Menu

הספד מרן שליט"א על מרן הראש"ל הגאון רבי אליהו בקשי דורון זצ"ל

[ערוך מדברים שנאמרו ביום פטירתו, בשעת ההלויה, ובאזכרת השבעה. באדיבות עלון בית נאמן]

היום זה יום פטירת רב האי גאון שהיה אחרון הגאונים בזמן וראשם בחשיבות, הוא נפטר בכ' בניסן בשנת ד' אלפים תשצ”ח, זאת אומרת לפני 982 שנה, ויש קינה אחת שכתב עליו רבי שלמה בן גבירול, והמלים תואמות את הגאון המנוח שלנו, ואני אקרא אותה:

וְהוּרַם מֵעֲלֵי רֹאשִי עֲטָרָה, וְהוּסַר הָעֲנָק מִצַּוְּארוֹנַי.

וְסָר הַנִּיר אֲשֶר נִשְׁאַר לְדָוִד, וְשַׁח דֶּגֶל אֲשֶׁר אָסַף גְּאוֹנַי.

בְּנֵי דָוִד! שְׂאוּ נֵזֶר וְעֵדוּת, וְשִׁבְרוּ פַךְ אֲשֶׁר הוּא רֹאשׁ שְׁמָנַי.

לְמִי זֶה אַחֲרָיו תֵּאוֹת מְלוּכָה, וּמִי יֵשֵׁב עֲלֵי כִסֵּא ה'?

וּמִי יִשְׁפּוֹט עֲנִיֵּי-עָם בְּצֶדֶק, וּמִי יַרְוֶה בְמֵימָיו צִמְּאוֹנַי?

וְאַיֵּה רַב אֲשֶׁר יִהְיֶה כְּהַיַּי, וְאַיֵּה הַר אֲשֶׁר יִהְיֶה כְּסִינָי?

 

עכ”ל. מלים כדרבונות. רוב הדברים מובנים ויש קצת מלים קשות, אבל מי שיודע לשון תנ”ך יבין את זה יפה מאד. המנוח היה הר, הר של תורה, המנוח הקים את מכון בנין אב בירושלים, ובניו וחתניו ונכדיו כולם תלמידי חכמים, והוציאו ספרים עתיקים ונדירים לאורה על ידי המכון שלו, היו נדיבים בארצות הברית שהיו תומכים במוסדות שלו[1]. ויש לו גם שו”ת בנין אב.

אדם מיוחד היה, אדם צדיק, אדם עניו, אדם חסיד, שאינו עונה למחרפים אותו, לפני שנים רבות בזמן שחתם על היתר המכירה (כמו שחתמו כל הרבנים לפניו ואחריו, ורק עליו התנפלו אנשים לא טובים), כתבו בעיתון חרדי “בושה וגלימה”, ושם יש חותמת שלו עם תמונה שלו (בושה וכלימה עשו בושה וגלימה), ככה אדם יעשה?! מה אתם רוצים ממנו?! הוא הלך בעקבות ראשונים וחכמים שהתירו לעשות היתר מכירה בשביעית לצורך העם שאין להם מה לאכול, מימי רבי יצחק אלחנן ע”ה עד ימינו, מה יש לכם ממנו?! אבל הוא לא ענה למחרפים אותו. הוא היה צדיק ישר ואמתי.

פעם היה מיסטיקאי אחד שהיה הולך לחתונות, ואומר לחתן ולכלה השמות שלכם לא מתאימים, וכדי שהחשבון יתאים לכללים הידועים לו, היה מחליף אותם על המקום, אבל למחרת החתן והכלה נשארים בשמות שלהם, והוא כותב בכתובה שמות של אנשים שאינם בעולם, הוא עושה ככה על פי הקבלה ועל פי הדמיון שלו, ועשה לו שם בעולם. והרב בקשי דורון ע”ה כתב מכתב לרב וואזנר זצ”ל שהאדם הזה מחריב את העולם, הכתובה הזו פסולה כי כתובים שם שמות אחרים. והוא שלח העתק לכמה רבנים, וביניהם גם לי, כי אני גם כן התפתיתי לשמוע לקול אותו חכם שהוא על המקום מחליף את השמות והכל בסדר, והוא אמר תזהר זו סכנה, אם רוצים להחליף שמות שיחליפו חודשיים לפני כן ויעשו מי שבירך, וגם אין טעם להחליף שמות סתם ככה, רק כשיש אדם חולה מחליפים, סתם ככה להחליף שמות?! לא יתכן כדבר הזה. אמר לו הרב וואזנר אתה צודק, והדפיס את הדברים בספרו (עיין בשו”ת בנין אב ח”ג סי' נ”ז), ומאז גם הרב וואזנר אמר תזהרו לא ללכת אחרי הדמיונות של בני אדם. ההלכה מעל כל הדמיונות. זאת ההלכה, השם של החתן כך וכך ושל הכלה כך וכך. אם זה לא הולך טוב על פי גימטריא, יש גימטריא אחרת שהיא טובה… הרב היה צדיק. היה ישר. היה אמתי.

