rss

כסא רחמים שלי - הגאון רבי אדיר עמרוצי שליט"א

מאת:      קטגוריה: כתבות | תאריך הוספה: ב' אדר התשע"ז | 69 צפיות | 0 תגובות

Article Image תפקיד כיום: ר"מ ומנהל ישיבת "אור מאיר" ביפו ורב קהילת "הרמב"ם" ובשכונות תל-אביב.
תפקיד בעבר: ר"מ ומשגיח בישיבה קטנה "כסא רחמים", מלמד דקדוק עיבור ושירת ספרד בישיבה, והעורך הראשי של סידור "איש מצליח".


קצת רקע
נולדתי בצפת כבן זקונים למשפחה מסורתית. אבי ז"ל היה בעל תפקיד בכיר בעיריית צפת מטעם מפלגת העבודה, והוא תמיד ציפה ממני לקבל תואר במכללת "תל חי".
בהיותי בתיכון, כשהייתי שב בשעות הערב ממשחקי הספורט, נהגתי להתפלל ערבית במנין. במשך הזמן, שכנעו אותי המתפללים להישאר ולשמוע שיעור תורה אחרי ערבית. המגיד שיעור במקום, הצליח להדליק לי נר כבוי ואפלולי בחיוכו ובסבר פניו. הניצוץ נדלק, והייתי משתתף בשיעוריו של הגאון רבי רפאל כהן שליט"א (ראש מוסדות "יתד התשובה") ובשיעורים של הגאון רבי מרדכי דיעי שליט"א (רב הישוב חצור הגלילית), והגאון רבי אליהו ביטון שליט"א (רב הישוב ביריה). משיעור לשיעור, ומדרשה לדרשה – הוספתי והעליתי בקודש, עד שנעשיתי "שַׁמַּשׁ השיעורים"... מכין תה למשתתפים, מסדר ומנקה את בית הכנסת.
מהרבנים הנ"ל שליט"א הייתי שומע הרבה שישנו בבני ברק ת"ח גדול ומופלג, בקי בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ, וגם בקי בשאר החכמות, כמו שירה, פילוסופיה, קבלה, דקדוק, מתמטיקה ועוד. ויתירה מזו, הוא גם ראש ישיבה תוניסאי, וחשקה נפשי לראות פני קדשו.
 
היכרות ראשונה עם הישיבה
ויהי מקץ שנתיים ימים - הפציר בי הגאון הרב רפאל כהן שליט"א הנ"ל, ללכת ללמוד בישיבה. אלא שהייתי אז בעיצומם של מבחני הבגרות, והורי וכל בני המשפחה התנגדו נמרצות שאעזוב את מבחני הבגרות לטובת ישיבה. הם הסכימו שקודם אסיים, ואחר כך אפתח בדרך חדשה, אבל לא בשלב זה שכבר נבחנתי מספר מבחני בגרות, ואני רגע לפני קבלת התעודה.
והנה השיר והשבח, לרב הגאון הרב אליהו ביטון שליט"א, שהואיל לבוא במיוחד לבית הורי לשכנעם ולדבר על לבם בחכמה - שאלך לפחות לישיבה המוגדרת כישיבה "תוניסאית" עם רבנים מהעדה, ואוכל ופולקלור תוניסאי, וכוסכוס בשלישי וששי... לזה כבר נטו ההורים להסכים.
עוד באותו יום בו אישרו הורי את הענין, הלכתי לתיכון להיפרד מכולם. קשה לתאר את ההלם שאחז בצוות ובחברים כששמעו על כוונתי לעזוב הכל וללכת לישיבה. היה זה ביום חמישי, יומיים לאחר מכן ביום ראשון, כבר נסעתי ללמוד בישיבה, וכל השאר היסטוריה...
 
זכרונות ראשונים
מחסכונות שהיו לי ממה שעבדתי במפעל בצפת מספר חודשים, רכשתי תפלין חדשות במקום אלו שקיבלתי בבר מצוה, ובכסף שנותר לי - 30 שקלים בלבד, נסעתי בפעם הראשונה בחיי לבני-ברק - 5 אוטובוסים וְתִיק אחד.
כשבידי מכתב בקשה מהרב ביטון שליט"א, בלי לדעת לקראת מה אני הולך, נכנסתי לישיבה, לבוש במכנסי ג'ינס חולצת טריקו תכלת וכיפה קטנה... היתה זו שעת צהרי היום, ובחורים שָׁבוּ משבת חופשה. בתחילה הרגשתי כלא שייך, אבל מהר מאוד גיליתי עולם אחר, ומעתה התחילה בעצם מסכת חיים מאושרת ושמחה. כַּמּוּת התלמידים היתה אז מועטת, וכולם היו כמשפחה אוהבת ותומכת. כל אחד שחייך והאיר לי פנים, לא ידע בעצם שחיוכו נפח בי נשמת חיים.
למעשה, היה כאן נס בתוך נס. האחד, שמורנו הרב צמח מאזוז שליט"א קיבל אותי ללא מבחן קבלה, דבר שלוּ היה מתבצע, לא היה לי שום סיכוי להתקבל (רק לזכור שבאותם ימים, אפילו ידיעה פשוטה כמו שהמפרש בצד ימין הוא רש"י, והשמאלי אלו התוספות לא ידעתי). ונס שני, שלמרות שהגעתי עם רמה נמוכה מאוד בגמרא, הצלחתי להשתלב!
 
