Menu

דיני אמירת ברך עלינו

מִי שֶׁטָּעָה וְאָמַר “בָּרְכֵנוּ” בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים

יא. בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַתְחִילִים לוֹמַר “בָּרֵךְ עָלֵינוּ” וּלְבַקֵּשׁ גֶּשֶׁם (“וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה”) בְּלֵיל שִׁבְעָה בְחֶשְׁוָן עַד יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח. וְאַף עַל פִּי שֶׁ”מַּשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם” מַתְחִילִים לוֹמַר כְּבָר מִתְּפִלַּת מוּסָף שֶׁל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת וָהָלְאָה, תִּקְּנוּ חֲזַ”ל שֶׁלֹּא לְבַקֵּשׁ גֶּשֶׁם עַד שֶׁיַּעַבְרוּ חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר הֶחָג, כְּדֵי שֶׁהָעוֹלִים לָרֶגֶל לְבֵית הַמִּקְדָשׁ יַסְפִּיקוּ לְהַגִּיעַ חֲזָרָה לְבֵיתָם, וְלֹא יַעְצְרֵם הַגֶּשֶׁם. וְשִׁעֲרוּ אָז שֶׁדָּרוּשׁ זְמַן שֶׁל חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם כְּדֵי לְהַגִּיעַ (בִּתְנָאֵי הַתַּחְבּוּרָה שֶׁל הַיָּמִים הָהֵם) מִירוּשָׁלַיִם לִנְהַר פְּרָת, גְּבוּל מְדִינַת בָּבֶל, שֶׁשָּׁם הָיָה הַיִּשּׁוּב הַיְּהוּדִי הַמְרֻחָק בְּיוֹתֵר מִירוּשָׁלַיִם. וְאַף לְאַחַר חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ עֲדַיִן כָּאֵלֶּה שֶׁהָיוּ מִתְאַסְּפִים מִכָּל-הַתְּפוּצוֹת לַעֲלוֹת לָרֶגֶל, וּמִפְּנֵי תַקָּנַת עוֹלִים אֵלֶּה אֵחֲרוּ אֶת בַּקָּשַׁת הַגֶּשֶׁם לְשִׁבְעָה בְּחֶשְׁוָן[1]. (וּמִכָּל-מָקוֹם, מִי שֶׁטָּעָה וְאָמַר בָּרֵךְ עָלֵינוּ מִיָּד לְאַחַר הֶחָג אֵינוֹ חוֹזֵר כַּמְבֹאָר לְעֵיל).

יב. הַתַּאֲרִיךְ הַנַּ”ל (ז' בְּחֶשְׁוָן) נָכוֹן דַּוְקָא לְגַבֵּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא אֶרֶץ שֶׁזְּקוּקָה לִגְשָׁמִים מְרֻבִּים, וְ”לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה-מַּיִם”[2]  (וְהוּא הַדִּין לִמְקוֹמוֹת שֶׁהָאַקְלִים שֶׁלָּהֶם דּוֹמֶה לָאַקְלִים שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּגוֹן הַמְּקוֹמוֹת הַסְּמוּכִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכֵן הָאִי גֶּ'רְבָּא).  אֲבָל בְּחוּץ לָאָרֶץ, כְּגוֹן בְּבָבֶל וּמִצְרַיִם וּסְבִיבוֹתֵיהֶם, שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לִגְשָׁמִים כָּל-כָּךְ, מְאַחֲרִים עוֹד יוֹתֵר אֶת בַּקָּשַׁת הַגֶּשֶׁם וְאֵין אוֹמְרִים בָּרֵךְ עָלֵינוּ אֶלָּא מִיּוֹם הַשִּׁשִּׁים לִתְקוּפַת תִּשְׁרֵי, דְּהַיְנוּ מֵהַלַּיְלָה שֶׁאַחַר אַרְבָּעָה בְּדֵצֶמְבֶּר (לְמִנְיַן הַגּוֹיִם). וְזֶהוּ בְּרֹב הַשָּׁנִים, אֲבָל בְּשָׁנִים שֶׁחֹדֶשׁ פֶבְּרוּאָר (הַמַּקְבִּיל בְּעֵרֶךְ לְחֹדֶשׁ שְׁבָט) צָרִיךְ לִהְיוֹת בֶּן עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה יָמִים (כְּגוֹן בִּשְׁנַת תשע”ו, תש”פ, תשפ”ד), אָז בְּדֵצֶמְבֶּר שֶׁלְּפָנָיו יַתְחִילוּ לוֹמַר “בָּרֵךְ עָלֵינוּ” מֵהַלַּיְלָה שֶׁאַחַר חֲמִשָּׁה בְּדֵצֶמְבֶּר[3].

