הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט"א

 

יום חמישי כ"ח כסלו נר ד' דחנוכה התשע''ט

 

היום קוראים 'נשיא לבני ראובן'. ראובן הוא הבכור ודחו אותו ליום הרביעי. ולמה? כי יהודה שהוא מלך קיבל יום הראשון. יום השני יששכר כי הוא סמל התורה. יום השלישי זבולון כי הוא תומך בתורה. אבל ראובן מה יש לו? בכורה?! אז בסדר, נשים אותו מקום רביעי (כלומר מה שאפשר להקדים אבל אי אפשר שיהיה לפני המלך ולפני הקשורים בתורה).

 

בזה אפשר לפרש למה כתוב ביום השני: "הקרִב את קרבנו" בלי יו"ד (-הקריב) ואפשר לקרא: הַקְרֵב - לשון ציווי. כי נשיא יששכר מרוב הענווה אמר: "מה פתאום?! בשלמא יהודה לפני ראובן - יש לו סיבה שהרי הוא מלך, אבל שאני אהיה לפני ראובן הבכור?! לא יכול להיות!" לכן נאמר: הַקְרֵב (כתיב חסר) אתה מצווה מפי הגבורה, שאתה תקריב היום - ביום השני.

 

*ההלכה היומית לעלוי נשמת יוסף בן רחל, חנה בת רחל, ונחמה בת דבורה.*

 

יום רביעי ז"ך כסלו נר ג' דחנוכה התשע''ט

 

"מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללויה" - רגילים לומר ש'עקרת הבית' היא זו שאינה עובדת, אבל לא! עקרת הבית זה כפשוטו - אשה עקרה שיושבת בבית ומשעמם לה, אז הקב"ה מושיב אותה - נותן לה ילדים ועושה אותה 'אם הבנים שמחה'.

 

ולמה אמר שְֹמֵחָה (הרי זה ברור)? כי יש כאלה שיש להם בנים שלא כל כך מרגישים טוב ויש כאלה שמרוב בנים הם משתגעים, אז לכן אומר 'אם הבנים שמחה' - הבנים שמחים והיא שמחה בהם.

 

*ההלכה היומית לעלוי נשמת יוסף בן רחל, חנה בת רחל, ונחמה בת דבורה.*

 

 

יום שלישי כ''ו כסלו נר שני דחנוכה התשע''ט

 

בראש חודש אומרים לאחר ההלל 'קדיש תתקבל', ואילו היום שאין לנו עוד תפילה - אין תפילת מוסף, לא אומרים 'תתקבל' לאחר ההלל אלא לאחר 'ובא לציון' כמו בכל יום. וצריך החזן לשים לב לזה, כי הרגילות לומר אחר ההלל 'קדיש תתקבל'.

 

"ותרא את 'עָנִי' אבותינו" (מתוך 'ויברך דויד') מלת עני (הע' בקמץ גדול הנקרא כחולם) מלרע. מתי קוראים 'עני' מלעיל? כשזה מופיע בסוף משפט, כמו "והסיר ה' ממך כל חֹֽלִי", אבל אם זה נמשך כמו "גם כל חֳלִֽי וכל מכה" מלת 'חֳלִֽי' מלרע. כאן מלת 'עָני' היא בסמיכות - "עני אבותינו" ולכן היא מלרע. צריך להבדיל בין סמיכות לבין נפרד.

 

בעל 'מטה משה' היה בן דורו של הרמ"א, והוא כתב שבברכת 'שהחיינו' צריך לומר: "לִזְמַן הזה". והביאו אותו כל האחרונים. 'כף החיים' מביא עשרה פוסקים שאומרים לומר: לִזְמַן. ואני מאד התפלאתי: "לִזְמַן הזה"??!! הרי על פי הניקוד הזה יהיה הפירוש לזמן של הזה, וזה ודאי לא נכון. אלא צריך לומר: "לַזְּמַן הזה".

 

אחר כך ראיתי שבאמת חכם גדול שהיה בדורו של בעל 'מטה משה' שמו רבי שבתי סופר שהיה מדקדק גדול, כתב שזה טעות, זה שיבוש. והיה עוד אחד לפני מאה שנה מח"ס עבודת ישראל שאמר שזה טעות, וצריך לומר: לַזְּמַן הזה.

 

 

ואין צריך לחשוש לזה שחלק מן הפוסקים כתבו לומר: "לִזְמַן הזה", כי לפעמים האחרונים טועים במחילת כבוד תורתם, וכמו שטועים לומר מלכות הרִֹשְעָה (ב'על הנסים'), ולא מבחינים בין רְֹשָעָה לרִֹשְעָה. רִֹשְעָה זה שם תואר, רְֹשָעָה שם עצם. לכן צריך לומר: מלכות יוון הרְֹשָעָה.

 

ההלכה היומית לעלוי נשמת יוסף בן רחל, חנה בת רחל, אריה בן מזל טוב בובה, ונחמה בת דבורה.

