סגולת המלח – בימי ספירת העומר

מנהג קדמון וסגולה יקרה נהוג בהרבה מתפוצות ישראל, ליקח ביד מעט מלח במוצאי יו”ט ראשון של פסח שהוא ליל א' של ספירת העומר, ולקרוא עליו מזמורים קכ”ב, קל”א, קל”ג מספר תהלים, ופרשת העומר, ואח”כ לומר תפלה קצרה, ורק אחר כן לברך ולספור ספירת העומר. וכן יעשה בכל לילה שיהיה אותו המלח בידו בשעת הברכה, ובתום ימי הספירה שומרים אותו, ונזהרים שלא להניחו על הארץ, ועל ידי זה יהיה המלח מסוגל הרבה נגד עין הרע, ויועיל כמו קמיע מומחה ופקיע. ומקורו טהור ממחזור בית הבחירה למהר”א חמווי זצ”ל. ואף בק”ק בית אל שבירושלים נהגו בזה. ומועיל גם כסגולה לשמירה, ולזרע קודש של קיימא, ולסימן טוב והצלחה.

[וזכרתי ימים מקדם ביו”ט ראשון של פסח בשנת התש”ס, השנה האחרונה לחיי מו”ר הגאון המופלא מוהר”ם הלוי נ”ע, שמסר שיעור בענייני ספירת העומר לפני ערבית של מוצאי יו”ט, והזכיר בסוף דבריו מנהג זה של המלח, ודיבר במעלתו, ואחר כן (כמדומה ע”פ בקשתו) הביא אחד הנוכחים שקית מלח וחילק מעט לכל המתפללים ע”פ המלצת הרב שכדאי שיהא לכל אחד עתה מתחילת הספירה ואילך].

ויש שנהגו לעשות כן רק בלילה הראשון של העומר, אך מלשון מהר”א חמווי הנ”ל (שהוא מקור הדברים) משמע שצריך להחזיקו בכל לילה, אך אין צריך לקרוא כל הסדר הנ”ל אלא רק בלילה הראשון. וכן כתבו בכמה ספרים, והכי עדיף טפי שלא יקרא מקרא בלילה. וגם את פרשת העומר אין טעם לקרוא בכל לילה שהרי אינו דבר בעתו.
ונאמרו כמה טעמים בדבר:

טעם א. כתב הראשון לציון הגאון הגדול מהר”ש עמאר שליט”א שמאחר שימים אלו צריכים שמירה, על כן לוקחים מלח לשמירה. ע”ש . וכעין מה שכתב רבנו הבן איש חי ששמים מלח בכלי שמוליך עמו לבדיקת חמץ לדחות המקטרגים. ע”ש.

טעם ב. אפשר לומר בס”ד על פי מה שכתב הרב בן איש חי הנ”ל, טעם נוסף ששמים מלח בכלי בבדיקת חמץ, כי המלח סימן לקיום דכתיב “ברית מלח” (ע”פ ויקרא ב' י”ג), והוא סימן טוב שכן נזכה לשנה הבאה. ע”ש. אם כן יש לומר טעם זה גם בענייננו, שהוא לסימן טוב שנזכה ונחיה לשנה הבאה, ובפרט למה שכתבו המקובלים שימי העומר הם שורש והשפעה לכל ימות השנה.

טעם ג. כתב בספר מחקרי ארץ, שמנחת העומר טעונה מלח כדרך כל המנחות וזכר לכך עושים כן. ע”ש. ובזה יובן הטעם שקוראים עם המלח פרשת העומר.

טעם ד. כתב הרב בעל לב העברי טעם ע”פ הסוד וז”ל: לפי דעתי רמז לדבר לקשר סוד ספירת העומר ביסודות של או”א שמקודם הוא ברית מלח שם לו ערוכה בכל ושמורה להמשיך ממנו תיקון זו”ן למכוונים. והמשכיל יבין. ע”כ.

טעם ה. עוד נראה לומר בס”ד בדרך דרש ומוסר על פי מה שידוע שסדום נהפכה ביום ראשון של העומר, בעבור קנאת איש מרעהו ומניעת חסד וצדקה לאחרים, ואפילו מלח לא רצו לתת כידוע ממעשה דאשת לוט, ובעבור זה נהפכה לנציב מלח כמו שכתב רש”י, וסדום נהפכה לגפרית ומלח כמו שנאמר “גפרית ומלח שרפה כל ארצה” (דברים כ”ט, כ”ב), ושנים רבות אחרי כן (להבדיל בין הקודש לחול) נכשלו בכעין זה לפי דרגתם תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה ונענשו באותו הזמן. על כן בימי העומר סגולה לאחוז מלח בידו שבזה יזכר מה אחריתם של אנשי סדום, ויתעורר בתשובה ויינצל מ”עין הרע” של עצמו שלא יהא רע וצר עין בשל אחרים, אלא אדרבא בבחינת טוב עין הוא יברך ויבורך. [ורמז לדבר כי לוט עם ד' נפשות שניצלו אתו עולים מ”ט כמנין ימי העומר. וד' נפשות הם: לוט עצמו ואשתו ושתי בנותיו. לולא שטעתה אשתו בעין רעה לאורחים ותהי נציב מלח. ובמקומה באו ד' נפשות: הבכירה והצעירה ושני הבנים מואב ובן עמי. נאמ”ן ס”ט].

ובזה גם אפשר לתת טעם לשבח לאמירת מזמורים קכ”ב קל”א קל”ג, שמדברים בשבח המדות הטובות, שהרי על מזמור “שמחתי באומרים לי”, אמרו חז”ל (מכות י.) אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבוא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל, ושמחתי! ואע”פ שהיתה עינם צרה בו הוא היה שמח בזה, ונלמד מדרכיו. וגם סוף המזמור מדבר על שבח ענין השלום. ובמזמור קל”א נאמר: “ה' לא גבה לבי” והוא מדבר בגנות הגאוה . ומזמור קל”ג מדבר על נועם וטוב האחדות. ולכן גם כן עיקר אמירתם הוא רק בלילה הראשון כמו שכתבתי לעיל, כי אז נהפכה סדום, וכנ”ל.

ויהי רצון שנזכה לשלום ואחדות בכל קהלות ועדות עם ישראל, ועל ידי זה ייבנה במהרה בימינו, בנין אפריון ואריאל, ונזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים אשר יעלה דמם על קיר המזבח, ולראות את המחזה הנפלא של קצירת העומר ברוב עם שש ושמח, ובראשנו מלך המשיח. אמן כן יהי רצון.