יג. מִי שֶׁטָּעָה וְאָמַר “בָּרְכֵנוּ” בִּמְקוֹם “בָּרֵךְ עָלֵינוּ”, צָרִיךְ לַחֲזֹר[4]. אָמְנָם אֵין דִּינוֹ שָׁוֶה לַטּוֹעֶה וְאוֹמֵר “בָּרֵךְ עָלֵינוּ” בַּקַּיִץ, כֵּיוָן שֶׁהוא אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר כְּדֵי “לְתַקֵּן טָעוּת”, אֶלָּא כְּדֵי לְהַשְׁלִים מַה-שֶּׁחִסֵּר (לְבַקֵּשׁ גֶּשֶׁם), וְאֶת זֶה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת גַּם בֵּין “מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים” לְבִרְכַּת “תְּקַע” אוֹ בְּבִרְכַּת “שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה” (כְּמוֹ שֶׁיְּבֹאַר), וְכָךְ דִּינוֹ בִּפְרָטוּת[5]:

1. אִם הִתְחִיל “בָּרְכֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ“, וְנִזְכַּר מִיָּד, יְסַיֵּם “וּבָרֵךְ (בְּתוֹסֶפֶת אוֹת וָא”ו) עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת” וְכוּ' (וְלֹא בָּרֵךְ עָלֵינוּ ה' אֱלֹקֵינוּ), שֶׁיֵּרָאֶה כְּהֶמְשֵׁךְ, וְלֹא יַזְכִּיר שֵׁם ה' פַּעֲמַיִם תְּכוּפוֹת לְבַטָּלָה[6].

2. אִם נִזְכַּר לְאַחַר מִכֵּן קֹדֶם שֶׁחָתַם, יַחֲזֹר לְ”בָרֵךְ עָלֵינוּ”[7]. וְגַם אִם אָמַר “בָּרוּךְ אַתָּה ה'“, יֹאמַר “לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ” וְיַחֲזֹר לְ”בָרֵךְ עָלֵינוּ”[8].

3. אֲבָל אִם חָתַם “מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים” (וְלֹא הִתְחִיל בְּבִרְכַּת “תְּקַע”), לֹא יַחֲזֹר, אֶלָּא יֹאמַר שָׁם: “וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה“, וְיַמְשִׁיךְ תְּקַע בְּשׁוֹפָר וְכוּ'[9].

4. אִם הִתְחִיל כְּבָר בִּרְכַּת “תְּקַע“, יַמְשִׁיךְ עַד בִּרְכַּת “שְׁמַע קוֹלֵנוּ”, וְאַחַר הַמִּלִּים “חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ” יוֹסִיף “וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה” וְיַמְשִׁיךְ “כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ” וְכוּ'[10].

5. אִם גַּם בְּבִרְכַּת “שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה” שָׁכַח וְלֹא אָמַר “וְתֵן טַל וּמָטָר” עַד שֶׁהִגִּיעַ לְבָרוּךְ אַתָּה ה', יֹאמַר “לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ“, וְיֹאמַר “וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה” וְיַחֲזֹר לוֹמַר “כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל-פֶּה” וְכוּ'[11].

6. אִם חָתַם “שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה“, יֹאמַר שָׁם “וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה“, לִפְנֵי הַתְחָלַת “רְצֵה”[12].

7. אִם הִתְחִיל “רְצֵה“, צָרִיךְ לַחֲזֹר לְ”בָרֵךְ עָלֵינוּ”.