פעם אחת ניצלנו מהפסד ממון ע”י הרב זצ”ל, הוא היה לפני כן רב בחיפה, ושביעי של פסח לפני כמה שנים חל ביום ששי, ובבית מצאו שמן שכתוב עליו בהשגחת הבד”ץ העדה החרדית ולא כתוב עליו כשר לפסח (זה היה שמן של חברת שֶׁמֶן, והחברה הזאת היתה בחיפה), ולעומתם היה שמן אחר שכתוב עליו כשר לפסח ולא כתוב העדה החרדית, בבית אמרו אם זה העדה החרדית ודאי זה כשר מאה אחוז, אז הם החמירו על עצמם ולקחו את השמן הזה, אמרתי להם רגע, לא כתוב שזה כשר לפסח, זה לכל השנה, מי יודע מה יש בו? מה עושים? מתקשרים. התקשרתי לחֶברה, “אין קול ואין עונה ואין קשב” (מלכים-א' י”ח, כ”ט), התקשרתי לרב שמואל דרור זצ”ל (שהוא היה הרב של השכונה שלנו כאן בשיכון ו', מרכז בעלי מלאכה), והוא אמר לי אני אתקשר לרב בקשי ואודיע לך דבר ברור (אין לי טלפון ישיר שלו, או שהתקשרתי ולא ענה), אחרי שעה ענה לי, אמר לי כשר גם לפסח, ולמה לא כותבים העדה החרדית שהוא כשר לפסח? כי אולי יכשל חס וחלילה מישהו אשכנזי ויקח את השמן הזה, וזה קטניות[2]. אבל לפי דעתי הם לא צריכים לכתוב ככה, יכתבו כשר לאוכלי קטניות, או כשר לספרדים וזהו. אחרי עמל וטורח מצאנו את ההיתר. אחרת לא ידענו מה לעשות. אמרתי נאכל בשביעי של פסח מצות יבשות, ובשבת יש איזה היתר לאכול את התבשיל על פי תשובת יחוה דעת (ח”ב סי' ס”ד). זה לא פשוט, והרב פתר את הבעיה בקלות.

אדם מיוחד היה, אדם צדיק, אדם עניו, אדם חסיד, שאינו עונה למחרפים אותו, לפני שנים רבות בזמן שחתם על היתר המכירה (כמו שחתמו כל הרבנים לפניו ואחריו, ורק עליו התנפלו אנשים לא טובים), כתבו בעיתון חרדי “בושה וגלימה”.. אבל הוא לא ענה למחרפים אותו. הוא היה צדיק ישר ואמתי.

הרב היה אדם מיוחד. אתה קורא את התשובות שלו הם כתובות בשפה ברורה עם מקורות והסברים בטוב טעם ודעת. צריך לדעתי לעשות ספר קיצור מדברי הרב בקשי דורון ע”ה[3], בנין אב חלק א' חלק ב' חלק ג' וכו' לעשות מהם תמצית, אדם שרוצה לדעת מה דעתו של הרב המחבר בנושא מסוים, יקרא פסקי דינים ויעיין במקורות למטה בלי אריכות, ומי שרוצה לפלפל ולהקשות, אין הכי נמי יקח את התשובות ויעיין בהם עד שיבין. אבל צריך לדעת “ויאמר לקוצרים ה' עמכם” (רות ב', ד'), רבנו הקדוש כתב ששה סדרי משנה ואמרו הגאונים שהיו פעם שש מאות (או שבע מאות)  סדרי משנה והוא תמצת אותם אחד אחוז למאה, מתוך שש מאות סדרים עשה ששה סדרי משנה. וככה למדו ושיננו אותם מדור לדור, אותו דבר עשה הרמב”ם, את כל התלמוד כולו כינס אותו לספר משנה תורה, והוא כתב באגרותיו “אם יכלתי לצמצם כל התלמוד בפרק אחד – לא שמתי אותו בשני פרקים” (מאמר תחית המתים), העיקר הוא קיצור, פרטים אפשר לראות בפנים. וצריך ללמוד.