 

 

יום ראשון כ''ד כסלו תשע''ט

 

יום פטירת מרן הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצוקללה"ה.

 

בראש חודש טבת, מתחילים עם הקריאה של ראש חודש ואחר כך של חנוכה. למה? כי תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם.

 

ואם החזן טעה והתחיל בקריאה של חנוכה, יש אומרים שצריך להפסיק מיד כשנזכר ולקרוא בשל ראש חודש, ויש אומרים שאין צריך להפסיק אלא יגמור קריאת החנוכה עם העולה הראשון ואחר כך יעלו שלשה עולים בספר תורה של ראש חודש. וכן עיקר.

 

ראש חודש טבת שחל בשבת, כמו השנה, מוציאים שלשה ספרי תורה. 

בראשון קוראים פרשת השבוע. ומן הדין עולים בו ששה, וככה נהגנו בחוץ לארץ שה''ששי'' ממשיך עד סוף הפרשה. 

ובשני קוראים פרשת ראש חודש. מתחילים מפסוק: "וביום השבת", והעולה אומר קדיש. ולמה אומר קדיש עכשיו? כי כבר נשלמו שבעה עולים.

בשלישי עולה המפטיר, וקורא בפרשת הנשיאים שזה הקריאה של חנוכה, וגם הוא אומר קדיש {ואנחנו נוהגים לאומרו לאחר ההפטרה. ואכמ"ל}. ומפטיר "רני ושמחי בת ציון".

 

ואם עלו בספר ראשון שבעה עולים או יותר, היה ויכוח גדול בענין זה בין חכמי ג'רבא, זה אומר כך וזה אומר כך. הרב עובדיה ע''ה אומר שבמקרה כזה העולה האחרון בספר הראשון אומר קדיש, ויוצא שאומרים קדיש גם על הספר תורה הראשון וגם על השני וגם על השלישי. ושכן המנהג. 

(את ההלכות קרא מרן שליט''א מתוך חזון עובדיה בתוספת נופך)

 

****

 

היום כ''ד בכסלו. ה'בן איש חי' כותב לקרא היום בנביא חגי מפסוק המתחיל: "בעשרים וארבעה לתשיעי" עד סוף חגי. החודש התשיעי זה חודש כסלו והנבואה הזאת נאמרה בתאריך זה - כ''ד כסלו, ודבר בעתו מה טוב. כדאי לקרא, זה לא ארוך. זה נמצא בחגי פרק ב פסוק י, עשיתי סימן חַגַּי / חַבַּי - חבי ראשי תיבות ח'גי ב' י'.

 

אמר העורך: לתועלת הציבור העתקנו כאן את הפסוקים:

ספר חגי פרק ב. {י} בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְּבַר י-ה-ו-ה אֶל חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר: {יא} כֹּה אָמַר י-ה-ו-ה צְבָאוֹת שְׁאַל נָא אֶת הַכֹּהֲנִים תּוֹרָה לֵאמֹר: {יב} הֵן יִשָּׂא אִישׁ בְּשַׂר קֹדֶשׁ בִּכְנַף בִּגְדוֹ וְנָגַע בִּכְנָפוֹ אֶל הַלֶּחֶם וְאֶל הַנָּזִיד וְאֶל הַיַּיִן וְאֶל שֶׁמֶן וְאֶל כָּל מַאֲכָל הֲיִקְדָּשׁ וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ לֹא: {יג} וַיֹּאמֶר חַגַּי אִם יִגַּע טְמֵא נֶפֶשׁ בְּכָל אֵלֶּה הֲיִטְמָא וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ יִטְמָא: {יד} וַיַּעַן חַגַּי וַיֹּאמֶר כֵּן הָעָם הַזֶּה וְכֵן הַגּוֹי הַזֶּה לְפָנַי נְאֻם י-ה-ו-ה וְכֵן כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם טָמֵא הוּא: {טו} וְעַתָּה שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה מִטֶּרֶם שׂוּם אֶבֶן אֶל אֶבֶן בְּהֵיכַל י-ה-ו-ה : {טז} מִהְיוֹתָם בָּא אֶל עֲרֵמַת עֶשְׂרִים וְהָיְתָה עֲשָׂרָה בָּא אֶל הַיֶּקֶב לַחְשֹׂף חֲמִשִּׁים פּוּרָה וְהָיְתָה עֶשְׂרִים: {יז} הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן וּבַבָּרָד אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם וְאֵין אֶתְכֶם אֵלַי נְאֻם י-ה-ו-ה : {יח} שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל י-ה-ו-ה שִׂימוּ לְבַבְכֶם: {יט} הַעוֹד הַזֶּרַע בַּמְּגוּרָה וְעַד הַגֶּפֶן וְהַתְּאֵנָה וְהָרִמּוֹן וְעֵץ הַזַּיִת לֹא נָשָׂא מִן הַיּוֹם הַזֶּה אֲבָרֵךְ: {כ} וַיְהִי דְבַר י-ה-ו-ה שֵׁנִית אֶל חַגַּי בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר: {כא} אֱמֹר אֶל זְרֻבָּבֶל פַּחַת יְהוּדָה לֵאמֹר אֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ: {כב} וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת וְהִשְׁמַדְתִּי חֹזֶק מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם וְהָפַכְתִּי מֶרְכָּבָה וְרֹכְבֶיהָ וְיָרְדוּ סוּסִים וְרֹכְבֵיהֶם אִישׁ בְּחֶרֶב אָחִיו: {כג} בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם י-ה-ו-ה צְבָאוֹת אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם י-ה-ו-ה וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם כִּי בְךָ בָחַרְתִּי נְאֻם י-ה-ו-ה צְבָאוֹת: עד כאן.

 

 

ההלכה היומית לעלוי נשמת יוסף בן רחל, חנה בת רחל, ואריה בן מזל טוב בובה.

 

יום הששי כ"ב כסלו תשע''ט

 

יום פטירת הרב שמואל דרור זצ''ל רב שכונת מרכז בעלי מלאכה בבני ברק.

 

כמה הערות בנוסח 'על הנסים' בחנוכה.

 

''''לך'' עשית שם גדול וקדוש בעולמך", כך צריך להגיד.

 

"ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן ''כהיום הזה'' ", צריך לומר ''כהיום הזה''. ואפילו שרב סעדיה גאון לא כתב את זה, ב'מחזור ויטרי' וב'סדר רב עמרם גאון' כתוב כך. וכתב הרב 'כנסת הגדולה' שכך הוא הנוסח השגור בפי כל.

 

ולמה אמרו כך? כי כנראה התפילה הזאת של 'על הנסים' תוקנה בימי בית שני. ועל זה אמרו: "... ופורקן כהיום הזה" כמו שהיום יש לנו בית מקדש, וזה הכוונה 'כהיום' כמו היום. ואפילו שבימינו לכאורה זה לא נכון כי היום אין לנו בית המקדש בעוונות, לא כדאי לשנות את זה כי זה הנוסח הקדמון.

 

"וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל ובהודאה"  אנחנו אומרים: בהלל ''גמור'' ובהודאה. להדגיש הדבר המיוחד שיש בחנוכה לומר הלל גמור, מה שלא אומרים אפילו בחול המועד פסח.

 

והטעם שאומרים: ימי חנוכה ''אלו'', כתב ה'מגן אברהם' שהוא כמו שאנחנו אומרים במועדים: את יום חג פלוני ''הזה'', כך פה: שמונת ימי חנוכה ''אלו''.

 

"ועשית עמהם נסים ונפלאות", למה אומרים לשון רבים (ולא 'נס ופלא')? כי יש שתי דברים. נס הנצחון על מלכות יוון הרשעה, ונס פך השמן. וכן בפורים צריך לומר: "נסים ונפלאות" כי יש את המפלה של המן והעמלקים, ויש את הגדולה של מרדכי הצדיק.

 

ההלכה היומית לעלוי נשמת יוסף בן רחל, חנה בת רחל, ונחמה בת דבורה.

 

 

 

יום חמישי כ''א כסלו תשע''ט

 

חזון עובדיה: "בערב שבת נכון להדליק נר חנוכה תחילה ואחר כך נר של שבת". למה הרב כתב 'נכון' ולא כתב 'חובה'? משום שדעת רוב הפוסקים שבהדלקת נרות שבת עדיין לא קיבלנו שבת, ולכאורה אפשר להדליק נרות חנוכה אחר כך, אלא שמרן הש"ע חושש לדעת בה"ג - שמקבלים שבת בהדלקת הנרות. 

 

וזה בניגוד לאומרים שלא איכפת לנו מדעת בה''ג, ודעת בה''ג בטלה ומבוטלת (ח''ו). לא!! אלא, לכתחילה חוששים לה, ולכן צריכים להדליק נר חנוכה לפני נר שבת.

 

ואם הזמן דחוק, די בהדלקת נר אחד למצות נר חנוכה, וכבר תברך האשה על הדלקת נרות שבת ותדליק, והבעל ימשיך בהדלקת שאר הנרות שהם נרות ההידור. כי הבעל לא חייב לקבל שבת עם הדלקת נרות. רק האשה מקבלת שבת בהדלקת הנרות. 

 

ואפילו אם הבעל ידליק את הנרות בעצמו, אינו מקבל שבת בזה, כי רק באשה נאמר שכשהיא מדליקה היא מקבלת נרות שבת.

 

כשהיינו בחו"ל, לפעמים כשאמא ע''ה הדליקה נרות שבת, אבא זצ''ל היה ממשיך לכתוב עד שיגמור את התשובה או החידושים שכותב. ומותר לעשות את זה.

 

ולכן, די להדליק אפילו נר אחד בלבד מנרות החנוכה, וכבר יכולה האשה להדליק נרות שבת.
 

ההלכה היומית לעלוי נשמת בנימין בן ז'ינה, יוסף בן רחל, וחנה בת רחל.

 

יום רביעי כ' כסליו התשע''ט

 

אם לא בירך 'שהחיינו' בליל ראשון של חנוכה, רשאי לברך כל ימי החנוכה בשעה שמדליק נרות חנוכה.

 

***

 

מי שלא היה בביתו בלילה הראשון של חנוכה, והדליקה עליו אשתו ובירכה כל הברכות, ובא להדליק בלילה השני, יש אומרים שלא יברך שהחיינו ויש אומרים שצריך לברך שהחיינו כי ברכת שהחיינו של אשתו לא פוטרת אותו, וכן עיקר. שאם יבוא בלילה השני, יברך שהחיינו.

 

***

 

מי שלא הדליק נר חנוכה ואינו עתיד להדליק אחר כך ואין מדליקים עליו בביתו, ורואה בדרך נרות חנוכה דולקים, בלילה הראשון מברך שתי ברכות: 'שעשה נסים' ו'שהחיינו'. וזה נקרא ברכת 'הרואה'. וברכת 'להדליק' לא יברך, שהרי אינו מדליק. ובשאר הלילות יברך רק 'שעשה נסים' בלבד.

 

 

ההלכה היומית לעלוי נשמת יוסף בן רחל, חנה בת רחל, ונחמה בת דבורה.

 

יום שלישי י''ט כסלו תשע''ט

 

מדליקים נר חנוכה מנר חנוכה הסמוך לו על ידי פתילות ארוכות. ומותר להדליק אפילו את נרות ההידור מנר החיוב, כיון שעל כל פנים שניהם נרות של מצוה.

 

אבל לא ידליק מנר חנוכה לנר חנוכה על ידי אמצעי, וכגון שכבה הנר שבידו שמדליק ממנו נרות החנוכה, אינו רשאי להדליקו מנר חנוכה כדי שימשיך להדליק שאר הנרות {וזה נקרא בלשון הגמרא: "קינסא"}.

 

ואם אין לו פתילות ארוכות לנרות החנוכה ולכן אינו יכול להדליק מנר לנר, יקח גפרורים וידליק עוד פעם.

 

ואם הדליק נרות החנוכה ואחר כך כבה אחד מהם, ורוצה להחמיר ולחזור ולהדליקו, לא ידליקנו מהנר הסמוך שעדיין דולק, כי מן הדין ''כבתה - אין זקוק לה'' וזה נחשב כמו נר רשות שאין מדליקים אותו מנר מצוה.

 

ואין צריך לומר שאין מדליקים נר של חול או סיגריה מנר חנוכה, אלא רק אחר שעבר זמן מצותה, דהיינו חצי שעה לאחר הדלקתה. שאז מותר להדליק ממנה, כמו שמותר להשתמש לאורה לדבר הרשות {ויש מחמירים ממדת חסידות}.

 

ומעיקר הדין אין צורך להחליף כל ערב את הפתילות בחדשות. אבל נוהגים לעשות כן. הרב 'כנסת הגדולה' כתב רמז *נחמד* ראשי תיבות נ'ר ח'נוכה מ''ד פ'תילות. כי כל לילה פתילה חדשה.

 

ההלכה היומית לעלוי נשמת יוסף בן רחל, חנה בת רחל, ונחמה בת דבורה.

 

יום שני ח''י כסליו התשע''ט

 

בערב שבת חנוכה, צריך לתת שמן בנרות החנוכה כשיעור שידלקו חצי שעה אחרי צאת הכוכבים בליל שבת. ולכן לא יקדימו ההדלקה יותר מדאי, כמו שנוהגים בכל השבתות בירושלים להדליק 40 דקות לפני​ השקיעה. בשבת חנוכה לא עושים ככה, אלא ידליקו נרות חנוכה עשר דקות בערך לפני הזמן הרגיל, כי הזמן מצומצם מאד.

 

אני רגיל לומר שידליקו נרות חנוכה חצי שעה לפני השקיעה. השנה למשל יש הרבה נרות בערב שבת, כי זה נר ששי, לכן ידליק נר חנוכה חצי שעה לפני השקיעה, ואחר כך ידליקו נרות שבת.

 

וצריך לחכות 18 דקות או 20 דקות אחרי השקיעה עד צאת הכוכבים, ואחרי צאת הכוכבים צריך שידלק חצי שעה. יוצא סך הכל - בערך שעה ורבע. 25/30 דקות לפני השקיעה + 18/20 דקות אחרי צאת הכוכבים + 30 דקות אחרי צאת הכוכבים = 75 דקות (פחות או יותר) שזה שעה ורבע. עשיתי סימן לדבר, שזה כמנין "כהן" - 75, שהרי נס חנוכה נעשה על ידי הכהנים.

 

הרב עובדיה ע''ה מביא חשבון שזה צריך לדלוק שיעור שעה אחת. אבל כיון שאם לא יהיו הנרות דלוקים חצי שעה אחר צאת הכוכבים יש אומרים שלא עלתה לו הדלקה והברכות שבירך הם לבטלה, לכן צריך ליזהר מאד בכל זה ולקחת את השיעור בריוח, וכמו שאמרתי.

 

***

 

מי שהגיע לביתו בשעה מאוחרת בימי חנוכה, ויש לפניו שתי מצוות - מצות תפילת ערבית ומצות הדלקת נרות חנוכה, ערבית קודמת. כי ערבית זה תדיר וחנוכה לא תדיר, וגם, שערבית יש בה קריאת שמע שהיא מדאורייתא אבל חנוכה זה מדרבנן. לכן אחרי שקיים מצות קריאת שמע שהיא מדאורייתא ותפילת ערבית, ידליק נר חנוכה ויקיים גם פירסומי ניסא.

 

ההלכה היומית לעלוי נשמת יוסף בן רחל, חנה בת רחל, ונחמה בת דבורה.

 

יום חמישי י"ד כסלו תשע''ט

 

מצות הדלקת נרות חנוכה, מצוה חביבה היא עד מאד, שיש בה משום פירסום הנס. בעולם כולו מכירים בנס חנוכה.

 

פעם בא קלינטון נשיא ארה"ב לארץ, ורצה להדליק נר חנוכה. אז אמר: אם הרב עובדיה יגיד לי להדליק, אני אדליק בשמחה... אז הרב עובדיה אמר לו: תשמע, אתה נשיא העולם, לא מתאים שתדליק את הנרות הקטנים האלה, לכן אתה תדליק את הנר הגבוה!... (שזה בעצם השמש). רק אל תברך על זה. והוא שמח מזה.

 

ואפילו עני מישראל שאין לו מה יאכל אלא חי מן הצדקה, מוכר כסותו או נותן כסותו בערבות - כלומר לוקח את החליפה שלו ומביא אותה למוכר כמשכון, כדי השגת שמן או נרות שעווה {כלומר בדיעבד אפשר גם נרות שעווה}, להדלקת נרות חנוכה כדי שיעור נר אחד לכל לילה. כי עיקר המצוה היא נר אחד.

 

וכן חייב להשכיר עצמו כפועל שכיר לשם כך. 

 

ולכן גבאי צדקה שנותנים לעניים, מצווים להשגיח על העניים ולספק להם שמן להדלקת נרות חנוכה. אלא שאינם צריכים לתת להם אלא כדי נר אחד לכל לילה. איזו עניות הייתה פעם... היו אנשים שלא היה להם אפילו נר אחד לחצי שעה בלבד! והגבאים היו חייבים לתת להם את זה. צריך להודות על כל השפע שיש היום.

 

*ההלכה היומית לעלוי נשמת אשת חבר למרן שיבלח"א - הרבנית אסתר (חיה) לויזה בת זהירה ע''ה.*

 

יום שלישי י"ב כסלו תשע''ט

 

"בתקופת הבית השני גזרו מלכי יוון גזירות על ישראל" - פעם היה שלום ביניהם, כשבא אלכסנדר מוקדון לארץ ישראל. וזה אלף שנה בדיוק אחרי מתן תורה בשנת שלשת אלפים תמ"ח. אבל אחרי שבעים שנה בערך 'הפך ליבם לשנוא עמו' היוונים האלו. 

 

"וביטלו אותם מדתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ולחצו אותם לחץ גדול, ופשטו ידיהם בממונם ובבתיהם. ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטימאו הטהרות". 

 

"והיה צר מאד לישראל מפניהם, עד שריחם עליהם הקב"ה והצילם מידם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגו אותם והושיעו את ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים" - וזו טעות שעשו. "וחזרה המלכות לישראל יותר ממאתיים שנה עד חורבן בית שני".

 

"וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדו אותם, זה היה ביום כ"ה בכסלו. ונכנסו להיכל ולא מצאו שם שמן טהור להדליק המנורה שבבית המקדש, אלא פך אחד של שמן שהיה בו רק כדי להדליק יום אחד".

 

ומסבירים, למה היה בו כדי יום אחד בלבד? כי היה כהן גדול לוקח כל יום פך שמן בשביל אותו הלילה, ולכן כל פך היה מכיל כשיעור יום אחד. אז פך אחד נעלם מעיני הארורים האלה בס"ד, ולא מצאו אותו.

 

"ונעשה בו נס, והדליקו ממנו שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור". 

 

"ולכן תיקנו רבותינו שבאותו הדור, שיהיו שמונה ימים אלו ימי שמחה והלל, ומדליקים בהם נרות בכל לילה משמונת הלילות, כדי לפרסם הנס ולגלותו. והם הנקראים חנוכה. והם אסורים בהספד ובתענית".

{רוב ההלכה היא תוכן דברי הרמב"ם בתחילת הלכות חנוכה. הובא בחזו"ע}

 

ואין מספידים בחנוכה אלא לחכם בפניו. אם חכם נפטר בר מינן בחנוכה, בפניו - מספידים אותו, אבל אחר כך אין מספידים אותו.

 

ההלכה היומית לעלוי נשמת אשת חבר למרן שיבלח"א - הרבנית אסתר (חיה) לויזה בת זהירה ע''ה, ויאיר בילו בן חנה.

 

 

יום שני י"א כסלו תשע''ט

 

תיקון לאה אין אומרים בליל שבת (וכ"ש תיקון רחל). לאפוקי מחסידי ברסלב שבליל שבת עושים תיקון חצות. ויש כאלה מהם שעושים גם רחל וגם לאה {כידוע, תיקון חצות הוא שני חלקים: תיקון רחל ותיקון לאה}. 

 

וכן אין אומרים תיקון חצות לא בראש השנה ולא בכיפור ולא בפסח ולא בשבועות ולא בסוכות ולא בשמיני עצרת.

 

וכן, אין אומרים בחול המועד של פסח. אבל בחול המועד של סוכות אומרים תיקון לאה. וכל לילה שאין בו תחנון, אז אומרים תיקון לאה ולא תיקון רחל. 

 

ובלילות האלה שהזכרנו - שבת וחגים, גם זה וגם זה לא אומרים. 

 

ויש לילה אחד בשנה שאומרים בו רק תיקון רחל ולא אומרים תיקון לאה - וזה בתשעה באב. 

 

ובכל הלילות הרגילים, מי שיכול להישאר ער עד חצות הלילה, או להיפך לקום קצת מוקדם לפני עלות השחר - ולומר תיקון רחל ותיקון לאה, יעשה כן.

 

ההלכה היומית לעלוי נשמת אשת חבר הרבנית אסתר (חיה) לויזה בת זהירה, ויאיר בילו בן חנה.

 

 

 

 

 

יום שלישי ה' כסלו תשע''ט

 

 

היום פנה מרן שליט''א במסר מיוחד לעם ישראל!

 

עכשיו יש טילים בדרום. איני יודע כמה מאות טילים זרקו. ואף שברוך ה' לא היו כמעט הרוגים (יחסית לכמות הטילים) צריכים להתעורר ולהעתיר בתפילה, ולכן צריך לחזור* לסגולה של ה'חזון איש'.

 

ה'חזון איש' באיגרותיו חלק א' סימן ר''ד (בגימטריא 'צדיק') כתב, "להתרגל בשיר של פגעים". מה זה 'שיר של פגעים'? "יושב בסתר" (מזמור צא).

 

לכן אחרי התפילה, אנחנו נקרא "ויהי נועם" ו"יושב בסתר" עד "ואראהו בישועתי". וכך יעשה כל מי שיש באפשרותו.

 

יהי רצון שלא יישמע עוד שוד ושבר בגבולנו - בכל ארץ ישראל.

 

למי שזוכר, זו תקנה שתיקן מרן שליט''א בזמן המתיחות בדרום, וכעת הורה לשוב לתקנה זו.

 

ההלכה היומית לעלוי נשמת נחמה בת דבורה.

 

 

 

 

יום ראשון ג' כסלו התשע''ט

 

המשהה נקביו, עובר משום "בל תשקצו" בין בגדולים בין בקטנים. כמו שנאמר: "אל תשקצו את נפשותיכם".

 

אבל פשט הפסוק: "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ", זה דבר רוחני - שמי שאוכל שרצים משקץ את נפשו. 

 

אבל זה כולל גם בגשמיות, למשל כשאדם צריך לנקביו ואינו הולך להוציא, אז מתקבצים אצלו בבטן כל מיני דברים לא טובים, ואחר כך נהיים חיידקים ונהיים מחלות, רחמנא ליצלן. הרמב"ם אומר: "צריך שיהיו מעיו רפויים תמיד".

 

יש עוד דבר כזה בפסוק: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", שפשט הפסוק כמו שכתוב אחר כך: "כי לא ראיתם כל תמונה" כלומר השמרו מאד לנפשותיכם לחשוב שיש תמונה לקב"ה ח"ו, 'כי לא ראיתם כל תמונה'.

 

אבל חכמים למדו מפסוק זה עוד משהו, שאדם צריך לשמור על נפשו, על הבריאות שלו.

 

*ההלכה היומית לעלוי נשמת נחמה בת דבורה, פנחס בן תראכי רחל, וסיגל סיגלית בת מרים.*

 

 

 

 

יום רביעי כ''ט מרחשון תשע''ט

 

שבח 'נשמת כל חי' שאומרים בשחרית של שבת - חשוב מאד. יש הרבה סגולות באמירת 'נשמת כל חי'. וגם מכוונים באמירתו ביום שבת, לקבל תוספת נפש יתירה של היום.

 

לכן, אם אדם שכח לומר 'נשמת' ובירך ברכת ישתבח, יאמר שם 'נשמת כל חי', אם נזכר קודם שאמר החזן 'ברכו'.

 

'בן איש חי' כותב שאפילו אם שמע 'ברכו' יענה: 'ברוך ה' המבורך לעולם ועד', ויכול עדיין לומר 'נשמת' בשלימות כל שלא התחיל ברכת 'יוצר'. אבל עדיף שיאמר רק שמונה מלים: "נשמת כל חי תברך את שמך ה' אלקינו".

 

אם יש לאדם שני אפשרויות, או לדלג פסוקי דזמרה או לדלג 'נשמת כל חי', ההלכה היא שידלג פסוקי דזמרה ולא ידלג 'נשמת כל חי'.

 

אמרו ששבח 'נשמת כל חי' לא כתוב בגמרא, וזו הוספה מאוחרת, אבל זה לא נכון! היא מוזכרת שלש פעמים בגמרא. וזה נעלם מעיניהם של חכמים גדולים שכתבו, שלא מוזכר בגמרא 'נשמת כל חי'.

 

פסוקי דזמרה, אפילו בחול, אם אדם ממהר להתפלל עם החזן או עם הנץ החמה דקה וכדומה, יכול לדלג כמה מזמורים. אבל 'נשמת כל חי' אין לדלג!

 

*ההלכה היומית לעלוי נשמת נחמה בת דבורה, פנחס בן תראכי רחל, וסיגל סיגלית בת מרים.*

 

 

 

 

 

יום ראשון י"ב מרחשון תשע''ט

 

יום פטירת הגה''צ רבי יהודה צדקה זצוק''ל ר''י פורת יוסף

 

שתי אותיות דומות אחת בסוף המלה ואחת בראש המלה הבאה, צריך להפריד ביניהם. לדוגמא: "בכל | לבבך", "על | לבבך" "ה' | ימלוך לעולם ועד". 

 

ואיך מפריד ביניהם? הרמב"ם בהלכות קריאת שמע אומר: קורא "בכל" ושוהה - מתעכב קצת, ואחר כך יאמר: "לבבך".

 

ולאו דוקא בקריאת שמע, אלא בכל התנ"ך. בלימוד משנה וגמרא לא צריך לדקדק כל כך בדברים האלה, אבל בקריאת תנ"ך צריך לדקדק. ככה כותב הרמ"א [בסימן ס"א] בשם הרד"ק. וראיתי את זה גם ברד"ק עצמו.

 

ומטעם זה - בפסוק: "ה' | ימלוך..." שבסוף 'שירת הים', יש לנו פָּסֵק בין "ה'" ובין "ימלוך". ולמה הַפָּסֵק הזה? הרי זה מחובר ביחד, הכל משפט אחד?! אלא כדי שתיזהר לא לבלוע יו"ד. 

 

ויש הרבה פסוקים בתנ"ך {לפחות 40} שעשו בהם פסק בשביל הדבר הזה, אחד מהם בשיר השירים (ד, יב): "גן | נעול אחותי כלה" יש פָּסֵק, ובהמשך הפסוק: "גל נעול מעיין חתום" ב'גל נעול' אין פָּסֵק כי זה למ"ד וזה נו"ן, ואין חשש שיבלע אות, אבל 'גן נעול' יש פָּסֵק כי זה נו"ן ונו"ן, שיזהר להפריד ביניהם.

 

לכן צריך להיזהר בדברים האלה שלא לבלוע אותיות, וכל שכן יו"ד של שם הוי"ה {כגון: "ה' ימלוך לעולם ועד"}.

 

*ההלכה היומית לעלוי נשמת העלמה הטהורה מרת גאולה עדנה בת הרבנית אסתר לויזה ע''ה ונחמה בת דבורה.*

 

 

יום חמישי ט' מרחשון תשע''ט

 

יש שלש הערות.

 

א. בתפילה "סלח לנו אבינו כי חטאנו", ב-ט' של תיבת 'חטאנו' אין דגש.

 

אחד החזנים כאן בבית הכנסת, היה אומר במוסף של החגים "מפני חטאינו גלּינו מארצנו", היה עושה דגש בל' של 'גלינו' וזו טעות. אין דגש ב-ל'. ואותו דבר בתיבת "חיינו" שבזימון - "ובטובו הגדול תמיד חיינו" - אין דגש באות י' של חיינו. וצריך לשים לב לדברים האלו.

 

ב. אחד הכהנים אמר: יברכך ה' וַישמרך, ו' בפתח, וזה לא נכון. כי אם תאמר כך, זה לשון עבר ולא יתכן לומר יברך אותך בעתיד וכבר שמר אותך, אלא יברך אותך וישמור אותך - שניהם בלשון עתיד. בין שווא לפתח המשמעות משתנית.

 

ג. בקריאת התורה, בפסוק: "למען ייטב לי בעבורך", לשים לב למעמיד ב-י' של תיבת 'יֽיטַב'.

 

*ההלכה היומית לעלוי נשמת העלמה הטהורה מרת גאולה עדנה בת הרבנית אסתר לויזה ע''ה, ופנחס בן תראכי רחל, וסיגל סיגלית בת מרים.*

 

 

יום רביעי ו' מרחשון תשע''ט

 

אמר הפסוק (שמות טז, ה): "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו". ואמרו חכמים, שיש בפסוק זה שני דברים. 

 

דבר ראשון, שצרכי שבת תעשה בשמחה. אל תגיד: "אוי, חבל על הכסף, חבל על ההוצאות המרובות..." זה שטויות והבלים! כי מה שתשלם בשבת תקבל  פי עשרה! לא פי שתים, פי עשרה תקבל!

 

ורמזו את זה במלה: *שבת* - *ש* זה 3 במספר קטן, *בת* במספר קטן זה 6 כלומר: שילמת 3 תקבל 6. וכן האותיות *בת* - "יציאות השבת שתים שהן ארבע" - שילמת 2 שקלים תקבל ארבע (ת' במספר קטן=4). לכן תעשה את זה בשמחה.

 

דבר שני, תעשה צרכי שבת בזריזות. והיה פירושה בזריזות, כמו (ש''א יז, מח) "והיה כי קם הפלישתי" להכות את דוד, דוד מיד נתן לו איזה מכה על המצח, גמר אותו באותו רגע. צריך לעסוק בצרכי שבת גם בזריזות וגם בשמחה. 

 

לכן גם מי שרגיל ללמוד כל יום שיעור בגמרא אחרי התפילה, ביום ששי יעסוק קודם בצרכי שבת. ואם אפשר לקרא שנים מקרא ואחד תרגום מיד לאחר התפילה בטלית ותפלין, זה הכי טוב. וככה כותב הרב 'בן איש חי'.

 

ואם לא יכול, יילך קודם לקנות צרכי שבת, ואחר כך יניח טלית ותפלין ויקרא שנים מקרא ואחד תרגום.

 

ראיתי זקן אחד בתשל''ב, ואז עברו כבר 60 וכמה שנים מפטירת ה'בן איש חי' וכך הוא היה עושה. הוא היה מוכר ספרים וביום ששי אחד דפקנו על חנותו וראינו אותו בפנים מעוטף בטלית ותפלין וקורא את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. זו ההשפעה הגדולה של ה'בן איש חי'.

 

*ההלכה היומית לעלוי נשמת העלמה הטהורה מרת גאולה עדנה בת הרבנית אסתר לויזה ע"ה, ופנחס בן תראכי רחל, וסיגל סיגלית בת מרים.*

 

 

 

יום שלישי ז' מרחשון תשע"ט

 

מותר להטיל הציציות בטלית ולקושרם בלילה, אפילו בטלית המיוחדת ליום.

 

ואפילו שהרמב"ם סובר שכסות יום בלילה פטורה, אין בזה משום תעשה ולא מן העשוי. 

 

כי לכאורה עכשיו בשעת הקשירה זה לילה, והטלית הזאת פטורה עד מחר. אף על פי כן, זה לא נקרא תעשה ולא מן העשוי, כי הזמן מגיע ממילא - "זמן ממילא קאתי" [-לשון ה'בן איש חי'].

 

הסגנון הזה [''זמן ממילא קאתי''], נראה כאילו זה סגנון של הגמרא. אבל פעם שאלתי את הרב עובדיה אם יש ביטוי כזה בגמרא - "זמן ממילא קאתי"? אמר לי: "אין. יש מלים דומות אבל 'זמן ממילא קאתי' - אין."

 

רבי ניסן [-פינסון. שליח חב''ד בתוניס] עליו השלום היה מקפיד שלא לעשות ציצית בלילה. אבא הראה לו דברי 'בן איש חי' (ש''ר פ' לך לך אות יח) שמקל בזה. 

אחר כך אבא אמר שיש לשון ב'פרי מגדים', שמתחילת לשונו משמע לחומרא, ומסוף לשונו משמע לקולא. אז מר לקח את הרישא ומר לקח את הסיפא.

 

אבל למעשה, מותר להטיל ציציות בלילה.

 

[ההוספות בסוגריים מרובעות - מהעורך.]

 

*ההלכה היומית לעלוי נשמת העלמה הטהורה מרת גאולה עדנה בת הרבנית אסתר לויזה ע"ה, ופנחס בן תראכי רחל לבית טרבלסי.*

 

 

 

 

 

!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0