היכרות ראשונה עם מרן ראש הישיבה שליט"א
בתקופה זוהרת זו, עוד היינו זוכים שמרן הגאון שליט"א היה מתפלל עמנו הבחורים, מנחה וערבית ואפילו שחרית! ואז היה יושב כמו אבא הממתין לשמוע שאלות והתייעצות מבניו - תלמידיו בכל נושא וענין - בגמרא, בהלכה, בעבודת ה', ואפילו בדברים אישיים...
והנה, באחת הפעמים, ניגשתי אל מרן שליט"א ושאלתיו בלשון נוכח: "אתה יכול להסביר לי מה מכוונים בברכת אבות?" (אז עדיין לא הייתי בקי ב'קודים'...).
מרן הסביר לי דבר דבור על אפניו, ולאחר שהשיב לי, התעניין במאור פנים: מי אני ומה מעשי? היכן אני גר, ומאיזה בית ספר אני מגיע? וכו'. עניתי שבאתי מתיכון בצפת, והדגשתי שאני אוהב מאד מאד לשון שירה ופיוט... ומאז, כמעט בכל יום הייתי ניגש אחרי ערבית למרן שליט"א, שואל שאלות ומבקש הסברים ועזרה בלמוד, ומרן מצדו מעולם לא החמיץ לי פנים, או דחקני אחורה! לכל שאלה המתינה תשובה העטופה בסבלנות.
מאז בחסדי ה' הגדולים נקשרה נפשי בנפשו כאהבת בן לאביו ואפילו יותר מכך. ויתרה מזו, אני יכול לומר בפה מלא וללא גוזמא כי אין שום שיעור, דרשה, שיחה והרצאה שלא עולה שמו של מרן שליט"א על שפתי!
 
תורה שלמדתי באף
כשהגיע זמן חופשת הקיץ, היתה לי נקודת שבר גדולה. בכל קיץ הייתי רגיל לצאת לטיולים ולנופשים, וכעת הדבר היה מאוד חסר לי. באתי למרן שליט"א מדוכא ועצוב מאד. שאלתי: "כבוד הרב, אני מאד עצוב, ניתן לדבר עם הרב?". אמר לי: "ראיתי על פניך, שאינם כתמול שלשום...". סיפרתי שחבריי לתיכון יוצאים כעת לחופשה גדולה, ואני 'תקוע' כאן... ואז אמרתי ביאוש: "אני רוצה לפרוש מהכל ולחזור לתיכון ח"ו...". הביט אלי ודיבר על לבי: "מה יתן לך לפרוש ולחזור לדרך ללא ערך?", והראה לי באצבעותיו הקדושות: "יש לי ככה כללים חדשים שגיליתי במתמטיקה - מהיכן הם? הכל מהתורה. תראה איזה כבוד מלכים נותנים למרן הרב עובדיה! כולם באים רק אליו, ושואלים אותו דוקא". דבריו עודדוני מאוד.
בהזדמנות קרובה לזה, אמר לי מרן שליט"א: "תלמד בכל יום עמוד משנה ברורה, עמוד ב"לחם הביכורים" ופרק בתנ"ך, ותרוה מזה הרבה ברכה". אמרתי למרן: "אני לא יודע כ"כ להבין וללמוד משנ"ב?", ענה לי: "תלמד ככל שתוכל, תסמן מה שלא הבנת, ואסביר לך" (כאילו מרן כ"כ פנוי וזמנו ועתותיו בידיו).
 