אני זוכר לפני שנתיים-שלוש בתי העלובה גאולה ז”ל נפטרה, והמנוח טרח ובא מירושלים בשביל לנחם ולעודד. פעם הייתי אצלו בחול המועד סוכות והבאתי לו ספר מגדולי ישראל שלי, ושם (ח”א עמ' קע”א) יש מאמר על הגאון מוילנא שהוא נפטר בחג הסוכות, אמר לי “דבר בעתו מה טוב” (משלי ט”ו כ”ג), הנה יש משהו על הגאון מוילנא שזה התאריך שלו. היה אדם שמח ומעודד, אפילו לבוא להילולא לכמה דקות וללכת היה מספיק. יש לנו מכתבים שלו שהוא מברך ומעודד את הישיבה, פעם הרב עובדיה ע”ה דיבר שהיום כמעט אין מי שעושה תיקון חצות בימי בין המצרים, אבל כשהיינו ילדים ולמדנו בפורת יוסף, ישבנו על הרצפה וקראנו תיקון חצות בדמעות, והיה רבי בן ציון מרדכי חזן שהיה לו קול חנון מאד, והוא היה קורא וכל הישיבה נמשכת אחריו, והיום נשכח הדבר הזה. והיה הרב בקשי דורון ע”ה שם ואמר לו מחילה, אני הייתי בכסא רחמים, וקוראים שם תיקון חצות כרגיל מימים ימימה, מנהג שמובא בפוסקים לא עוזבים אותו, אמר יופי, טוב. (ועכשיו אני שומע שגם בפורת יוסף קוראים תיקון חצות בימים האלה).

הרב היה מקור של חכמה בינה ודעת וענווה, והענווה שלו מעל הכל, מעולם לא תרגיש בו שהוא אדם מעליך, הוא מדבר אתך “כדבר איש אל רעהו”, כדבר אח אל אחיו, ככה הוא היה. אמנם בעוונות אי אפשר שתהיה לו הלוויה כמו שצריך בגלל הקורונה הארורה הזאת, אבל כתוב בירושלמי בשקלים (פ”ב ה”ה) “אין עושים נפשות לצדיקים – לא צריכים לעשות להם מצבה על הקבר – דבריהם הן זכרונם”, הדברים שלהם הם זכרונם. אני זוכר מאמר אחד בשו”ת בנין אב שאומר למה נוהגים שכאשר בן אדם חוזר בתשובה הוא מסתגר בישיבה? אם טייס חזר בתשובה, שיהיה טייס חוזר בתשובה, מה יכול להיות?! טייס עם כיפה והוא טס בשמי השמים והוא חזר בתשובה. יהיה מהנדס חוזר בתשובה. והדברים שלו מאד נכונים. הרי זה שעלה לירח לפני חמשים שנה (ניל ארמסטרונג), אמרו לו: מה חשבת כשהגעת לירח? אמר להם: חשבתי “שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי, עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ” (תהלים קכ”א א'-ב'), אמרו לו למה חשבת על זה? אמר להם ראיתי את עצמי בודד בקוסמוס, בודד בבריאה כולה, אם מישהו יתן לו מכה או אם יפול עליו משהו אין מי שיציל אותו. אין מי שיודע אותו. (והיה מקרה אחר בקולומביה, שבעה אנשים נקטפו חייהם ולא נשאר מהם זכר). אמר הרגשתי מה זה העוצמה של הבריאה. אפשר להיות טייס מאמין. אפשר להיות מהנדס מאמין. אפשר להיות רופא מאמין. זה כבוד לתורה. והדברים שלו דברים של טעם. אבותינו בספרד ככה היו, הרמב”ם היה רופא, רבנו נסים היה רופא, רבי יהודה הלוי היה רופא, וגם בפילוסופיה היו בקיאים, בכל חכמה ובכל מדע, ויראת שמים מעל כולם. צריכים לגדל דור של יראי שמים חכמים, שאם יבואו אנשים טפשים וכסילים ובוערים שאומרים העולם נברא מאליו, יענו להם באבי אביהם, יאמרו להם לא זו הדרך שאתם אומרים, אתם חסרי דעת, אתם צריכים להבין שהעולם הזה נברא ע”י בורא עולם בטוב טעם ובחכמה.

