Menu

הלכות ומנהגי חג השבועות

חַג הַשָּׁבוּעוֹת

בְּשִׁשָּׁה בְּסִיוָן, בְּסִיּוּם יְמֵי סְפִירַת הָעֹמֶר שֶׁנִּמְשְׁכוּ שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת, חָל יוֹם “חַג הַשָּׁבוּעוֹת” כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר [1]: “שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ וְגוֹ' וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹקֶיךָ” [2]. וְיוֹם זֶה הוּא זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ, וְלָכֵן נִקְרָא גַּם “חַג מַתַּן תּוֹרָה”.  

 

לְקַשֵּׁט הַבַּיִת וּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּפְרָחִים

מִנְהָג יָפֶה לִשְׁטֹחַ עֲשָׂבִים וְעַנְפֵי אִילָנוֹת וּפְרָחִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבַבַּיִת בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת זָכַר לְמַעֲמַד הַר סִינַי [3].

 

קִדּוּשׁ בַּלַּיְלָה

טוֹב לְהִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת הַקִּדּוּשׁ בְּלֵיל חַג הַשָּׁבוּעוֹת בִּזְמַן שֶׁהוּא לַיְלָה וַדַּאי דְּהַיְנוּ אַחֲרֵי צֵאת הַכּוֹכָבִים (כְּעֶשְׂרִים דַּקּוֹת אַחֲרֵי הַשְּׁקִיעָה), לָחֹשׁ לְדַעַת הַפּוֹסְקִים שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁבְּלֵיל שָׁבוּעוֹת אֵין לְקַדֵּשׁ קֹדֶם הַלַּיְלָה וַדַּאי כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת “תְּמִימוֹת” שֶׁלֹּא יִהְיֶה חָסֵר מֵהֶן כְּלוּם [4].

 

“יַעֲלֶה וְיָבוֹא”

בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן מוֹסִיפִים “יַעֲלֶה וְיָבוֹא” כְּמוֹ בְּכָל יוֹם טוֹב.

 

לִהְיוֹת נֵעוֹרִים בַּלַּיְלָה

פָּשַׁט הַמִּנְהָג בְּכָל תְּפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת נֵעוֹרִים בְּלֵיל חַג הַשָּׁבוּעוֹת וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר, וּמִנְהָג זֶה נִזְכָּר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ[5]. וְהַטַּעַם לְמִנְהָג זֶה, כָּתְבוּ הָאַחֲרוֹנִים, לְפִי שֶׁבִּשְׁעַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּהַר סִינַי הָיוּ עַם יִשְׂרָאֵל יְשֵׁנִים כָּל הַלַּיְלָה, וְהֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲעִירָם מִשְּׁנָתָם עַל יְדֵי קוֹלוֹת וּבְרָקִים שֶׁהָיוּ בְּמַעֲמַד הַר סִינַי[6]. וְלָכֵן, כְּדֵי לְתַקֵּן דָּבָר זֶה נִזְהָרִים לִהְיוֹת נֵעוֹרִים כָּל הַלַּיְלָה וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה[7]. 

 

לִלְמֹד בַּלַּיְלָה סֵדֶר הַתִּקּוּן

נָכוֹן לִלְמֹד בְּלַיְלָה זֶה סֵדֶר “תִּקּוּן לֵיל שָׁבוּעוֹת” הַנִּדְפָּס בְּסֵפֶר “קְרִיאֵי מוֹעֵד”[8], שֶׁנִּתְקַן וְנִסְדַּר עַל פִּי הַזֹּהַר וְהַמְקֻבָּלִים, וְלֹא בְּלִמּוּדִים אֲחֵרִים[9]. וְיֵשׁ לְהִזָּהֵר מְאֹד מִשִּׂיחַת חֻלִּין וּדְבָרִים בְּטֵלִים בְּלַיְלָה קָדוֹשׁ זֶה, וְלֹא יְאַבֵּד זְמַן יָקָר זֶה בְּשִׂיחָה בְּטֵלָה, וְהַיּוֹשֵׁב בָּטֵל כְּיָשֵׁן דָּמֵי[10].

