כיצד נצום בקלות

מדי כמה שנים קורה וחל יום הכפורים בשבת, ולמרות זאת צמים בו, וזאת לפי שיום כפורים נדחה מפני שבת. ויש להבין באמת מדוע, ומה נשתנה יום כפור מתשעה באב ושאר תעניות שאינן דוחין את השבת?

ברם, אפשר לומר יסוד שישנה בתכלית את הסתכלותנו על יום הכפורים. יום קדוש זה שונה במהותו משאר התעניות. הם, תכליתם לעינוי גרידא, ואילו יום הכפורים הרבה מעבר לכך, מטרת העינוי בו היא כדי לכפר על החטאים של השנה כולה.

כדי להסביר זאת, אמשיל משל. גנב גדול נתפס וגזר עליו המלך גזר דין מות. כשהוא כבול בנחושתיים, העלוהו לגרדום והחלו לכרוך את החבל סביב צווארו. והנה רגע לפני ששחרר התליין את הקרש שתחת רגליו, נשמעו קריאות 'עצרו! עצרו!' למקום נכנס בשעטה רץ רוכב על סוס עם אגרת דחופה מאת המלך. התליין הרים את הכיסוי השחור מעל ראשו, קרא את דבר האגרת, ופנה אל הנדון הרועד: “הרצונך לצאת לחפשי?”. הגנב הנהן נמרצות כלא מאמין. הוא לא ידע אם מתכוון הוא ברצינות, או שחפץ הוא להתל בו. “צום יום אחד ובקש סליחה”, הורה התליין בפקודת המלך באגרתו, “וצא לחפשי”. הגנב כמובן נאות בשמחה, והרצועה הותרה מעל גרונו.

ועתה צא וחשוב, האם הצום שיצום הגנב יהיה צער ועינוי בשבילו? אדרבה, יהיה זה יום שמחה עבורו, יום שבו ניתנת לו אפשרות לכפר על עונש מות בצום של יום אחד! הצער של הצום, מתגמד איפוא לעומת המוות המרקד מול עיניו. כל רגע באותו יום צום, יהיה לו לתענוג, כאשר הוא חושב שבזה הוא מציל ממות נפשו.

גם הקב”ה מעניק לנו הזדמנות ומתנה נפלאה, שהיא יום הכפורים. יום אחד בשנה, שבו ניתנת לנו ההזדמנות לכפר על חטאותינו. אומר לנו הקב”ה צומו לפני יום אחד ועשו תשובה, ואני אמחק ואעביר חטאתכם, שלא תסבלו לאחר מיתה מעינוי הגיהנם. אם כן, צום זה הנאה הוא לנו ולא עינוי. ואדם שהנאה היא לו לצום בשבת, כגון שהאכילה מזיקה לו, הלכה היא שלא יאכל, כמבואר בשלחן ערוך (סימן רפ”ח סעיף ב').

כאשר נבוא ליום כיפור בהכרה ובתחושה כי יום זה הינו צ'אנס עבורנו, כי אז הצום יעבור בקלות!