Menu

מנהג שריפת "המן" – חלק ב’

וכעין זה כתב בספר ויען עמוס (בחלק חיי היהודים בג'רבא, חודש אדר, עמ' קפ”ה-קפ”ו) לרבי עמוס הכהן זצוק”ל, רבה של הקהלה “חארה צגירה” באי ג'רבא, עם מעט שינויים, וז”ל: דבר אחר היו עושים ומכינים עוד מר”ח אדר, שקית פלסטיק או מארג בד שלד, וממלאין אותו בתבן וקש, או פסולת של עצים, צורת אדם עם ידים ורגלים בטן ופרצוף, פנים של המן ועשרת ילדיו, וביום ערב פורים אחרי תפלת שחרית הולכים לכמה מקומות בכל העיר, ובכל מקום קבוצות קבוצות עם בנזין וגפרורים, וכבר מוכן בבית עצי תמרים (ג'ריד מתאע הנכ'ל, תרגום: חריות של דקל) שמביאים הערבים בעצמם לשוק למכור, והיהודים קונים מהם לפי מכסת נפשות, לכל נפש עץ אחד, והביאו את אשר הכינו ביום ערב פורים לשרוף את המן הם ונשיהם ובניהם וטפם וכל אשר להם, לקיים מחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לעיני הכל ערבים וגם נוצרים, והאש עולה עד לשמים עם תמרות עשן, וכאשר התחילה לעלות אש השלהבת מתחילים לקרות “מי כמוך, ואין כמוך, מי דומה לך, ואין דומה לך”, כל הקטעים עד גמירא.

ובאלחארא כבירה (הרובע הגדול) יש להם המנהג הזה ג”כ בשינויים קצת, והכל טוב, ומנהג ישראל תורה. ע”ש. [ולפי מה שכתב שהיו נוהגים לקרות באותה שעה הפיוט הנפלא של ריה”ל “מי כמוך” וכו', אפשר להבין מה שנהגו לתרגם בערי תוניסיה את הקטע האחרון בפיוט הנ”ל, ואעתיק הלשון כפי שנדפס בסו”ס “דרך ישרה” (ג'רבא תשכ”ו):

דְּגָלִים עָֽבְרוּ בַיַּבָּשָׁה. וְלִפְנֵיהֶם אֵל נַעֲרָץ בִּקְדֻשָׁה.
אָז שֽׁוֹרְרוּ שִׁירָה חֲדָשָׁה. מִי־כָמֹכָה בָּאֵלִים ה':
תרגום (בלשון ערבי): עלאמאת ג'אזו פ'ליביס, וקדאמהם טאיק תקווה בתקדיס.
ונהאר (פלוני) יחרקו הדיש, אשכון כיפ'ך פלקויין יא אלה:

התיבות “אז שוררו שירה חדשה” לא היו אומרים תרגומם בערבית, אלא אמרו “ונהאר (פלוני) יחרקו הדיש”. ופירושו, וביום פלוני ישרפו את הדשא, והיה זה בתור הודעה לציבור בשבת זכור באיזה יום בשבוע ישרפו את המן (שמלאו אותו בעשבים ודשא), ועשו זאת בהבלעה בתרגום הפיוט שקוראים אותו בשבת הנ”ל. וצריך להבין קישור הדברים, בין מ”ש ריה”ל: “אז שוררו שירה חדשה”, לבין התרגום הנ”ל בערבית שהוא הודעה על שריפת המן. ולפי האמור שבשריפת המן היו משוררים הפיוט הנ”ל, נמצא קישור הדברים בין שריפת המן לשירה חדשה ברור ומובן, שר”ל “אז שוררו שירה חדשה” שביום פלוני נשרוף את המן ונחזור לומר פיוט זה מי כמוך באלים ה'. ודו”ק].

וראה עוד בספר ויברך דוד הנדפס מחדש (בעריכת רבי יוסף הכהן שליט”א מאשדוד. בחלק שבחי מוהרד”ך, מנהגי ערב פורים עמ' 310) שהוסיף שמוה”ר הגאון הגדול עמוד ההוראה רבי משה כלפון הכהן זצוק”ל, כשהיה חוזר מבהכנ”ס בערב פורים, היה הולך למקום שעושים שם את המדורה (קרוב לביתו), ומכה את המן, ואומר הפסוק “מחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח” ג”פ. ע”ש. ועיין עוד למרן רבי רחמים חי חויתה הכהן זצוק”ל בספרו כתר כהונה (דרוש מ”א ומ”ב) שהזכיר מנהג זה.

ולאחר זמן ראיתי בירחון אור תורה (אדר התשמ”ה, סימן ע”ד, עמוד ש”ן) לרבי אפרים חדאד שליט”א מ”ש בענין מנהג זה, והנאני מאד, ואעתיק לשונו:
אחרונים חביבים הם הילדים, כמה שבועות לפני פורים מתכננים את עשיית גוף המן ועשרת בניו המועמדים לשריפה ביום תענית אסתר. שבוע לפני פורים נוסעים לשוק להביא מהנגרים שקים של נסורת ושברי עץ למלא בהם את גוף המן החלול. יום לפני תענית אסתר הולכים הילדים עם רבם לשדה להביא משם אחו, הוא ה”דיש”, אותו מקיפים סביב מדורת המן הרשע. ביום תענית אסתר משכימים קום להשלים את ההכנות הקשורות בהעלאת המן באש. ראש החבורה שנבחר ע”י הילדים חולש על המלאכה. הוא מתכנן את הקמתו של גוף המן העגול והמלא כופתאות מנסרי עץ, קרעי סמרטוטים, ואגודות אחו. ראשית כל, מקיף את גופו השמן של המן, בנסרי עץ למטה, הסמרטוטים למעלה ואלומות האחו מוקפות סביב סביב. שופך הוא על פניו נפט ומוצת הגפרור שנאחז בערימת האחו ומתפשט הלאה לסמרטוטים ולנסרי העץ. רוח מזרחית מתמזגת עם תמרות העשן והאש, ואפשר לומר כי לא נצחה הרוח את עמוד העשן. “והדרת פני זקן” – הזקן שבמשפחה הגיע, ומקבל הוא מקל חריות, “זרידה”. בקול רם הוא מכריז בניגון מסולסל: “המן החרוך, רגליו בהיתוך”. מיד נפצחים הפיות וכולם מצטרפים למקהלה אחת, להשתתף באופן פעיל “במלחמה הקרה-החמה” נגד נינו של עמלק. יש המחכים עד דעיכת הגחלת האחרונה ורק אז הולכים הילדים להחליף בגדיהם אשר ספגו מנה הגונה של עשן ואפר, בבגדי-חג חדשים, ומתכוננים למאורע גדול בחייהם הנשנה אחת בשנה, לנסוע למרכז המסחרי הוא “חומת סוק”, שם יזכו למתנות מהוריהם ומעות – פורים מקרוביהם. (כל השנה אסור על הילדים לנסוע לשם ולבזבז זמנם בטיולי סרק) וכו'. ע”ש. וע”ע מ”ש מו”ר נר”ו הנ”ל בספרו הנז' (בסוף הביאור על הפיוט מי כמוך, עמ' ס”ט) שראה רמז בספר המוסר להרב זכריה אלצ'אהרי ז”ל מחכמי תימן (דפוס ירושלים תשכ”ה עמוד 331) בפסוק הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך, ר”ת המן לאש. והוא פלא. ע”ש. וכן ראיתי עתה בספר נתיבות המערב הנד”מ (מנהגי יהדות מרוקו, במנהגי פורים, אות ח”י) להגר”א ביטון שליט”א רבה של ביריה, שכתב שנהגו רבים במרוקו להכין צורת “המן” גדולה, ובסיום התפלה יוצאים ושורפים אותה ורוקדים סביבה. ובהערות שם ביאר שהטעם לכל זה הוא להרבות פרסומי ניסא ככל האפשר, ולתת ביטוי לשנאת עמלק ודרכו הרעה. ע”ש.

וברוך ה' לא אלמן ישראל, ומנהג זה נשתמר אף בארץ ישראל, בישיבתנו הקדושה “כסא רחמים” ספרדית תכב”ץ, המפורסמת בשמירת המסורות והמנהגים בטהרתם ללא נפתל ועיקש. ומספר ימים קודם חג הפורים, אוספים כמה בחורים חתיכות נייר וקרטונים למיניהם, וממלאים אותם בתוך מכנסיים וחולצה בדמות “המן”. ומדביקים על ראשו תמונה של המן העכשוי שבכל שנה ושנה. דמות זו תולים באויר בגובה ארבע קומות, תחת “גשר עזרייה” המוצב בין בנין ישיבה גדולה לבין בנין ישיבה קטנה, ומלינים את המת כך מספר ימים. עד שמגיע הלילה הנכסף… “ליל הפורים”, שאז יוצאים כל הבחורים בקול רנה ותודה המון חוגג, לעבר ביתו של מו”ר ועט”ר מרן הגאון ראש הישיבה שליט”א, ומלווים אותו ברכבו בתופים ובמחולות, עד בנין הישיבה, ושם כבר הוצבה על הכביש חבית גדולה מבעוד יום, ובתוכה הועמדה דמותו של “המן”, ומרן שליט”א יוצא מרכבו ומבעיר את האש עד שתהא שלהבת עולה מאליה. ומיד בוקעת ועולה שירה אדירה מפיות הציבור הקדוש שהגיע להשתתף במנהג נאה זה, והשמחה גואה לשחקים, וישיבת “כסא רחמים” צהלה ושמחה… ומרן שליט”א עומד עליהם ומעודדם ושוהה במקום עד שישרף “המן” לגמרי, ורק כאשר שקעה שמשו ונמחה זכרו יורדים כולם לחדר האוכל, לשמוע דרשתו של מרן שליט”א מענינא דיומא. ושוב מלווים אותו לביתו, בצאתו בשלום מן הקודש. אפשר להמליץ על מעמד זה: “מי שלא ראה שמחה זו (של שריפת שונאי ישראל) לא ראה שמחה מימיו”! אשרי עין ראתה כל אלה…

קבלה בידם של בחורי הישיבה הי”ו, שכמעט בכל שנה, אותה הדמות שנשרפה בליל פורים, עברה מן העולם, קודם שיבא חג הפורים הבא, ויהי לפלא. אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו!

לעוד מאמרים של מערכת האתר
למאמר הבא
למאמר הקודם

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מערכת האתר

329
20
78

מאמרים חדשים

שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew
דילוג לתוכן