השנה הזאת הסתערה עלינו בעוונות המכה של המגיפה הזאת, קוראים לה קורונה. ומצאתי את המגפה הזאת במזמור של פסח, ארבעה שצריכים להודות כתובים במזמור “הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו” (מזמור ק”ז), פעם כתוב ויצעקו ב-צ', פעם כתוב ויזעקו ב-ז', פעם ויוציאם, פעם ויצילם, אי אפשר לזכור את זה בעל פה, כל פעם אני קורא את המזמור צריך לקחת סידור, אי אפשר לעשות סימנים, חוץ ממלה אחת שמשותפת לכולם: “בצר להם”, ארבע פעמים זה כתוב, בצר להם, בצר להם, בצר להם, בצר להם. חישבתי את המלים האלה, בגימטריא 367 כמנין קורונה, הקורונה עושה צרות בעולם כולו, ספרו לי שבצרפת בשבוע האחרון מתו ביום אחד מהקורונה הארורה הזאת 1800 איש! כל העולם כולו אובד עצות, לא יודע מה לעשות, אין שום תרופה, אין שום חיסון, שום דבר. רק אצלנו נפגעים כמעט הכי פחות מכולם. (כמעט, כי יש אומרים שבתימן לא מתים, קשה לי להאמין, איזו זכות יש להם? אבל מי יודע). וכאן בארץ סופרים את הנפטרים כל יום, הגענו לשבעים, הגענו לשמונים, הגענו לתשעים, כל נפש אחת מישראל שקולה עולם מלא.

הרב היה מקור של חכמה בינה ודעת וענווה, והענווה שלו מעל הכל, מעולם לא תרגיש בו שהוא אדם מעליך, הוא מדבר אתך “כדבר איש אל רעהו”, כדבר אח אל אחיו, ככה הוא היה. אמנם בעוונות אי אפשר שתהיה לו הלוויה כמו שצריך בגלל הקורונה הארורה הזאת

אבל היו דברים לשעבר, לפני שהמציאו את כל החיסונים וכל התרופות, היו מידי פעם דברים כאלה שהרסו את העולם, המשיכו כמה זמן, חדש חדשיים שלשה ונגמר, ואחת מהם זו מגפה שהיתה בזמן רבנו האר”י בשנת של”ב, כתוב בספר קורא הדורות שהראשון שנפטר במגפה הזאת היה הרדב”ז – רבנו דוד בן זמרה, הוא חי למעלה ממאה שנה, ונפטר בשנת של”ב, אז אנשים אמרו טוב הוא זקן, ככה דרך העולם, וכי יכול היה לחיות יותר ממאה שנה?! אבל אחר כך המשיכה המגפה והרגה והרגה והרגה, עד שהאחרון היה רבנו האר”י שנפטר בחמשה באב של”ב, היה בן שלושים ושמונה, זה כבר צעיר מאד, זה לא דרך העולם, פחות מגיל ארבעים הלך לעולמו, זה בטח בא לרמוז על משהו. ואחרי שנפטר האר”י פסקה המגפה לגמרי. וכתוב (בספר קורא הדורות) שאמרו על זה: “בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה” (יהושע ו' כ”ו), בבכורו זה הרדב”ז שהיה בכור, האריך ימים ושנים טובות למעלה ממאה שנה [4], ובצעירו זה האר”י.