 

שְׁלֵמוּת הַלֵּב

יִזָּהֲרוּ לִלְמֹד כָּל סֵדֶר הַלִּמּוּד שֶׁל הַלַּיְלָה הַזֶּה בְּחֵשֶׁק גָּדוֹל וּבְשִׂמְחָה רַבָּה וּבְהִתְלַהֲבוּת הַלֵּב, כִּי הַלִּמּוּד הַמְתֻקָּן לְזֶה הַלַּיְלָה עוֹשֶׂה פְּרִי גָּדוֹל לְמַעְלָה וּמַמְשִׁיךְ לְנֶפֶשׁ הָאָדָם קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה. וְאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּפָרָשַׁת אֱמֹר: “חֲסִידֵי קַדְמָאֵי לֹא הֲווֹ נָיְימִי בְּהַאי לֵילְיָא וַהֲווֹ לְעָאן בְּאוֹרָיְיתָא וְאָמְרוּ נָיְיתֵי לְאַכְסָנָא יְרוּתָא קַדִּישָׁא לָן וְלִבְנַן בִּתְרֵין עָלְמִין וְעוֹד אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן עַל חַבְרַיָּא דִּלְעָאן בְּאוֹרָיְיתָא בְּהַאי לֵילְיָא, כּוּלְּהוֹן יִהְיוּ רְשִׁימִין וּכְתִיבִין בְּסִפְרָא דְּדָכְרַנְיָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְבָרַךְ לוֹן בְּכַמָּה בִּרְכָאָן וְעִטּוּרִין דְּעָלְמָא עִלָּאָה”. ע”כ. (פֵּרוּשׁ: חֲסִידִים הַקַּדְמוֹנִים לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים בְּזֶה הַלַּיְלָה, וְהָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. וְאָמְרוּ בּוֹאוּ לִנְחֹל יְרֻשָּׁה קְדוֹשָׁה לָנוּ וּלְבָנֵינוּ בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת. וְעוֹד אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן עַל הַחֲבֵרִים שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בְּזֶה הַלַּיְלָה, כֻּלָּם יִהְיוּ רְשׁוּמִים וּכְתוּבִים בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרֵךְ אוֹתָם בְּכַמָּה בְּרָכוֹת וְעִטּוּרִים שֶׁל הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן). וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁמַע כָּזֹאת וְיִפָּנֶה לִבּוֹ לְבַטָּלָה בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְכָל שֶׁכֵּן לְטַנֵּף פִּיו בִּדְבָרִים בְּטֵלִים וְדִבְרֵי חֹל שֶׁל מַשָּׂא וּמַתָּן וְכָל שֶׁכֵּן בְּלֵיצָנוּת וְלָשׁוֹן הָרָע. וְיִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לֵישֵׁב עַל הַמִּשְׁמָר בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת לִדְחוֹת אֶת הַשֵּׁנָה וְלֹא יִתְנַמְנֵם כְּלָל כִּי רַבֵּנוּ הָאֲרִ”י זַ”ל הֶחְמִיר מְאֹד בְּעִנְיַן הַשֵּׁנָה בְּזֶה הַלַּיְלָה יוֹתֵר מֵהוֹשַׁעְנָא רַבָּה. וְכַנִּזְכָּר בְּשַׁעַר הַכַּוָּנוֹת בִּדְרוּשׁ הַלַּיְלָה הַזֶּה [11].

 

בְּרָכָה עַל שְׁתִיָּה בַּלַּיְלָה

הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה וּמַגִּישִׁים לָהֶם מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה תֵּה אוֹ קָפֶה, אֲפִלּוּ אִם שָׁהוּ בֵּין שְׁתִיָּה לִשְׁתִיָּה זְמַן מְרֻבֶּה, אֵינָם צְרִיכִים לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עַל כָּל כּוֹס וְכוֹס אֶלָּא דַּי בִּבְרָכָה אַחַת וְהִיא פּוֹטֶרֶת אֶת הַכֹּל. וְטוֹב שֶׁיְּכַוֵּן בְּדַעְתּוֹ לִפְטֹר בְּבִרְכָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה כָּל מַה שֶּׁיָּבִיאוּ לְפָנָיו לְאַחַר מִכֵּן [12]

 

קְרִיאַת שְׁמַע

קֹדֶם זְמַן חֲצוֹת לַיְלָה יֵשׁ לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה עִם הַפְּסוּקִים שֶׁנּוֹהֲגִים לוֹמַר לְאַחֲרֶיהָ (יַעְלְזוּ חֲסִידִים וְכוּ')[13]. וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לִקְרֹא רַק קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד, אַךְ נָכוֹן יוֹתֵר לִקְרֹא גַּם אֶת הַפְּסוּקִים שֶׁאוֹמְרִים בְּכָל לַיְלָה[14].

 

אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה

“תִּקּוּן לֵיל שָׁבוּעוֹת” שֶׁנִּשְׁאָרִים בּוֹ כָּל הַלַּיְלָה עֵרִים הוּא נֶחְשָׁב כְּ”תִקּוּן כָּרֵת”, וְלָכֵן רָצוּי שֶׁמִּזְּמַן תְּחִלַּת קְרִיאַת הַתִּקּוּן לֹא יֹאכְלוּ שׁוּם דָּבָר מִלְּבַד שְׁתִיָּה כְּגוֹן תֵּה וְקָפֶה וְכַדּוֹמֶה, כְּפִי שֶׁנּוֹהֲגִים בְּתִקּוּן כָּרֵת, וְכֵן נָהַג מָרָן הַגָּאוֹן אִישׁ מַצְלִיחַ זָצָ”ל. וְאִם הֵבִיאוּ מִגְדָּנוֹת לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל מְעַט, יִטְעַם מֵהֶם קֹדֶם שֶׁמַּתְחִיל בְּסֵדֶר הַלִּמּוּד[15].

 

נְטִילַת יָדַיִם

כְּשֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר יִטֹּל אֶת יָדָיו מִכְּלִי ג' פְּעָמִים לְסֵרוּגִין כְּמוֹ שֶׁנּוֹטֵל בְּכָל בֹּקֶר, אַךְ לֹא יְבָרֵךְ “עַל נְטִילַת יָדָיִם”[16]. וְרַק מִי שֶׁיָּשַׁן בַּלַּיְלָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ בִּרְכַּת “עַל נְטִילַת יָדָיִם”.

 

בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר וּבִרְכוֹת הַתּוֹרָה

אַחַר שֶׁנָּטַל אֶת יָדָיו יְבָרֵךְ כָּל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר וּבִרְכוֹת הַתּוֹרָה, חוּץ מִבִּרְכַּת אֲשֶׁר יָצַר שֶׁאֵין מְבָרְכִים אוֹתָהּ אֶלָּא אִם כֵּן הֻצְרַךְ לִנְקָבָיו[17]. וְנָכוֹן שֶׁיִּתְפַּנֶּה קֹדֶם שֶׁמְּבָרֵךְ בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ בִּרְכַּת אֲשֶׁר יָצַר יַחַד עִם שְׁאַר בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר[18].

 

טְבִילָה בְּמִקְוֶה

עַל פִּי רַבֵּנוּ הָאֲרִ”י יֵשׁ לִטְבֹּל בְּמִקְוֶה בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר שֶׁל חַג הַשָּׁבוּעוֹת, מְעַט קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר. וּמַעֲלַת הַטְּבִילָה בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת לְאַחַר הַתִּקּוּן בַּלַּיְלָה גְּדוֹלָה מְאֹד, וְאָמְרוּ עַל טְבִילָה זוֹ שֶׁהִיא כְּמוֹ שֶׁנִּכְנַס הָאָדָם לְשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה, וְלָכֵן יִשְׁתַּדֵּל כָּל אֶחָד בִּטְבִילָה זוֹ[19].

 

לְהִתְגַּבֵּר בְּהִתְעוֹרְרוּת בִּתְפִלָּה

יִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית לְבַל יִתֵּן שֵׁנָה לְעֵינָיו וְחַס וְשָׁלוֹם יֵצֵא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ אִם יָשֵׁן בְּעֵת הַתְּפִלָּה וּקְרִיאַת שְׁמַע. וְכֵן בְּעֵת קְרִיאַת הַתּוֹרָה וּתְפִלַּת מוּסָף יִתְאַמֵּץ בְּכָל מְאוֹדוֹ לְבַל תַּחְטְפֶנּוּ שֵׁנָה, וּתְפִלּוֹת אֵלּוּ שֶׁל חַג הַשָּׁבוּעוֹת הֵם הַחִתּוּם שֶׁל כָּל יְמֵי הָעֹמֶר וְהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַחִתּוּם[20].   

 

עֲמִידָה בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת

יֵשׁ נוֹהֲגִים לַעֲמֹד בְּעֵת קְרִיאַת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת[21], אָמְנָם יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין זֶה נָכוֹן כְּדֵי שֶׁלֹּא לְכַבֵּד חֵלֶק אֶחָד מֵהַתּוֹרָה יוֹתֵר מֵחֵלֶק אַחֵר[22]. וְלָצֵאת מִידֵי הַמַּחֲלֹקֶת נָכוֹן שֶׁיְּכַבְּדוּ אֶת רַב בֵּית הַכְּנֶסֶת בַּעֲלִיָּה זוֹ שֶׁל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת וְיַעַמְדוּ הַקָּהָל לִכְבוֹדוֹ שֶׁל הָרַב מִתְּחִלַּת הָעֲלִיָּה וְעַד סוֹפָהּ[23].

 

מַאַכְלֵי חָלָב

מִנְהַג יִשְׂרָאֵל לֶאֱכֹל מַאַכְלֵי חָלָב בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת. וְכַמָּה טְעָמִים נֶאֶמְרוּ לְמִנְהָג זֶה:

יֵשׁ אוֹמְרִים הַטַּעַם מִשּׁוּם שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת בְּמַעֲמַד הַר סִינַי אֶת כָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, וּכְשֶׁיָּרְדוּ מִן הָהָר לֹא יָכְלוּ לֶאֱכֹל בָּשָׂר כִּי הָיָה טָעוּן שְׁחִיטָה וְכָל הִלְכוֹתֶיהָ, וְלָכֵן אָכְלוּ מַאַכְלֵי חָלָב. וְזֵכֶר לָזֶה גַּם עַתָּה אוֹכְלִים מַאַכְלֵי חָלָב בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת[24].

מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה נִמְשְׁלָה לְחָלָב כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר “דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ”[25].

 

סְעוּדַת יוֹם טוֹב בְּבָשָׂר וְיַיִן

אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹהֲגִים לֶאֱכֹל מַאַכְלֵי חָלָב בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת כַּנַּ”ל, מִכָּל מָקוֹם אֵין לְבַטֵּל מִצְוַת סְעוּדַת יוֹם טוֹב בִּבְשַׂר בְּהֵמָה וְיַיִן[26], וְלָכֵן אַחַר שֶׁיֹּאכַל מַאַכְלֵי חָלָב יַעֲשֶׂה הַפְסָקָה[27] וְאַחַר כָּךְ יִסְעַד סְעוּדַת יוֹם טוֹב בְּפַת וּבָשָׂר בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב[28]. וְיֵשׁ נוֹהֲגִים שֶׁבַּקִּדּוּשׁ בַּבֹּקֶר אוֹכְלִים מְזוֹנוֹת וּמַאַכְלֵי חָלָב וְאַחַר כָּךְ הוֹלְכִים לָנוּחַ, וּכְשֶׁקָּמִים עוֹשִׂים סְעוּדַת הֶחָג בְּבָשָׂר וְיַיִן, וְכֵן מִנְהַג מָרָן רֹאשׁ הֵשִׁיבָה שְׁלִיטָ”א[29].

