Menu

פרשת מקץ – התעלמות מהכרת הטוב

וידבר שר המשקים את פרעה לאמר את חטאי אני מזכיר היום (מא. ט)

 

כאשר פותר יוסף הצדיק את חלומו של שר המשקים שעתיד פרעה להשיבו על כנו, מבקש ממנו יוסף: “כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה” (לעיל מ, יד).

 

פתרונות יוסף מתקיימים, אך שר המשקים שוכח את יוסף אשר נמק בכלא המצרי שנתיים נוספות. לילה אחד פרעה חולם שני חלומות מוזרים, בבוקר הוא קורא לכל חרטומי מצרים וחכמיה, אך איש אינו יודע לפתור את החלומות. ואז נזכר שר המשקים ביוסף, הנער העברי היושב בבית-הכלא, ומספר לפרעה כיצד פתר יוסף בהצלחה את חלומו ואת חלום שר האופים. פרעה מתפעל ומזמין את יוסף לפתור את חלומותיו. וכל השאר היסטוריה…

 

אם נשים לב, כאשר שר המשקים מתוודה לפני פרעה, הוא אומר “אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם”. מדוע אמר “חֲטָאַי” בלשון רבים, הרי היה לו סך הכל חטא אחד, שמזג למלך כוס יין ונמצא בה זבוב? אלא שחטא נוסף היה בידו, שנהג בכפיות טובה כלפי יוסף הצדיק – “ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו”. מה בסך הכל ביקש ממנו יוסף הצדיק? שֶׁיַּזְכִּירוֹ לפני פרעה…

 

ולא רק כפיות טובה כלפי יוסף נקט, אלא כלפי פרעה והממלכה כולה. ישנו אדם מורם מעם, משכמו ומעלה גבוה מכל העם, אשר כל החרטומים אינם נחשבים לידו, הוא פותר חלומות בצורה מופלאה, ואינך מספר למלך?!

*

מקום מרכזי במערכת המדות הבונות את אישיות האדם, תופסת מדת ‘הכרת הטוב’. מדה זו משמשת מפתח ראשי לבניית עולמו הרוחני הפנימי של האדם, הן ביחסיו עם הבריות והן במסגרת עבודת הבורא שלו. הנגוע בחיידקי כפיות טובה, אישיותו הינה שלילית מיסודה, וחוֹתם מדה זו מודגש בכל פינה מחייו. הקב”ה ברא את עולמו כך שיהיה כולו מבוסס על עזרה הדדית, בבחינת “איש את רעהו יעזורו”, ולכן מי שמתעלם מהטובה שהעניק לו זולתו – נגוע באנוכיות (כי הוא חי בתחושה שהכל מגיע לו ולא צריך להודות על כך), וזה כאמור היפך יסוד העולם.

*

יהודי אחד ירד מנכסיו, וחובות כבדים של כ-400 אלף דולר השתרגו על צווארו ואחזוהו כצבת. ההתראה מההוצאה לפועל נשפה בעורפו בזעם, ואיימה לשלול ממנו את ביתו והחנות שברשותו. חסר-אונים היה, וניסה לתור אחר כל אפשרות שתוציאו מן הסבך.

 

למרן רבנו עובדיה יוסף זצ”ל נודע על מצבו, והוא קרא את אביו של האיש אליו וכן את שני אחיו. אביו של אותו יהודי היה כבר זקן מופלג ובעל ממון רב. סיפר להם מרן את המצב לאשורו, וביקש שיסייעו בידו לחסל את חובותיו מבלי שייגרע חלקו בירושה העתידה. לא קל היה לאחים להסכים לרעיון זה, אך מרן ישב עמהם זמן ארוך ושכנעם בחשיבותו, עד שהסכימו.

 

לאחר מכן, קרא מרן למנהל הבנק ואמר לו: “מה בצע כי תעקלו לאיש הזה את כל נכסיו? הלא שוויים יגיע בקושי לתשלום רבע מהחוב. תמחלו לו על חצי מהחוב, ואני אדאג להביא לכם 200 אלף דולר”. לאחר דין ודברים, הסכימו ראשי הבנק לעיסקה. הביא מרן את הכסף מאביו של אותו איש, ובכך פטר את האיש מכל חובותיו.

 

שאל אותו בנו ר’ דוד: “אבא, מה ראית על ככה להשתדל כל כך הרבה בענינו?”.

 

“כשחזרתי לארץ ממצרים בשנת תש”י”, השיבו מרן, “לא היה לי לחם לאכול. אותו אב זקן ידע את מצבי והיה עוזר לי רבות, ולכן מדין הכרת הטוב התאמצתי לעזור לזרעו אחריו”.

לעוד מאמרים של הרב עובדיה חן
למאמר הבא
למאמר הקודם

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הרב עובדיה חן

4
10
289

מאמרים חדשים

שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew