שו"ת בהלכות כיבוד אב ואם – חלק ד’

שאלה: האם זה נכון שאסר להשתתף בחתונת ההורים בנישואין שניים?

תשובת הרב: זו שאלה שנשאלנו בה הרבה מאד פעמים, לגבי זוג שהתגרשו לא אליכם[1], ואחד ההורים שנישא בפעם השניה, מעוניין שילדיו הבוגרים יבואו לחתונה שלו, ויש אומרים שזה בעיה ומזל לא טוב וכו', מה הדין בזה? להלכה אין בעיה כלל בזה, ואפשר לבוא לחתונה הזאת. אבל לפעמים אדרבה צריך להגיד להם שיש בעיה ומזל לא טוב, כי לפעמים הבעל מתחתן והאשה עדיין מחפשת את עצמה, והיא אכולה כאובה ופגועה מאד שהיא עדיין בודדה בעולם, וכאשר יודעת שהגרוש שלה מתחתן באותו היום, היא זועמת וכועסת ומצוות על הילד שלה “אתה לא הולך בשום פנים לחתונה של אבא שלך”, וכאן נכנסים לבעיה בזה. או שלפעמים הגיסה אחות של האבא מחתנת ילד, והאמא אומרת לבן: אתה לא הולך לחתונה של בת דודה שלך, כי היא מסכסכת וגועשת ורועשת וכו', ואם אתה הולך זה פוגע בכבודי ממש[2].

מה הדין בכל זה? כתוב בהלכה שאמנם הבן צריך לכבד את אביו ואמו, אבל אם הם אומרים לו לעבור עבירה אסור לו לעבור את את העבירה הזאת, וכמו שכתוב “איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו” (ויקרא י”ט ג'), מה הקשר בין אביו ואמו לשבת? רבותינו במסכת יבמות (דף ה' ע”ב) מסבירים: למרות שצויתי אותך לכבד את אביך ואמך, מכל מקום את שבתותי תשמרו, ואם האב או אם אומרים לך לעבור עבירה לחלל שבת, אסור לך לשמוע בקולם. ולאו דוקא חילול שבת, אלא כל עבירה שהם אומרים לבנם, אסור לו לבצע את זה. לפיכך מרן (בסעיף ט”ז) כותב: האב שציוה את בנו שלא לדבר עם פלוני, או שלא ימחל לו עד שיבוא לבקש ממנו סליחה או עד שיגיע ראש השנה וכדומה, והבן רוצה להתפייס מיד לולי צוואת אביו, אין לו לחוש לציווי שלו, כי הבן לא צריך לעשות עוד עבירות ושנאת חנם בגלל מצות כיבוד אב ואם. לכן גם במקרה הזה, אם אחד ההורים אומר לבן שלו שלא יבוא לחתונה ושיריב עם הצד השני, לא צריך לשמוע בקולו. אבל בכל זאת הדרך הנכונה והחכמה להימלט מכל זה, ולכן הרבה פעמים אומרים לאותו מבני הזוג שמתחתן: תדע לך, אם הילדים מנישואים קודמים יבואו לחתונה, זה יגרום עין הרע, ולא סגולה טובה, ויהיו צרות מזה. והוא מעצמו מוותר על הדבר הזה, וכך משרים שלום ביניהם. במצבים כאלה החכמה הגדולה לצאת מזה, “כל ערום יעשה בדעת” (משלי י”ג ט”ז), לעשות בחכמה בלא מריבות, ולא להגיע להכרעה הלכתית בנושא הזה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

שאלה: אמא שלי הגיעה מאירופה עם תרבות אירופאית, וממש לא ישראלית. בעקבות זה היא “אלופה” בלהסתבך עם שכנות, ואנחנו הולכים כל פעם לתקן נזקים ולהשכין שלום. לא פעם יוצא לנו הילדים שיושבים וצוחקים ומרכלים על כל התרבות האירופאית הזו, ומעלים זכרונות מכל מיני מקרים של אמי וצוחקים, וגם מנסים למצוא דרך, האם יש בזה בעיה של לשון הרע?