 

לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת

יִשְׁתַּדֵּל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּיוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ[30] חֶצְיוֹ לַה' וְחֶצְיוֹ לָכֶם, וּבִפְרָט בְּיוֹם זֶה שֶׁהוּא זְמַן מַתַּן הַתּוֹרָה[31].

 

מְגִלַּת רוּת

מִנְהָג נָכוֹן לִקְרֹא מְגִלַּת רוּת בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת[32], וְהַטַּעַם בִּקְרִיאָתָהּ בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת הוּא כְּדֵי לִרְמֹז שֶׁהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּיִסּוּרִים כְּמוֹ שֶׁהִתְאַמְּצָה רוּת כְּדֵי לְקַבֵּל עָלֶיהָ אֶת הַתּוֹרָה[33]. וְגַם מִשּׁוּם שֶׁיּוֹם זֶה הוּא יוֹם פְּטִירַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה מִזַּרְעָהּ שֶׁל רוּת[34]. וּמִכָּל מָקוֹם מִנְהַג הַסְּפָרַדִּים לְקָרְאָהּ מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר וְלֹא מִתּוֹךְ מְגִלָּה, וְאֵין מְבָרְכִים עַל קְרִיאָתָהּ[35].

 

מִשְׁלֵי וְאַזְהָרוֹת

מִנְהַג כַּמָּה עֵדוֹת לִקְרֹא בְּיוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת כָּל סֵפֶר “מִשְׁלֵי”. וְכֵן נוֹהֲגִים לִקְרֹא “אַזְהָרוֹת”, שֶׁהֵם פִּיּוּט הַכּוֹלֵל בְּתוֹכוֹ אֶת כָּל תַּרְיַ”ג מִצְווֹת, וְהוּא מִנְהָג יָקָר וְנִכְבָּד מְאֹד שֶׁנּוֹסַד עוֹד מִימֵי הָרִאשׁוֹנִים[36].

 

תְּהִלִּים

טוֹב וְנָכוֹן לִקְרֹא אֶת כָּל סֵפֶר הַתְּהִלִּים בְּיוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת שֶׁהוּא יוֹם פְּטִירַת אֲדוֹנֵנוּ דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע”ה[37]. וְכַאֲשֶׁר הַזְּמַן דָּחוּק מִקְּרִיאַת מִשְׁלֵי וְהָאַזְהָרוֹת לְפָחוֹת יְחַלְּקוּ קְרִיאַת הַתְּהִלִּים בֵּין הַצִּבּוּר[38].

 

אִסְרוּ חַג שֶׁל שָׁבוּעוֹת

נוֹהֲגִים לְהַרְבּוֹת קְצָת בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בְּיוֹם אִסְרוּ חַג[39]. וְאָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם אִסְרוּ חַג שֶׁל חַג הַשָּׁבוּעוֹת וְכֵן אָסוּר לְהַסְפִּיד בּוֹ. וְיֵשׁ נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּיוֹם זֶה[40].

 

אֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן עַד י”ב בְּסִיוָן

מִנְהַג הַסְּפָרַדִּים שֶׁלֹּא אוֹמְרִים תַּחֲנוּן וּנְפִילַת אַפַּיִם מִיּוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ סִיוָן עַד יוֹם י”ב בְּסִיוָן וְעַד בִּכְלָל [41].

 

חַג הַשָּׁבוּעוֹת שֶׁחָל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת

 

לְהָכִין נֵר אָרֹךְ

כְּשֶׁחָל חַג הַשָּׁבוּעוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת יֵשׁ לְהָכִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת נֵר הַדּוֹלֵק עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת לְפָחוֹת, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַדְלִיק מִמֶּנּוּ נֵרוֹת יוֹם טוֹב בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַל יְדֵי הַעֲבָרָה מֵאֵשׁ לְאֵשׁ. 