ציון-דרך
מאחר שכאמור לא היתה לי שום ידיעה מוקדמת בלימוד גמרא, בשנתיים הראשונות, למדתי בשיעור של הרב צמח המלמד את שיעור א', למרות שהייתי מבוגר יותר. והאמת שהיה לי קשה ללמוד עם בחורים הצעירים מגילי בשלש שנים, אך ההחלטה להיות בן תורה, חיזקה את רוחי.
כאן אני חייב לציין לשבח ולתודה, שני רבנים בישיבה שעזרו לי מאוד בחודשים הראשונים: הרה"ג ר' מצליח חי מאזוז שליט"א היה יושב ומכין אתי כל בוקר את השיעור של מורנו הרב צמח, והרה"ג ר' אהרן מאזוז שליט"א היה חוזר אתי בערב על השיעור. כך, עד שעליתי על דרך המלך וכבר הייתי בבחינת חי הנושא את עצמו.
 
תמונה שלא תשכח
ערב שבת קודש, אני רואה את מרן שליט"א נושא בכבודו ובעצמו סלים עם פירות וירקות. מיהרתי להציע עזרה, אך מרן סירב באומרו: "וכי אני לא מצווה לכבד את השבת?!".
 
רגע שלא ימחה
בהיותי בחור בישיבה, זכיתי לערוך במשך שנה וחצי את הסידור המדויק "איש מצליח". בהילולא של שנת תשנ"ו, אני שומע פתאום שקוראים בשמי ומזמינים אותי אל הבמה לקבל מתנה מידיו של מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל. במעטפה שקבלתי מידו הקדושה, היה מכתב ברכה והוקרה על עבודתי, בצירוף חמשת אלפים ומאתיים ש"ח.
 
רגע של התפעלות
פעם אחת הבאתי למרן שליט"א את ה"אילן הקדוש", כדי שיעבור על שמות הקודש המובאים בו, לבדוק שאין שגיאה. בו במקום, מרן עבר על השמות, כשהוא עובר שם שם, ומאשר: נכון, נכון נכון וכו'. כיוצא בו, כשלימדתי בישיבה, הכנתי לבחורים דף ובו תאריכים חשובים לעם היהודי החל מאדם הראשון עד הדור האחרון. ביקשתי ממרן שיעבור על התאריכים, שלא תצא תקלה מתחת ידי. לא אשכח זאת לעולמים: ליד המעלית, מרן שליט"א עובר תאריך תאריך - ובודק ובוחן בעל פה, עד שאישר את הכל.
 
רגע של אכזבה
באזכרת החודש של אבי ז"ל וגם באזכרת האחד עשר, טרח מרן שליט"א והגיע עד לצפת הרחוקה. ביום של אזכרת החודש וגם לפני כן, מרן חזר ושנה לי - תסע מוקדם לצפת, תסע מוקדם - ואני חשבתי לקצר את הזמן ולטוס במטוס... בסוף, לא היה מטוס, השעה כבר היתה 16:00 אחה"צ, ולהגיע לצפת זה לא היה פשוט בעבר, עד שנסעתי עם אחייני הגדול והגעתי באיחור גדול, כמעט בשעה 20:40 - באמצע דרשתו של מרן שליט"א.
 
רגע של חביבות
באותה שיחה באזכרה בצפת הנ"ל, אמר מרן שליט"א חדוש מתוק מדבש כהרגלו, והסביר לנוכחים מדוע טרח להגיע עד צפת לאזכרה? וכך אמר: "כתוב בתהלים (טז, ג): "ואדירי כל - חפצי בם" - אל תקרי ואדירֵי אלא ואדירִי, ואדיר כל-חפצי בו!" (אשרינו שזכינו).
 
רגע אישי עם מרן ראש הישיבה
פעם ניגשתי למרן שליט"א וביקשתי רשות לספר לו סיפור. לאחר שנתן רשותו, סיפרתי על חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל, שתלמיד בא אליו וראה שעומדים אצלו בתור אנשים רבים לברכה, והדבר קשה עליו. אמר לו "הרב יברך אותי, שהברכות שאני אברך יתקיימו, וכך אעזור לרב לברך". ענה לו רבי בן ציון "כשיהיה לך אהבת ישראל כמותי - תוכל לברך כמותי". ואז העזתי וביקשתי ממרן אם יוכל לברך אותי שברכותיי יתקיימו. מרן תפס את ידי בשתי ידיו הקדושות, ובירך אותי מעומק לבו שברכותיי יתקיימו. לאחר תקופה, פגש אותי ושאל: "נו, הברכות שלך מתקיימות...". (אגב, אני ראיתי שחכם בן ציון מתאמץ ועומד לכבוד מרן בחתונה בירושלים, למרות שהיה בכסא גלגלים).
 