תשובת הרב: איני יודע למה השאלה רק על לשון הרע, כי בזה אפשר להקל במקרים מסויימים כאשר הכוונה רק לתועלת ואין הגזמות וכדומה, וכמו שכתבו הפוסקים בהלכות לשון הרע. אבל הבעיה גדולה וחמורה הרבה יותר, כי מדובר באמא. ומרן השלחן ערוך (סימן רמ”א ס”ו) כותב: כל המבזה אביו ואמו, אפילו בדברים אפילו ברמיזה, הרי זה בכלל ארור מפי הגבורה, שנאמר “ארור מקלה אביו ואמו” (דברים כ”ז ט”ז)[3]. ויש לבית דין להכות על זה מכת מרדות, ולענוש בכפי מה שראוי. זה דברי מרן. ולכן כאשר יושבים וצוחקים על האמא או האבא, צריך לדעת שיש איסור דאורייתא בדבר הזה, ואפילו אם זה רק ברמיזה. מרן החיד”א (שיו”ב אות ב) וחיי אדם (כלל סז דין יט) ובן איש חי (ש”ב שופטים סכ”ג) ועוד, מביאים דברי ספר חרדים (פ”ט אות ל”ה) שכותב שגם המבזה את הוריו בלבו הוא בכלל ארור. ומביא מעשה נורא שקרה בימיו: אדם אחד שהיה מפרנס את אמא שלו, רק שהיתה בזויה בעיניו, מפני שאחרי שאביו נפטר היא התחתנה עם מישהו אחר[4], והאיש הזה הלך דרך ים ונהרג והושלך לים, וחיפשו היהודים לבקשו, ומצאוהו על שפת הים, ועין אחת מנוקרת שניקרוהו העורבים, והתקיים בו מה שנאמר בספר משלי (ל' י”ז) “עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם – יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר”. זה דברי ספר חרדים. זאת אומרת אדם שמבזה את הוריו, ואפילו רק בלבו בלבד, הרי זה איסור דאורייתא ממש. והדברים האלה לא פשוטים בכלל. רבי חיים פלאג'י ע”ה בספר תוכחת חיים (תולדות דף מ”ה ע”ב ד”ה ונראה ג”כ) כותב: אפילו אם לא ממש מבזה את הוריו, אלא שהוא היה נוהג בדבר מסויים כגון לנשק את ידיהם וכדומה, ועכשיו הוא מונע את זה מהם וגורם להם צער או בזיון בזה, הרי הוא עובר על מצות כיבוד אב ואם ועל מורא אב ואם, וענוש יענש בכפליים. וצריך מאד להיזהר בזה. אבל כאן השאלה מתעוררת מאליה, שהרבה פעמים האבא או האמא לא מתנהגים כמו שצריך, וכמו שאמרו בשאלה כאן “אלופה בלהסתבך”, ואיך אפשר לכבד או להעריך אותם? התשובה לזה, שבמקרים כאלה צריך לדון אותם לכף זכות, ולא לטייח ולשקר ולומר שהאמא “אלופה ביחסי אנוש”, אבל אפשר לומר שהתרבות שלה האירופאית שונה מזו הישראלית, ומי אמר שהישראלית טובה יותר? והרי זה הטבע וההתנהגות שלה וגדלה בדרך הזאת. אבל אסור לבזות את ההורים בלבו, וקל וחומר להשמיע דברי גיחוך וצחוק עליהם, שזה אסור ביותר.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

 שאלה: ההורים והאחים שלי חילוניים ורק אני דתי, ובגלל זה הם מציקים לי ומבקשים ממני כל היום לעזור ולסדר את הבית לעשות קניות ועוד, ואילו האחים שלי יושבים בספה ומשחקים. וכשאני אומר להורים להגיד גם להם לעזור, הם אומרים לי: איזה דתי אתה? איפה כיבוד הורים שלך? השאלה היא האם אני חייב בכלל לכבד אותם? וגם לפעמים הם יודעים שאני צריך ללכת לשיעורי תורה והם אומרים לי בכוונה שצריך לקנות לחם לארוחת ערב וכדומה, מה עלי לעשות?

תשובה: בדורנו השאלה הזאת מצויה מאד, ובפרט מי שנמצא מחוץ לבני ברק יודע כמה השאלה הזו עוצמתית. מצד אחד היא כואבת על ההורים שמחללים שבת, אבל מצד שני היא מעודדת מאד שרואים את הנהירה של הדור הצעיר לחזרה בתשובה, שלכאורה הוא היה צריך להשתולל ולרוץ אחרי תענוגות העולם הזה, אבל מכירים את האמת ורודפים אחריה. ומה הדין במקרה הזה? ובכן, מרן השלחן ערוך (סימן ר”מ סי”ח) כותב: “ממזר חייב בכבוד אביו ומוראו, ואפילו היה אביו רשע ובעל עבירות, מכבדו ומתיירא ממנו”. משמע שאפילו הוא עדיין רשע חובה על הבן לכבדו ולהתיירא ממנו. אמנם הרמ”א כותב שיש אומרים שאם אביו רשע לא מחוייב לכבד אותו, אלא אם כן עשה תשובה. וזו דעת הטור. אבל מרן פסק כדעת הרמב”ם, שאפילו אביו כעת רשע חילוני ומחלל שבת וכדומה, הבן מחוייב לכבד אותו, כמו אבא צדיק ממש. לכן רק האשכנזים יכולים להקל בדבר הזה.