 

סְעוּדָה שְׁלִישִׁית מֻקְדֶּמֶת

יֵשׁ לְהִזָּהֵר לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה שְׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת זוֹ מֻקְדָּם, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לֶאֱכֹל סְעוּדַת לֵיל חַג הַשָּׁבוּעוֹת לְתֵאָבוֹן. וּמִטַּעַם זֶה יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּל בְּשַׁבָּת זוֹ מִנְחָה גְּדוֹלָה כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה שְׁלִישִׁית מִיָּד לְאַחֲרֶיהָ.

 

הֲכָנָה מִשַּׁבָּת לְיוֹם טוֹב

אָסוּר לְהָכִין מִשַּׁבָּת לְיוֹם טוֹב, וְלָכֵן אָסוּר לְסַדֵּר אֶת הַשֻּׁלְחָן לְאַחַר סְעוּדָה שְׁלִישִׁית לְצֹרֶךְ יוֹם טוֹב. וְכֵן אָסוּר לִשְׁטֹף צַלָּחוֹת לְצֹרֶךְ יוֹם טוֹב. וְכֵן גַּבָּאֵי בָּתֵּי הַכְּנֶסֶת צְרִיכִים לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא אֶת הַמַּחְזוֹרִים שֶׁל הֶחָג קֹדֶם צֵאת הַשַּׁבָּת[42]

 

שֵׁנָה בְּשַׁבָּת לְצֹרֶךְ הַלַּיְלָה

מֻתָּר לִישֹׁן בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר כַּוָּנָתוֹ בַּשֵּׁנָה הוּא כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת נֵעוֹר בַּלַּיְלָה, וְאֵין דָּבָר זֶה נֶחְשָׁב הֲכָנָה מִשַּׁבָּת לְיוֹם טוֹב. וּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יֹאמַר בְּפִיו שֶׁיָּשַׁן בִּשְׁבִיל הַלַּיְלָה[43].

 

עֵרוּב תַּבְשִׁילִין

כְּשֶׁחָל חַג הַשָּׁבוּעוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, יֵשׁ לִזְכֹּר לְהַנִּיחַ “עֵרוּב תַּבְשִׁילִין” בְּעֶרֶב הֶחָג.

 

 


 

[1] דברים (ט”ז, ט').

[2] חזו”ע (עמ' ש”ג).

[3] רמ”א ומשנ”ב (סי' תצ”ד ס”ג). ובמשנ”ב (שם ס”ק י') הוסיף שנוהגים להעמיד אילנות בבית הכנסת זכר למה שאמרו חז”ל (ראש השנה ט”ז ע”א) שבעצרת נידונים על פירות האילן. ואף על פי שיש שערערו על מנהגים אלו כמ”ש במשנ”ב (שם), בחזו”ע (עמ' שי”ז) כתב שמנהג ישראל תורה הוא ויש לו יסוד נאמן בדברי חז”ל. ע”ש.  

[4] כה”ח (סי' תצ”ד אות א-ב), וחזו”ע (עמ' ד”ש).

[5] פרשת אמור (דף צ”ח ע”א).

[6] כן הוא במדרש פרקי דרבי אליעזר (פרק מ”א). ושיר השירים רבה (פרק א' ס' נו).

[7] חזו”ע (עמ' ש”ט). ומנהג זה הוא לאנשים ולא לנשים (שם).

[8] ונוהגים לקרוא התחלה וסוף של כל פרשה והתחלה וסוף של כל נביא, וגם בתרי עשר יש לקרוא התחלה וסוף של כל נביא ונביא מתרי עשר. (מרן ראש הישיבה שליט”א בהקדמה לספר קריאי מועד).

[9] מרן ראש הישיבה שליט”א (בהקדמתו לספר קריאי מועד). ומכל מקום מי שחשקה נפשו לעסוק בש”ס ובפוסקים אין למחות בידו כי יש לו על מי שיסמוך (חזו”ע עמ' ש”י). ועכ”פ אין לקרוא משנה בלילה הזה כי עיקרו של לילה זה נתקן על פי הסוד, ולפי הקבלה אין ללמוד בו משנה. מרן ראש הישיבה שליט”א (עלון בית נאמן מס' 65 אות ג'), וחזו”ע (שם).

[10] חזו”ע (עמ' ש”י).