כל דבר ודבר יגיע הזמן שלו. מישהו האמין שתהיה לנו מדינה בדור שלנו? אף אחד לא האמין אחרי השואה. אבל הקב”ה אמר וזה היה. “כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד” (תהלים ל”ג ט'). לכן צריכים לחיות כאחים. בעניינים של דת מה שאסור אסור, אין מה לעשות. לא לעשות חכמות. מי שחושב שאם הוא יעשה חכמות ימצא חן בעיני החילונים – הוא לא ימצא חן. כי תמיד הם דורשים עוד קולא ועוד היתר ועוד קולא ועוד היתר. תאמר להם זה אסור בלי ויכוחים. ואם לא ישמעו לא ישמעו. אנחנו נשמור. צריכים לחנך את הילדים על פי תורה ועל פי אמונה באמת. אומרים שהרב חירארי ע”ה כשהיה אומר “אם כבנים אם כעבדים וכו', אם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו” היה בוכה במלים האלה עד שתחננו, וכשהיה מתפלל שליח ציבור והיה אומר “על חסדך הגדול באמת נשעננו”, המילה באמת היתה יוצאה מקירות לבו, באמת! לא לעשות זיופים, להיות אמתי, להיות ישר, להיות צדיק, שכאשר אחד יפגוש יהודי דתי לא יבזה אותו. מה פתאום?! היהודי הזה הוא בעל מוסר הרבה יותר טוב ממך. הוא אדם ישר ואמתי. המלה שלו מלה. הן שלו הן ולאו שלו לאו. הן צדק יהיה לכם. והרב המנוח היה מהסוג הזה. היה ישר ואמתי. ולכן זכה לבנים וחתנים ותלמידים שמוציאים ספרים בטוב טעם ודעת. כותבים ספרים ועושים עבודה נפלאה [5].

זכותו של המנוח תעמוד לנו ולזרענו ולזרע זרענו עד עולם. ואנשים ילמדו בספרים שלו, יפיצו אותם ברבים הן בקיצור הן באריכות, הן ברעיונות של מוסר, של תורה, של דעת, של חכמה, כדי שידעו כל העולם שהתורה שלנו היא מעל כל התורות המזויפות של העולם, כולם משובשות, כולם מזויפות, ה' ירחם. הרמב”ם כותב אם תעשה השוואה בין התורה שלנו לתורה של אומות העולם, זה כמו שאתה מדמה פסל לבן אדם חי, אדם חי אתה רואה שהוא חי, והפסל דומה לו, יש לו עינים, יש לו ידים, יש לו רגלים, ויש לו פה, אבל הכל מת, הכל יבש, ככה גם התורות שלהם. צריכים לגלות את המאור שבתורה.

אנחנו מתפללים שהגאון המנוח, הצדיק העניו, שלא ידענו אחד ממאה מהמעשים הטובים שלו, רק עכשיו שמענו מהרב שלמה עמאר שליט”א שהיה מתענה כל ימי השובבי”ם, והיה מתפלל בהנץ כל יום ואפילו בחו”ל שהוא לא יודע את שפת המקום ושפת המדינה, מכתת רגליו זמן רב עד שמוצא מנין. יהי רצון שזכותו תגן בעדנו שתפסיק המגיפה, וה' יתברך ישלח רפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל שבארץ ובתפוצות, וגם לגויים כולם יתן להם רפואה, ויתן להם דעת שלא יחבלו אחד בשני, “לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה” (ישעיה ב' ד'). ויהיה הרב הצדיק המנוח מגן עלינו ועל כל ישראל, ובעזרת ה' נזכה כולנו ליום שתהיה לנו גאולה שלמה ומשיח צדקנו, ונגיע למעלה שכל עם ישראל ידעו להעריך את התורה ולהעריך את האמונה ולהעריך את גדולי הדור ולהעריך את זה שאנחנו זכינו להיות חלק מעם ישראל, ונזכה לבשורות טובות ישועות ונחמות אמן ואמן.

 


 

[1] יש ספר אזהרות שכתב בן גבירול, קוראים את זה בחג השבועות. והנה מצאו הנכדים של הרב (או החתן שלו) הגהות של הרוגוצ'ובר, זה גאון ידוע ומפורסם אצל האשכנזים, היה חריף מאד, מי שלומד תורה בשיטת האשכנזים, יאמר לכאורה מה להם ולשירה הספרדית? אבל הרוגוצ'ובר היה מתעניין בכל דבר, והוא כתב הערות על האזהרות שהאשכנזים לא אומרים אותם, למה כתב עליהם הערות? כי הרשב”ץ (רבנו שמעון בר צמח) כתב פירושים על האזהרות האלה, ולפעמים הוא נדחק בכוונת המשורר, בא הרוגוצ'ובר ואמר לו “איך אתה לא מבין את המשורר הגאוני”? מה שהוא אמר ככה כוונתו ככה וכו' וכו', זה מדהים. אנחנו יודעים הרוגוצ'ובר היה בקי רק בגמרא, הרי”ף, הרמב”ם, הרא”ש, אחרונים כמעט ולא קרא, יש לו זמן ללמוד מורה נבוכים? יש לו זמן ללמוד שמונה פרקים? יש לו זמן ללמוד שירת ספרד? אבל ככה הוא היה. והדברים האלה נעלמו מעיני כל חי, ופתאום הנכדים או הקרובים של הרב הוציאו אותם לאורה.

