ספירה אישית

במצות ספירת העומר נאמרו בתורה כמה חידושים מיוחדים. דבר ראשון: וספרתם “לכם”, על כל אחד ואחד לספור כדי להגיע לחג השבועות עם ארבעים ותשעה ימים. ועוד נאמר בפסוק “תמימות תהיינה”, יש לספור כל יום בנפרד בשלמות, ואי אפשר לספור יומיים ביחד. ויש להבין, הרי ישנם דיני ספירה נוספים בתורה, כגון: ספירת השנים ליובל, ושם מצות הספירה היא על בית הדין שצריך לקבוע את היובל. וכן בכל ספירה, מי שצריך לקיים את התוצאה של הספירה, עליו מוטלת החובה לספור. אם כן, גם בחג השבועות היה אמור להיות כך, הרי החג נקבע על פי בית הדין ולא ניתן לכל יחיד ויחיד להחליט מתי חג השבועות, אם כן מדוע מחייבת התורה כל אחד מישראל, וכן מדוע לא מצינו דין “תמימות תהיינה” בספירת יובל ובשאר דיני ספירה?

אלא עצם מהות חג השבועות היא קבלת התורה. והנה, בכל דבר גשמי שאדם צריך לקבל, יש לו צורך לפתוח את ידיו ולקבל, אך בדברים רוחניים ובהשגות גבוהות בחכמת החכמות שהיא התורה שלא יכילנה שכל אנוש, צריך הכנה גדולה והשתוקקות רבה כדי לקבל אפס קצהו מחכמת התורה, ולכן יש צורך בשבעה שבועות על מנת להתכונן ולספור כל יום, ולפנות את מחשבתו להיות מוכן לקבל את התורה.

ולפיכך על כל יחיד ויחיד להתכונן לקבל את התורה באופן פרטי, ולא תעזור קביעת חג השבועות כמתן תורה לכל עם ישראל, כי אם הוא לא יכין מקום בלבו לא יוכל לקבלה. ולכן יש צורך בספירת “תמימות”, ואפילו אם חסר מעט מקום בלבו ובמחשבתו, די בכך שכבר לא יוכל להכיל את מה שהוא צריך כדי לזכות בתורה. ולכן נאמר וספרתם “לכם”, כי חג השבועות וקבלת התורה שיש בו בנוי על ספירת הימים והשבועות הללו.

מסופר על החזון איש שהיה מדריך את תלמידיו לזכות בגדלות התורה ובקדושתה. בקשוהו תלמידיו כי ישיאם עצה כיצד לזכות לעוצם קדושת התורה וידיעתה. אמר להם: כאשר אדם לומד תורה, בשעה ראשונה הוא מתחיל להתקדש, ואם מפסיק בדברים בטלים או במחשבות בטלות, הכל מתבטל, וגם אם ממשיך ללמוד אח”כ מאבד את מה שהשיג עד עתה, ושוב מתחיל מחדש. כך יכול להגיע עד זקנה ושיבה, ועדיין לא יזכה לקבל קדושת התורה, אך אם ילמד שעה ושעתיים ויותר ברצף, כל זמן נוסף יוסיף לו קדושה וידיעת התורה עד אין קץ, וכדי לזכות לקבל את התורה בקדושתה ובטהרתה, יש לספור ולהעריך את הזמן, השעות והדקות שתהיינה “תמימות” ללא הפסק כלל.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן