרד מהגברים. ומה שכתב שמנהגי צניעות אלו בהשפעת הישמעאלים. הדברים תמוהים, והצניעות היא מסימנים מובהקים של היהדות.

סח הרה"ג רבי עמוס הכהן זצ"ל (רבו של הרובע הקטן בג'רבא, ובעלותו ארצה גר באשדוד) שבילדותו, כשראה נוהגים כן בביתם, שאל את אביו שאלת תם, איך אפשר לומר "כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך ייתי ויפסח", בעוד שהדלת סגורה ונעולה לכל מי שלא מבני המשפחה עצמה? אביו השיבו: ככה המנהג ומסורת מאבותינו, ואין על מה להתווכח! ומה שאומרים "כל דכפין וכו'", הכוונה שאנחנו צריכים לדאוג לעניים קודם הפסח, שיהיה להם את היכולת לקנות מצרכי הפסח. למותר לציין שרבי עמוס בבגרותו ביטל המנהג מביתו, ומשתבח שבאים לביתו אורחים לליל הסדר ללא כל חשש.

ואם כן אף שאין ספק שמנהג זה עתיק יומין, עתה בדורנו אין כל טעם להחזיק בו, וכמו שבטלוהו מביתם גאוני ג'רבא, החל במז"ק הגאון רבי משה הכהן, ונינו מרן אבי הישיבה, ואחרון חביב הרב ויען עמוס. ויש לחזור לעיקר הדין, ולמנהג כל ישראל, לקבל את האורחים בשמחה ודיצות. וכמו שהעלה מרן מוהרמ"ך בברית כהונה. ובזכות זה נזכה לאכול בקרוב מן הזבחים ומן הפסחים.

לעוד מאמרים של הרב אדיר כהן
למאמר הבא >
< למאמר הקודם

הרב אדיר כהן

1.9K
1
6

מאמרים חדשים

!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0