[2] וזה לא שמן זית, הם מחמירים כל כך בשמן זית, שאפילו לקחת זיתים מהארץ אינם לוקחים, שולחים לספרד שלוחים (אני מקווה שהשנה לא עשו את זה בספרד, יש שם רח”ל מהקורונה אבדון ומוות), והיו מתפארים בזה, אנחנו שולחים משגיחים שלנו שיעמדו בשעת המסיקה (-בשעה שחותכים את הזיתים מן האילן) לראות אותם, מה זה? מצה שמורה משעת קצירה?!… ככה הם עושים. אבל יש לכם זיתים כאן, אם אתם לא נותנים אימון בשמן שעושים כאן, תקחו זיתים ותסחטו אותם ותעשו מהם שמן זית. למה שמן זית מחוץ לארץ?

[3] יש הרבה שלא יודעים לעשות קיצורים, אם תתן להם נושא הם יפתחו ויפתחו אותו, נושא שהוא שורה אחת כותבים עליו מאה דפים, לא חבל על הזמן של הכותב ושל הקורא?! יש חכם אחד בן דורנו שכתב ארבע מאות טעמים מדוע לא אומרים תחנון בחודש ניסן. ספר שלם עם ארבע מאות טעמים! לא חבל על הזמן?! זה כלל ידוע אין אומרים תחנון בחודש ניסן, נקודה. תמשיך הלאה עוד הלכה. אנשים מאריכים ומאריכים ומאריכים, בסוף אף אחד לא קורא כלום. צריך ללמוד את המדה של הקיצור. איך לקצר דברי חכם עם המקורות שלו, עם הטעמים שלו, בלי אריכות. צריך לקצר ספר מנוחת אהבה. וללמוד את האומנות הזאת של הקיצור, לכתוב את ההלכות עם מקורות למטה, מקור אחד או שנים או שלושה עיקריים, והשאר מי שרוצה לעיין יפתח את המקור.

[4] עד שכתב פעם רבי מתתיה שטראשון אם תמצא שאלות ברדב”ז סותרות זו את זו אל תשאל על זה, כי את זה כתב בגיל שלושים ואת זה כתב בגיל תשעים, והוא לא יכול לזכור בגיל תשעים מה כתב לפני ששים שנה, קורה דבר כזה. אדם כתב משהו בגיל שלושים ואחרי ששים שנה נתחלפה דעתו. הבעיה היא שאנחנו לא יודעים איזו תשובה מוקדמת ואיזו תשובה מאוחרת. הגאון בעל חתם סופר היה רושם בשולי התשובות שלו באיזה שנה כתב אותם, היה כותב ליל פלוני תקצ”ה, ואחר כך חותם: משה”ק סופר מפפד”מ. מה זה? משה הקטן סופר מפראנקפורט דמיין. המקור שלו היה מפרנקפורט, אחר כך עבר לפרשבורג, והוא כותב תמיד את המקור איפה למד תורה. תמיד הוא חותם ככה. לפחות אתה יודע איזו תשובה מוקדמת ואיזו תשובה מאוחרת, בספרים אחרים אין תאריכים לתשובות.

[5] סוגיית תגרי לוד בבבא מציעא זה סוגיה עמוקה מאד, אני זוכר בילדותי היתה קשה לנו מאד. בדף נ' תוס' שם לקחו את כל העמוד, עד שאמרתי נ' גמטריא ים… כמו ים התלמוד, אתה שוחה ואתה לא יודע איפה ידיך ורגליך, והנה התלמידים של ישיבת בניין אב של הרב המנוח, כתבו קונטרס שמבאר את הסוגיה הזאת, ומביאים שם את כל המפרשים, ראשונים ואחרונים מרוכזים על הסוגיה הזאת, אדם שרוצה ללון בעומק הסוגיה יש לו איפה ללון, אדם שרוצה לפסוק הלכה יש לו איפה לפסוק, אדם שרוצה לברר משהו יש לו מאיפה לברר.

 
לעוד מאמרים של מרן ראש הישיבה
למאמר הבא
למאמר הקודם

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מרן ראש הישיבה

3601
3019
53

מאמרים חדשים

שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew
דילוג לתוכן