Menu

המלכוד של בני עדות המזרח

פעם אחר פעם, הציבור הספרדי מוצא את עצמו במלכוד. לא פה ולא שם. מכורח הנסיבות הוא נקרע בין הצדדים, כאותו ילד הנקרע בבחירה הקשה בין אביו ואימו.כולם רוצים לדאוג לו, כולם מדברים על טובתו, אך אותו אף אחד לא שואל במה הוא חפץ ומה באמת מתאים לו.
מחד דרך החילון, אינה דרכו, וגם דרך הפשרה הדתית, איננה צור מחצבתו. מאידך, ההקצנה החרדית גם היא אינה לרוחו, ודרך ההתבדלות וההסתגרות אינה מתאימה לו.

מאז קום המדינה זה משך מכאן וזה מכאן. הקיבוצים, הממסד והאליטה השלטת, חפצה בציבור עדות המזרח. כדייג האוהב דגים על מנת לטגנם במחבת, כך הם רצו לראות את הספרדים כחילוניים גמורים, או כאלה שזיקתם למסורת היא כאל סממן ארכאי היסטורי ותו לא.

לעומתם, אלה שחפצו להציל את הציבור הספרדי מ”שמד רוחני” ועסקו בקירובו, חפצו להטמיעו בתוכם, בלבוש בסגנון ובחשיבה. אלה כאלה, לא פסחו על מצוות הקיפוח ואפליית הספרדים וראייתם כסוג ב' ונחות, ולכל היותר כמסכנים שיש לרחם עליהם ולחנכם. בתקווה כי בחלוף הדורות, יבואו על תיקונם.

מלאכתם לא לגמרי צלחה. אלה לא הצליחו “לחלן” את כולם, ואלה לא הצליחו לעקור מקרבם את גאוותם הספרדית, ואת הכמיהה למסורת ומנהגי אבות.

הגיעה העת לומר לפטרונות הזו עלינו, די. איננו סומים בארובה, ולא באנו לארץ ישראל רק כדי שילמדונו הם אורחות מוסר ודרך חיים. עלינו לומר בפה מלא, כי דרכינו אינה דרך התבדלות והקצנה. דרכינו היא דרך המתינות והסבלנות, דאגה וערבות לכלל ישראל, דרך ארץ שקודמת לתורה, שילוב לימוד עם פרנסה, אהבת התורה עם אהבת העם ואהבת הארץ.

לספרדים יש דרך יחודית ועצמאית המתבטאת בלימוד (דרך העיון, דרך הפסיקה הפשטית- ההלכתית, המבטאת מתינות עם הסתכלות על טובת הכלל), בשמירת המסורת ובכיבודה, בנוסחי תפילה, בפיוטי הקדמונים, בנגינות עתיקות ומיוחדות, בנתינת חשיבות עליונה לידיעת המקרא והנ”ך, במבטא נכון, בידיעה לעמוד על האמת מבלי להיכנס למחלוקות קשות, השמצות, חרמות ופשקווילים (זו הסיבה העיקרית לכך שלא היו בקרבם רפורמים וקונסרבטיבים ואף הפוקרים והכופרים כיבדו את התורה ולומדיה). על השולחן הספרדי מסבים תדיר יחד, 'השחור', 'הסרוג', ו'המסורתי', ומרגישים כולם בנוח.

בהביטי על הציבור הדתי לאומי, אני רואה שגם הוא אינו חף מתופעות של פטרונות אשכנזית וניסיון להנהיג 'נוסח אחיד' (אשכנזי…). איני מכיר את הדברים מספיק לעומק, אך אני מתרשם שהתופעות הללו שקטות וסמויות יותר מאשר בקרב המגזר החרדי. ובכל זאת, אני פוגש גם כיום ספרדים חובשי כיפה סרוגה שמרגישים שחסר להם משהו. הם מחפשים את הסגנון הספרדי המיוחד ואת העולם היהודי הספרדי שכמעט ונשכח מהם. הם מתקשים למצוא אותו בחברה הדתית לאומית ובמסגרות החינוך שלה. על מנהיגי ורבני הציבור הדת”ל לזכור, כי אחדות אינה אחידות. ניתן לחלוק השקפת עולם וללכת לאורה וניתן לנהל חיי קהילה וחברה תוססים ומשותפים. אך אין לטשטש היסטוריה, מסורת ומנהג, שנשתמרו במשך דורות רבים ולנסות למחוק אותם במחי יד. בריבוי הסגנונות והנתיבים בעבודת ה', יתגדל ויתקדש שמיה רבא.

לעוד מאמרים של מערכת האתר
למאמר הבא
למאמר הקודם

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מערכת האתר

329
20
78

מאמרים חדשים

שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew
דילוג לתוכן