158

הרוצה לזכות בכתרה של תורה!!!

הרב יצחק משה | לימוד התורה

הסוד הגדול!!!| ללמוד ולא לשכוח| שלושה קניינים שהתורה נקנית בהם| מונחים בקרן זוית... כל הרוצה - יבוא ויטול!| בהצלחה!

print
אא

רבים אומרים מי יראנו טוב, אמנם נסה מעל פנינו ה', אין טוב אלא תורה כמו שכתוב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, יושב לו אדם עמל ימים ולילות חודשים ושנים על תלמודו, וכשמביט לאחריו ויהי נציב מלח, לא זוכר דבר מכל אשר למד, מלבד אם ישב למד וכתב חידש וסיגנן חידושיו על לימודיו, הן הם יודו ויעודדו אותו לבל יפול בעצבות נוראה, על כי לכאורה שרף ימיו ושנותיו ולא הגיע אל השלמות כלל, תמה לעצמו ואומר על מה עשה ה' ככה, ומדוע נסה מעל פניו ה' ואין התורה מאירה לו פנים, לכשנתבונן בדברי חז"ל נראה שכמה דברים גורמים לאדם לחוסר הצלחה ושכחת הלימוד מלבד החזרה, ומהם שלושת האבות ואלו שמותם, שמירת העינים והמחשבה שהיא הקדושה, לימוד בשמחה בשירה ובחשק, ולימוד בהתמדה, ונראה לרומזם גם לאבות האומה: אברהם, יצחק ויעקב, אברהם רומז לאבר שהוא ברית קודש ושמירת העינים, יצחק רומז לצחוק ושמחה וכמו שאומרים "יצחק ירנן" שהיא השירה, ויעקב רומז לשקידה והתמדה וכמו שכתוב ויעקב איש תם יושב אהלים. ונבארם בס"ד אחד לאחד וחפץ ה' בידינו יצלח.

שמירת העינים - אומרים שונים ומשלשים בכל יום את קריאת שמע שחרית ערבית ועל המטה, אולם כשנתבונן קצת בפרשת ציצית, נבין שכל זכרון לימוד התורה תלוי גם בשמירת העינים וקדושת המחשבה. אומרים אנו "ולא תתורו אחרי לבבכם אשר אתם זונים אחריהם למען תזכרו", כלומר דהא בהא תליא וקשורים הדברים, אשר לא שמר על עיניו זכרונו בוגד בו, והבא ליטהר מסייעין אותו גם בשמירה על עיניו וגם בזכרון הצורה שלומד. וזה לשון הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל בספרו צוואה מחיים (אות א'): ראשית הכלל הזהר בשניים אלו "ברית ותורה", כי ישמור בריתו שלא יפגום בריתו לא במחשבה לא בדיבור ולא במעשה. וגם להזהיר גדולים על הקטנים ועל בניו ונשיו ובני ביתו שיהיו כולם שמורים ונצורים מכל דבר מכוער וגדר ערוה, ותמיד יהיו עיניו וליבו על זה. וגם ליזהר מביטול תורה אפילו רגע אחד, כי מלבד התורה עצמה אגוני מגנא ואצולי מצלא מהרהורי עבירה, שנאמר מזימה תשמור עליך - התורה, וכן פסק הרמב"ם וזה לשונו: ולעולם יפנה אדם דעתו ומחשבתו לתורה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה יעויין שם, עוד בה, כי הסגולה הנפלאה להיות מוכתר בכתר תורה הוא וזרעו אחריו, אינו אלא שיהיו גדורים מעריות, אז התורה מושכת משך הזרע והן הדברים אמורים בזוהר הקדוש פרשת ויקרא וזה לשונו: (בתרגום) ועל זה התורה אחוזה בכל מי ששומר על בריתו כאילו שמר על כל התורה כולה. עד כאן לשונו.

לימוד בשמחה ובשירה - אמר דוד המלך ע"ה בתהלים (קיט, טז): בחקתיך אשתעשע לא אשכח דבריך. וכתב הרב לחם לפי הטף (מערכת ז' אות י"ב) שלימוד התורה בחשק ושעשוע גורם לזכירה ע"ש. וזהו שכתוב בחקתיך אשתעשע, שלומד התורה כמו שעשוע אע"פ שמפסיד לפעמים, מנסה שוב ושב עד אשר עולה לפסגה ומנצח, ואם בתורה אתה עושה כן, אזי לא אשכח דברך, ואם הקב"ה היה משתעשע עמה עד שהביאה מתנה לעם הנבחר, מה נענה אנו. ואמרתי לרמוז זה במה שאמר הפייטן בעת שערי רצון "גדל ולא למד עבודת שחק" שאם רואה אדם שגדל וגדל בדרך התורה, אבל לא נשאר לו כלום מלימוד זה, זאת משום שלמד את התורה בשחק ששחק עצמו שהוא היפך "חשק" ושמחה, וכלשון רבנו יונה באבות (ב' י"ד) וזה לשונו: וכשאתה מייגע עצמך בתורה, תשתעשע בה, שמצינו שאמרה תורה (משלי ח, כב-ל) ה' קנני ראשית דרכו וגו' ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום, הנה לך כי הקב"ה יתעלה משתעשע בה, ויש לו לעשות כן. עד כאן לשונו. וכיוצא בזה כתב מהרח"ו ז"ל תלמידו נאמן ביתו של האר"י החי, בהקדמה לשער המצוות וזה לשונו: בעשיית המצוה, אל יחשוב אדם שהיא עליו כמשא, וממהר להסירה מעליו, אלא יחשוב בשכלו כאילו בעשותו אותה המצוה, ירויח אלף אלפים דינרי זהב, ויהיה שמח בעשותו אותה המצוה, בשמחה שאין לה קץ מלב ומנפש ובחשק גדול, כאילו ממש בפועל נותנים לו אלף אלפים דינרי זהב אם יעשה אותה מצוה... וענין זה נוהג בקיום כל המצוות כולם, בין בעת שעוסק בתורה, שיהיה בחשק גדול ונמרץ, ובהתלהבות עצומה, כאילו עומד לפני המלך ומשרת לפניו בחשק גדול למצוא חן בעיניו לקבל מנו מעלה יתרה וגדולה. עד כאן. נמצא שהלימוד בחשק ושמחה גורם לאדם ללמוד יותר טוב, ולהנות מהתורה כמעין חויה נעימה וטובה, ומן הודאי שיזכור כל אשר ילמד.

ישנם מן האנשים הסבורים שאם נהנה מן הלימוד ביותר, הלא ממעט מן השכר לעתיד לבוא והשכר המושלם יהיה רק אם לא נהנה מן הלימוד, אמנם נראה שאין זה נכון כלל, וכמו שהטיב לפרש הדבר הגאון מסוכטשוב בהקדמה לספרו אגלי טל וזה לשונו: ומדי דברי זכור אזכור מה ששמעתי קצת בני אדם טועין מדרך השכל, בענין לימוד התורה הקדושה, ואמרו כי הלומד ומחדש חידושים ושמח ומתענג בלימודיו, אין זה לימוד התורה כל כך לשמה, כמו אם היה לומד בפשיטות, שאין לו מהלימוד שום תענוג והוא רק לשם מצוה, אבל הלומד ומתענג בלימודו, הרי מערב בלימוד גם הנאת עצמו. ובאמת זה טעות מפורסם, ואדרבא, כי זה עיקר מצות לימוד התורה, להיות שש ושמח ומתענג בלימודו, ואז דברי תורה נבלעים בדמו, ומאחר שנהנה מדברי התורה הוא הנעשה דבוק לתורה וכו', ומודינא דהלומד לא לשם מצות הלימוד רק מחמת שיש לו תענוג בלימודו, הרי זה נקרא לימוד שלא לשמה כהא דאוכל מצה שלא לשם מצוה אלא רק לשם תענוג אכילה, ובזה אמרו לעולם יעסוק אדם וכו' שלא לשמה שמתוך וכו', אבל הלומד לשם מצוה, ומתענג בלימודו הרי זה לימוד לשמה וכולו קודש, כי גם התענוג מצוה. עד כאן.

לימוד בהתמדה - יושב לו ראובן בביתו ורוצה לשתות דבר חם, מדליק הוא את הקומקום חשמלי, ובאמצע מכבה החשמל ושוב מדליק, האם יש סיכוי למים אלו להתחמם ולרתוח, בודאי שלא, כי כדי להתחמם צריך רצף של זמן. כך גם בענין לימוד התורה הקדושה, אדם שרוצה להגיע לתכלית, רוצה להצליח בלימוד, רוצה שמחה בלימוד, לולא ההתמדה והלימוד הרצוף והמתמשך לא יגיע לזה, כי ככל שמפסיק גורם ללימודו שיעשה קרעים קרעים.
כתב הגאון החפץ חיים בחידושיו על התורה (פרשת שלח עמוד ר"ד) וזה לשונו: רבי אליעזר בן הורקנוס בור סוד שאינו מאבד טיפה (אבות ב', ח') - גם כח הזיכרון שבאדם, הוא מעלה שנקנת על ידי יגיעה ועמל. זכורני שבעיירתינו היה זקן אחד, שסיפר בזקנותו מה שראה בילדותו לפני שבעים שנה, איך שקיסר רוסיה עבר דרך העיירה וכו' העגלה רתומה לשני סוסים לבנים, וכך תיאר דבר אחר דבר, הרי שהזקן זכר בזקנותו כל הפרטים של החגיגה ההיא עת עבר הקיסר דרך העיירה, רק מפני שילדות היתה בו, והשתוקק בשעת מעשה לראות את הקיסר, והדבר נחרט בליבו בילדותו עד שלא שכחו בזקנותו, כן הוא ברבי אליעזר בן הורקנוס שנתן דברי תורה על ליבו בהשתוקקות מופרזת, עד שאפילו דבר אחד מדברי תורה לא שכח. וזה האות על חביבות התורה, שכל כך נתאהבה התורה עליו, עד שנעשת חרוטה על ליבו וזוהי מן המידות הטובות שעל האדם להדבק בהם ושאינן נקנות אלא ביגיעה. עד כאן לשונו.

ונסיים בדברי הגאון ראש ישיבת פורת יוסף רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל בספרו אור לציון - חכמה ומוסר (עמוד נ"ה) אשר מעודדים מאד, אך גם מחייבים מאד וזה לשונו: אותו אדם שאינו בעל כישרון ללמוד כראוי, צריך לבכות על עצמו ימים ולילות, מדוע לא נפתח ליבו בלימוד תורה! שהתביעה היא עלינו, מדוע אנו לא חפצים ללמוד? כי הקב"ה, ודאי שרוצה לתת לאדם שכל, אלא שלא כל אחד ראוי ומוכן לכך וכו' ובטוחני שמי שיש לו מח בקודקודו וחפץ באמת ללמוד בכל ליבו בכל מחיר ודאי שהקב"ה ישמע תפילתו ויפתח ליבו בתלמוד תורתו. עד כאן.

לעוד מאמרים של הרב יצחק משה
למאמר הבא >
< למאמר הקודם

הרב יצחק משה

6
0
3

מאמרים חדשים

!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0