אמנם צריך לדעת שכל ההיתר של הרמ”א הוא שלא צריך לכבד ולשרת אותו, אבל גם הוא מודה שאסור לבזות ולצער אותו. לכן הייתי ממליץ לנער הזה, שדוקא יזהר לכבד את האבא או האמא, רק שמדי פעם ישחיל דברים בדרך עדינה או הומור, ולמשל יאמר לאביו: אבא, איזה נס יש לך שהבן שלך דתי, תודה לקב”ה על זה, כי אחרת כולם היו יושבים על הספה ולא היה מי שיעזור לך… “בדיחה” כזו פעם אחרי פעם מצליחה להשפיע ולהגיע למקומות הנכונים, כי הרבה דברים שבאים בדרך הזו מתקבלים יותר[5]. (וע”ע בשו”ת מקור נאמן ח”א סי' תרכ”ו).

לגבי החלק השני בשאלה שזה בזמן שיעור תורה, מרן הרב עובדיה בהליכות עולם (ח”ח עמ' קכב) כותב שאם הבן רואה שההורים מתנכלים אליו ועויינים את הדת, פטור מלשמוע להם. ועל כל פנים מרן השלחן ערוך (סעיף י”ג) כותב שגדול תלמוד יותר מכיבוד אב ואם, ולכן במצב כזה שאומרים לו ללכת לקנות לחם דוקא בזמן שהולך לשיעור תורה, פטור מלשמוע להם בזה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

שאלה: אני קוסמטיקאית במקצועי, ואמא שלי באה אלי לשבת, וביקשה שאעשה לה טיפולי פנים שזה כולל הזרקות, ויש מקומות רגישים שאפילו יכול לצאת דם בהזרקות, האם אני יכולה לעשות לה טיפולים כאלה?

תשובה: מרן (בסימן רמ”א ס”ג) כותב: “היה קוץ תחוב לאביו, לא יוציאנו, שמא יבוא לעשות לו חבורה. וכן אם הוא מקיז דם או רופא, לא יקיז דם לאביו, ולא יחתוך לו אבר, אף על פי שמכוין לרפואה”. לפי זה אם אביו מבקש ממנו למשל שיעשה לו בדיקת סוכר, אף על פי שמכוין לרפואה, אסור לעשות את זה.

אבל חייב לסייג את הדברים, כי הרמ”א שם כותב: במה דברים אמורים, כשיש שם אחר לעשות, אבל אם אין שם אחר לעשות והוא מצטער, הרי הוא מקיז וחותך לו כפי מה שירשו לו לעשות. וכמה פוסקים (עי' בס' יפה ללב ח”ג אות ג, שו”ת חלקת יעקב ח”ב סי' ט”ל, ס' גשר החיים ח”ב ריש פ”א, שו”ת מנחת שלמה ח”א סי' ל”ב) כותבים, שגם אם יש מישהו אחר אבל הוא רוצה כסף, ואילו הבן עושה לאביו בחנם, למשל אם הבן רופא שינים שעושה לאביו בחנם, או שהבת קוסמטיקאית שעושה לאמה בחנם, באופן כזה מותר לעשות את זה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

שאלה: האם מותר לספר ולגלח את האבא, למרות שיתכן שיצא דם כשמגלחים בסכין בעורף וכדומה?

תשובת הרב: לגבי תספורת וגילוח, כיון שבדרך כלל לא יוצא דם ולא בטוח שיהיה דבר כזה, ממילא גם אם ייצא דם זה נקרא לא פסיק רישיה, ומותר לעשות את זה. ובודאי שהאב מוחל. (וכ”פ מרן ראש הישיבה שליט”א בשו”ת מקור נאמן ח”א סימן תרכז).

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

שאלה: אני מתגורר עם סבי וסועד אותו, הוא צריך לעשות בדיקת סוכר כל בוקר, ומתקשה לעשות זאת לעצמו, האם אני יכול לעשות לו בדיקת סוכר שכרוכה בהוצאת דם?

תשובת הרב: נכד שסועד את הסבא, מותר לו לעשות לו בדיקת סוכר, אף באופן שיש חשש שייצא דם מזה, כי כל האיסור הוא באבא בלבד, אבל הנכד לסבא מותר לעשות את הדבר הזה.