שעה של קורת-רוח
הדרשה השבועית של מרן ראש הישיבה שליט"א. מאז בואי לישיבה הקדושה, נהגתי לרשום ולכתוב כמעט כל מה שהייתי שומע ממרן שליט"א. פשוט הרגשתי שנופלים יהלומים נוצצים לארץ, ואין מי שמרים אותם. פעמים רבות לאחר השיעורים - הייתי מראה למרן שליט"א מה שכתבתי, והיה מתפעל מאד איך לא פספסתי מלה! עניתי ואמרתי - יקרה תורתו מפנינים! יש באמתחתי גמרות - שבת, קדושין, כתובות ועוד, שבכריכתן הפנימית - אין מקום אפילו לכתוב מס' טלפון, מרוב שהכל מלא ומלא מדברי מרן שליט"א בשיעוריו. כל ידיעה, כל חדוש - רשמתי! וקובץ על יד - ירבה! ומזה אני מוציא ב"ה את סדרת הספרים "מאורות אביע"ה".
 
'כסא רחמים' בשבילי
בַּיִת חם, בית חרושת לתלמידי חכמים גדולים, שמלבד הגדלות בתורה שמאפיינת כל תלמיד ותלמיד, לכל בוגר יש סממן של ענוה ופשטות, יראת שמים אמיתית בלי צביעות!
 
המיוחדות של הישיבה בעיני
לעודד כל בחור בתחום שהוא מוכשר בו. למשל, אני אוהב שירה, וכשנכנסתי לישיבה, ועדיין לא מצאתי את מקומי בלימוד העיון, ניגשתי למרן שליט"א והבאתי לו חוברת שירים שכתבתי בס"ד. מרן לקחה אליו, התבונן בה מעט לידי, והראה התפעלות כדי לעודדני, למרות שהשירים היו פשוטים ביותר. הדבר עודד אותי והשפיע גם על שאר הלימודים.
 
השפעת הישיבה ביום-יום
ענייני חסידות שהורגלנו אליהם בישיבה, כמו הקפדה על קריאת הפתיחה, "יושב בסתר עליון" שבע פעמים בחנוכה, שמו"ת עם טלית ותפלין ועוד.
 
משהו שהיה פעם ואין היום
שיעורים בנביא, דקדוק, עיבור, ושירה, שהיו נמסרים על ידי מרן שליט"א.
 
משהו שיש היום ולא היה פעם
הדרבון לרכישת בקיאות בש"ס, בתוספות ובבית יוסף.
 
דמות מרבני הישיבה שהשפיעה
מורה דרכי - המסביר מס' 1 בעולם (כלשון מרן הגאון שליט"א) - הגאון הרב צמח מאזוז שליט"א, שבסבלנות רבה לימד אותי ללמוד גמרא מאפס! שינן לי וחרש, עד אשר הבנתי. בשנה הראשונה, הייתי מלווה אותו מדי יום עד ביתו (על חשבון ארוחת צהרים), ובדרך היה בוחן אותי ומשנן לי את החומר של השיעור. תמיד סייע לי - מיום הכנסי לישיבה (ולא גבה ממני שקל אחד שכר לימוד), ועד עצם היום הזה. כמו כן, החוט המשולש, הגאון רבי רחמים מאזוז שליט"א לימדני רבות (בפרט בענייני חופה קידושין וכתובות), ועודד ועזר ושימחני בשמחת התורה. עד היום, כל ערב שבת אני מקפיד לטלפן לרבי רחמים להתברך, לשאול ולהתייעץ.
 
אמירה שהותירה רושם
פעם הייתי נוכח כאשר בא בחור ישיבה אחד למרן שליט"א בשאלה: "יש לי מטבע של עשרה ש"ח והוא מזויף, מה הדין?". הציץ מרן שליט"א בפניו של הבחור וראה שממונו חביב עליו, ובמקום להשיב לו, ביקש ממנו את המטבע, נתן לו מרן מטבע אחר תחתיו, ופטרו לשלום. אחר כך ביקש ממני לזרוק את המטבע המזויף לאשפה, והוסיף ולימדני את ההלכה: "אסור להשאיר מטבע כזה, וצריכים לזורקו כדי שלא ישתמשו בו אחרים. ובזה תקיים את מאמר הכתוב "אל תשכן באוהליך עוולה" (איוב יא, יד)"!
 
ספר שהשפיע עלי
"דרכי העיון". ואגב, כל כך חיבה יתירה יש לי לספרי מרן שליט"א, שבכל שבת אנחנו לומדים קבוצה בת שבעה מניינים פירוש "ה' נסי" על שיר השירים, וכן במוצאי שבת מתקיים שיעור קבוע עם קרוב למאה אנשים בספרו "מקור נאמן".
 
לקח שמלוה אותי
פעם אחת מרן שליט"א הגיע לצפת לכנס של חב"ד (כמדומני), ונכנס לבית אבי ע"ה, ושהה שם כרבע שעה. אחותי הכינה למרן שליט"א קפה, וזה היה בכוס חרסינה, ועם סוכר! מרן שליט"א שתה את זה, למרות שאינו שותה קפה אלא רק פעמיים בשנה - בליל שבועות ובליל הושענא רבא (כדי להיות עירני), וסוכר - בכלל לא! (והיה נותן סימן שהלכות תענית נמצאים בסימן תקס"ח, תה קפה סוכר חלב, אינם מתאימים לו). ללמדנו כמה אדם צריך לכבד את הזולת.
 
ושוב מעשה: כשנולד לנו בשעה טובה בן שלישי, טלפנתי כדי להיוועץ במרן שליט"א בנוגע לשם. שאלתיו: מאחר ואני מאד אוהב את מרן רבנו יוסף חיים מבגדאד זצוק"ל, רציתי לקרוא לתינוק יוסף-חיים על שמו, ומאידך, אולי ראוי לקרוא לו אייל ע"ש אמי גזאלה (איילה בתוניסאית). ענה מרן שליט"א בזו הלשון: "עדיפה שמחת האם (האלמנה) אפילו לרגע אחד בזמן הברית שקוראים על שמה, מכל שם אחר של צדיקים...". והבטיחני באותו מעמד: "בעז"ה תזכה בקרוב לבן נוסף, ותקרא לו יוסף חיים". ואכן, באותה שנה נפקדנו בבן נוסף, וכך קראנו שמו. וזכה הבן יוסף חיים - שמרן שליט"א היה סנדקו...
 
משהו שאולי לא יודעים עלי
הקלטתי דיסק שירים שבהם אני שר בעצמי שירים שהלחנתי וכתבתי (מתוכם היהלום שבכתר שיר שמרן שליט"א כתב על הרמב"ם).
 
בדידי הוה עובדא
לפני חודשים מספר, דיברתי עם מורי ורבי הגאון רבי רפאל כהן שליט"א, ואמרתי כמהרהר בקול רם: "הרב יודע שאני מוציא בס״ד מחדש את ספר הסליחות "אביעה סליחות", והחלטתי שיקרא שמו ״אדיר ונאור״ (שם שהרב המליץ לי עליו מאוד). האם יהיה לרב אפשרות לשדך מישהו שיזכה בזכות ההדפסה?". ענה לי הרב שליט״א: ״טילפנת בזמן! הערב אני נוסע לצרפת לחתונה, ואולי אפגוש מישהו מתאים למצוה זו״.
והנה לא יֵאָמֵן כי יסופר, לאחר כשבוע וחצי כבוד הרב חזר מחו״ל, וטילפן אלי ואמר: זה הטלפון הראשון שאני מחייג מהרגע שחזרתי מחו״ל, ואז סיפר לי את הדבר הבא: הייתי בחתונה במרסיי, והנה פגשתי יהודי נחמד ואמרתי לו מזל טוב על הולדת הבן, שאלתיו כיצד נקרא שמו של התינוק? אמר לי אדיר, שאלתיו, מה עניין השם הזה, לכבוד או ע״ש מישהו? ענה אותו אבא: לא, לבני הקודם קראתי נאור, ורציתי שיהיו לי בביתי: אדיר ונאור. מיד הרב שליט״א נזכר בבקשתי, וסיפר לו כי אני מחפש אפשרות לסיוע לספר ״אדיר ונאור״, וב"ה הלה נאות וסייע בהדפסת הספר. מאת ה' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו.
 
ישיבת "אור מאיר" ביפו
הכל התחיל בקומץ בחורים שבאו לשיעור בן איש חי בשכונת שפירא, ומשם בס"ד התחזקו בחורים רבים, ונכנסו לישיבות קדושות והקימו בתים טהורים. ובראותי שיש לי ב"ה השפעה על בחורים לקרבם לתורה, חשבתי שכדאי לנצל זאת ולפתוח להם מסגרת ישיבתית ביום. וב"ה אנחנו כיום בשנה השביעית עם הישגים רוחניים נאים וטובים.
 
והיא לו נדפס'ה
שבעה עשר ספרים בסייעתא דשמיא. את הספר הראשון "אביע"ה רננות" הוצאתי בגיל שבע עשרה (ונדפס עד היום ברבבות עותקים), והאחרון לבינתיים סליחות "אדיר ונאור".
 
תקוה
שאזכה להשלים את סדרת הספרים "מאורות אביע"ה".
 
 
 

שעורים מאת הרב הרב עובדיה חן

 

תגובות

  ...    
 
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.