8. אֲבָל אִם סִיֵּם פָּסוּק “יִהְיוּ לְרָצוֹן” הַשֵּׁנִי (וְאֵינוֹ רָגִיל לְהוֹסִיף שָׁם תַּחֲנוּנִים), אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא פָסַע, נֶחְשָׁב שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ וְצָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ[13] דְּהַיְנוּ לְ”ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח[14]. אֲבָל אִם רָגִיל לוֹמַר תַּחֲנוּנִים לְאַחַר “יִהְיוּ לְרָצוֹן”, נֶחְשָׁב כְּעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה וְחוֹזֵר לְ”בָרְכֵנוּ”, עַד שֶׁיֹּאמַר “יִהְיוּ לְרָצוֹן” וגו' לְאַחַר תַּחֲנוּנָיו, שֶׁאָז נֶחְשָׁב שֶׁסִּיֵּם הַתְּפִלָּה וְצָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ. [15].

שְׁלִיחַ צִבּוּר

יד. הַשַּׁ”ץ שֶׁטָּעָה בִּתְפִלַּת לַחַשׁ, וְהִתְחִיל כְּבָר “רְצֵה”, אִם יֵשׁ חֲשָׁשׁ לְטֹרַח צִבּוּר אֵינוֹ חוֹזֵר, אֶלָּא מַמְשִׁיךְ בִּתְפִלָּתוֹ וְסוֹמֵךְ עַל הַתְּפִלָּה שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם[16]. וּלְדַעַת מָרָן הַגָּאוֹן רַבֵּנוּ עֹבַדְיָה יוֹסֵף שְׁלִיטָ”א רַק אִם סִיֵּם תְּפִלָּתוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר [17].

דִּין הַמְסֻפָּק

טו. מִי שֶׁמְּסֻפָּק אִם אָמַר “בָּרְכֵנוּ” אוֹ “בָּרֵךְ עָלֵינוּ”, עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם מִזְּמַן שֶׁמַּתְחִילִים לוֹמַר “בָּרֵךְ עָלֵינוּ”[18], צָרִיךְ לַחֲזֹר כַּנַּ”ל, מִשּׁוּם שֶׁמִּן הַסְּתָם אָמַר “בָּרְכֵנוּ” כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָגִיל עַד עַכְשָׁו. וּלְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר, מִשּׁוּם שֶׁכְּבָר הִתְרַגְּלָה לְשׁוֹנוֹ לוֹמַר “בָּרֵךְ עָלֵינוּ”[19]. וְהֶחָכָם שֶׁעֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, יֹאמַר תִּשְׁעִים פַּעַם: “רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בָּרֵךְ עָלֵינוּ”, וְאָז לֹא יִצְטָרֵךְ לַחֲזֹר עַל הַסָּפֵק, שֶׁכְּבָר הִרְגִּיל לְשׁוֹנוֹ לוֹמַר כַּהֹגֶן[20].

דִּינֵי בֶּן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּסַע לְחוּ”ל אַחֲרֵי ז' בְּחֶשְׁוָן, וְכֵן לְהֵפֶךְ.

טז. בֶּן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּצָא לְחוּץ לָאָרֶץ קֹדֶם שִׁבְעָה בְּחֶשְׁוָן, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר בִּתְקוּפַת שְׁאֵלַת הַגְּשָׁמִים, יֹאמַר בָּרֵךְ עָלֵינוּ בְּשִׁבְעָה בְּחֶשְׁוָן כִּבְנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּעוֹלָם הוֹלֵךְ אַחַר הַמָּקוֹם שֶׁנִּמְצָא שָׁם וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל אֶלָּא בְּלֵיל שִׁשִּׁים לַתְּקוּפָה כִּבְנֵי חוּץ לָאָרֶץ. וּלְעִנְיַן הֲלָכָה נִרְאָה, שֶׁאִם דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה, אוֹ שֶׁהִשְׁאִיר אִשָּׁה וּבָנִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יֹאמַר “וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה” בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה[21].

יז. בֶּן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִתְחִיל לִשְׁאֹל טַל וּמָטָר בְּשִׁבְעָה בְּחֶשְׁוָן כְּדִינוֹ, וְאַחַר כָּךְ יָצָא לְחוּץ לָאָרֶץ עַל מְנָת לַחֲזֹר בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה, לֹא יַפְסִיק מִלִּשְׁאֹל מָטָר, אֶלָּא יַמְשִׁיךְ לוֹמַר “בָּרֵךְ עָלֵינוּ” גַּם בִּהְיוֹתוֹ בְּחוּ”ל אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קֹדֶם שִׁשִּׁים יוֹם לַתְּקוּפָה. וְאִם הוּא שְׁלִיחַ צִבּוּר, יֹאמַר בִּתְפִלָּתוֹ “בָּרֵךְ עָלֵינוּ”, וּבִתְפִלַּת הַחֲזָרָה יֹאמַר “בָּרְכֵנוּ” כְּמִנְהַג הַמָּקוֹם, וּבְבִרְכַּת שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה יֹאמַר בְּלַחַשׁ “וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה”. וְאִם עָקַר דִּירָתוֹ עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ לְהִתְגּוֹרֵר בְּחוּץ לָאָרֶץ, יַפְסִיק מִלִּשְׁאֹל מָטָר מִיָּד כְּשֶׁיַּגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצוֹ בְּחוּ”ל[22].

יח. תַּיָּר שֶׁבָּא לְבַקֵּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁדַּעְתּוֹ לַחֲזֹר לְחוּ”ל, צָרִיךְ לוֹמַר “בָּרֵךְ עָלֵינוּ” מִשִּׁבְעָה בְּחֶשְׁוָן כְּמִנְהַג אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל[23].


[1] ילקוט יוסף (ח”א עמוד רמ”ו).

[2] לשון הפסוק בדברים (י”א, י”א).

[3] ילקוט יוסף (שם עמוד רמ”ט).

[4] ש”ע (סי' קי”ז ס”ד).

[5] רוב הדינים כאן לקוחים מתשובת מרן ראש הישיבה שליט”א באור תורה (טבת התשנ”א סי' נ').

[6] אור תורה (שם).

[7] מעיקר הדין אינו צריך לחזור לתחילת הברכה, אלא לומר ותן טל ומטר לברכה. מ”מ כתבנו שיחזור לתחילת הברכה כדי שלא יתבלבל. ולנוסח הספרדים הבקשה בברך עלינו שונה מברכנו, וא”כ אין כאן חזרה מיותרת, והכי אריך למעבד.

[8] אור תורה (שם).

[9] כה”ח (סי' קי”ז אות ל”ד), וילקוט יוסף (ח”א עמוד רנ”ב).

[10] ש”ע (סי' קי”ז שם סעיף ה').

[11] משנ”ב (שם ס”ק י”ט).

[12] ש”ע (שם).

[13] משנ”ב (שם), כמבואר בש”ע (שם ס”ה).

[14]  ילקוט יוסף (ח”א עמ' רמ”ו) וחזון עובדיה (חנוכה, דיני יעלה ויבוא עמ' ע”ר) ועיין לעיל בהערה השייכת לסוף סעיף א'.

[15] משנ”ב (שם סקי”ח).

[16] ש”ע (סי' קכ”ו ס”ד), וכה”ח (אות כ”ה).

[17] ילקוט יוסף (ח”א עמ' רי”ב).

[18] כלומר מז' בחשון עד ז' בכסליו (ועד בכלל) בשנה רגילה, ובשנה שחדש חשון מלא, עד ו' בכסליו (ועד בכלל).

[19] כמבואר בש”ע (סי' קי”ד ס”ח), וע”ש במשנ”ב (ס”ק ל”ז).

[20] הערות איש מצליח על המשנ”ב (ח”א דף קמ”ג ע”א הערה מספר 3).

[21] ילקוט יוסף (ח”א עמוד רס”ג).

[22] שם (עמוד רס”ד).

[23] שם (עמוד רס”ה). וכשיחזור לחו”ל יפסיק מלשאול מטר עד ששים לתקופה. וטוב שימשיך לשאול מטר בשומע תפלה.

לעוד מאמרים של הרב עובדיה חן
למאמר הבא
למאמר הקודם

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

moshe

1196
309
55

מאמרים חדשים

שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew