ההסטוריה חוזרת – מחלוקת לשם שמים!

בדורנו, בו מתרגמים מחלוקות בהלכה לריב אישי, והופכים כל ויכוח הלכתי להתנצחות פוליטית, יש החושבים את כל החולק על רבם כחולק על השכינה, וכאילו יש כאן איזו יריבות על רקע אישי. אותם אנשים לא יבחנו את דברי החולק בצורה עניינית, אלא יראו את החולק כמחדש מדעתו, כפוסק מסברא, ומה לא? הכל רק בכדי להוכיח מדוע אין הצדק עמו. מבחינתם, השאיפה אינה הרצון לקבל את האמת, אלא רצון למונופול על האמת ושנאה לאמת של הזולת. ואם נדונם לכף זכות, הדבר נובע מהכבוד הרב שהם חולקים לרבם, אך יש לדעת כי זוהי אהבה המקלקלת את השורה.

אחד הרבנים בדור האחרון, שאכל מרורות וסבל נואשות מאותם אנשים, הוא גאון ישראל מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט”א. לפני למעלה מיובל שנים, בשנת תשי”ב כאשר היה מעיר בשיעוריו בדרכה של תורה על הגאון הבן איש חי, חשבו שהוא בא כביכול לפתוח כנגדו חזית ציבורית, והיו אף שהרחיקו לכת והעלו את ספריו באש.

בדברי פתיחה לספרו הגדול שו”ת יביע אומר ח”א, התייחס לאלו בחריפות רבה, והקדיש להם שורות ארוכות: “עוד רגע אחד אדבר על דבר המצפצפים ומהגים שאין לחלוק על ספרי האחרונים, ובראותם ספר חדש שבא להכריע נגד איזה אחרון צווחי ככרוכיא… וכל היודע ספר עיניו רואות נכוחה שזהו דרך כל רבותינו למימי התנאים והאמוראים ועד אחרוני הפוסקים… כי תורת אמת היא ואין מחניפים בה לשום אדם, ויפתח בדורו כשמואל בדורו… וכמעט שלא יראה ולא ימצא ספר אחרון הנושא ונותן באמונה על דברי המחברים שקדמוהו, שלא יחלוק וישיג על מי שקדם לדון בענין ההוא, לרחק הסברא התמוהה, ולקרב השיטה הישרה, והחולקים על זה דבריהם מהבל ימעטו, ולחפש תואנות יבקשו ולשונם חרב חדה בלשון הרע ורכילות… והם לא ידעו ולא יבינו כי זוהי דרכה של תורה, כי טח מראות עיניהם הצרות בכבודן של ת”ח…”.

ומדוע הוצרכנו להעתיק הרבה מלשונו שם? כיון שלנגד עינינו קורה דבר מעניין. ארבעים שנה קדימה, חוזר גלגל ההיסטוריה על עצמו, והפעם דוקא בכיוון ההפוך, כאשר ישנם אנשים החושבים שאסור לחלוק (אפילו בכבוד) על מרן הראשון לציון שליט”א, ועושים על כך מלחמות, עד שרב שחולק עליו (בכבוד כמובן) נהפך למנודה, ולא יזכירו שמו בכתבי-עתם.

ולמי שעוד מטיל ספק בדבר ומנסה לחלק חילוקים, נביא מאשר סיפר הגאון רבי משה לוי זצ”ל לתלמידו ר' משה מקס הי”ו: “כשסיימתי לכתוב את ספרי שו”ת תפלה למשה חלק ב', עליתי לביתו של מרן שליט”א לקבל את הסכמתו, ואמרתי לו: “כבוד הרב, אני מביא לכת”ר תשובות לדוגמא דוקא כאלה שבהן העליתי שלא כדעת הרב, ודוקא עליהן מבקש אני הסכמה”. מרן שליט”א חייך ואמר לי: “יפה עשית!” והוסיף כמו בנבואה: “יקומו עליך ויתנגדו כפי שעשו לי כשהייתי אברך צעיר, שפסקתי לפעמים לא כבן איש חי, וחרפוני וגדפוני… אל תשמע להם ואל תהסס! תמשיך להוציא ספרים, וה' יהיה עמך”.

עוד מספר אחד מבניו של מרן שליט”א: “שאלתי פעם את אבי מורי מרן שליט”א: הכיצד נותן הוא הסכמה לספר שיש בו פסקי הלכה שלא כדעתו? ואמר: “בשעה שתלמיד-חכם כותב חיבור הלכתי, הרי זה מחייב אותו ללמוד ולעיין. ואם אחר העיון המעמיק הגיע למסקנה שכך ההלכה – מי אומר שאני צודק? אדרבא, ילמד, אני ארויח שלמדו תורה מספרי, ובאשר למחלוקת – הציבור ישפוט!”.