[11] בן איש חי (פרשת במדבר אות ג').

[12] חזו”ע (עמ' שי”א).

[13] בן איש חי (ש”ר פרשת פקודי אות י”ד).

[14] כן הורה מרן ראש הישיבה שליט”א בחג הסוכות תש”ף.

[15] מרן ראש הישיבה שליט”א (עלון בית נאמן מספר 14 אות יב-יג).

[16] ש”ע ורמ”א (סי' ד' סי”ג).

[17] חזו”ע (עמ' שי”ב). 

[18] כי לכתחילה יש להסמיך ברכת “אלהי נשמה” לברכת “אשר יצר”, כיון שהיא ברכה הסמוכה לחברתה ואינה פותחת ב”ברוך”. (משנ”ב סי' ו' ס”ק י”ב).

[19] כה”ח (סי' תצ”ד אות ז'). והרב בן איש חי הוסיף בספר לשון חכמים עוד “לשם יחוד” לומר קודם טבילה זו.

[20] בן איש חי (פרשת במדבר אות ה'), וחזו”ע (עמ' שי”ג).

[21] כן נהגו בכמה עדות ויש להם סימוכין מדברי הראשונים עיין בעלון בית נאמן (מס' 14 אות כ”ה ואילך).

[22] חזו”ע (עמ' שי”ד) ע”פ הרמב”ם בתשובה.

[23] עלון בית נאמן (מס' 164 אות י”ד). ומכל מקום גם אם לא עלה רב בית הכנסת יכולים לעמוד מתחילת העליה ואין בזה חשש. מרן ראש הישיבה שליט”א (שם).

[24] משנ”ב (סי' תצ”ד ס”ק י”ב), וחזו”ע (עמ' שי”ח).

[25] כה”ח (סי' תצ”ד אות ס'). וע”ע בחזו”ע (שם) ובכה”ח (שם אות ס”א) שהביאו עוד טעמים לזה.  

[26] ש”ע ומשנ”ב (סי' תקכ”ט ס”ג), וחזו”ע (עמ' שי”ט).

[27] ודיני ההפסקה בין חלב לבשר נתבארו בקיצור שולחן ערוך חלק א' (פרק מ”ד ס”ד).  

[28] חזו”ע (עמ' שי”ח).

[29] עלון בית נאמן (מס' 164 אות ח').

[30] פסחים (ס”ח ע”ב).

[31] חזו”ע (עמ' ש”כ).

[32] רמ”א (סי' ת”צ ס”ט). ומי שקורא אזהרות ומשלי ותהלים ולא מספיק לקרוא מגילת רות ביום, יכול להסתפק בקריאת רות שקוראים בתיקון בליל החג. מרן ראש הישיבה שליט”א (עלון בית נאמן מס' 164 אות י”א).

[33] ילקוט שמעוני (רות, רמז תקצ”ו).

[34] שערי תשובה (סו”ס תצ”ד) משם זקנו.

[35] חזו”ע (עמ' ש”כ).

[36] מרן ראש הישיבה שליט”א (עלון בית נאמן מס' 164 אות י”א).

[37] מועד לכל חי (סימן ח' אות ל”א), ובן איש חי (פרשת במדבר אות ו'), ועיין בהערות מרן ראש הישיבה שליט”א שם.

[38] כן נוהג מרן ראש הישיבה שליט”א (עלון בית נאמן עלון מס' 164 אות י”א).

[39] רמ”א (סי' תכ”ט ס”ב).

[40] חזו”ע (עמ' שכ”ב).

[41] כה”ח (סי' תצד אות נ”ב), וחזו”ע (עמ' שכ”ג).

[42] עלון בית נאמן (מס' 163 אות י”א).

[43] עלון בית נאמן (מס' 163 אות י”ג). ואפילו מי שבדרך כלל אינו רגיל לישון בשבת מותר לישון בשבת זו. (שם).

 
לעוד מאמרים של מערכת האתר
למאמר הבא
למאמר הקודם

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מערכת האתר

334
20
79

מאמרים חדשים

שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew
דילוג לתוכן